נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/קלו
נודע ביהודה 
תניינא אבן העזר קלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה פראג ד' ה' שבט תק"ן לפ"ק. תשובה אמר אוהב ארדוף אשיג אחלק שלום לכבוד אהובי ידידי וחביבי, הרב הגאון המאור הגדול המפורסם ערוגת הבשם נ"י פ"ה ע"ה כבוד מוהר"ר טעבל נר"ו אב"ד דק"ק לונדן: ידעתי כי יוגדל התמיה בעיני מעלתו הרמה על איחור תשובתי אבל מן השמים עכבוני, כי בעו"ה עברו עלי ימים של צער מתחלה ימי צער ובכי ותפלה ותחנונים ולבסוף צער ואבל ויגון כי זוגתי הרבנית הצדיקת נפלה למשכב בחולי כבד ואנחה שברה כל גופי ובעו"ה ננעלו שערי תפלה ומתה עלי ונשארתי באבל ויגון ולכן דעתי עכורה ולא נתתי עיני לתשובות ושאלות שבאו עלי במשך זמן הצער וכעת אמרתי לאו אורח ארעא לעכב התשובה לאדם גדול כמוהו וחפשתי באמתחתי ומצאתי מכתבו: והנה אשר שאל באהע"ז סימן קנ"ב סעיף י"ב שפסק אשה שיש בידה מעשה ב"ד אינה יכולה להנשא בו עד שיוכרו ח"י הב"ד. ותמה מר מ"ש מגט עצמו שפסק שם בסעיף ט' שאם הוציאה גט ואמרה גרשני בעלי ה"ז נאמנת ותנשא בו אע"פ שאינו מקויים. ובס' קמ"ב הביא בסעיף י"ג דעת הרמב"ם והר"ן שגט א"צ קיום בסתם ובסעיף י"ד הביא דעת הראב"ד שגט צריך קיום בשם וי"א וא"כ משמע שתופס עיקר דעת הרמב"ם. ומ"ש כאן בסוף סי' קנ"ב שפסק שאינה יכולה להנשא עד שתקיים חתימת הדיינים ומעלתו האריך בזה בפלפולו:
ולענ"ד הפרש גדול יש בין גט עצמו למעשה ב"ד שהב"ד מעידים שנתגרשה דבאמת אף שמן התורה אמרינן עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה וכו' מ"מ כל השטרות בעו קיום מדרבנן אלא שבגט מפני תיקון עגונות תקנו רז"ל שיהיה השליח אומר בפ"נ ובפ"נ ויהיה נאמן לבדו וזהו מפני תקנת עגונות שאם אתה אומר שיצטרך קיום לא תוכל הגרושה להנשא עד שתמצא עדים לקיימו ולכן גם בא"י שמצויים לקיימו ולא הצריכו להשליח לומר בפ"נ וכו' אעפ"כ התירוה להנשא תיכף אף שלא נתקיים הגט וכל זה מפני תק"ע והיינו בגט עצמו שכל אשה המתגרשת יש לה גט או שקיבלתו מיד בעלה או מיד שלוחו אבל אם אין גט בידה רק שיש בידה מעשה בית דין שמעידים שנתגרשה זה לא מיקרי תק"ע שזה מקרה הוא שנזדמן שלקחה מעשה ב"ד הרי מעשה ב"ד זה כמו שאר שטרות שצריכים קיום. ואולם זה גרע משאר שטרות שיש כאן ריעותא לפנינו שאין הגט בידה ולכן אפשר שאפילו לדעת הירושלמי דמעשה ב"ד עדיף משטר בעדים דמעשה ב"ד אפי' מדרבנן א"צ לקיים. ועיין בב"י סי' קמ"א והוא בדפוס ברלין דף קכ"ד ע"ב בתשובת ה"ר שלמה בן הרשב"ץ. היה נלע"ד לחלק דאף הירושלמי לא הקיל אלא היכא דליכא ריעותא ואף שבאמת הר"ש בן הרשב"ץ לא ס"ל כן מ"מ אני לעצמי נלע"ד לחלק כן:
ומה שהכריחני לחדש חילוק זה הוא כדי לתרץ דברי רמ"א דבס"ס קמ"ב הביא בהג"ה דברי הר"ש בן הרשב"ץ לסמוך עליו עכ"פ בשעת דחק ועיגון ועיין בב"ש שם ס"ק מ"ב ובסוף סי' קנ"ב שפסק המחבר אשה שיש בידה מעשה ב"ד שאינה יכולה להנשא עד שיוכרו ח"י הב"ד שתק רמ"א ולא הגיה שבשעת הדחק ועיגון יש לסמוך על דברי הרשב"ץ הנ"ל שמעשה ב"ד א"צ קיום. ולפמ"ש ניחא דבסוף סי' קמ"ב הביא השליח גוף הגט והוא מקויים בחותמיו א"כ אין כאן שום ריעותא רק מה שאין מכירין כאן לא ח"י העדים ולא ח"י דיינים בזה סמכינן על דברי הר"ש בן הרשב"ץ שסמך על דברי הירושלמי שחתימת דיינים א"צ קיום אבל בסס"י קנ"ב שאין הגט בידה רק מעשה ב"ד לחוד ויש כאן ריעותא למה אין הגט בידה לא סמך רמ"א על דברי הירושלמי בזה כי אולי במקום ריעותא גם הירושלמי אינו מקיל. ויותר מזה נלע"ד לתרץ דעת רמ"א דהנה באמת דברי הר"ש בן הרשב"ץ תמוהים מאד ועיין בט"ז סי' קמ"ב ס"ק י"ח שתמה על הר"ש בן הרשב"ץ ועל רמ"א שהר"ש כתב כיון שמדאורייתא עדים החתומים כמי שנחקרו וכו' ומדרבנן צריך קיום לכך משום עיגונא הקילו, ותמה הט"ז שהרי משום עיגונא הקילו והאמינו לשליח שאומר בפ"נ וכו' אבל אם השליח לא אמר בפ"נ ונשאת תצא ולא אמרינן דעדים החתומים על הגט כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ולהקל משום עיגונא עיין בט"ז. ואני אומר דבאמת שינה הרמ"א מעובדא של הר"ש בן הרשב"ץ דבעובדא של הר"ש האשה מינתה שליח והשליח שליח וקיבל וקרע ושלח כתב ליד האשה וחתימי ביה דייני איך קיבל וקרע עיין בב"י סי' קמ"א שהביאו ורמ"א כתב שהשליח הביא הגט מקויים בחותמיו וכו'. ונראה טעמו של רמ"א דבאמת על תשובת הר"ש קשה קושיית הט"ז:
ואמנם אומר אני שמדאורייתא עדים החתומים אף שאין מכירין החתימות עדיף מע"א המעיד לפנינו שהרי ע"א אינו מועיל מן התורה לממון וא"כ כיון שהשליח נאמן לקיים ביחידי עדים החתומים על הגט א"כ ק"ו שחתימת דייני הקיום המעידים על חתימת העדים שמהני. שוב ראיתי שבסימן קמ"ב והוא בדפוס ברלין דף קכ"ז ע"ג הביא הב"י תשובת הרשב"ץ וכתב וזה לשונו ועדיף טפי גט מקויים שלא נתקיים הקיום מעד אחד אומר בפ"נ וכו' ע"ש. והיינו מטעם שכתבתי שהרי ע"א לא מהני מן התורה וקיום שלא נתקיים מהני מן התורה. ואמנם שם מיירי הרשב"ץ שהשליח הביא גוף הגט ומסרו ביד האשה אלא שלא אמר בפ"נ ובפ"נ אבל הר"ש בנו של הרשב"ץ שהיא התשובה שהביא הב"י בסי' קמ"א שמיירי שלא בא גוף הגט לכאן בזה לא שייך סברת הרשב"ץ ולכן הביא רמ"א בס"ס קמ"ב בהג"ה עובדא דהרשב"ץ. זה הנלע"ד לתרץ דברי רמ"א: ומעתה יש בזה כמה חילוקי דינים. גט שהביא השליח במקום שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ ואמר כן זה מפורש בש"ס ופוסקים דמהני ואפי' בא אח"כ הבעל וערער לא מהני. וגט שהביא השליח במקום שא"צ לומר בפ"נ ובפ"נ והביא השליח הגט מותרת להנשא בו אע"פ שלא נתקיימו החתימות כמבואר בריש סי' קמ"ב ועיין בב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ז דבזה כ"ע מודים אף הראב"ד וסייעתיה שהם החולקים בסימן קמ"ב סי"ד והיא משנה מפורשת בריש גיטין. והמביא במקום שצריך לומר בפ"נ ולא אמר לא תנשא עד שיתקיים בשני עדים דבזה לא שייך תק"ע כיון שעבר על תקחז"ל שתיקנו שיאמר בפ"נ ובזה שלא אמר הוא מקרה שאירע דבר זה ובמקרה לא שייך תק"ע וכ"ז הוא פשוט לדינא אין בו מחלוקת. ואשה הבאה וגיטה בידה אם באה בתורת שליחות צריכה לומר בפ"נ כמו השליח והיא משנה מפורשת בסוף פרק שני דגיטין. אבל אם האשה מביאה גיטה לא בתורת שליחות אבל אמרה שנתגרשה בגט זה מבעלה בזה נחלקו רבוותא דעת הרמב"ם שנאמנת כי היכי שהשליח המביא בארץ ישראל שא"צ לומר בפ"נ והאשה מותרת להנשא אף שלא נתקיים כיון שאין עליו ערעור ה"נ האשה שלא הביאה בתורת שליחות לא גרעה משליח בארץ ישראל וגם בזה שייך תק"ע שלא תצטרך לחפש עדי קיום ודעת הראב"ד שצריכה לקיימו, ובאמת דעת הראב"ד צריך טעם דלמה יוגרע משליח בארץ ישראל ועיין בלח"מ סוף פ"ו מגירושין וממ"נ אם אינה נאמנת א"כ גם כשהביאתו בתורת שליחות למה תהיה נאמנת לומר בפ"נ:
ונלע"ד דדעת הראב"ד דהא דשליח נאמן וכן בשליח בארץ ישראל שאפי' אינו אומר בפ"נ א"צ קיום הכל הוא משום תק"ע שלא תהיה צריכה לחפש עדים והיינו בגט ע"י שליח שמן הסתם אין האשה במקום הגירושין ומביאין את הגט ליד האשה במקום שהיא ומסתמא אינו בקל לקיימו וכן האשה עצמה שמביאה גיטה בתורת שליחות א"כ אמר לה בעלה שלא תתגרש עד מקום פלוני כדמוקי בגמרא בסוף פרק שני ושייך בו תק"ע. אבל באשה שנתגרשה מיד בעלה בעצמו מסתמא היא במקומה ויכולה להנשא שם אלא שאירע שהלכה ממקום הגירושין ובאה למקום אחר וגיטה בידה סובר הראב"ד דזה מקרה הוא ולא שייך בו תק"ע. ולפי זה יש מקום לומר שהראב"ד לא נחלק על הרמב"ם אלא באשה עצמה שבאה וגיטה בידה אבל בשליח קבלה שהביא גט שקבל מיד הבעל והביאו לאשה שתנשא בו מודה הראב"ד שא"צ לומר בפ"נ וגם א"צ קיום כל זמן שאין עליו עוררין ועיין בר"ן בריש גיטין שדייק מדברי רש"י במשנה שפירש ושליח זה הבעל עשאו שליח להולכה מכלל דשליח לקבלה א"צ לומר בפ"נ ולפמ"ש גם הראב"ד אפשר שמודה בזה. ואעפ"כ אין אני מחליט דבר זה שהרי יש סברא גם לאידך גיסא שאף הרמב"ם שהתיר באשה עצמה הבאה בגט שבידה יחמיר בשליח קבלה שהרי אחד מהטעמים שנתן הרמב"ם בזה הוא שאינה מקלקלת על עצמה וזה לא שייך בשליח לקבלה שהרי בעצמה אינה יודעת ואמנם בשליח שהביא גט חתום בעדים וגם מקויים בדייני קיום וכאן במקום האשה אין מכירין לא חתימת העדים ולא חתימת דייני הקיום אם הוא שליח להולכה ואינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ שלא היה אצל הכתיבה והחתימה או שכבר מסרו ליד האשה ולא אמר ושוב נקרע הגט שאי אפשר שוב שיותן מחדש אזי במקום עיגון ודחק גדול יש להתירה להנשא כדברי רמ"א בס"ס קמ"ב. אבל אם הוא שליח לקבלה והביא גט בחתימת עדים וגם מקויים בדייני קיום נלע"ד להתיר אפילו שלא בשעת הדחק כיון שהר"ן בפירוש מתיר בשליח לקבלה אפילו אינו מקויים כלל וכן משמעות דברי רש"י בריש גיטין א"כ כיון שיש כאן גם קיום ב"ד יש להקל. ואם אשה באה וגט בידה חתום בעדי הגט ואין עליו קיום זהו מחלוקת בין גדולי הראשונים הרמב"ם והר"ן מתירים והראב"ד והרשב"א ועוד גדולי הפוסקים מחמירים והמחבר בסימן קמ"ב סעיף י"ג וי"ד הביא מחלוקתם ולא הכריע אף שבסימן קנ"ב ס"ט הביא רק דעת הרמב"ם אין בידי להקל אבל אם הגט מקויים בדייני קיום יש להתיר אפילו שלא בשעת הדחק כמ"ש בשליח לקבלה. וכל זה בגט אבל אם אין שום גט לפנינו רק מעשה ב"ד שמבואר בו שנתגרשה כדת משה וישראל בין שהוא ביד האשה עצמה ובין שהוא ביד שליח לקבלה של האשה שהביא מעשה ב"ד שקיים שליחותו וקיבל הגט ושקרעו הגט כל זה אינו מועיל ולא תנשא עד שתתקיים חתימת דייני הקיום ואפי' במקום דחק ועיגון אין להתיר בלי קיום כי לא שייך תק"ע כי אם בגט עצמו:
ועתה נראה למה דבדיק לן מר במעשה ב"ד של חליצה שאינו מקוים מה דינו וכן במדינות שיש להם חיריות לגייר גרים ובא גר ואמר שנתגייר שם ויש לו כתב מב"ד שנתגייר שם ואין חתימות הדיינים ניכרים אם סומכין עליו. הנה לפי מה שביארתי לעיל דמה שפסק רמ"א בהג"ה בס"ס קמ"ב דבשעת דחק ועיגון הוא דוקא שהובא גוף הגט בחתימת עדי הגט וגם קיום מדיינים בזה הקיל במקום דחק ועיגון מטעם שחתימת דייני קיום אע"פ שאין חתימתן ניכרת עדיף טפי מאמירתו של השליח האומר בפ"נ. וא"כ במעשה ב"ד של חליצה שאין כאן חתימת עדים ואין כאן רק המעשה ב"ד אפילו במקום דחק ועיגון אין מתירין אותה להנשא עד שיתקיימו החתימות וכן הדין בגר:
ואמנם במ"ש עוד במעשים שאירעו לידו באנשים הבאים ממדינות רחוקות לקהלתו ושלחו משם גיטין לנשותיהם ובאו כתבים מב"ד שהשליח מסר הגט להאשה כדת ואין חתימות הב"ד ניכרים שמה אם יכולים המגרשים לישא שם נשים. הנה כבר ראה מעלתו מ"ש בנ"ב לסתור דברי הב"ש בסימן קנ"ח ס"ק א' שכתב שאין ע"א נאמן להעיד לאיש שמתה אשתו ואמנם שם לא החלטתי לדחות דבריו לחלוטין אבל בחיבורי נו"ב אהע"ז מהדורא תניינא (ועדיין לא בא בדפוס) (הוא בנדפס סי' צ') הכרעתי שע"א נאמן כיון שאפילו באיסור תורה ואיתחזק איסורא רק שאינו דבר שבערוה נסתפקו התוס' אם ע"א נאמן א"כ באיסור דרבנן יש להקל וכיון שעד אחד נאמן א"כ שטר בעדים אפי' לא נתקיים כיון שלדברי הרשב"ץ זה עדיף מעד אחד לכן דעתי להתיר. וכעת לרוב צערי אין בידי להרחיב יותר. דברי ידידו הד"ש:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |