נחלת ברוך/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחלת ברוך כ

סימן כ
לבאר מה שכתבנו בסי' הקדום דהלכה כר' יוסי בהא מילתא דבתמורה נמי אם המיר מקצת בהמה פשטה קדושה בכולה ודלא כהכ"מ ה' תמורה (פ"א הט"ז)

הנה בסי' הקדום הבאתי הא דתנן תמורה (יוד) אין ממירין אברין ועוברין בשלמים ולא שלמים בהן ר' יוסי אומר ממירין אברין בשלמים אבל לא שלמים בהן א"ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה והרמב"ם ה' תמורה (פ"א הט"ז) כתב אין ממירין אברים או עוברין בשלמים ולא שלמים בהן כיצד האומר רגלה של בהמה זו או ידה תחת עולה זו וכו' אינה תמורה עכ"ל וכתב הכ"מ דהרמב"ם פסק כת"ק דר' יוסי בתמורה שם ובהשקפה נראה כן דהא בהדיא כתב הרמב"ם כהת"ק אמנם באמת הלכה כר' יוסי בהא מילתא דבתמורה ג"כ אמרינן פשטה קדושה בכולה כמו בתחילת הקדש ודלא כהת"ק כמו שנבאר ומפרשי הרמב"ם לא ביארו דעתו כי יש בדעת הרמב"ם כונה עמוקה:

דהנה בהא דא"ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה בזה נמי פליגי תנאי תמורה (יא ע"ב) דר"מ ור"י ס"ל דבאומר ידה או רגלה של זו עולה האבר שהקדיש הוה עולה אבל לא פשטה קדושה בכולה אלא כשמקדיש דבר שהנשמה תלויה בו ור"י ור"ש סברי דמקדיש ידה או רגלה לעולה נמי פשטה קדושה בכולה והרמב"ם ה' מעשה הקרבנות (פט"ו ה"ב) פסק כר"מ ור' יהודה דבמקדיש ידה ורגלה לא פשטה קדושה בכולה ובהא דפליגי ר' יוסי והת"ק גבי אין ממירין אברים בשלמים כפי המתבאר בגמרא אינהו פליגי אי אמרינן נמי בתמורה דפשטה קדושה בכולה כמו דאמרינן בתחילת הקדש וזה מוכח בגמרא דלא מיבעי לרב שימי בר אשי חולין (סט ע"ב) דאמר דת"ק דר' יוסי הוא ר' שמעון דסובר נמי כר' יוסי באומר רגלה של זו עולה דכולה עולה אלא דבתמורה פליגי א"כ מבואר בהדיא הכי אלא גם לפי מה דאמרינן בחולין שם בתר הכי דר' יוסי טעמא דנפשיה קאמר אבל הת"ק הוא ר' מאיר או ר' יהודה דסברי דבאומר רגלה של זו עולה לא פשטה קדושה בכולה ולפ"ז הי' א"ל דהא דתנן אין ממירין אברים בשלמים מיירי כשהמיר יד או רגל דבכה"ג לת"ק גבי הקדש ג"כ לא פשטה קדושה בכולה אלא דגבי הקדש אותו האבר קדוש ובתמורה הא אינו חל על אברים ור' יוסי פליג ע"ז דסובר דבמקדיש יד או רגל פשטה קדושה בכולה וה"ה כה"ג בתמורה פשטה נמי בכולה וא"ל דהת"ק מודה בהאי סברא דבתמורה ג"כ היכי דא"ל פשטה קדושה בכולה כגון שהמיר ראש הבהמה או אבר אחר שהנשמה תלויה בו הוה כולה תמורה אלא כשהמיר אבר אחד כמו יד או רגל אינו תמורה כן הי' א"ל אמנם בתמורה שם אמרינן דת"ק דר' יוסי הוא ר' יהודה ופרכינן אי ר' יהודה תמורה הוא דלא עבדי הא מקדש קדשי הא א"ר יהודה אברין לא קדשי הב"ע באבר שהנשמה תלויה בו ופירש"י דמקשינן דמשמע ממשנתנו דלת"ק אע"פ שבהקדש פשטה קדושה בכולה מ"מ בתמורה לא פשטה ומשו"ה משנינן דהאי אין ממירין אברים בשלמים מיירי באבר שהנשמה תלויה בו מ"מ מבואר דגם ללישנא בתרא בחולין שם דר' יוסי טעמא דנפשיה קאמר אינהו פליגי רק בהא אי אמרינן בתמורה פשטה קדושה בכולה כמו דאמרינן בתחילת הקדש:

וטעמא דפלוגתייהו דת"ק ור' יוסי פירש"י בחולין שם כיון דכתיב ואם ימיר בהמה בבהמה ממעטינן בהמה ולא מקצת בהמה משו"ה ס"ל לת"ק דבתמורה לא פשטה קדושה בכולה ור' יוסי ס"ל דאדרבא כיון דפשטה קדושה בכולה אשתכח דהמיר בהמה כולה וקרינא בה בהמה בבהמה עכ"ל רש"י וא"כ לר"י לא ממעטינן מקרא דבהמה פרט למקצת בהמה דכיון שפשטה קדושה בכולה בהמה קרינן בה אלא דממעטינן בהמה בבהמה פרט שהמיר במקצת בהמה של קודש וכדאר"י במשנתנו אבל לא שלמים בהם ומסתבר לומר דלר' יוסי נמי ממעטינן פרט שהמיר מקצת בהמה כגון בהני גווני דלא פשטה קדושה בכולה כמו בהמה של שותפות דבהקדש ג"כ לא פשטה קדושה בכולה וכדא"ר יוחנן כריתות (כז) בהמה של שני שותפין הקדיש חציה ואח"כ לקח וכו' אלא דבהקדש אע"ג דלא פשטה קדושה בכולה מ"מ אותה חציה שהקדיש הוה קודש כדאמרינן בגמרא שם אבל בתמורה ממעטינן דתמורה אינו חלה אלא על בהמה כולה ואם אחד מהשותפין המיר בחלקו לא הוה תמורה. והנה מלבד מה שפירש"י טעמא דפלוגתייהו א"ל עוד טעם אחר דת"ק סובר דבהקדש כיון שהקדש חל על מקצת בהמה שהקדיש ואפילו היכי דלא פשטה קדושה בכולה כמו בבהמה של שותפות כדאמר ר"י התם משו"ה אמרינן נמי דפשטה קדושה בכולה בבהמה של יחיד דהיינו דכיון דהקדש חל על מקצתה פשטה בכולה אבל גבי תמורה כיון שא"א שתחול תמורה על מקצת בהמה כדכתיב בהמה בבהמה תו לא שייך לומר דפשטה קדושה בכולה כיון שאינה חלה כלל אפילו על אותו מקצת שהמיר ור' יוסי סובר דודאי היכי שא"א שתפשוט תמורה בכולה כגון בהמה של שותפות התמורה אינה חלה כלל על מקצת בהמה. אך בבהמה של יחיד כיון שאפשר שתפשוט קדושה בכולה כשהמיר במקצתה אמרינן דחלה תמורה ופשטה בכולה וקרינא בה בהמה בבהמה מכל מקום כפי המבואר בגמרא אינהו פליגי אי אמרינן בתמורה דפשטה תמורה בכולה:

והנה ודאי דלהלכה גבי תמורה נמי אמרינן דפשטה תמורה בכולה דהא בתמורה (כו ע"ב) קמבע"ל באומר חציה תמורה וחציה מעשר מהו כלומר דקמבע"ל בכה"ג אי פשטה תמורה בכולה או שפשטה מעשר בכולה מ"מ מבואר דבהמיר בחציה של בהמה דהוה דבר שהנשמה תלוה בו אמרינן דפשטה תמורה בכולה והרמב"ם ה' תמורה (פ"ג ה"ג) הביא זה להלכה ובתמורה (שם) דתניא התם נמי דבאומר חציה תמורת עולה חציה תמורת שלמים דכולה תקרב עולה דברי ר' מאיר משום דס"ל תפוס לשון ראשון וכשהמיר חציה בעולה פשטה תמורה בכולה והוה כולה תמורת עולה כתבו בתוס' שם ד"ה האומר דר"מ דס"ל הכא דבאומר חציה תמורת עולה כולה עולה סובר בחדא מלתא כר' יוסי דבתמורה נמי פשטה קדושה בכולה ודלא כהת"ק דס"ל דבתמורה לא פשטה בכולה ואע"ג שר"מ פליג על ר' יוסי במה דסובר דבמקדיש יד או רגל ג"כ פשטה קדושה בכולה דלר"מ דוקא במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה מעתה מהא דקמבע"ל בחצי' תמורה וחצי' מעשר מבואר דהלכתא בהא כר' יוסי דבתמורה נמי פשטה קדושה בכולה והנה בתוס' שם כתבו עוד שא"ל דאע"ג דאמרינן תמורה (י ע"א) דלת"ק אפילו המיר דבר שהנשמה תלויה בו לא פשטה קדושה בכולה מ"מ א"ל דכשהמיר חציה פשטה בכולה לד"ה וכתבו שם דא"ל כן כשהמיר בחציו של קרבן דנמי הוה תמורה. והנה מלבד דליכא שום סברא לומר כן דהא מ"מ לא הוה בהמה בבהמה בלא"ה קשה הא בהדיא תני בתוספתא תמורה (פ"א) בהמה חציה קודש וחציה חולין אינה עושה תמורה ולא נעשית תמורה וכן פסק הרמב"ם (ה' תמורה פ"א הי"ט) א"כ מבואר בהדיא דכשהמיר בחציה של קרבן אינה תמורה דלא כהתוס' והנה מה דתני בתוספתא זו בהמה חציה חולין וחציה קודש זה לא מ"ל אלא בבהמה של שני שותפין שהקדיש אחד חלקו דבכה"ג לא פשטה קדושה בכולה ואם המיר בחציה של קודש או שהשני המיר חציה של חולין בקרבן אע"ג דכה"ג הוה קרבן יחיד בקרבן יחיד מ"מ אינו תמורה משום דחצי בהמה אינה נעשית תמורה ולא עושה תמורה וזה הוא לכו"ע דאפילו ר' יוסי דסובר דכשהמיר אבר אחד הוה תמורה זה הוא דוקא היכי שאפשר שתפשוט תמורה בכל הבהמה כדאמר ר' יוסי במשנתנו תהא כולה תמורה אבל כה"ג כיון שכבר חציה קודש וא"א שתפשוט תמורה בכולה לד"ה אינו תמורה דבתמורה כתיב בהמה בבהמה מ"מ בררנו דהלכה כר' יוסי דבתמורה נמי פשטה תמורה בכולה:

מעתה ע"כ מש"כ הרמב"ם (ה' תמורה פ"א הט"ז) דאין ממירין אברים בשלמים כונתו כשהמיר דבר שאין הנשמה תלויה בו דבכה"ג להרמב"ם אפילו בהקדש לא פשטה קדושה בכולה כמש"כ בה' מעשר וקרבנות (פט"ו ה"ב) אלא דבהקדש אותו אבר קודש ובתמורה אינה תמורה כלל כדכתיב בהמה בבהמה אבל כשהמיר דבר שהנשמה תלויה בו פשטה תמורה בכולה והוה בהמה בבהמה ומה"ט מפרש הרמב"ם דבריו שכתב כיצד כגון שהמיר יד או רגל אע"ג דבמשנתנו ליכא להא מלתא דכונתו דדוקא בכה"ג אינו תמורה אבל כשהמיר אבר שהנשמה תלויה בו הוה תמורה וזה הוא דלא כהת"ק דר' יוסי ודלא כהכ"מ שפסק דהרמב"ם פסק כהת"ק:

אמנם מה שא"ל עוד בזה דהנה מה דפרכינן תמורה (י ע"ב) ואי ר' יהודה תמורה הוא דלא עבדי הא מקדש קדשי ומשנינן באבר שהנשמה תלויה בו הנה בתוס' שם (יא ע"א) ד"ה הא ר' יהודה כתבו דבכמה ספרים ליכא האי קושיא והאי שינויא וכתבו דלפי נה דמוקמינן חולין (סט ע"ב) דר' יוסי טעמיה דנפשיה קאמר לא קשה קושית הגמרא וכונתם למש"כ לעיל דא"ל דת"ק דאמר אין ממירין אברים מיירי באבר שאין הנשמה תלויה בו דבהקדש נמי לא פשטה קדושה בכולה אלא דבהקדש אותו האבר קדוש ובתמורה כלל לא אבל באבר שהנשמה תלויה בו א"ל דלכו"ע אפילו בתמורה פשטה תמורה בכולה הן אמת דהא בתמורה שם (יא) דפרכינן על בר פדא דסובר דעובר לא קדוש מהא דתנן שם (טז) מקדישין אברים ועוברין אבל לא ממירין ולפי מה דמשני בגמרא שם הא זה הוא רק לפי מה דקס"ד דלבר פדא עובר לא קדוש אבל לפי המסקנא דלבר פדא נמי העובר קדוש א"כ האי משנה אתיא כפשוטה דבהקדש מצי להקדיש אבר כמו יד או רגל או עובר אע"ג דלא פשטה בכולה מ"מ הקדושה חלה על האבר גרידא אבל בתמורה כה"ג אינה תמורה כלל דהאבר והעובר לא קדשי אבל לכו"ע א"ל שאם המיר דבר שהנשמה תלויה בו דפשטה בכולה כמו בתחילת הקדש מעתה למסקנת הגמרא אליבא דבר פדא ולפי מה שכתבו בתוס' דלא גרסינן האי גירסא שהבאתי א"כ לכו"ע אמרינן דבתמורה פשטה תמורה בכולה כמו בהקדש ועפ"ז א"ש טובא הא דבתמורה (כו ע"א) מבואר דבחציה תמורה הוה כולה תמורה דזה הוא לד"ה:

ואפשר להביא ראי' לזה מהא דאמרינן קדושין (ז ע"א) אמר רבא חציך מקודשת לי אינה מקודשת ופרכינן מ"ש מהא דתניא האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ואפילו למ"ד אין כולה עולה הני מילי היכי דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו הויא כולה עולה עכ"ל הגמרא מעתה אי נימא דדוקא בהקדש ס"ל לר' יהודה דמקדיש דבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה אבל גבי תמורה לא וטעמא דמילתא משום דגבי תמורה איכא תרי טעמי חדא מש"כ רש"י שהבאתי לעיל משום דבתמורה איכא קרא בהמה בבהמה למעט מקצתה ועוד מש"כ לעיל דבשלמא גבי הקדש כיון שההקדש חל על אבר אחד אפי' בהני גווני דלא פשטה קדושה בכולה כגון שהקדיש יד או רגל או בהמה של שני שותפין והקדיש אחד חלקו משו"ה אמרינן דכשהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו כיון דחל על אותו אבר פשטה קדושה בכולה אבל תמורה שאינו חל על האבר תו לא אמרינן דפשטה קדושה בכולה א"כ קשה הא בקידושי אשה נמי איכא הני תרי טעמי חדא דאיכא קרא אשה כולה ולא חציה כדאמרינן בגמרא שם וגם קידושי אשה אינו חל על אבר אחד א"כ מאי פרכינן מהקדש על קידושי אשה כיון דקידושי אשה דמיא לתמורה וכ"ת כיון דכבר בררנו דהלכה כר' יוסי במה דס"ל דבתמורה נמי פשטה קדושה בכולה כמו דמוכח מהסוגיא דתמורה (שם) משו"ה פרכינן לרבא דא"כ הו"ל לאתויי משנתנו דר' יוסי או לכה"פ הא דתניא שם דבחציה תמורה כולה תמורה אבל לא ממקדיש כיון דמהתם ליכא ראיה אבל אי נימא דלכו"ע בתמורה פשטה קדושה בכולה כמו בהקדש דלא שייך כלל לומר דבתמורה איכא מיעוט מקרא דבהמה ולא מקצתה דאדרבא כיון דפשטה קדושה בכולה בהמה כולה קרינא בה א"כ א"ש דפרכינן ג"כ מהקדש לקידושי אשה דה"נ א"א למעט אשה ולא חציה דאדרבא כיון דפשטו קידושי כולה אשה קרינא בה והנה מלבד דמסתבר שלא להרבות בפלוגתא דתנאי הנה לדברינו מצינו להצדיק את הצדיק את הכ"מ שהבאתי לעיל שכתב דהרמב"ם פסק כהת"ק דלפי מש"כ השתא ליכא פלוגתא בזה ודברי הכ"מ ברורים:

ובמה שהבאתי הא דקמבע"ל תמורה (כו ע"ב) בחצי' תמורה חצי' מעשר דמוכח משם דבתמורה נמי פשטה קדושה בכולה כמש"כ הנה בסוגיא זו לא זכיתי לעמוד על פירושי רבותינו הראשונים ולענ"ד הסוגיא פשוטה מאד ומבוררת וכל הלכות הרמב"ם אתיין שפיר טובא:

ב

ענף ב

והנה באשר כי בהאי שמעתא דחצי' תמורה וחציה מעשר דתמורה (כו ע"א) שהבאתי בענף הקדום ראיתי בזה מבוכה רבה ולא זכיתי לעמוד בזה על פירושי רבותינו הראשונים ולפענ"ד האי שמעתא פשוטה מאד אמרתי לבארה וא"ש טובא דעת הרמב"ם. דהנה בתמורה (כה ע"ב) תנן הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר אמר ר' יוסי אם לכן נתכוון תחילה הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים וגרסינן שם, (כו ע"ב) אמר אביי הכל מודים היכי דאמר חציה עולה וחציה מעשר ד"ה עולה קריבה היכי דאמר חציה תמורה וחציה מעשר מאי תמורה קריבה שכן נוהג בכל הקדשים א"ד מעשר קריבה שכן מקדיש לפניו ולאחריו עכ"ל הגמרא:

והנה רש"י מפרש דמשו"ה בחציה עולה וחציה מעשר לד"ה קרבה עולה משום דמעשר אינו קדוש אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי וה"ה נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילא תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גביה שהוא מימר בה ובחציה מעשר וחציה תמורה תרווייהו כי הדדי נינהו הי חיילא עכ"ל רש"י ובתוס' ד"ה אביי תמהו ע"ז דא"כ אפילו כשאומר כל הבהמה יהי מעשר גם כן לא חלה מעשר כיון שאינו דרך מנין וגם היאך אמרינן או דילמא מעשר קריבה הא לא קדשה אלא דרך מנין ומה"ט פירשו בתוס' שמעביר צאנו תחת השבט ואמר העשירי שיצא יהא חציו עולה וחציו מעשר דמ"מ קרב עולה לד"ה וכתבו הטעם דדוקא גבי עולה ושלמים א"ר יוסי דשניהם חיילי דלא אלימא כולי האי קדושה זה מזה אבל בעולה ומעשר דקדושת עולה אלים ועדיף מאד מקדושת מעשר ד"ה כונתו לעולה עכ"ל וקשה טובא דמלבד דליכא שום סברא כיון שהוא אומר שכיון לשניהם ומדינא שניהם חיילי לר' יוסי וכי משום דקדושת מעשר קלה לא תחול הא באומר עולה ושלמים שניהם חיילי לר' יוסי כדתנן אע"ג דקדושת שלמים קלה וגם אי נימא דקדושת מעשר קלה עוד אפילו משלמים מאי איכפת לן בזה ועוד הא בכמה דברים חמור קדושת מעשר משלמים כדאמרינן בב"ק (יג ע"א) וביותר קשה הא תמורת עולה יש לה קדושה כמו עולה עצמה ובחציה תמורה וחציה מעשר קמבע"ל בגמרא הול"ל נמי שאם אמר חציה תמורת עולה וחציה מעשר דעולה קרבה דקדושתה אלים טובא והנה הראב"ד בהשגות ה' תמורה (פ"ג ה"ג) האריך בהאי שמעתא והוא מפרש דבחציה עולה וחציה תמורה או מעשר אמרינן דמתחילה כיון לעולה גרידא ולא לתמורה דהוה דבר עבירה ולא למעשר דליכא לחצאין אלא שבסוף נמלך ועשאן תמורה או מעשר משו"ה קרבה עולה אבל באומר חציה תמורה וחציה מעשר בזה יש להסתפק לאיזה מהן כיון מתחילה וזה תמוה כשהמקדיש עומד לפנינו ואומר שכיון לשניהם מאי טעמא שניהם לא חיילי:

אמנם אילולי דמסתפינא נלע"ד פשוט וברור הרבה כי כונת הגמרא הוא מלתא אחריתא כמו שנבאר דהנה עולה ושלמים הא באמת יכול להיות כן שבהמה אחת תהא חציה עולה וחציה שלמים ולא עוד אלא שיכול להיות ג"כ חציה עולה וחציה חולין כמו בהמה של שני שותפין והקדיש אחד חלקו וכדא"ר יוחנן תמורה (שם ע"א) דהא הקדש עולה ושלמים חלין אפילו על אבר אחד כדתנן תמורה (טז) מקדישין אברים ועוברים ולא ממירין ושם (יא ע"א) ילפינן מקרא דהקדש עולה או שלמים חלין על אבר אחד גרידא אבל תמורה או מעשר הא באמת א"א כלל לומר שיהי' כן דחציה תהא תמורה וחציה עולה או חולין וכן מעשר גם כן א"א כלל לומר שיהי' כן שחציו יהא מעשר וחציו יהא עולה או חולין דהא תנן שם (י ע"א) דאין ממירין אברים ועוברים ובחולין (סט ע"א) ילפינן מקרא דכתיב ואם ימיר בהמה בבהמה בהמה כולה ולא מקצתה ואפילו לר' יוסי דאמר בתמורה שם דממירין אברים בשלמים הא אמר בפירוש במשנתנו שם דכמו באומר רגל זו עולה כולה עולה ה"נ כשאומר רגל זו תהא תמורה הוה כולה תמורה אם כן קרינא בהמה בבהמה שהוא סובר דבמקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו נמי פשטה קדושה בכולה אבל שישאר כך שחצי בהמה תהא תמורה והחצי השני תהא עולה או חולין זה הוא נמנע לכו"ע כדכתיב בהמה בבהמה, וה"ה נמי גבי מעשר גם כן הכי הוא דהא בחולין שם אמרינן בהדיא דהא מילתא דאין ממירין אברים אפשר למילף ממעשר משום דכתיב במעשר וכל אשר יעבור תחת השבט משו"ה בעינן בהמה כולה ולא מקצתה אמנם בין בתמורה בין במעשר אם אמר חצי בהמה תהא תמורה או מעשר כיון דחצי בהמה הוה דבר, שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה כמש"כ בענף א' משו"ה הוה כה"ג כל הבהמה תמורה או מעשר וכן אם אמר על בהמה אחת שהיא תהא תמורת עולה ושלמים כיון דכל הבהמה כולה הוה תמורה שפיר דמי וחל עליה עולה ושלמים וזה מבואר במשנתנו תמורה ((כה ע"ב) שהבאתי אבל שתהי' הבהמה חצי תמורה או מעשר והחצי השניה תשאר חולין או עולה זה דבר נמנע שא"א להיות לכו"ע מה"ט שכתבנו:

מעתה אתיא האי שמעתא כמין חומר דאמר אביי הכל מודים היכי דאמר חציה עולה וחציה מעשר ד"ה עולה קריבה דלר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ודאי הוה עולה דכשאמר חצי עולה מיד פשטה קדושת עולה על כל הבהמה כיון דחצי בהמה הוה דבר שהנשמה תלויה בו וכשאמר אח"כ חצי' מעשר לאו כלום הוא אלא אפילו לר' יוסי שאמר בכה"ג גבי עולה ושלמים דשניהם חלין מכל מקום הכא עולה גרידא חלה דחצי מעשר א"א כלל שתחול כיון דמעשר אינו חל אלא על בהמה כולה כמש"כ לעיל והכא א"א לומר שתתפשט מעשר על כל הבהמה דעל חציה השניה הא חלה קדושת עולה ותו א"א שתתפשט עליה קדושת מעשר ומשו"ה ממילא פשטה קדושת עולה על כולה כדין מקדיש חצי בהמה דפשטה קדושה בכולה דהא הכא נמי החצי השני' שאמר למעשר כיון דמעשר לא חלה הוה חולין ופשטה עליה קדושת עולה והא דאמר אביי חצי עולה וחצי מעשר זה הוא משום ר"מ דאמר תפוס לשון ראשון דלדידי' אם הי' אומר חצי מעשר וחצי עולה פשטה קדושת מעשר בכולה אבל לר' יוסי דאמר דשניהם חלין לדידי' ליכא נ"מ בין שאמר חצי עולה קודם או חצי מעשר וממילא כיון דמעשר א"א שתחול על חצי בהמה פשטה קדושת עולה בכילה כמש"כ וה"ה נמי כה"ג אם אמר חצי עולה וחצי תמורה דתמורה גם כן אינו חל אלא על בהמה כולה וממילא בתמורה נמי לר' יוסי בין שאמר חצי עולה וחצי תמורה בין שאמר חצי תמורה קודם קרבה עולה מה"ט גופי' שכתבנו גבי מעשר וא"ש הא דאמר אביי חצי תמורה וחצי מעשר מאי דכיון דלר' יוסי כה"ג שניהם חלין והכא א"א לומר שיהא כן דבין תמורה בין מעשר אינו חל על חציו היכי שא"א לו להתפשט על כולו וע"כ צריך לומר בכה"ג דאחת משניהם לא תחול והשני' תתפשט על כולה משו"ה קמבע"ל איזה מהן תתפשט וזה הוא הפשט הפשוט הברור מאד:

מעתה יתבאר היטב דעת הרמב"ם ה' תמורה (פ"ג ה"ב) שכתב שם אמר חצי בהמה זו תמורה וחצי עולה ה"ז תקרב עולה חצי עולה וחצי מעשר תקרב עולה חצי תמורה וחצי מעשר ה"ז ספק עכ"ל והכ"מ והלח"מ שם האריכו הרבה בדעת הרמב"ם אבל לדברינו דבריו מבוררים דבחצי עולה וחצי תמורה או מעשר בין שאמר תחילה חצי עולה בין שאמר חצי מעשר או תמורה תחילה בכל גווני תקרב עולה מה"ט שכתבנו אלא דבחצי תמורה ובחצי מעשר איכא ספיקא והדברים מבוארים באורחא דקשוט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף