נשמת אדם/א/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

נשמת אדם TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אחר שלבש הטלית ילבש תפילין דמעלין בקודש כ"כ בש"ע. וצ"ע דזה דוקא להוריד אותו הדבר מקדושתו כדאיתא בכלל ס"ח סי' כ"א ואדרבה קוי"ל כל המקודש מחבירו קודם לחבירו כדאיתא בזבחים פ"ט ובוודאי תפילין מקודש מציצית ומש"כ הב"י דציצית שקול כנגד כל המצות מ"מ עכ"פ תפילין חמורין שנקרא פושע ישראל בגופו וציצית אינו חובת גברא ומש"כ הב"י דציצית תדיר ק' הא קיי"ל תדיר ומקודש שניהם שוין. ועוד דאמרינן שם שלמים קודמים לבכור אע"ג דבכור קדוש יותר מ"מ כיון דאיכא בשלמים מצות יתירות ואם כן ה"ה תפילין אע"ג שאינן מעכבין מ"מ אם יש לו שניהן צריך להניח שניהן ואם כן הם ב' מצות וקודמין לציצית שהוא מצוה א'. ולכן נ"ל הנכון כמש"כ המחבר בש"ע ולא כרמ"א דהיינו שילבש תחלה הט"ק דאז עדיין צריך לפנות עצמו ואח"כ התפילין ואחר כך הט"ג וכ"כ בגוף עץ חיים מהמחברים אך אחר זה ראיתי במקומות אחרים בע"ח דמשמע כרמ"א ולכן דעביד כמר עביד:

כ"כ בלבוש סי' כ"ה בהדיא וכ"כ הט"ז ס"ק י' אבל המ"א סק"א כתב דכ"ז שהם בכיס לא נקרא מעביר על המצות וכתב שכ"מ בסי' פ"ה סעיף י"א ולא זכיתי להבין כוונתו. ואמנם כיון דזה מדאורייתא דאין מעבירין על המצות מדכתיב ושמרתם את המצות מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה ודרשה גמורה היא ולא אסמכתא כדמוכח ביומא ל"ג ע"א בתוס' ד"ה אין מעבירין ודאי יש להחמיר כלבוש וט"ז וצ"ע דלמה לא יהיה שייך כשהן בכיס או מכוסין שהרי תוס' שם ביומא כתבו שר"א מפרש עבורי דרעא אטוטפתא ר"ל כשהוא ממשמש לתפילין ימשמש תחל' בשל יד והא תפילין של יד מכוסין כמש"כ לך לאות ואפ"ה שייך ביה דין דאין מעבירין ומ"ש כשהן בכיס. ועוד נ"ל דכיון שהוא רוצה וגם מחויב לעשות ב' מצות איזה מהן שיפגע תחלה צריך להקדימו דדוקא כשאין מזומן לפניו כמ"ש תוס' ישנים שם כגון שצריך לילך לחדר ליקח המצוה לא מקרי מעבירין אבל מה שמונח בכיס ודאי נקרא מזומן לפניו ולכן נ"ל כלבוש:

בלבוש כתב טעם וכ"כ הר"ן בסוף ר"ה מדכתיב והיו שיהיה הויה א' לשתיהם וצ"ע דבהדיא כתבו רש"י ותוס' הטעם משום ברכה וא"כ בחה"מ עכ"פ מותר לענות איש"ר וצ"ע. וגם ברא"ש שכתב בשם הילכתא עתיקא והוא במדרש תנחומא. אדרבה משמע דדוקא שיחת חולין הוא דאסור אפי' בלא איסור ברכה. אבל לאיש"ר אין האיסור אלא בשביל הברכה ואם כן בחה"מ מותר. ולא זכיתי להבין דברי מהרא"י בפסקיו:

דברי השל"ה צ"ע דלא גרע מנפל טליתו בסימן ח' דצריך לברך ולא מהני מה שעומד בתפלה אע"ג דאין מסיח דעתו ומ"מ כיון דנפל ממילא אזדא ליה מצותו. וכתב שם המ"א דלכ"ע אפי' למאן דס"ל בפשט במתכוין דא"צ לברך זה גרע ע"ש. וא"כ מ"ש תפילין שנשמטו ממילא ממקומו מה מהני שאין מסיח דעתו הא כיון דנשמטו אזדא ליה מצות וע' בא"ר שהשיג ג"כ ע"ז:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.