נחלת דוד/בבא מציעא/כב/ב
|
< הקודם · הבא > |
שאני התם דכתיב כי יתן כו' מה יתן לדעת אף יותן לדעת משמע מכאן דכל היכא דבעינן דעת לא מהני למפרע אפילו לרבא משום דמ"מ לא הוי דומיא דיתן וזהו לכאורה קשה על הרמב"ם דס"ל לענין תרומה דלא בעינן שווי' שליח דמטעם ניחותא דמצוה מהני למפרע גם לאביי וכמש"כ לעיל באריכות דהא גם התם בעינן לדעתכם ולא הוי דומיא דאתם מיהו אין זה קושיא דאפ"ה ניחותא דמצוה כיון דהוי כזוש"י וכמש"כ הריטב"א תו אמרינן דהוי כאילו ידע מעיקרא מזה ולשיטת התוס' דגרסינן ה"נ מסתברא אתי שפיר טובא אך זאת יש ללמוד מכאן דפירושא דשמעתא דלעיל לגירסתם הוא כמו שפירשנו דיש מעלה בשליחות דלא מהני למפרע משום דלא הוי דומיא דאתם ודלא כמו שאנו מוכרחים לפרש לדעת התוס' בקדושין דמצד שהסברא שקולה אמרינן כן דהא חזינן הכא דיש מעלה בזה ודו"ק וצ"ע:
שם ואיסורא דומיא דהתירא נתקשו הראשונים בהבנת היקש זה עיין בבעה"מ וריטב"א והתוס' וכן הרמב"ן שניהם לדבר אחד נתכוונו דהכי קמוכיח דע"כ קרא דשריותא דזוש"י איירי קודם ידיעה דאילו אחר ידיעה למאי איצטריך קרא תיפוק לי' מטעם יאוש וא"כ ע"כ מוכח דשאר אבידות שאינן אבודות מכל אדם אסורין קודם ידיעה ואפי' בדבר שאב"ס שעומד להתייאש דאל"כ אכתי הדק"ל למאי צריך קרא גם להריטב"א שהוא התירוץ הנכון. והנה אף שזה פי' מחודד מ"מ זה אינו רק אם נאמר דילפינן יאוש באבידה משמלה וכמו שכתבו התוס' לקמן ד"ה מה שמלה אבל לפי' הרמב"ם שכתבנו לעיל דיליף יאוש מהך קרא דזוש"י וכהירושלמי שהביאו שם התוס' א"כ ליכא לפרושי כן וגם בלא"ה נמי לשון הגמ' לפי גירסא דידן אינו סובל הך פירושא כלל וכמש"כ הרמב"ם דקמיט לישנא או שצריך להגיה ולמחוק הך מה איסורא כו' ולעד"נ דלשיטת הרמב"ם שכתבנו לעיל דס"ל דילפינן יאוש באבידה מזוש"י אתי שפיר סוגיא דידן בפשיטות והוא דהא ע"כ צריך לפרש לפי"ז הא דאמרינן לעיל בזוש"י כו"ע לא פליגי דרחמנא שריא דה"ק כיון דרחמנא שריא מסתמא שרי בכל גווני ואפילו קודם ידיעה דלהכי נקטה התורה לאשמועינן הך דינא דשריותא דיאוש בזוש"י דווקא ולא נקטה בגווני אחרינא בדשאב"ס [דאף אם סימנין דרבנן מכל מקום איכא יאוש בדבר שאב"ס משום דעל ידי סימנים יוכל למצוא עדים וכמו שכתבו התוס'] או בדשיב"ס אם שמענו שנתייאש בפירוש והיינו דהתורה רצה לנקוט הך גוונא דתמיד אית ביה יאוש שלא יהיה צריך לחלק בזה ולומר אם הוא כך יש בו יאוש ואם הוא כך אין בו יאוש ואנן הוא דילפינן מזוש"י כיון דחזינן דטעמא דשריותא דזוש"י הוא משום יאוש א"כ הוא הדין כל היכא דאיכא יאוש דהיינו בדשאב"ס אחר ידיעה ובדשיב"ס אם שמענו בפירוש שנתייאש נמי שרי אבל התורה נקטה למילתיה בגוונא שהוא יאוש מסתמא בכל עת ובכל זמן כמו כן דומיא דהכי ע"כ איסורא דנקטה התורה נמי הוא בכל עת ובכל זמן בסתם אבידות שאינו מרגיש בנפילתן מיד כמעות וכיוצא בהן דחשיב בריש שמעתין דמרגיש בהן מיד לכשנפלו דהתורה נקטה למילתיה בסתם אבידות דאמרינן בהם שלא ידעו הבעלים מנפילתן כדאמרינן לעיל בריש סוגיין הא לא ידע דנפל מיניה ולא אמרינן דלמא לא ידע והיינו משום דאמרינן אוקי מילתא אחזקתו וכיון דבשעת נפילה וודאי לא ידע א"כ גם עתה אוקי אחזקתו דלא ידע כל זמן שלא נתברר לנו שידע ולכך מסתמא דנקטה התורה איסורא נמי בכל גווני משום דהתורה איירי בסתם אבידות וגם בסתמא שלא ידעינן מדעת הבעלים ובזה אסור בכל גווני בין ביש בו סימן בין באב"ס וקשיא לרבא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |