נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/צא
נודע ביהודה 
תניינא יורה דעה צא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
שלום לכבוד אהובי האלוף התורני הרבני המופלא מוהר"ר הירש נר"ו מו"צ דק"ק הומפאלץ:
ע"ד אשר שאל באשה אשר אחר לידתה ראתה חמש פעמים מחמת תשמיש דהיינו כל פעם פירשה מבעלה כדין נדה וטבלה ושימשה וראתה ושוב טבלה ושימשה וראתה עד מלאות לה חמש ראיות בליל תשמיש ואמנם שתי פעמים הראשונות ודאי היה תוך מלאות של ימי טוהר של נקבה אשר ילדה ושתי פעמים האחרונות ודאי היה אחר מלאות אך פעם השלישית היא מסופקת אם היה תוך ימי טוהר או אח"כ כי בשעת מעשה לא שמו אל לבם האיש והאשה שיש בזה חשש שתהיה אסורה מחמת זה לבעלה רק עכשיו שמעו שיש בזה שאלת חכמים ובאו לשאול מה דינם. ועוד זאת כתב מעלתו ששאל את האשה אם בכל פעם מצאה אותיום או אחר זמן והשיבה שלא שמה זה אל לבה והיה בעיניה רק כשאר אשה שפורסת נדה ולכן אינה יכולה לכוין עתה העת, והבעל אמר לו שבכל פעם היה הוא מקנח עצמו בעד שלו ולא מצא על עד שלו שור אדמימות כשפירש מאשתו והפרישה ממטתה היה לפעמים זמן מועט אחר התשמיש ולפעמים יותר. ע"כ דברי מעלתו הצריך לגוף השאלה:
והנה מה שרצה לומר כיון שהבעל לא מצא על עד שלו בפעם האחרון היה די להתירה שהרי מבואר בסימן קפ"ז סוף סעיף יו"ד בהגה"ה דכל היכי דמהני בדיקת שפופרת אם עברה ושימשה עדיף משפופרת. ידע כי אין זה דומה לשם כי שם בודקת האשה עצמה אחר תשמיש ואינה מוצאת ומסתמא בודקת גם עד שלו אם בדק עצמו בעד מיוחד וכיון שלא נמצא דם כלל בודאי לא ראתה מחמת תשמיש הזה והרי זה עדיף משפופרת אבל מה שלא נמצא בעד שלו והיא מצאה אותיום או תכף אח"כ אמרינן שסוף תשמיש גורם הראיה ובעת התחלת יציאת השמש קודם שמת האבר רואה דם והרי סוף יציאת השמש באיסור ויציאתו הנאה כביאתו ומה שלא נמצא על עד שלו משום שכבר נתרחק השמש קצת מפי הרחה ולכן לא נמצא על שלו ונמצא על שלה. ואמנם עיקר איסור האשה שרואה ג"פ מחמת תשמיש מטעם וסת נגעו בה שקבעה וסתה במעשה התשמיש וכמבואר בחיבורי נו"ב בכמה מקומות. ושם ביארתי דוסת זה התלוי במעשה שדינו רק כמו וסת שאינו קבוע ודאי אינו דאורייתא אפילו אם שאר וסת הוא דאורייתא זה הוא דרבנן כמבואר בחיבורי הנ"ל בחיו"ד סימן מ"ו, וכיון שהוא איסור דרבנן וכאן הוא ספק שמא גם בפעם שלישית היה תוך מלאות וא"כ לא ראתה אחר מלאות רק שתי פעמים מחמת תשמיש ולא נאסרה עדיין ובפרט שלפי הנראה לא ראתה אותיום שהרי הבעל אומר שפירש ממטתה לפעמים היה קצת זמן אחר התשמיש והא ודאי שכל זמן שהיה עמה במטה לא ראתה שאם בדקה אז וראתה היה צריך לפרוש מן המטה ואף שכתב רמ"א שאנן אין בקיאין איזה מקרי מחמת תשמיש וכל שרואה סמוך לתשמיש אסורה מ"מ היינו בודאי סמוך אבל זו שלא שמה על לבה כלל אולי היה שעה אחר תשמיש:
ומה שתמה מעלתו על רמ"א שכתב בהגה"ה סעיף יו"ד דתלינן בלידה כמו שתלינן במכה א"כ למה כתב אח"כ אבל אם ראתה ג"פ רצופים אחר לידה לא תלינן בלידה הנה עיין בט"ז ס"ק ט"ז. ובאמת הט"ז והב"ח מחמירים בזה יותר מדאי והעיקר דברי הש"ך ויותר מזה מפורש בדבריו בספרו נה"כ ושורש הכוונה היוצא מדברי רמ"א שבפעם ראשונה שראתה אחר לידה ג"פ רצופים לא תלינן בחולשת הלידה ואסורה אח"כ אבל אם עברה ושימשה אח"כ ולא ראתה אף ששוב ראתה אחר לידה ב' וג' בכ"פ ג"פ רצופות תלינן בחולשת הלידה שהרי כבר נתגלה ראיה לזה אחר לידה ראשונה שפסקה אח"כ מלראות. ואי לאו דמסתפינא ה"א שמה שכתב רמ"א וכל זה בעברה ושימשה דמשמע שעברה באיסור או בשוגג ולולא דבריו הייתי אומר דדבר זה תלוי ברבוותא אם אסורה בימי מניקתה שהרי דבר זה שרואה ג"פ אסורה מטעם וסת הוא כמו שכתבתי לעיל ונתבאר בכמה מקומות בחיבורי נו"ב וכן מפורש בתשובת מוהר"ר יוחנן בהגהת ש"ד והובא כאן בנה"כ, וכבר כתבתי שאף שראתה ג"פ לא מקרי וסת קבוע כיון שנקבע ע"י אונס דהיינו התשמיש ודומה לקפיצה ובוסת שאינו קבוע אם צריכה לחוש בימי מניקתה נחלקו הש"ך והט"ז הט"ז בסימן קפ"ט ס"ק מ"ח סובר שאפילו לוסת שאינו קבוע חוששת דאל"כ איך כתב שם שחמור דין מעוברת מדין זקנה דוק בדבריו ותשכח שכן הוא. והש"ך בסימן קפ"ד ס"ק י"ט בשם הגהת מהרש"ל ובשם הגהת דרישה מביא דדוקא לוסת קבוע חוששת בימי מניקתה וא"כ לפי דעת הש"ך כיון שרואה מחמת תשמיש שאפילו ג"פ אינו נחשב וסת קבוע לא היתה צריכה לחוש לו כל משך כ"ד חודש. אלא שאין רצוני לתקוע עצמי בזה שנחלקו בו הש"ך והט"ז וגם זה גופא שהש"ך מתיר היינו בלא ראתה ג"פ או ד"פ כל וסת לפי ענייני החודש בתלת זימני וההפלגה בארבעה אבל זו שראתה בימי מניקתה ג' זימני אלא שמחמת שהוא ע"י אונס מיחשב אינו קבוע די לומר שרק לענין עקירה נחשב אינו קבוע שנעקר בפ"א אבל לענין לחוש לו בימי מניקתה אפשר שצריכה לחוש אפילו לדעת הש"ך. וגם זה עצמו שתשמיש מקרי אונס אינו מוסכם מכל הפוסקים וכאשר כתבתי בנו"ב סימן מ"ו בהגהה וגם דברי רמ"א כאן בסימן קפ"ד שכתב לשון עברה ושימשה מורה לאיסור. לכן גם אני כעת לא אקבע יתד בהיתר זה. אבל עכ"פ אשה זו מותרת לשמש עוד פעם אחת אבל לא בליל טבילה רק ליל טבילה יעבור בלא תשמיש ולילה שאחר כן תשמש ותבדוק עצמה אותיום ואם תמצא טהורה תהיה מותרת אח"כ לבעלה ואעפ"כ כשתצא טהורה יודיעני ואכתוב לו איך תנהוג שוב בליל טבילה כשתפרוס נדה: גם מה שכתב מעלתו להתירה מטעם ס"ס ג"כ יפה דבר. ואמנם הס"ס הוא על דרך זה שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא הטבילה השלישית עדיין היה בימי טוהר ונמצא שלא הוקבעה בג"פ מחמת תשמיש והרי מה שמותרת להנשא לבעל שני בלי בדיקת שפופרת כתב הב"י בסימן קפ"ז הטעם בשם סה"ת והסמ"ג משום ס"ס שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא לא יהיה אצבע של בעל השני כמו אצבע של ראשון וא"כ כאן שיש בבעל הראשון ס"ס ג"כ מותרת בלא בדיקת שפופרת. ולרוב הטרדה אקצר. דברי ידידו הד"ש:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |