נחלת ברוך/יג
|
< הקודם · הבא > |
לבאר אי זוז"ג שרי באיסורי עכו"ם
תשובה. הנה זה פשוט ומבואר בע"ז (מט ע"א) בההיא גינתא דאיזדבל בזבל עכו"ם ואמרינן בגמרא דשרי משום זוז"ג. אמנם הט"ז ביור"ד (סי' קמב סק"ד) כתב דדוקא בזוז"ג כההיא דגינתא דאיזדבלה בזבל עכו"ם דגם בלא זבל של עכו"ם היתה מגדלת אלא דזבל עכו"ם משביחה דוקא זוז"ג כי האי שרי באיסורי עכו"ם אבל בזוז"ג היכי דבלא איסורא לא היה הדבר נעשה כלל אע"ג דבשאר איסורים מותר מ"מ באיסורי עכו"ם אסור והביא ראי' מהא דתנן ע"ז (שם ע"ב) נטל ממנה כרכר וארג את הבגד אסור והא התם ג"כ איכא זוז"ג הכרכר של עכו"ם והחוטין של בגד ומ"מ אסור גם הביא עוד ראי' ממש"כ הרא"ש חולין (פ"א סי' ט) גבי שחט בסכין של עכו"ם וכתב הרא"ש דזה לא דמי לנטל ממנה עצים והסיק תנור חדש דהתנור אסור, אלמא דהרא"ש סובר דאיסורי עכו"ם שאני משארי איסורים דהא בפסחים (כו ע"ב) אמרינן דאי זוז"ג מותר תנור חדש שהוסק בקליפי ערלה מותר וכשהוסק בעצי אשרה אוסר הרא"ש אלמא דאיסורי עכו"ם שאני זה הוא דעת הט"ז:
אמנם הש"ך בנקודת הכסף שם פליג על הט"ז וכתב ועל ראיית הט"ז מההוא דנטל ממנה כרכר וארג את הבגד דהתם לא הוה אלא חד גורם ועל ראיית הט"ז מהרא"ש חולין כתב הש"ך דכונת הרא"ש שכתב דתנור חדש שהוסק בעצי אשרה אסור היינו למ"ד זוז"ג אסור. דהרא"ש שם לא נחית להלכה אלא שרצה לבאר דסכין שאני מעצים:
ולא הבינותי למה נחלקו בכונת הרא"ש הא דבריו פשוטים גם להלכה דודאי תנור חדש שהוסק בעצי אשרה התנור אסור לכו"ע כיון דנגמר ע"י איסור בחד גורם. דאפילו לדברי הט"ז שסובר בבגד שנארג בכרכר עכו"ם דהוה זוז"ג משום דמצטרפינן החוטים דהתירא לגורם דהתירא. מודה שם דכשנאפה פת בעצי עכו"ם גרידא דהפת אסור דיש שבח עצים בפת והוה כחד גורם א"כ ה"ה בתנור חדש שהוסק בעצי אשרה נמי יש שבת עצים בתנור ואסיר לכו"ע והא דאמרינן בפסחים דאי זוז"ג מותר תנור חדש שהוסק בעצי איסור נמי שרי התם הא מיירי שמותר לאפות בו פת דהפת תאפה ע"י זוז"ג דהיינו תנור דאיסורא ועצים דהתירא אבל התנור אסור לכל תשמיש שלא ע"י אפיה לישב עליו וכדומה והרא"ש הא כתב דהתנור אסור וזה הוא לכו"ע מעתה ליכא מהרא"ש שום ראי':
ובמה שנחלקו בבגד שנארג בכרכר עכו"ם אי זה הוה חד גורם או זוז"ג מסתבר טובא כהש"ך דזה לא הוה אלא חד גורם דודאי כונת הש"ך הוא דכמו באיסורי אכילה כשמעמיד גבינה בעור קיבת נבלה הגבינה אסורה לפי דכשהעמדה נעשית ע"י איסור נאסר ההיתר ה"נ באיסורי הנאה כלי או בגד שנגמר ע"י איסורי הנאה או שנשתנה לשבח מכפי שהי' נאסר ההיתר ע"י גורם זה והכא לא שייך לומר שנצטרף גוף ההיתר לזוז"ג דאנו אומרים שהגמר שנעשה ע"י איסור אוסרתן וזוז"ג לא הוה אלא או שתחילת הווייתן נעשה ע"י זוז"ג כמו ולד הנסקלת סנהדרין (פ ע"א) או נטע אגוז של ערלה ע"ז (שם ע"א) או שהשבת נעשה ע"י שני גורמים כגון שאור של תרומה וחולין שנצטרפו וחימצו בע"ז שם וכן כשמעמיד בעור קיבת נבלה ובעור קיבת כשרה כדאיתא ביור"ד (סי' פז סעי' יא) אבל כשהיתר נגמר או נשתבח ע"י איסור גרידא לא הוה זוז"ג ומה"ט חקר הרא"ש בחולין שם בבהמה שנשחטה בסכין של עכו"ם אי נאסר משום דבכה"ג לא הוה זוז"ג. ומה שהביא הט"ז הא דאמרינן פסחים (כז ע"א) בפת שנאפה בעצי ערלה או קדרות וקערות שנצרפו בעצי ערלה ואמרינן שם לישנא דיש שבח עצים בפת מוכח דבבגד שנארג בכרכר עכו"ם דלא שייך בי' יש שבח כרכר בבגד הוה זוו"ג. אינו ראי' דהא דאמרינן יש שבח עצים בפת הוה מלתא אחריתא לפי שערלה הוה מהנשרפין דעפרן מותר א"כ הול"ל דחום היוצא מהעצים חשוב כאפר והוא מותר משו"ה אמרינן דיש שבת עצים בפת דהיינו דהחום הוא שבח עצים והוא אסור כמו שנבאר לקמן ושם יבואר עוד כונה אחרת בהאי לישנא אבל פשוט דבגד שנארג בכרכר עכו"ם לא הוה אלא חד גורם לפי שנגמר ע"י איסור גרידא ולקמן (סי' יד) נברר מ"ט בהמה שנתגדלה כל ימיה באיסורי הנאה הוה זוז"ג. ואם הבגד נאסר מה"ת או מדרבנן כמו העמדה בגבינה זה יבואר קמן:
ונראה להביא ראי' דבזוז"ג ליכא נ"מ בין שארי איסורים לאיסורי עכו"ם מההיא גינתא דאיזדבלה בזבל עכו"ם גופי' דאמרינן בע"ז (שם) דשלח רב עמרם קמי דרב יוסף א"ל הכי א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי והנה האי ר' יוסי הא זה הוא הא דתני ע"ז (מח ע"ב) ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר אלמא דר' יוסי סובר דזוז"ג מותר כדאמרינן שם ור"י הא מירי בזוז"ג דערלה. ומדהביא ראי' מהא דהלכה כר"י דזוז"ג שרי בערלה דה"ה דשרי בההיא גינתא דאי דבלה בזבל עכו"ם א"כ מוכח דליכא נ"מ בין שארי איסורים לאיסורי עכו"ם. ואין לומר דכונת הגמרא בהא דאמרינן דאמר שמואל הלכה כר' יוסי דהיינו הא דתנן ר' יוסי אומר אף מפרר וזורה לרוח אמרו לו אף היא נעשית זבל דהתם מיירי באיסורי עכו"ם דהא בהדיא אמרינן ע"ז שם דמהתם ליכא ראי' דר' יוסי סובר זוז"ג שרי אלא דמההיא דנטע אגוז מייתינן שם ראי' דר"י סובר זוז"ג מותר א"כ מוכח דליכא נ"מ בין שארי איסורים לאיסורי עכו"ם:
גם אפשר להביא ראי' מהא דאיתא ירושלמי ערלה (סוף פ"א) אגוז של ערלה שנטמא וכן ביצת עכו"ם שנעשה אפרוח ר' חגי בשם ר' יאשי' איתפלגין חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת וחזקי' אמר אסורה ולעיל בררנו האי פלוגתא בכמה אנפי והנה בין לפי מש"כ שם דהני אמוראי פליגי אי זוז"ג מותר בין לפי מש"כ דלכו"ע זוז"ג מותר אלא דפליגי אי זה הוה זוז"ג מהני טעמי שכתבנו שם מ"מ מאן דמתיר בהני תרתי הוא משום דס"ל דזה הוה זוז"ג ומותר אלמא דבאיסורי עכו"ם כמו ביצת עכו"ם נמי מהני זוז"ג אמנם לפי מה שבררנו שם עוד טעמא אחרינא בהאי פלוגתא ליכא ראי' מהכא עי"ש:
ואפשר להביא נמי ראי' מהא דתנן תמורה (ל) כל האסורים למזבח ולדותיהם מותרים ובגמרא מוקמינן טעמא דמשנתנו משום דזוז"ג מותר והנה באיסורי מזבח איכא בהו שהם אסורים משום איסור עכו"ם כמו מוקצה ונעבד ואיכא בהו פסולים מטעמים אחרים כמו רובע ונרבע וכדומה וכיון דבאיסורי מזבח דשרינן משום זוז"ג לא מחלקין בין איסורי עכו"ם לשארי איסורים ה"ה דלא מחלקינן בכל זוז"ג דהדיוט בין איסורי עכו"ם לשארי איסורים וראי' זו היא לפי מה שנבאר לקמן שאין להתיר זוז"ג באיסורי מזבח יותר ממה דשרינן בשארי איסורים עי"ש כי הארכנו בזה:
והנה לפי מה שבררנו דזוז"ג שרי באיסורי עכו"ם ממילא הדרא קושית הט"ז שהקשה על הטור וזה יבואר בסי' הבא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |