נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/עא
נודע ביהודה 
תניינא אבן העזר עא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה לכבוד אהובי ש"ב ידידי וחביבי, הרבני המופלג החריף מו"ה מענדל נר"ו: במכתבו הנחמד אכתי לא עיינתי כי אמרתי כשאפנה וגם אתחזק בבריאותי אשנה פרק זה יען אינו דבר נחוץ למעשה, אך בלילה בא מוכ"ז עם מכתבו אשר מפציר מאד לעיין אף בקצהו ולהשיב לו תשובה להראות חבתי אמרתי אעשה רצונו ועיינתי עתה ברגע זו בדבריו הנעימים ואני עושה שתי מלאכות כאחד לראות דבריו ולכתוב תשובה: והנה הוא שואל באחד שאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית והלך השליח וקידשה לעצמו אבל לא קידשה בעצמו רק על ידי שלוחו אם היא מקודשת לשליח יען שעשה עבירה ונקרא רשע כמו שאמרו בקידושין בריש פ' ג' וברמב"ם פ"ט מהל' אישות ובטור וש"ע סימן ל"ה ע"ש וא"כ אמרינן אין שליח לד"ע כמבואר בחיבורי נו"ב, זהו שורש שאלתו: ולדינא אמינא דלא שייך כאן אין שליח לד"ע שלדעתו עיקר העבירה בכאן שחבירו סמך עליו שיקיים שליחותו והוא רימה אותו ולא קיים שליחותו ואפי' לא קידשה לעצמו כלל רמאי הוא שחבירו סמך עליו והוא אינו מקיים שליחותו ומה שאמרו והלך וקידשה לעצמו משום שרצו להשמיענו החידוש שהיא מקודשת לו ועיין בר"ן ובתוס' ועיין בתוי"ט שם אבל מה שנקרא רמאי אינו תלוי במה שקידשה לעצמו וא"כ תיכף כשאינו רוצה לקיים שליחותו הוא רמאי ורשע ושוב מה שקידשה לעצמו אינו מוסיף בזה חטא ולא שייך בהקידושין אין שליח לד"ע ותיכף כשעשה שליח שני לקדשה לו הרי הוא חזר בו מלקיים שליחותו וכבר הוא רמאי ושפיר שוב השני נעשה שלוחו והרי היא מקודשת, זה הנלע"ד בזה לדינא:
ומה שרצה להוכיח דבאיסור דרבנן לא שייך אשלד"ע מסוגיא דקידושין דף מ"א ע"א מאי אמרת תיבעי מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה הכל יודעים אחות חלוצה דרבנן וכו'. ובזה הוכיח מעלתו דאי אמרת גם בדרבנן אין שליח לד"ע שמא יקדשו אחותה ע"י שליח ויאמרו אין קידושין ע"י שליח תופסין באחותה ע"כ דברי מעלתו. ואני תמה וכי אפי' בחייבי לאוין דאורייתא איזה עבירה יש בקידושין הביאה אסורה ובקידושין לחוד אין שום איסור וק"ו באחות חלוצה הביאה אסרו חכמים ולא הקידושין וכבר ביארתי כל זה בנ"ב (קמא) סי' פ' ע"ש אות כ"ד:
ומה שנסתפק במה שאמרו בכתובות הגדילו יכולים למחות אם נעקר הגירות למפרע. ודאי כן הוא דאי אפשר בשום אופן שיתהפך מישראל לכותי ודקדוקו מה שאמרו דאכלה בגיותה אין בזה כדאי לשנות הפשט הברור ודברי מהרי"ט שדחק למצוא טעם לעני המהפך בחררה, ולענ"ד דהיינו ששם לא הבטיח זה כלום ולמה יהיה נקרא רשע והוצרך מהרי"ט למיהב טעמא מקרא דיחזקאל שאסור לירד לאומנות חבירו אבל באומר לחבירו לך וקדש בודאי הוא רמאי שהרי הבטיח ואינו עושה וכששוב אינו עושה ואינו מודיע לחבירו שלא יסמוך עליו וממילא המשלח יושב ואינו עושה שום פעולה אחרת לקדשה שוב ליכא משום עני המהפך בחררה שהרי אינו מהפך בה ואפשר שאם זה מתחלה לא הבטיחו לקדש לו ג"כ לא היה הולך בעצמו לקדשה אבל בעני המהפך בחררה הרי חזינן שמהפך בה, ולדברי תוס' בד"ה עני וכו' בלא"ה לא שייך באשה מהפך בחררה שישכור במקום אחר. ובזה אסיים דברי דורש שלומו:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |