נחלת ברוך/יא
|
< הקודם · הבא > |
לבאר מ"ט גידולי הקדש ומע"ש אסורין אע"ג דהוה זוז"ג:
הנה תנן תרומות (פ"ט מ"ד) גידולי הקדש ומע"ש חולין ופודן בזמן זרען וכבר הבאתי לעיל מה שהקשו האחרונים מ"ט לא שרינן לגמרי גידולי הקדש ומע"ש משום זוז"ג. וקושיא זו דומה למה שהקשה הראב"ד ה' נדרים (פ"ה הט"ז) על גידולי קונמות שכתב שם ז"ל מיהו קשה כל היכי דאמרינן אסור בגידוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה אמאי הא זוז"ג מותר ואם נוטע אגוז של ערלה מותר בפירותיו עכ"ל והנה האחרונים כתבו טעמא דמלתא דכיון דהקדש ומע"ש הוה דשיל"מ שאינו בטל משו"ה זוז"ג נמי לא מהני בהו והנה גם לפי מה שבררנו בסי' הקדום דמסתבר לומר דזוז"ג לא מהני גבי דשיל"מ מ"מ גבי גידולי הקדש לא שייך ה"ט דהא הבאתי שם הא דאמרינן ירושלמי ביכורים (פ"ב ה"ב) דר"ש דפליג התם בגידולי ביכורים ומע"ש סובר דבדשיל"מ הגידולין מותרין וא"כ מ"ט לא פליג נמי על גידולי הקדש א"ו דגבי גידולי הקדש איכא טעמא אחרינא עוד יבואר לפנינו טעם אחר דגבי גידולי הקדש לא שייך ה"ט דדשיל"מ:
אמנם הא דגידולי הקדש צריך לפדות הגידולין בדמי זרעים כבר בארנו בספרנו מנחת ברוך טעמא דמלתא ונביא מסקנת הדברים בקצרה שכתבנו דבהקדש בדה"ב שהוא ממון גבוה ממש שיש לו פדיון והנהנה ממנו צריך לשלם להקדש משו"ה צריך לדון בכל זוז"ג שבא מגרמא דהקדש והדיוט כמו שאנו דנין כיוצא בזה בנכסי הדיוט והדיוט דגבי דיני ממונות לאו כל זוז"ג שוה דאיכא בהו תלתא גווני זוז"ג ואע"ג דגבי איסורין כל הני תלתא שוין בדינייהו מ"מ בדיני ממונות שאני כיצד הא באיסורין אמרינן בסנהדרין (פ) בולד הנסקלת דהוה זוז"ג וליכא נ"מ בין שהאם אסורה והאב מותר או להיפך וכדאמרינן בכורות (ז ע"א) גבי ולד קלוט דהוה זוז"ג אבל גבי נכסי הדיוט כה"ג הולד שייך לבעל הפרה ואין לבעל השור כלל ועוד דגבי איסורין אמרינן ע"ז (מט ע"א) בנוטע אגוז של ערלה דהוה זוז"ג כלומר יניקת הקרקע המותרת והאגוז האסור אבל גבי נכסי הדיוט כה"ג שאם זרע ראובן שדה של שמעון הגידולין שייך לבעל השדה כדאמרינן בב"מ (ק) אלא דצריך לשלם לבעל החיטים מה שנהנה ממנו משום דהנאה זו בת דמים היא גם איכא פסידא לבעל החיטין מעתה גבי דיני ממונות מצינו דחד גורם זוכה מדבר שבא משני גורמים ופעמים שאינו משלם כלל לגורם השני ופעמים שמשלם לו דמי ההנאה וכל הני גווני איכא נמי גבי הקדש:
והנה כל הני גווני איכא נמי בדבר שבא מגרמא דהקדש והדיוט כגון פרת הקדש שילדה הולד שייך להקדש דמתחילת הוייתו הוה הקדש ממש ומועלין בו כדתנן כה"ג מעילה (יב) הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה ואע"ג דהביצה נתהוה מזוז"ג כגון מתרנגול הדיוט מ"מ הוה הקדש ממש וכן להיפך פרת הדיוט שילדה משור של הקדש הולד שייך לבעל הפרה וא"צ לשלם להקדש כמו דבהדיוט והדיוט כה"ג הולד שייך לבעל הפרה ה"נ גבי הקדש והדיוט דבדיני זכיה ותשלומין דמו להדדי וכמו שנביא ראי' לפנינו וכתבנו שם דגם למ"ד זוז"ג אסור דלדידי' בכה"ג בשאר איסורין הולד אסור וכדאמרינן בכורות (שם) בקלוט שבא על הפרה מ"מ מודה דפרת הדיוט שילדה משור הקדש בדק הבית דהולד מותר ואע"ג דמצד הסברא הול"ל דאיסור הקדש הוה נמי כשאר איסורין אך בררנו שם דבזה הקדש בדק הבית קיל מכל האיסורין כיון דכל איסור הקדש ב"ה הוא מפני שהוא שייך להקדש וכיון דולד זה אינו שייך להקדש וגם אין להקדש על ולד זה שום חיוב תשלומין פקע איסורו וליכא בי' שום איסור והבאתי ראי' לזה מהא דאמרינן חולין (קלט) בתרנגולת של ב"ה שמרדה כלומר שיצאת למדבר דס"ל לרב התם שהיא נעשית הפקר כמו כה"ג בהדיוט ואמרינן שם דלדידי' היא מותרת דכיון דפקע ממנה הקדש ממילא פקע איסורה ואפילו לשמואל דפליג שם היינו משום דסובר דתרנגולת שמרדה עדיין היא הקדש כדיליף מקרא אבל ודאי מודה דבכ"מ דפקע הקדש דהיינו שאינו שייך להקדש ואין להקדש ע"ז חיוב דמים דפקע איסורו וא"כ ולד זה מותר לד"ה כמש"כ:
מעתה נתבררה טעמא דמשנתנו תרומות דתנן התם (פ"ט מ"ד) גידולי הקדש חולין ופודן בזמן זרען דזה הוא מה"ט שכתבנו כיון דבהדיוט והדיוט כה"ג כגון ראובן שזרע חיטין בשדה של שמעון אע"ג דהגידולין שייך לבעל השדה מ"מ צריך לשלם להזורע דמי החיטים והאי דינא איכא נמי כשנזרע חיטין של הקדש בשדה הדיוט דהגידולין שייך לבעל השדה אלא שמשלם להקדש דמי זרעים וזה הוא דתנן גידולי הקדש חולין היינו דשייך לבעל השדה ופודן בזמן זרען כלומר שמשלם להקדש דמי הזרעים ושם בררנו בארוכה אי הני תשלומין בהקדש הוא מה"ת או לא וכתבנו שם דמ"מ מה שאסור להנות מהגידולין קודם שמשלם להקדש זה הוא מדרבנן:
והנה לפי מה שבררנו דגבי הקדש היכי דפקע הקדש פקע איסורא מוכח ג"כ שאין לומר בהא דגידולי הקדש צריך פדיון דזהו משום דזוז"ג לא מהני בדשיל"מ דגבי הקדש כיון דהגידולין הוה חולין ופקע הקדש הול"ל דפקע איסורא אלא כמש"כ דהכא איכא דין תשלומין שצריך לשלם להקדש דמי זרעים. והנה בספרנו מנחת ברוך (סי' כט) הארכנו הרבה בזה לבאר כל דיני זוז"ג דבהקדש ובררנו שם כמה סוגיות ושמעתות עי"ש:
והנה נזכיר פה ראי' אחת מהראיות שהבאתי שם (סי' כט) הנצרך לדברינו מהא דקמבע"ל בב"ב (כו ע"א) בשרשי אילן הנכנסים לתוך שדה חבירו אי שייכים לבעל האילן או לבעל השדה ופשטינן מהא דתנן מעילה (יג) שרשי אילן של הדיוט הבאין לשל הקדש לא נהנין ולא מועלין א"א בשלמא בתר אילן אזלינן משו"ה לא מועלין אלא א"א בתר קרקע אזלינן אמאי לא מועלין עכ"ל הגמרא. וראיתי למי שהקשה הא הני שרשים באין מזוז"ג היינו מאילן של הדיוט ומיניקת הקרקע של הקדש והול"ל דמותרין משום זוז"ג והאריך הרבה בזה ולדברינו הדברים פשוטים דגבי הקדש בדק הבית דנין רק דין ממון כמו בהדיוט והדיוט ומשו"ה אי נימא דבהדיוט והדיוט כה"ג השרשים שייכים לבעל הקרקע ה"נ גבי הקדש בדק הבית כן ומועלין בהן. אבל אי נימא דבהדיוט והדיוט כה"ג הם שייכים לבעל האילן ה"נ שייכים לבעל האילן של הדיוט וא"ש דלא מועלין בהן דהא הוה של חולין אבל מ"מ אסור להנות לכתחילה דכיון דבעל האילן צריך לשלם להקדש מה שנהנה א"כ צריך לפדות הגידולין בדמי שכר יניקת הקרקע דזה דמי להא דתנן תרומות (פ"ט מ"ד) דגידולי הקדש חולין וצריך לפדותן בדמי זרען וכ"ת הא בהדיוט והדיוט כה"ג אי נימא דהשרשים שייכים לבעל האילן א"צ לשלם שום שכר לבעל הקרקע ומ"ט נימא דבהקדש והדיוט כה"ג בעל האילן צריך לשלם להקדש שכר דמי יניקת הקרקע זה ליתא דהא דבהדיוט והדיוט א"צ לשלם דמי יניקת הקרקע זה הוא משום דזה לא גרע מהא דאמרינן בב"ק (כ) דהדר בחצר חבירו שלא מדעתו דבחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר פטור ואמרינן שם דזה הוא דוקא בהדיוט והדיוט אבל הדר בחצר של הקדש בכל גווני חייב לשלם שכר דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי א"כ ה"נ אע"ג דבהדיוט והדיוט בעל אילן א"צ לשלם שכר יניקת שרשים אלו שינקו שלא מדעת דדמי לגברא דלא עביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא מ"מ גבי הקדש צריך לשלם משו"ה א"ש דלא נהנין לכתחילה כמש"כ ומזה ראי' לכל דברינו:
מעתה נבאר טעמא דגידולי מע"ש והי' מסתבר לומר דכמו שכתבנו בגידולי הקדש שצריך לפדותן בדמי זרען דה"ט משום דדיינינן בהו דין תשלומי ממין דכמו בהדיוט והדיוט אע"ג דהגידולין שייך לבעל הקרקע צריך לשלם לחבירו דמי זרעים ה"נ בהקדש כן א"ל דה"ט גופי' איכא בגידולי מע"ש דאע"ג דמע"ש אינו ממון גבוה ממש כמו הקדש בדק הבית דמע"ש הבעלים אוכלים בירושלים מ"מ חזינן דדיינינן בי' ג"כ דין ממון כדתנן מע"ש (פ"ב מ"א) נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי חשבון דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מע"ש והשביחו השבח לפי חשבון אלמא דדיינינן במע"ש דין תשלומי ממון דכשהשביחו עם ממון הדיוט חולקין השבח וצריך לפדות דמי השבח מה שמגיע למע"ש ע"פ דיני ממונות ולהעלותן לירושלים א"כ א"ל דכשזרען אע"ג דהגידולין חולין מ"מ כיון דלפי דיני ממונות צריך לשלם דמי הזרעין משו"ה צריך לפדותן בדמי זרעים להעלותן לירושלים כן הי' מסתבר וכבר כתבתי כן בספרי מנחת ברוך אמנם לפי טעם זה מסתבר לומר דדוקא בגבולין דמהני בי' פדיון משו"ה א"ש דדיינינן בגידולין דיני דתשלומין אבל גידולי מע"ש בירושלים כיון דלא מהני בהו פדיון לא מסתבר לומר דאיכא בהו דין תשלומין ובאמת הא במשנתנו תנן ופודן בזמן זרען מוכרח דבגבולין איירי דמהני פדיון:
אמנם א"ל טעם אחר בגידולי מע"ש דכיון דמע"ש הוה דשיל"מ וכבר הבאתי לעיל דבירושלמי ביכורים (פ"ב מ"ב) מבואר דטעמא דרבנן דאסרי גידולי ביכורים משום דהוה דשיל"מ א"כ איכא למימר דה"ט נמי אמרינן בגידולי מע"ש ולהאי טעמא ליכא נ"מ בין שנזרעו בגבולין בין בירושלים דמע"ש הוה דשיל"מ בכל מקום בגבולין משום פדיון ובירושלים משום שנאכלין במקומן אמנם הא מלתא תליא בפלוגתא דרבוותא דכבר הבאתי לעיל מה שנחלקו הרמב"ם והר"ש בהא דתנן ביכורים (פ"ב מ"ב) גבי ביכורים ומע"ש דגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה ור"ש מתיר דהרמב"ם מפרש דהתם מיירי שנזרעו בירושלים וכתבנו שם דלהרמב"ם א"ש טובא הא דבתרומות (פ"ט מ"ד) גבי גידולי מע"ש תנן תקנתא ופודן בזמן זרען ובביכורים לא תנן תקנתא דהא התם מיירי בירושלים דלא מהני פדיון גם א"ש הא דבביכורים פליג ר"ש ובתרומות לא פליג דבביכורים דמיירי בירושלים דליכא שם אלא ה"ט דדבר שיל"מ משום הכי פליג ר"ש אבל הכא דאיירי בגבולין דמהני בי' פדיון דאיכא נמי ה"ט דדיינינן בי' דין תשלומי ממון לא פליג ר"ש ומזה מוכח דטעמא דמשנתנו דתרומות הוא משום דדנין גבי גידולי מע"ש דין תשלומין ומשו"ה לא פליג ר"ש. אבל הר"ש מפרש למשנתנו דביכורים דמיירי ג"כ שנזרעו בגבולין וכתב בהדיא דר"ש דפליג התם ה"ה דפליג על משנתנו דתרומות וכיון דמבואר בירושלמי דביכורים שם דר"ש ורבנן פליגי אי משום טעמא דדבר שיל"מ אפשר לאסור הגידולין א"כ מבואר דטעמא דגידולי מע"ש דתנן בתרומות הוא ג"כ משום טעמא דדשיל"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |