נשמת אדם/א/כ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
צ"ע אם מותר לענות אמן מן ב"ש ובפסוקי דזמרה ובברכת ק"ש. והנה בודאי משמע מדברי הפוסקים דפסוקי דזמרה שוין לברכת ק"ש. שהרי בסי' נ"ה מבואר דדינן שוין לברכת ק"ש ובסי' ס"ו שם מבואר דברכת ק"ש שוה לענין הפסקה לק"ש. ושם סעיף ג' מבואר דאסור לענות רק אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה משמע דשאר אמן אסור לענות בברכת ק"ש וכ"כ הרא"ש בפרק היה קורא סי' ה' וז"ל והא ודאמר באמצע שואל כו' נחלקו רבותינו בענין הפסקה בק"ש וברכותיה כו' עוד שם מכלל דבק"ש וברכותיה כו' ע"ש. והנה ראה דלשיטת הפוסקים דמותר להפסיק לקדיש ולקדושה משום דלא גרע משאילת שלום מפני היראה א"כ בודאי דמותר להפסיק לענות אמן ולכל דבר שבח. ולדעת הפוסקים דאין להפסיק בשבח המקום לשבח אחר א"כ אסור אפי' לקדיש וקדושה. ודעת הסמ"ק דדוקא לאמן של שומע תפלה וקדיש וקדושה נ"ל דהוא דעה ג'. וכן הוא בטור בסי' ס"ו בהדיא וז"ל ולענין להפסיק לקדיש ולקדושה כו' י"א אע"פ ששואל מפני היראה כו' אינו פוסק דכיון שעוסק בשבחו כו'. ובסמ"ק כתב דעונין קדיש וקדושה ואמן כו'. וי"א שפוסק לכל אפי' באמצע דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולזה הסכים א"א ז"ל עכ"ל הטור הרי להדיא דמש"כ הרא"ש לקדיש וקדושה לאו דוקא דלדידיה מותר להפסיק לכל דבר אלא דנקט לאשמועינן דאפילו לקדיש יש אוסרין. ובזה מסולק כל הדחק שבב"י וא"צ להגיה כלום בטור. ומצאתי שהב"ח כתב ג"כ הכי אלא שכתב דכיון דהרא"ש מסיים לקדיש וקדושה משמע אבל לא באמן ול"נ דס"ל לטור דל"ש או דאסור לכל או דמותר לכל דאל"כ הו"ל לרא"ש לכתוב ג"כ אמן של שומע תפלה כדאיתא בירושלמי. והסמ"ק דמתיר לקדיש ולאמן (שחושב) ע"כ לא ס"ל מטעם דכ"ש משום כבוד המקום. אלא כדכתב ר"י מדחזי' בש"ס דס"ד דאפילו לתפלה מפסיק. ואמן דשומע תפלה שנזכר בירושלמי. וא"כ דעת המ"א בסי' ס"ו ס"ק ה' צ"ע שכתב דמהאי טעמא שמע קול רעמים מברך. וז"א דא"כ לא הו"ל להמחבר לכתוב לקדיש ולקדושה אלא הו"ל לכתוב סתם מותר להפסיק לשבח המקום. ולפ"ז היה נראה דאסור לענות אמן מברוך שאמר ואפי' בפסוקי דזמרה. אך בא"ר ס"ק ו' כתב דמשמע להדיא בתה"ד דבפסוקי דזמרה מותר לענות. וז"ל תה"ד בסי' ג' דאסור להפסיק בפסוקי דזמרה לקרות עם הצבור פסוק שמע ישראל. דבהגמ"יי ורי"ף כתבו דאסור לאשתעויי בין ב"ש לישתבח. ואמנם אין ראיה כל כך דמ"ש דאסור לאשתעויי הלשון משמע דוקא דברים בטלים או צרכיו אבל לא דבר שבקדושה ולא דמי למפסיק בק"ש וברכותיה דהתם אפילו לענות קדושה ואיש"ר קצת גאונים אוסרים כו' עכ"ל. ונ"ל דזהו ג"כ לדעת ספר הכוונות שכתב המ"א בסי' נ"א ס"ק ג' דמותר לענות אמן אחר ב"ש. וכתב המ"א ונ"ל דאפי' באמצע הברכה מותר לענות אמן לפי שלא הוזכרה בגמרא עכ"ל. משמע מלשונו דלספר הכוונות דוקא כשכבר סיים הברכה. ונ"ל דדעת ספר הכוונות דבכל פסוקי דזמרה מותר לענות אמן. ואפשר שכן כוונת המ"א. ומה שכתב דלא נזכר בגמרא אין כוונתו דברכה זו ב"ש לא נזכר בגמרא דזה דוחק גדול. דמ"ל אם נזכרה כיון שהיא ברכה. אלא כוונתו כיון שלא נזכר בגמרא דאסור להפסיק אלא דהרי"ף כתבו ולכן עכ"פ מותר לענות אמן. דיש לסמוך ע"ד הטור בסי' ס"ו שכתב דדעת הרא"ש דאפי' בברכת ק"ש מותר להפסיק לכל דבר קדושה ופשוט שמ"ש במ"א עיין בטור הוא ט"ס דלא נזכר שם מידי. אלא נ"ל דצ"ל ע' סי' ס"ו וכמו שכתבתי. יצא לנו מזה דבפסוקי דזמרה מותר להפסיק ולענות כל דבר שהצבור עוסקין בו וכן כל אמן וכן כששמע קול רעמים ופשיטא לברך על התפילין. ומ"מ ימתין לברך בין פרק לפרק משא"כ בקול רעמים דצריך לברך תיכף. ואפשר דעל טלית וכן ברכת אשר יצר כיון שיוכל לברך בין ישתבח ויוצר אור כדאיתא בש"ע סי' ל"ג יברך בין ישתבח ויוצר אור. ובאמת מרמ"א בסי' נ"א סעיף ד' בשם הכל בו וכ"כ הע"א בסי' ל"ג ס"ק ג'. משמע דבפסוקי דזמרה אין לברך על עטיפת טלית שכתבו דהא אפי' לצורך מצוה אסור לדבר. ולפ"ז בודאי משמע כדעת הכל בו דגם אמן לא יענה. וחולק על תה"ד שכתב דדוקא צרכיו אסור לדבר וע"כ זה ג"כ דעת הש"ע שהרי סס"י ס"ה כתב דמב"ש אסור לקרות עם הצבור פסוק שמע ישראל וזהו ע"כ כדעת הכל בו. ודבריו צ"ע שהרי בב"י שם הביא דעת תה"ד. ומצאתי שהא"ר הקשה ז"ל וצ"ל דחזר בו בש"ע וס"ל כדעת הכל בי שהביא בסי' ל"א. אבל באמת ז"ל הכל בו שהביא בסי' ד' דב"ש נתקן להסדיר שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל וכיון שכן אינן דין לספר בין סידור השבח והתפלה. אמנם בענין מצוה כגון לפסוק צדקה או לדבר מצוה אחרת מותר לספר אחר ישתבח עכ"ל. וא"כ י"ל דגם הכל בו מודה דמותר לומר אמן או ברכת רעמים וכיוצא בו. דאין זה הפסק בשבח המקום ועדיף מלפסוק צדקה או מצוה אחרת. וכן מסתבר דאטו הרוצה להוסיף איזה מזמור דאסור ומכ"ש פסוק שמע ישראל וכן אמן מותר לענות:
כנ"ל שהרי הרי"ף והרמב"ם וכ"פ בש"ע סימן ס"ה דבק"ש לעולם אינו חוזר לראש אפי' מחמת אונס ואף דאנו נוהגין כדעת הרא"ש כמ"ש רמ"א שם מ"מ כיון דזה הוא בעיא דלא איפשטא בירושלמי ריש פרק היה קורא דגרסי' שם רבי אבין בר חייא בעי ק"ש וברכותיה היא ולא ברכותיה ברכותיה ולא היא כו' ר"ל אם הכל נחשב כחד וצריך שתהיה ההפסק כדי לגמור ק"ש והברכות או לא וא"כ יש לסמוך בזה על הרי"ף ורמב"ם דעכ"פ צריך שישהה כדי ק"ש והברכות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |