נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נודע ביהודה TriangleArrow-Left.png תניינא TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תשובה

שלום רב. באהלך יקרב. תמיד בוקר וערב. אהובי תלמידי ידידי וחביבי הרבני המופלא יניק וחכים טובא מוהר"ר מרדכי בער יעניקויא נר"ו:

באמת גדלה התמיה בעיני על שלא ראיתי ממך שום תמונת יד מיום הפרדך ממני ואף עפ"כ חקרתי עליך ושמעתי הצלחתך בלימודך שמחתי מאוד בראותי כי תלמידי גדלו והצליחו וזה הוא כל שעשועי בזה ובבא. ועתה בהגיע מכתבך לידי נהניתי. ואמנם לא הגיע בזמנו ובא לידי בעת טרדת הרגל ולכן לא עיינתי במכתבך עד יום אתמול: והנה מה שתמהת על רמ"א בי"ד סימן נ"ז סעיף י"ח שכתב ואין למוכרו חי לנכרי אלא ימיתנו קודם שמא יחזור וימכרנו לישראל. והקשית לפי דעת הרבה פוסקים דהא דאסור לעשות סחורה בדבר האסור הוא מדאורייתא א"כ מי שיש לו טריפה בביתו שיכול למכרה לנכרי דהא נזדמנה לו אבל איך יהיה רשאי לנבלה להוסיף עליה איסור נבילה דלגבי נבילה לא מיקרי נזדמנה שהרי הוא עתה מנבלה בידים ואיך יעבור על איסור תורה למכור נבילה לנכרי אם אמרינן דאיסור נבילה חל על איסור טריפה. וכתבת ליישב בזה קושיית הב"י על הטור בסי' כ"ז שכתב נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה וכתב הב"י ותמיה לי למה הוצרך לכתוב איזהו טריפה ואיזהו נבילה כיון שאין ביניהם אלא שזו מטמאה כי' ורבינו לא בא לכתוב דיני טומאה כו' עכ"ל הב"י. וכתבת דלפי מ"ש ניחא דנ"מ דאם יש לו טריפה בביתו אסור לשבור מפרקת עם רוב בשר ולמכרה לנכרי שעושה נבילה בידים. ושוב כתבת לתמוה על דברי רמ"א הנ"ל שלשונו מורה שגם ספק טריפה מותר להמיתו ולמכרו לנכרי. והרי כאן יש ספק אולי כשרה היא ואיך יעשנה נבילה למכרה לנכרי ועושה סחורה בנבילה ואם כאן שאי אפשר למכרה כך מ"מ שמא יחזור וימכרנה לישראל א"כ מוכרח הוא לכך והוי ליה כנזדמנה אכתי קשה למה ינבלנה הרי יוכל לעשות בה טריפות הנראה לעינים ויכול להיות שאיני מוסיף בה איסור כלל דאולי כבר היא טריפה ואין איסור טריפה חל על טריפות הראשון משא"כ להמיתו להוסיף איסור נבילה שחל אפי' אם כבר היא טריפה והארכת בפלפולים:

והנה חדאי נפשי בפלפולך ובחידודך. ואמנם על עיקר דבריך אם הייתי רוצה לדחות עיקר שורש דבריך אמינא לך מהיכן למדת מדברי רמ"א שיכול לנבלה, הרמ"א כתב שאין למכרו חי שמא יחזור וימכרנו לישראל אלא ימיתנו קודם כו', אולי כונת רמ"א שישחטנה וימכרנה וא"כ אפילו היא טריפה ששחטה שחיטתה מטהרתה מידי נבילה וממ"נ אינו מוסיף בה שום דבר שאם כשירה היא גם עתה היא כשירה גמורה ואם טריפה היתה גם עתה היא נשארת טריפה כמו שהיתה. ואמנם שינויי דחיקו לא משנינא לך דלשון ימיתנו קשה לפרשו ע"י שחיטה ולקמן יבואר דאדרבה עדיף להמיתו מלשחטו. ואמנם על עיקר דבריך דפשוט לך שאיסור נבילה חל על איסור טריפה לא ידענא מהיכן פשוט לך הדבר והרי אין כאן איסור מוסיף ולא כולל ואי משום שנבילה מטמאה ונחשב בעיניך איסור מוסיף גם בזה נסתפקתי בחיבורי נ"ב מהדורא קמא חלק אורח חיים בסימן ל"ו בד"ה ואמנם ע"ש * [הגה"ה מבן המחבר עיין לעיל בחא"ח תשובה קכ"א שכתב אאמ"ו הגאון המחבר ז"ל לבאר מה שכתב בנו"ב מהדורא קמא מתוך דנבילה חל על אינה זבוחה לכך אפילו אם יש בזה שאסור משום א"ז עוד איסור אחר ג"כ חל נבילה על אותו איסור אחר וא"כ תמיד יש בטריפה איסור אינה זבוחה ומתוך דחל נבילה על איסור א"ז חל נמי על איסור טריפה. ועיין מה שכתבתי שם בהגה"ה שעיקר ספק של אאמ"ו הגאון ז"ל יש לפשוט מדברי תוספות מסכת יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אר"י הבערה ללאו וכו' וכן במסכת חולין קי"ג ע"ב בד"ה שאני דאיסור נבילה חל על איסור חלב אף שהוא חמור הואיל ונבילה מטמאה. ואולי יש לדחות דלאו כוונת התוספות דטומאה מיחשב איסור מוסיף או כולל אלא שאין ללמוד מניה לומר הואיל ונבילה חל על חלב גם שאר איסורים יחול על חלב דאיכא למפרך מה לנבילה שכן מטמאה והא ראיה דלגבי טריפה דחל על חלב כתבו התוס' שם דמה לטריפה שכן מחיים והלא זה דטריכה הוא מחיים בודאי לא חשיב לא איסור מוסיף ולא איסור כולל א"ו שהוא רק לפירכא בעלמא שאין ללמוד שאר איסורים מנבילה וטריפה שיש לכל אחד פירכא מחומרא נבילה מטמא' וטריפה הוא מחיים משא"כ בשאר איסורים:]. ובעיקר קושייתך על רמ"א ודאי שזה מקרי נזדמן כיון שאינו רשאי למכרו חי. ומה שהקשית יעשה בו טריפות הניכר בזה שגית ורצית להנצל מאיסור קל שגם להסוברים שאיסור סחורה הוא מן התורה אין האיסור מצד עצמו אלא מצד דילמא אתי למיכל הוא בעצמו ורחמנא חייש לזה ועיין בט"ז ריש סימן קי"ז והתורה עצמה הקילה באיסור זה להתיר בנזדמנו ואתה מתיר איסור חמור של תורה להטריף בעל חי וצריך לשבור בו איזה שבר או לנקוב איזה אבר ואין לך צער בעל חי גדול מזה והרי אנן קיי"ל צעב"ח דאורייתא ועיין בח"מ סימן רע"ב ס"ט בהג"ה ובסמ"ע ס"ק י"ב וס"ק ט"ו שגם הרמב"ם סובר שהוא דאורייתא אבל להמית הבעל חי לית ביה משום צעב"ח כמפורש בפ"ק דחולין דף ז' ע"ב עקרנא להו איכא צעב"ח קטילנא להו איכא בל תשחית וא"כ איך נתיר לעשותו טריפה ונאסור להרגו. ואף שבאמת גם צעב"ח מותר במה שיש בו צורך כמפורש באה"ע סימן ה' בהג"ה בסוף הסי' מ"מ טפי עדיף להרגו. וחששא זו מוכח מדברי המרדכי המובא בסמוך שכתב דלא יגמור השחיטה כו' ולכאורה מה הפסד אם יגמור השחיטה אלא דחייש דלמא אתי למיכל. ובזה גם מה שרצית לדחות קושית הב"י בסי' כ"ז ג"כ נסתר דודאי שפיר קשה על הטור למה הוצרך למימר בנשברה המפרקת ורוב בשר שהוא נבילה דאי לענין שיהא שוב מותר להרגו ולמכרו לנכרי למה יצטרך להרגו הרי יכול למכרו כך דזה דבר הניכר וגם שוב אינה מעלה ארוכה כיון שהוא נבילה דאפילו למ"ד טריפה משבחת נבילה אינו משבחת ואם שאם יש בו ספק טריפות שאסור לשבור מפרקתו לנבלו משום איסור מכירה הרי בלא"ה אסור משום צעב"ח וצריך הוא להרגו לגמרי. ואם תרצה להקשות על רמ"א בסימן נ"ז דאכתי אמאי רשאי להמיתו ולהוסיף בו איסור נבילה ישחטנו וכמ"ש לעיל. גם הא לא קשיא דהרי להשהותו אסור ואם ישחטנו אולי לא יזדמן לו נכרי כ"כ מהר וחיישינן דאתי למיכל נבילה * [הגה"ה מבן המחבר ואף שבזמן מועט לא חיישינן לתקלה כמבואר בש"ך י"ד סימן כ"ג ס"ק י"ט ובסימן נ"ז ס"ק מ"ז והכא ג"כ זמן מועט הוא שאם ישהה ימים הרבה יסריח ואינו ראוי לאכילה מ"מ היכא שנשחט חיישינן טפי לתקלה אפילו בזמן מועט דמתוך שרואה שהיא שחוטה לפניו ישכח שהוא טריפה ויאכלנו:] משא"כ כשהמיתו שלא בדרך שחיטה לא אתי לידי תקלה. ומה שרצית לדייק מלשון המרדכי בפרק השוחט שכתב לא יגמור שחיטתו כלל אלא ימכרנו לנכרי רק שימית הנכרי העוף בפניו כו'. הרי שהצריך שהנכרי ימיתנו. גם מזה אינו סתירה דודאי אם הנכרי מזומן לפניו עדיף שימיתנו נכרי ולא הישראל דעכ"פ אכזריות הוא כמבואר באה"ע סוף סימן ה'. ותדע דאי כדבריך שהטעם משום איסור סחורה קשה הרי כבר מכרו קודם שנעשה נבילה אלא ודאי שהטעם משום אכזריות ורמ"א מיירי שאין נכרי מזומן לפניו למכרו לו. ולהשהות איכא למיחש לתקלה ולכן ימיתנו ושוב ליכא תקלה שהרי מונח בלי שחיטה וכשיזדמן נכרי ימכרנו: כ"ז כתבתי לפי סברתך אבל בעיקר דין סחורה בדברים האסורים אפילו לדעת הפוסקים שהוא מן התורה מ"מ הטעם משום דאתי למיכל וחששה התורה דוקא בעוסק בזה דרך סחורה ויהיה רגיל בו ויזדמן לרוב ההרגל דאתי למיכל משא"כ בנזדמנו לו או שנטרף בביתו או נתנבל הוא מלתא דלא שכיחא ולא חששה התורה וא"כ אפילו נתוסף איסור כיון שעיקר הדבר במקרה נזדמן לא חיישינן דלמא אתי למיכל:

ומה שרצית להוכיח מסוגיא דאלו טריפות דף נ"ג ע"ב בשרקפא דספק דרוסות דפריך ולחנקינהו ולשדינהו לאשפה והקשית למה ישדינהו לאשפה למכרינהו לנכרי כדפריך מתחלה אלא ודאי כיון דחנקינהו בידים ועשאם נבילות אסור למכור נבילות לנכרי אלו דבריך. ואמינא לך ולטעמיך נזבנינהו לנכרי והנכרי יחנקינהו לפניו כדברי המרדכי שהבאת אלא ודאי דמיירי שאין הקונה הנכרי מזומן כאן לקנותם. וא"כ בלא"ה ניחא דכיון שאין הנכרי כאן יסבור הנכרי שמתו מאליהן ואולי מיירי בכפר ושם אין קונה מצוי על נבילת עוף טהור כמפורש במשנה ג' פ"ג דעוקצין נבלת עוף טהור בכפרים צריך מחשבה וגם טרם שיזדמן איזה קונה יסריחו לגמרי ולכן קאמר נשדינהו לאשפה. ובזה ניחא ג"כ מה שהוקשה לך על הרשב"א בחידושיו שם דגריס לחנקינהו וליתבינהו לנכרי שדקדקת למה יתנם בחנם ימכרם לנכרי ולפי מ"ש ניחא שלקנות בדמים ודאי אין קונה בכפר על נבילת עוף. זולת זה יתר דבריך עדיין לא העברתי עין עיוני עליהם. ועכ"פ רואה אני שפלפולך הוא בשכל ישר חזק ואמץ. והיה זה שלום כנפשך ונפש רבך הד"ש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון