נחלת דוד/בבא מציעא/כא/א
|
בגמ' גופא סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו ושאין עליו עדים ויוצא מת"י שליש כו' כשר. מפשטי' דסוגיין נראה דיתקיים בחותמיו דתני בהך ברייתא היינו יתקיים מחותמיו כדאוקמינן לעיל דשיילינן לסהדי אי פרוע כו' ושאין עליו עדים היינו דליכא עליו עדים כלל ואפ"ה כשר ביוצא מת"י שליש אף דחספא בעלמא הוא משום דמיירי שהשטר והסמפון תרווייהו יוצאים מת"י שליש כמש"כ התוס' במס' סנהדרין (ל"א ב') ד"ה אין עליו עדים ולכך שפיר אית לי' מיגו להשליש ועוד תירצו שם התוס' דמיירי שיש עליו עדים רק שאין עליו עידי קיום ואיירי באופן שיכולים לקיימו עכשיו נמצא שגם בזה יש לו מיגו להשליש דאי בעי הוי מסר הסמפון להלווה ושוב הוי כשר כיון שיכול לקיימו ומעתה אפילו הסמפון לבדו ת"י שליש נמי כשר ולא נצטרך לומר שגם השטר הוא ת"י שליש כיון שיש לו מיגו בלא"ה כן הוא כוונת התוס' שם לפי מאי שהבין בו רש"א וכן הוא האמת והש"ך בסי' נ"א האריך להשיג על המהרש"א ופי' דברי התוס' בגווני אחרינא ועיי"ש בדבריו וכל דבריו בזה תמוהים כאשר השיגו באו"ת ובנ"מ ייעו"ש כי דבריהם נכונים ופירושו בדברי התוס' הוא דרך זר ורחוק והעיקר כמש"כ מהרש"א וקצת יש לי להוסיף על דבריהם אלא שאין כאן מקום להאריך וברייתא השני' דמייתי לעיל סימפון שיש עליו עדים כשר ושאין עליו עדים פסול מיירי בעידי קיום ויוצא מת"י מלוה והך ברייתא דמייתי לה בגופא כו' היא ברייתא ראשונה והנך תרתי ברייתות גם לפי המסקנא לאו בחדא גווני מיירי ובזה יתיישב פשטא דסוגיין בלי שום דוחק גם דברי הרמב"ם יתפרשו היטב עד"ז והיינו כשינויא קמא דהתוס' דסנהדרין ואי קשיא להך שינויא כיון דמיירי דגם השטר יוצא מת"י השליש א"כ למאי צריכינן כלל לסמפון כבר הרגישו בקושיא זו בהג"א ובמרדכי מיהו יפה פירשה הרמב"ם דמיירי באופן שאין השליש בעצמו יודע בירורן של דברים או שאינו לפנינו ואפ"ה כיון דיש עליו סמפון יעשה מה שבסמפון ודברי רש"י בסוגיין ובסוגיא דסנהדרין אינו מובן כלל דכאן בסוגיין פירש"י דיתקיים בחותמיו היינו עידי קיום כדאוקמינן לעיל וזה אינו דלא אוקמינן לעיל הכי רק לברייתא השנייה אבל ברייתא הראשונה כדקאי קאי דשיילינן לסהדי אי פרוע כו' ומש"כ רש"א דמאחר דמוקמינן לברייתא שניה בעידי קיום ודייקינן לה מסיפא דושאין עליו עדים ה"נ איכא למידק כן בברייתא קמייתא עכ"ד גם זה אינו מובן כלל דבשלמא בברייתא שניה דתני ושאין עליו עדים פסול שפיר דייקינן מיניה דע"כ בעידי קיום מיירי דאל"כ פשיטא אבל בברייתא קמייתא דתני ושאין עליו עדים ויוצא מת"י שליש כשר שפיר איכא רבותא באין עליו עדים כלל דאפ"ה כשר ונראה דכוונתו הוא דרש"י לא ניחא ליה בתירוצא דהתוס' קמא במס' סנהדרין דמיירי שגם השטר ת"י השליש דא"כ למאי צריכינן לסמפון כלל וכקושיית הג"א והמרדכי וע"כ צריכינן לתירוצם השני דמיירי דאין עליו עידי קיום וכיון שכן שפיר איכא הוכחה מסיפא דמיירי בעידי קיום אך לשנא דיתקיים בחותמיו דחוק טובא לפרשו דמיירי בעידי קיום דמאי יתקיים בחותמיו דקאמר כיון שהוא כבר מקויים וע"כ צריך לומר דה"ק יתכשר בקיומו וזה ודאי דחוק טובא. ולתי' קמא דהתוס' דסנהדרין ולפי מש"כ לעיל בשם הרמב"ם ניחא הכל. ודברי רש"י בסנהדרין תמוהים ביותר שפי' להך דסמפון דברייתא קמייתא דמיירי ביוצא מת"י לוה כמשפטו וזה ודאי ליתא כדמוכח בסוגיא דידן דאל"כ לא הוי פריך מיניה לרב מידי וצ"ע ליישב דברי רש"י. ועיקר שיטת רש"י מבוארת קצת בדברי הנ"י במס' סנהדרין ועי' באו"ת סי' נ"א ואכמ"ל ועיין:
שם בגמ' וכמה א"ר יצחק קב בד' אמות התוס' כתבו דר' יצחק גופיה הוא עצמו המקשן דהקשה וכמה דליכא למימר דסתמא דגמ' קבעי וכמה דא"כ תיקשה מאי קבעי לוקי דרך נפילה ואפילו טובא אלא ע"כ דר' יצחק גופא קבעי וכמה ור' יצחק לא בעי לאוקמי דרך נפילה ואפי' טובא משום דס"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ולכך לא מצי לאוקמי דרך נפילה משום דהוי יאוש שלא מדעת ואסור זהו תוכן כוונת התוס' ולפ"ז צריך לומר דהא דמקשה סתמא דהש"ס אח"כ היכי דמי אי דרך נפילה כו' הוא שלא אליבא דאביי דהלכתא כוותיה רק אליבא דרבא וזהו דחוק טובא לומר דסתמא דהש"ס יפרוך בסתמא שלא אליבא דהלכתא ועכ"פ ה"ל למימר הניחא לאביי ולא למפרך בסתמא גם הרי"ף והרמב"ם הביאו להך דאי דרך נפילה כו' לפסק הלכה וכתבו ע"ז הרמב"ן והנ"י דס"ל להרי"ף והרמב"ם דפירות יותר מקב חשיבי או שיש להן משקל ואגב חשיבותייהו או כובדן מרגיש בהן מיד לכשנפל ולא הוי ישל"מ וכדמשני לקמן כה"ג אמעות וככרות ולשונות של ארגמן והשתא ניחא שפיר דסתמא דגמ' פריך אליבא דהלכתא וזהו עצמו ההכרח שהכריחם להרי"ף והרמב"ם לומר כן אך לפ"ז הדרא קושיית התוס' לדוכתי' דא"כ מי הכריחו לר' יצחק גופיה לאוקמי למתניתין בהכי ולא מוקי בדרך נפילה ואפי' טובא ועוד קשה דא"כ לקמן דמקשה אאביי ממתניתין דפירות מפוזרין אמאי לא משני אגב חשיבותייהו או אגב דיקירי מידע ידע כדמשני לקמן אם איתא דגם בזה שייכים שינויי דלקמן והנה מקושיא הראשונה כ' הנ"י דאה"נ דר' יצחק הוי מצי לאוקמי מתניתין בד"נ ואפי' טובא רק דר"י אתי לאשמועינן הך דינא גופיה דמכנשתא דבזרי. ולקושיא השניה כתב הכ"מ דהגמ' דמשני מפירות מפוזרין במכנשתא דבזרי כו' אכתי לא ידע מהנך שינויי דלקמן ולפי האמת אה"נ דגם קושיא קמייתא מפירות מפוזרין מיתרצא בהנך שינויי דלקמן וכל דבריה' בזה דחוקים אם כמש"כ הנ"י דר"י דינא אתי לאשמועינן א"כ לא היה לו לר"י לקבוע הך דינא בפירושא דמתני' ולמבעי עד כמה כאילו ליכא לפרושי למתני' באופן אחר כיון שבאמת מתני' מתפרשא שפיר בלא"ה ואם רצה ר"י לאשמועינן דינא דמכנשתא דבזרי היה לו לקבוע מימרא בפ"ע ולא בפירושא דמתני' ואם כמש"כ הכ"מ דהגמ' אכתי לא ידע משינויי דלקמן גם זה מבואר הדוחק:
לכך נראה לפע"ד דהגמ' דבעי וכמה היינו משום דמתניתין תני פירות מפוזרין הרי אלו שלו וצבורי פירות תני בסיפא דחייב להכריז ולא פירשה לנו מתניתין כמה הוא שיעור הפיזור דלהוי מיקרי מפוזרין וכמה הוא שיעור הכנוס דלהוי מיקרי צבורין וע"ז בעי סתמא הגמ' וכמה כלומר כמה הוא שיעור הפיזור ועלה קאמר ר"י קב בד"א זהו מיקרי מפוזרין הא טפי מהכי היינו צבורין דתני בסיפא וע"ז מקשה סתמא דהש"ס היכי דמי אי דרך נפילה ואפילו טובא נמי ר"ל אפילו צבורין נמי יהי' שלו ואמאי תני בסיפא דצבורין חייב להכריז ומשני דמתניתין דמפליג בין צבורין למפוזרין ע"כ איירי במכנשתא דבזרי ולפ"ז אזדא לה מש"כ התוס' דר"י עצמו קבעי להך וכמה דשפיר מצינן למימר דסתמא דתלמודא קבעי לה וכדכתיבנא ומעתה שפיר נוכל לקיים סברת הרמב"ן ונ"י שכתבו אליבא דהרי"ף והרמב"ם דקושיית הגמ' ה"ד אי ד"נ אפי' טובא אתיא אפי' אליבא דאביי דהלכתא כוותי' ואפ"ה לא תיקשה לן קושיית התוס' דמי הוא המכריחו לר"י גופא לאוקמי מתניתין בהכי ולא בד"נ וא"ט משום דמתניתין קשיתי' דא"כ מאי איריא מפוזרין אפילו צבורין נמי ולכך לא מצי לאוקמי מתניתין רק במכנשתא דבזרי אבל לענין הדין הדין דין אמת דדרך נפילה וא"ט ואפי' לאביי כדמוכח מסתמא דתלמודא דפריך בפשיטות ש"מ דהלכתא היא ובזה מיושב נמי הא דקמשני הגמ' לקמן אמאי דפריך אאביי מפירות מפוזרין ומשני דמיירי במכנשתא דבזרי ולא קמשני אגב דחשיבי או אגב דיקירי כדמשני לקמן אאינך קושיא היינו משום דכיון דמתניתין לא מתפרשא אלא בהכי לכך קמשני קושטא דמלתא דלמה ליה לאהדורי אשינויא אחרינא כיון דקושטא דמלתא הכי הוא דמתניתין לא מתוקמא רק במכנשתא דבזרי ובהכי מיתרצא מלתא דאביי. א"כ למה לי' לשנויי בגווני אחרינא. וכל זה פשוט בעיני וברור ועיין:
שם בגמ' קב תמרי בד"א קב רימוני בד"א קב שומשמי בד"א כן היא הגירסא בספרים דידן ולפ"ז האיבעיא אכל חדא מהני בפ"ע וכמו שפירש"י אבל הרמב"ם גרס קב תמרי ורמוני ושומשמי מהו ומפרש לה דהכא קמיבעיא ליה אם מכל השלשת מינים ביחד איכא קב בד"א וכוונתו נראה ע"פ מש"כ התוס' בד"ה חצי קב בתירוצם קמא דכל היכא שהוא טורח לו ללקט הכל אינו מלקט אפילו החצי אע"פ שאם לא היה רק החצי לבד היה מלקט הכל מ"מ כיון שהוא בכפל וטורח לו ללקט הכל לכך אינו מלקט כלל משום דאין מדרך האנשים ללקט מחצה ולהניח מחצה [ותירוץ זה הוא עיקר כמש"כ בס' תו"ח עיי"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם דתפס לעיקר כהך שנוייא] ולכך קמיבעי ליה בג' מינים ביחד דאפשר דבזה לא אמרינן הך סברא מדטורח לו ללקט הכל אינו מלקט כלל דזה לא שייך רק היכא שהוא מין אחד אבל כאן דאיכא ג' מינים שפיר אורחי' ללקט מין אחד מהם כולו דבזה אין טורח כ"כ וגם כיון דהוא מלקטו לאותו מין כולו שפיר הוי אורחי' בהכי אף שמשייר שאר מינים וכיון שכן אפשר דמין אחד ילקט היום שני למחר ולכך לא מפקיר להו כלל או דלמא כיון דטורח לו ללקט כל הג' מינים בפעם א' תו לא מלקט כלל אפילו מין אחד לבדו דגם בזה שייך הך סברא דאינו מלקט לחצאין כמו במין אחד כנ"ל לפרש כוונת האבעיא לפי גירסת הרמב"ם ולא גרסינן הך דאיתא בספרים דידן טעמא מאי משום דלא חשיבי כו' רק קב תמרי ורמוני ושומשמי מהו ותו לא ופירושה היא כדכתיבנא וגירסתו מחוורת טפי מגירסא דידן דאילו לגירסא דידן אינו מיושב כ"כ דאטו מפורש במתני' או בדר"י על איזה פירות מדבר אם בחיטים ותבואה לבד דיהיה שייך למבעי היאך הוא הדין בתמרי ורמוני הלא סתמא קתני במתני' מצא פירות ומשמע דבכל מיני פירות איירי ואף דיש בהם חשובים ושאינם חשובים מ"מ השיעור שוה בכולן דלעומת מה שהן חשובים טפי לעומת זה נפישי טרחייהו טפי ולכך ממילא הסברא נותנת דכל מיני פירות שיעורן שווה ולכך סתם להו במתני' ותני פירות סתמא דכל מיני פירות במשמע יהיו מה שיהיו וא"כ מאי קמיבעי ליה אבל לגירסת הרמב"ם ניחא ועיין:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |