נודע ביהודה/תניינא/חושן משפט/נ
נודע ביהודה 
תניינא חושן משפט נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה
מבן המחבר שלום וישע רב לכבוד אהובי א"נ ידידי התורני המופלא ומופלג החרוץ ושנון כ"ש מוהר"ר יעקב איידליץ יצ"ו:
מכתבו הנעים מסר לי בנו היניק וחכים ביום ד' העבר וידוע למעלתו גודל טרדותי, ואני אינני בעל מלאכה אחת ורבו כמו רבו הדברים הנחוצים לשעה במצוה דרבים העמוסים עלי ונוסף ע"ז טרדות הדפסת ספרי דבי רב נו"ב מהדורא תניינא אשר כבר נגמר חלק אה"ע מכרך השני וכבר התחילו חלק ח"מ ואני צריך למהר לעשות המפתחות לש"ס ופוסקים שהובא בתוך הספר וזה יגיעה רבה מאד, אעפ"כ לכבודו פניתי מעט וראיתי דברי מעלתו הם בנוים על אדני שכל הישר, ומתחלה נאמר שיעיין בנו"ב מהדורא תנינא בחלק י"ד סי' קנ"ד שם ימצא מרגוע לנפשו בדינים הללו בביאור דעת הפוסקים בזה יע"ש היטב:
בגוף ספיקו של מעלתו בנדר צדקה לעניים למסרו ביד אחר אי מצי ליתשל אשר מדברי הסמ"ע והש"ך בח"מ סי' קכ"ה ס"ק כ"ה נראה דאם הוציאו מידו ונתנו לאחר אף שאינו גבאי צדקה קבוע ג"כ לא מצי ליתשל עלה. אמנם בספר אורים ותומים שם סק"ח מסופק דכיון שבש"ע יו"ד סי' רנ"ח נקט הטור והמחבר שבא ליד גזבר אם זה הוא דוקא גזבר שחשוב כיד עניים אבל בנותן לאדם אחר שאינו גזבר אפשר י"ל דמצי ליתשל עלה דהואיל ואמר תן ולא אמר זכי הוי זה רק כשלוחו של נותן וידו כיד הנותן ויכול ליתשל עלה. וע"ז תפס מעלתו דבטור בי"ד באמת לא נזכר גבאי רק שבש"ע נקט המחבר שם בסעיף ו' אם בא ליד גבאי אבל בטור לא נקט אלא התנאי שיכול ליתשל עלה כל זמן שלא יצא מתחת ידו. אבל אם יצא מתחת ידו אף שנתנו לאדם אחר שאינו גבאי קבוע ג"כ לדעת הטור אינו יכול ליתשל עלה והוסיף מעלתו להביא ראיה דגם דעת הרמב"ן ז"ל כדעת הטור דהרמב"ן בספר מלחמת במס' ב"ק דף ל"ו ע"ב בהאי דתקע לחבריה ואמר ליתבי האי פלגא דזוזא לעניים ואח"כ הדר ביה ואמר ר"י אנן יד עניים אנן. וכתב הרמב"ן לדעת ר"ח שהובא בתוס' שם דאי לאו משום דאין ההקדש חל על דבר שאינו ברשותו לא היה צריך ר"י לומר דאנן יד עניים אנן וזכינן בו במעמד שלשתן דבלא"ה נעשה זה החובל גבאי לדבר זה. ומזה שפט מעלתו דכל אדם שנמסר לו מעות צדקה נחשב כגבאי קביע לדעת הרמב"ן:
הנה מלבד שאין הכרע מדברי הרמב"ן האלה דהא הרמב"ן מדמה זה וכולל בחדא מחתא זה לדין פקדון של הדיוט שהקנה לאחר בחליפין או בדיבור במתנת ש"מ שמקנה בדיבור א"כ גם אי הוה יכול זה הנחבל להקדיש האי פלגא דזוזא שהוא ביד החובל ג"כ היה נקנה באמירה בעלמא, ומעתה כיון שבהדיוט לא שייך לחלק אם זה הנפקד הוא גבאי או לא א"כ למאי הוצרך הרמב"ן לומר שזה נעשה גבאי לדבר זה הלא אפילו אם לא נעשה גבאי שוב לא היה רשות להחובל ליתנו להנחבל אם היה כבר חל עליו שם צדקה והקדש לעניים דהא לא גרע מנפקד של הדיוט. ואין לומר דהרמב"ן נקט שנעשה גבאי לדבר זה לומר שאפי' שאלה לא מהני זה הוא דוחק דהא בהאי עובדא דתקע לחבריה לא מכח שאלה ופתח חרטה היה רוצה לחזור בו דהא מתחלה אמר הואיל והוא פלגא דזוזא ניתביה לעניים ואח"כ הדר ואמר ניתביה ניהלי איזיל ואברי ביה נפשאי וזו החזרה היה בלא שאלה ופתח חרטה וא"כ למה ליה להרמב"ן לומר שנעשה גבאי לדבר זה. א"ו סתמא כפירושא דכוונת הרמב"ן במ"ש שנעשה גבאי להקדש בדבר זה היינו שנעשה כנפקד בהדיוט רק שהנפקד למעות הקדש מכונה בשם גבאי אבל מעולם לא עלה על דעת הרמב"ן לומר שנעשה גבאי לכל דיני גבאי לענין שאלה, כן היא לדעתי דרך הפשוט. אמנם אף אם לא יתקבלו דברי בזה ומעלתו ירצה לומר דעכ"פ לשון הרמב"ן שנעשה גבאי לדבר זה מורה שהוא כגבאי ממש לכל דיני גבאי. אעפ"כ אני אומר שאין שום ראיה מדברי הרמב"ן האלה ונוכל לומר דגם הרמב"ן סובר דדוקא במסרו לגבאי א"י ליתשל אבל במסרו לאדם אחר שפיר יכול ליתשל עלה. ומתחלה נסביר לן איזה סברא יש לחלק בין גבאי קבוע לאדם אחר שאינו גבאי למה לא נימא דכל אדם שנמסר לו מעות ליתן לעני נעשה גבאי לממון זה וכי אין ביד האדם למנות גבאי לעצמו ליתן מעותיו לעניים ומאי חילוק יש אם זה נתמנה גבאי כולל לרבים לחלק נדבת ידם לעניים לאחד שנעשה גבאי ליחיד לחלק וליתן מעותיו לעני וכמו שנחשב הגבאי יד עניים בנדבת רבים אף אם לא אמרו זכי כמו כן יחשב האדם אחר כיד עני שניתן לו בשבילו אף שאמר תן ולא אמר זכי:
אמגם הסברא בזה לחלק יצא דגבאי שנתמנה מהציבור לחלק צדקה לעניים הנה הטובת הנאה הוא לגבאי ליתן הצדקה כפי שיקול דעתו לאיזה עני שיבחר ולהרבות במתנות ולמעט לכל עני כפי ראות עיניו וגם אין הגבאי קורא בשם כשנותן הצדקה ממי שניתן לו הצדקה וכיון שכן אין הגבאי נחשב שליח מהנותנים צדקה דהא אין ביד הנותן לצוות להגבאי איך שיתנהג בחלוקת הצדקה רק שהגבאי גובה הצדקה מבני העיר בסתם והוא מחלק קופת הצדקה לפי ראות עיניו ע"פ דיני צדקה. משא"כ אם אדם נותן לחבירו מנה ואמר הולך מנה לפלוני עני (אשר מזה מדבר בש"ע ח"מ סי' קכ"ה סעיף ו') בזה אין ביד זה שנמסר לו המנה שם גבאי דהא אין בכח ידו ליתנו לעני אחר ולשנות דעת בעלים ואינו כי אם שליח מהנותן ואין לו טובת הנאה רק שהוא נותן לעני בשם הנותן המשלחו ולכך אם אמר לו הולך ולא אמר זכי לפלוני העני יכול המשלח ליתשל עלה וכל זמן שהוא ביד השליח הוא כמו שהוא ביד ביד הנותן המשלחו:
והנה כל זה הוא אם הנותן קורא בשם ואמר הולך מנה זו לפלוני העני, אבל אם מסר מנה לאדם אף שאינו גבאי קבוע ואמר תן מנה זו לעניים כפי רצונך בזה באמת נעשה כגבאי צדקה למעות אלו כיון שיש לו טובת הנאה לחלק לעניים כפי רצונו ואין לו דין שליח אלא דין גבאי ממש. ומעתה יבין ויביט דשם בעובדא דתקע לחבריה אמר הנחבל הואיל והוא פלגא דזוזא לא בעינא ליה ניתביה לעניים, הרי לא אמר ולא קרא בשם לאיזה עני ואיך ינתן רק שנתן הרשות להחובל לחלקו לעניים כפי רצונו בזה שפיר כתב הרמב"ן דאם היה ביד הנחבל להקדיש האי פלגא דזוזא והיה מקרי ברשותיה שפיר הוי זכו בהם עניים ולא היה יכול לחזור בו עוד דהרי זה החובל נעשה גבאי למעות אלו דהא היה לו טובת הנאה לחלק לכל עני שירצה ופשיטא שיש לו דין גבאי דמאי סברא יש לחלק בין גזבר הקבוע מרבים או מיחיד כנ"ל:
ומעתה גם לדברי הטור ביו"ד סימן רנ"ח אין ראיה כלל דהא הטור מיירי שם באומר תנו מאתים זוז לעניים ופסק הטור שם שיתנו לעניי אותה העיר וע"ז כתב הטור שיש אומרים שנשאל לחכם ומתירו כל זמן שלא יצא מתחת ידו, הרי מפורש דמיירי שם הטור שלא אמר לאיזה עניים שיתנו דהא כתב שיתנו לעניי אותה העיר ובזה שפיר פסקינן שאם הוציא מתחת ידו שאינו יכול לשאול ואין חילוק בין גבאי קבוע לאדם אחר שכל אדם נעשה גבאי לאותן מאתים זוז כיון שלא אמר לאיזה עניים שיתנו א"כ האי שנמסר לידו יש לו טובת הנאה לחלק לאיזה עניים שירצה ובזה שפיר יש לו דין גבאי צדקה לאותן מעות כנ"ל. ומעתה בנדון של הסמ"ע בסי' קכ"ה דשם מיירי הטור והמחבר שקרא בשם למי שיתן המאה מנה במתנה ובזה פסק הטור והמחבר שאם המקבל הוא עני נעשה נדר ואינו יכול לחזור בו בזה שפיר יש מקום לספיקו של האורים ותומים דכיון שלא אמר זכי רק תן אם הוי זה רק שלוחו של נותן ודין גבאי אין לו דהא לא נעשה גבאי דאין לו שום טובת הנאה רק שנעשה שליח א"כ הוי ידו כיד הנותן וברשותו קאי ואפשר שיכול ליתשול עלה וימצא התרה. ומעתה יראה מעלתו שאין כאן פלוגתא בין הטור והמחבר ולכ"ע יש לומר דאם לא אמר למי שיתן רק שמסר לאחד מעות לחלק לעניים אף שאינו גבאי קבוע מ"מ נעשה גבאי למעות אלו אבל אם אמר תן מנה זו לפלוני עני בזה יש לומר דלכ"ע אין לו דין גבאי רק דין שליח ומצי ליתשול עלה דלא כדעת הסמ"ע. אמנם כבר כתבתי למעלתו שיעיין מה שהעלה אאמ"ו הגאון ז"ל בספר נו"ב מהדורא תניינא חי"ד סי' קנ"ד ושם ביאר דדין של הרשב"א במסרו לגבאי אינו יכול ליתשול עלה אינו מוסכם ויש גדולי פוסקים החולקים על הרשב"א יע"ש:
ומה שמביא מעלתו בשם ספר בני יעקב להוכיח דאדם אחר שאינו גבאי קבוע לא מיחשב גבאי מהא דאיתא בירושלמי פ' בני העיר דגרסי' התם ר"ח בא אבא אזיל לחמץ ויהבו ליה פריטין למפלג ליתמי ולאלמנות נפק ופלגון לרבנן מאי שצריך להפריש תחתיהן ר' זעירא אמר צריך להפריש תחתיהן ר' אילא אמר א"צ להפריש תחתיהן ר' יוסא בר לעזר אומר א"צ להפריש תחתיהן ר"י ב"א בשם לעזר בשם ר"ח כל מצות עד שלא נתנו לגזברין את רשאי לשנותם משנתנו לגזברין אין את רשאי לשנותן. ומעתה כיון שר' חייא נעשה גבאי להנך פריטין לחלק ליתומים וארמלתא א"כ משבא ליד גזבר קרינן ביה ואיך שינה ר"ח ונתן המעות לרבנן עכ"ל מעלתו:
הנה הספר בני יעקב לא ראיתי ואינו אתי בבית. אמנם אני אומר גברא קא חזינא וקושיא לא קא חזינא ואינו ענין כלל להך דינא. דשם בירושלמי פליגי הנך אמוראי אי שפיר עביד ר"ח במה שהיה משנה מדעת הנותן ופליגי בסברא מר סבר דאין הגבאי רשאי לשנות ובאמת ר"ח לא עביד שפיר במה שחלק המעות לרבנן ומ"ס דשפיר עביד ורשאי הגבאי לשנות דאדעתא דהכי יהבי ליה שאם ימצא מצוה גדולה מזו שיקח המעות לצורכה וע"ש בפירוש קרבן העדה. ובאמת לפי דעת ר"י ב"א בשם ר' לעזר שאמר משבא ליד גבאי אינו רשאי לשנותן לא שפיר עביד ר"ח אבל אטו גברא אגברא קרמית ר"ח סבר דמותר להגבאי לשנותן למצוה גדולה דאדעתא דהכי נתנו לו שאם ימצא מצוה גדולה שיקח המעות לצרכה. אבל אין זה ענין לענין שאלה אם יכול לישאל עלה ולכ"ע לא היו בני חמץ רשאים לישאל עלה הואיל וכבר מסרו הפריטין לר' חייא ור"ח נעשה גבאי למעות אלו, ויעיין במס' ערכין דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה עד שלא בא ליד גבאי מפלפלים התוס' מה היא הכוונה בהאי דמשבא ליד גזבר אסור לשנותה אי הפירוש לשנות לעשות בה מצוה אחרת או לשנות להלוותן לפי שעה ע"ש:
ומה שמעלתו רוצה להשיב על דברי בני יעקב אין הפנאי מסכים להתבונן בדבריו, ואמנם בתחלת העיון אין דעתי נוחה מסברא שכתב מעלתו דהא בהא תליא דלדעת הטור דגם בהקדש לעניים אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואז אם כבר מסרו לאחר אף שאינו גבאי קבוע לא יכול ליתשול עלה דלא אתי דיבור דהיינו השאלה ומבטל מעשה שמסרו ליד אחר. ואין דעתי מסכמת לסברא זו דהא עיקר שאלה היא שאז הוי הקדש בטעות וא"כ מה בכך שמסרו לאחר עכ"פ כיון שהאי אחר אין לו דין גבאי וא"כ הוי הקדש בטעות דהא ע"י שאלה בפתח חרטה שמצא מיחשב האי הקדישו הקדש בטעות שאילו הוה ידע מזה בתחלה לא היה מפריש לעניים ועוקר הנדר מעיקרו ומקרא דלא יחל דברו ילפינן דהקדש בטעות לא הוי הקדש וא"כ מה דיבור מבטל מעשה שייך בזה הלא הכל היה בטעות בשלמא אם מסרו ליד גבאי שידו כיד עניים שפיר לא מהני שאלה שאין בידו להוציא מעניים מה שכבר נתן להם ואיך יכול להוציא דבר מיד המקבל מתנה לומר שהיה המתנה בטעות אם נתן המתנה בלי תנאי וזה עשה משיכה בהמתנה כמ"ש הש"ך בח"מ סי' רנ"ה סק"ו בד"ה ואין להקשות יעו"ש. אבל אם מסרו לאחר שאינו גבאי אי אמרינן שאין לו דין גבאי א"כ עדיין לא בא ליד העניים והוי זה כמו יד הנותן ויכול לישאל עליו בפתח חרטה דהקדש בטעות לא הוי הקדש לדידן דקיי"ל דיש שאלה להקדש, ויעיין בזה בדברי אאמ"ו הגאון ז"ל בנו"ב מהד"ת סי' קנ"ד בחיו"ד דאסביר לן בזה דברי הרא"ש ודברי הטור ביו"ד סי' רנ"ח ע"ש. ועכ"פ אנן בדידן ע"ז גופא אנו דנין אם מסרו לאדם שאינו נחשב כגבאי ג"כ אמרינן שאינו יכול לישאל דידו כיד עניים או אי אמרינן דמי שאינו גבאי לצדקה לא מיחשב אלא כשלוחו של הנותן וידו כיד הנותן ומה מעשה נחשב זה המסירה ליד אחר אם אדם אומר סלע זה לצדקה ולקח הסלע מתוך מעותיו והניחו לתוך מעות צדקה אשר יש לו ולא הוציאו מרשותו הכי נימא דאין לו התרה בשאלה הואיל ועשה מעשה שהניח הסלע בין מעות צדקה אשר יש לו ולא אתי דיבור ומבטל מעשה. ומאי חילוק בין מעשה זה למעשה מסירה ליד אחד שאינו גבאי דכיון שאמר הולך ולא אמר זכי הרי הוא כשלוחו ויד השליח כיד המשלח אם אינו יכול לזכות בו. ומ"ש הש"ך בח"מ סי' רנ"ה סק"ו בד"ה ואין להקשות דאתי דבור ומבטל דבור הש"ך כ"כ להסביר לן דלמה אם בא ליד גבאי אינו יכול לישאל ולמה בנודר צדקה יכול לישאל הלא אמרינן דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי ומאי חילוק יש בין מסר ליד גזבר ובין לא מסר ע"ז הסביר לן טעם הדבר דאף שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מ"מ לא הוי ממש כמסירה להדיוט דבאמירה היה רק דבור ולא מעשה ובמסירה לגבאי איכא מעשה. אבל אם מסרו ליד אדם שאינו גבאי אין מסירה זו נחשב למעשה אם אמרינן שאחר יש לו דין שליח וידו כיד המשלח והוי זה רק כאילו לקח סלע מתוך מעותיו והניחו לתוך הכיס אשר מוכן לו להניח שם מעות של צדקה כנ"ל. ותו מפני הטרדה אין להאריך ולקצר אני צריך, כ"ד אוהבו,
הק' שמואל סג"ל לנדא:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |