נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/פו
נודע ביהודה 
תניינא אבן העזר פו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה מבן המחבר להרב המופלג מוהר"ר איסרל ליסא נ"י: מה שתמה מעלתו לפי סברת אאמ"ו הגאון ז"ל בתשובה (קמא) חלק אהע"ז סי' ס"ה דטעמא דשלא לפלוני אין חוששין לה הואיל ואם תחוש לקול לית לה תקנה ותשאר עגונה לעולם. וע"ז הקשה מעלתו מסוגיא דיבמות צ"א ע"ב דקאמר ר"א דלקלא דבעלה חי לא חיישינן ומפרש הגמרא דר"א אתי לאשמועינן דלא נימא דהוי כקלא דקודם נישואין ולפי סברת אאמ"ו הגאון ז"ל אף אם נימא שהוא כקלא דקודם נישואין ג"כ לא ניחוש לה דתשאר עגונה וגלמודה לעולם: אהובי ידידי לא ידעתי איך קא מדמה זה לזה דשלא לפלוני אין לה תקנה ואבד תקוה ואי אפשר לחקור מי הוא אותו פלוני אם לא נודע שמו אבל בקול שיצא על אשה שבעלה עדיין חי לא אבדה תקותה ואף שהוא במדה"י אפשר שיבא דאם נחזיק להאי קלא הרי מחזקינן ליה שהוא עדיין בחיים ויכול להיות שיבא ויגרש אותה או שיבואו עדים ויעידו שמת כי בודאי אפשר לחקור עליו אף בריחוק מקום הואיל ובשמו יכונה מי הוא אבל שלא לפלוני על מי יחקרו בזה בודאי תתעגן ותשב לעולם גלמודה. ועוד יש לדחות דברי מעלתו דמה דמתרץ הגמרא מהו דתימא הואיל וכו' כקלא דקמי נשואין דמי ותיתסר קמ"ל באמת הפירוש הוא קמ"ל דלא חיישינן לקלא משום דאי ניחוש לקלא לית לה תקנה ותתעגן ותשב ור' אשי היא גופא אתי לאשמועינן דהיכא דאין לה תקנה לא חיישינן לקלא ואף ששנינו בברייתא דשלא לפלוני אין חוששין לה מ"מ אי לאו הך דר"א לא הוי ידעינן טעמא דברייתא הוא משום דאין לה תקנה ללמוד ממנו למקום אחר דכל היכא דאין לה תקנה לא חיישינן לקול ומינה דאף לקול דבעלה חי ג"כ לא חיישינן:
ומה שהוכיח מעלתו נגד סברת אאמ"ו הגאון ז"ל מסוגיא דב"ב קל"ה ע"א דאמרינן אף שהיה מוחזק שאין לו אתין אפ"ה חייש לקלא דאמרי דאיכא עדים במדה"י דידעו דאית ליה אחין אף דאין לה תקנה דלעולם תשאר זקוקה ליבם גם מזה ליכא ראיה דהתם ג"כ אית לה תקנה שבאה יבואו העדים ממדה"י או שנתוודע היכן הם האחין כי מסתמא ברוב הימים האחין יחקרו על אחרים שמת או שהאשה תחקור על אחי בעלה והוא באפשר לחקור עליהם הואיל ויודעת שם בעלה ושם חמיה אבי בעלה יש בידה לחקור ע"י שיירות אם ימצא באיזה מקום אח לפלוני שמת או בן לחמיה משא"כ במקודשת לפלוני על מי תחקור באיזה שם יכולה לעמוד על בירור הדברים ובודאי אין לה תקנה, ודמות ראיה לזה ממה שמצאתי ראיתי בחידושי הר"י מיג"ש למס' ב"ב וז"ל אע"ג דמוחזק דל"ל אחין חיישינן להאי קלא מנטרין עד דאתו סהדי ממדה"י וכו' ולכאורה כל זה שפת יתר הוא ע"ש א"ו כוונתו ליתן טעם למה חיישינן להאי קלא מטעם דיכול להתברר עד דאתו סהדי ממדה"י והוא ממש כסברת אאמ"ו ז"ל:
ואחר אחרון אני בא למה שתפס מעלתו על הראיה שהביא אאמ"ו ז"ל שם בתשובה שאח"ז שהשיב להרב מהר"ש ז"ל להוכיח סברתו מסוגיא דקידושין דמנ"ל להוכיח דע"א נאמן דלמא מעשה דינאי המלך היה שיצא עליו קול שנשבית אמו ויבוקש הדבר ולא נמצא שבאו עדים וביטלו את הקול, וע"ז השיב מעלתו דבשבויה בלא"ה לא חיישינן לקלא דבשבויה הקילו כמו דאמרינן קידושין י"ב ע"ב דאביי ורבא לא ס"ל הא דר"ח דאם הקילו בשבויה נקל בא"א. נ"ל דראיית אאמ"ו ז"ל דמנ"ל לאביי להוכית חידוש דין זה דע"א נאמן לאסור אשה על בעלה מהא דינאי המלך ולא רצה לאוקמי דהך דינאי היה ע"פ קול הואיל וסבר דבשבויה לא חיישינן לקול מטעם דבשבויה הקילו ולא סבר ליה להך דר"ח וא"כ כל הוכחת אביי הוטבע על יסוד זה לחלק בקול בין קול שבויה לקול א"א היא גופא קשיא מנ"ל לאביי להוכיח חידוש דין זה דלמא איתא לדר' חסדא וליכא שום חילוק בקול בין קול קידושין לקול שבויה והך דינאי היה ע"פ קול ואין אשה נאסרת ע"פ ע"א א"ו דגם בקול א"א לא חיישינן היכא דאין לה תקנה. ואין לומר דהוכחת אביי היה דבשבויה לא חיישינן לקול הואיל ומנוולא נפשה הנה באמת התוס' לא גרסי להך טעמא דמנוולא והתוס' מביאים בשם רש"י כתובות כ"ג ע"א ד"ה עדי טומאה דבשבויה הקילו הואיל והוא איסור לאו ולדעתי רש"י ממאן בזה הסברא דשבויה מנוולא נפשה הואיל ואמרינן בעלמא חביבין עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן ועיין במסכת ע"ז כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה איכא בינייהו וא"כ הך סברא דמנוולא לאו סברא אלימתא היא לבנות עליה יסוד להוכיח ע"י סברא זו חידוש דין לאסור אשה על בעלה בע"א, כנלע"ד:
ועוד אני אומר דהך סברא דמנוולא נפשה הוא בסתם שבויה אבל בנחבשה ע"י נפשות אסרינן לה גם לבעלה ישראל ואמרינן שנתרצית כדי למצוא חן שלא יהרגנה כמו שכתבו התוס' במס' כתובות כ"ו ע"ב ד"ה ע"י ממון ע"ש. וא"כ אשה זו ודאי לא מנוולא וא"כ מנ"ל לאביי להוכיח מינאי המלך דלמא גם התם הקול היה שאמו נחבשה ע"י נפשות ועיין במס' כתובות נ"א ע"ב במלכות בן נצר חוששין לשבויה גם באשת ישראל שאמרינן שנבעלה ברצון וא"כ שמא באמו של ינאי המלך שכבשו העיר מודיעים היו ממלכות בן נצר ובזה אין לחלק בין קול שבויה לקול א"א. דברי אוהבו הד"ש:
הק' שמואל בן הגאון מוהרר"י סג"ל לנדא אב"ד דק"ק פראג:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |