נחל אשכול/קהלת/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחל אשכול קהלת ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

טוב שם משמן טוב וגו'. פירוש הגם שיש מי שיאמר שגדל שמו ביתר שאת על מה שהוא ראוי והוא על דרך מ"ש פ"ב דיבמות אשריך שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועי בקר עם כל זה למדנו להועיל טוב שם אפי' שיש מי שיאמר שאינו מקביל לחכמתו ומע"ט שלו יותר משמן טוב שהוא ודאי מפני שהכל מן השמים וזה יורה שהוא חשוב בשמים ולכך קא פסיק ותני טוב שם ואמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה הוסיף למ"ר בתחילה לומר אף שצריך יותר טורח ללכת אל בית אבל והליכה לבית המשתה בנקל עכ"ז טוב ללכת וכו' ונ"ט והחי יתן אל לבו כלומר היצה"ר שיכנע לתורה א"נ שבהכנעה זו היצר הטוב והיצה"ר נעשו לב אחד וזהו והחי יתן אל לבו:

י

אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה וגו'. כת הקודמין פירשו שאדה"ר היה כולל הנשמות שהיו בראשו של אדה"ר ואח"כ מה שהיו בידיו וזרועותיו וגופו ולבו ואח"כ מה שהיו בירכיו וברגליו. ולכך הדורות הראשונים היה להם דעת וחכמה ושכל גדול שהיו נמשכים מהאברים ראשיים של אדה"ר. אבל עתה הנשמות באות מירכים ורגלים ואינן חשובות והכתוב מדבר בדור אחרון וז"ש אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה שאנשים מלפנים היו גדולים וחכמים מאד ועתה לא כן. וכמ"ש לבן של ראשונים כפתחו של אולם וכו'. כי לא מחכמה שאלת על זה דמית היות מכף רגל ועד ראש בחינה אחת ורב המקום ביניהם עד כאן שמעתי. ואפשר לומר בחקירה אחת שהתנאים ואמוראים היו קדושי עליונין ועתה הגם שיתמרמר האדם לעשות מעשים טובים בטורח גדול ולא יעלה אפי' אחד מרבוא מהראשונים. ויש הרבה תשובות לדבר. ועתה נזכיר קצת מהם. אחת שנשמות של הראשונים היו מבחינות עליונות ומתוקנות. ועתה מבחינות תחתונות ומלאות חסרונות. שנית שאז היה כל התורה בעל פה ואשר נדבה רוחו להיות ת"ח היה צריך יום ולילה כל ימי חייו לחזור על לימודו שלא ישכח וזה גורם לקדושה ודבקות על ידי התורה שהוא הוגה יום ולילה וזו סיבה לפרישי' מעניני העולם וניצול מיצר הרע וגדולה תורה כמבואר בפרק קנין תורה. ועוד בה שלישיה שהיה מצוי להם אפר פרה וכמ"ש חבריא מדכן בגלילא כמ"ש הראשונים הביאם הרב משנה למלך פ"ג דאבל והטהרה מביאה לידי קדושה. ואת רב"ע שעתה גברה מאד הסט"א ועשתה הכנות לחטוא הן בענין המאכלות הן בענין המלבושים הן בענין הנהגת המדינות והנהגת בני אדם שכלן סיבה לכמה חטאות הצבור והיחיד. וז"ש אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה שהתנאים והאמוראים היו קדושי' ורוח הקרש שורה עליהם ואליהו הנביא זכור לטוב רגיל אצלם ועתה בל ימצא בגדולי דורנו והחסידים שמן מנהו. כי לא מחכמה שאלת על זה כי יש תשובות רבות נכוחות על זה:

יא

טובה חכמה עם נחלה ויותר לרואי השמש. שמעתי במ"ש כיון שהוא ובנו ובן בנו ת"ח שוב אין תורה פוסקת מזרעו ואמרו בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן ת"ח וכו' וכתבו התוס' דהא דאין תורה פוסקת מזרעו הוא ברואין זה את זה. וז"ש טובה חכמה עם נחלה שהוא ת"ח בן ת"ח בן ת"ח דעליו נאמר בלב נבון תנוח חכמה וכ"ש כשהם ג' דורות וזהו נחלה. וביותר מועיל זה לרואי השמש אם הוא ברואין זה את זה ששוב אין תורה פוסקת מזרעו. ובפסוק כי בצל החכמה עמ"ש בעניותי בדרושים בס"ד:

יד

ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה. פירשו הראשונים כי כאשר האדם שוקט ובוטח וימיו ימים טובים יש לו לשמוח בחלקו ומתוכם יחשוב ביום רעה ויביע ויתבונן ביום רעה אשר אפשר לבא וז"ש ביום טובה היה בטוב שייטיב לבו אך הן בעודנו בטוב יראה ביום רעה שאפשר יהפך עליו הגלגל ולכך צריך שני ענינים אחד שלא יתגאה כלל בעושרו כי לא ידע מה יהיה. וזאת שנית שיעשה צדקה לקיים העושר. וכמ"ש מלח ממון חסר ואמרי לה חסד. וכל זה לענין הגוף שיזהר במשאו ומתנו להתרחק מהנזיקין וחבלות דאפשר לבא לסחורה ששלח דרך ים או דרך יבשה או בעיר עצמה בכמה אופנים. והדברים ק"ו לענין הנפש כי הן בעודנו כברוש רענן ישתכל השכל וידוע דאפשר לבא המיתה ואנה יוליך את חרפתו וכי יפקוד ה' מה ישיבנו לכן ימהר לשוב אל ה' וירחמהו:

טו

את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק וגו'. אפשר לרמוז בדין נרדף דצריך להצילו בא' מאבריו והרמב"ם פ"א דרוצח סבר דאם הרג לרודף שהיה יכול להצילו באחד מאבריו חייב מיתה בידי שמים אבל אין ב"ד ממיתין אותו אמנם הרא"ש פרק בן סורר והטור (סי' תכ"ה) ס"ל דחייב מיתת ב"ד. והרב כנה"ג בא"ח בלשונות פ' וישלח ס"ל דאם הוא שעת מלחמה דרבים נוחמים וירא הנרדף שמא בהיותו מכוין להציל באחד מאבריו איש אחד יהרגנו לא חילקו בין יכול להצילו באחד מאבריו. אמנם מדברי הרא"ם פ' וישלח נראה דאין חילוק בין שלום למלחמה ובכל מקום יש דין יכול להצילו באחד מאבריו גם הרב כנה"ג חולק שם דבנרדף עצמו ליתיה לדין יכול להציל בא' מאבריו ומדברי רש"י פ' בן סורר נראה להפך דגם בנרדף יש דין יכול להצילו בא' מאבריו. ואפשר שזה רמז יש צדיק אובד שהרשע רודפו והוא עומד בצדקו כמו שפירש"י לראות אם יכול להצילו באחד מאבריו שרוצה לצאת ידי חובת סברת רש"י דאף בנרדף איתיה והוא נאבד כי לא יכול לו. ויש רשע ויכול להצילו בא' מאבריו והורג לרורף ומאריך בדעתו שאין ב"ד ממיתין אותו כמ"ש הרמב"ם. אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר לומר דאפי' בעת מלחמה איתיה דין יכול להצילו בא' מאבריו ותכוין להציל לרודף בא' מאבריו והוא כדעת הרא"ם למה תשומם לתפוס סברת הרא"ם דכיון שהוא מלחמה איש אחר יכך. וסברת הרב כנה"ג טעמה ונימוקה עמה. אל תרשע הרבה שאפי' אתה יכול להצילו בא' מאבריו תהרגנו. ואל תהי סכל באומרך דאין ב"ד ממיתין אותו. למה תמות בלא עתך מיתה בידי שמים. טוב אשר תאחוז בזה דין יכול להצילו בא' מאבריו וגם מזה דליתיה במלחמה כסברת הרב כנה"ג אל תנח ידיך. א"נ אפשר לפרשם בדין יוהרא יש צדיק שעושה לש"ש והוא אובד בצדקו משום יוהרא וכמו שדרשו פ' זה במדרש על נדב ואביהוא שנכנסו להקטיר לכבוד ה' ונענשו על זה נאמר יש צדיק אובד בצדקו כלומר דאף דמעשיהם לשם שמים נענשו משום יוהרא כמו שכתב הרב מהראנ"ח ז"ל באורך ויש רשע שנמנע לקיים המצות והוא טוען משום יוהרא. אל תהי צדיק הרבה לעשות חסידות באופן שיהיה יוהרא. ואל תתחכם יותר לקרות מניעת החסידות עבירה. למה תשומם שתענש על היהרא כמו שנענשו נדב ואביהוא. אל תרשע הרבה שלא לקיים המצות משום יוהרא ואל תהי סכל דלקיים המצות שנצטוינו לא שייך יוהרא. למה תמות בלא עתך כי התורה והמצות הם חיי האדם ואם ימנע מהם ימות כי הם חיינו טוב אשר תאחוז בזה לקיים בדבר שהוא תוספת לחוש ליוהרא. וגם מזה התורה והמצות שנצטוינו בהם אל תנח ידך כי ירא אלהים יצא ידי כלם. ועיין מ"ש הרב מהר"ש פרימו ז"ל פרשת בראשית וקל להבין האמור לפי דרכו ודוק היטב:

כג

כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. הראשונים פירשו דשני דברים הם עיקר מניעת החכמה קוצר המשיג ועומק המושג וז"ש אמרתי אחכמה אך והיא עומק המושג רחוקה ממנו עומק המשיג. א"נ אפשר במה שאמרו מחשבה מועלת לדברי תורה ואם המחשבה מועלת כ"ש האמירה וז"ש אמרתי אחכמה שדברתי בפי אני רוצה להתחכם ולשקוד בתורה זוהי סיבה והיא רחוקה ממני דהדיבור פועל ומעורר הסט"א לקטרג והיא רחוקה א"נ אפשר רמז אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני גימט' הר"ת רמ"ח דטעם רמ"ח מצות על דרך נסתר נעלם ממני. א"נ אפשר שהכוונה דאע"ג שאני חכם בעיני נראה דלא השגתי כלום נגד מה שהוא עומק תורתנו הקדושה ועל כן אני מחזיק עצמי לשאינו יודע אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני א"נ שהקב"ה אמר לשלמה שאל מה אתן לך ולא שאל אלא החכמה ועכ"ז לא השיג טעם פרה אדומה כמו שאמרו רז"ל וזהו שאמר אמרתי אחכמה כשהי"ל רשות לשאל לא שאלתי אלא החכמה וזהו אמרתי אחכמה ועכ"ז היא רחוקה ממני דייקא ולא ממשה רבינו ע"ה והרב המג"ן ז"ל רמז כי אחכמה והיא רחוקה גימטריא דיני פרה אדומה בדקדוק:

כו

ומוצא אני מר ממות את האשה. כת הקודמים אמרו כי אשה נגרע מספרה מאיש ה' ואם תהיה משועבדת לאיש ותכיר שהיא חסרה מאיש אז יעלה זיווגם כהוגן אך היא תסבור שמעלת' כמו איש אז אין זיווגם עולה יפה וז"ש ומוצא אני מר ממות את האש"ה האש"ה הוא מספר שוה לאיש ר"ל אם היא מחזקת עצמה כמו איש אז היא מר ממות עכ"ד:

כח

ואשה בכל אלה לא מצאתי. אפשר לומר כי שהע"ה הי"ל בין נשים ופלגשים אלף ולזה אמר אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה ר"ל האלף נשים שלי וז"ש בכל אלה הידועות והמזומנות בביתי ובחומותי לא מצאתי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.