נודע ביהודה/קמא/יורה דעה/פג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הוסיף הרב הגאון מוהר"ר מאיר פישלס הנ"ל שנית ידו:
מ"ש רבינו על מה שאמרתי לדעת הרא"מ אין צב"ח דאורייתא לא שרינן שהוא דבר שאי אפשר לאומרו. ישמעני אדוני מ"ו כיון שבפירוש כתב הטעם משום שהם אמרו והם אמרו ודייקינן מינה דס"ל להרא"ם דהאי תנא דכניסה לכיפה ס"ל צב"ח דרבנן וי"ל דלית הלכתא כוותיה אע"ג דהרמב"ם כ' כך. ועוד יש לחלק דס"ל להרא"ם דהא דעקרו רבנן איסורא דצב"ח היינו במלתא דלא שכיח כמו במקדיש בזה"ז אבל בכור דשכיח לא רצו לעקור. וסברא זו מצינו כמה פעמים. ומה שדחה רבינו הסברא דכניסה לכיפה הוי צב"ח טפי הרי אמרו רעב קשה ממות וכל המאוחר בפסוק וכו'. והכי מטין פשטי דדברי התוס' בסנהדרין דף פ' שכתבו תדע דלר"י אמאי כונסין אותו ועביד צב"ח אדרבה ליערפנהו בקופיץ וכו' אע"ג דהוי מעשה בידים אלא דזה הוא רק לפי שעה וזהו מאריך בצערו. ודוחק לומר שרבינו סובר שהתוס' מצרפים לכלוך כיפתו וחצירו. ועוד דאם נאמר דעיקור הוה צב"ח טפי מהכניסה א"כ אכתי מה מקשה בסוגיא דע"ז דלמא שאני הכא בע"ז דשרי בהנאה אבל התם דאסור בהנאה מש"ה עבדינן מאי דקיל צעריה וממילא. ועדיין בידי טופס הראשון שכתבתי שממנו לקטתי המעט ששלחתי לרבינו נר"ו כי אינו מדרך המוסר לבא בשפת יתר לפני רבן דרבנן נ"י וכמה הקפיד מוהר"מ פאדווה על מהרמא"י על שהאריך נגד הב"י. ומה יעשה אזוב הקיר נגד הארז אשר בלבנון נר"ו. ושם כתבתי והארכתי אלא שהוא מטושטש ולפני רבנן בל יתיצב. ומפני שהרא"ש והתוס' בבכורות דף י"ג שניהם כתבו בסגנון אחד וז"ל דלא משתמיט בשום דוכתא למיתני גבי בכור כניסה. ומשמע בשום דוכתא שאין חילוק בין ודאי לספק ואם לא משום היזק רבים כמ"ש רבינו נר"ו. אלא שצ"ע בפ"ק דחולין בעובדא דכודנייתא דאמר נעקרינהו איכא צב"ח ואע"ג דהוי היזק רבים, ואפילו לסברת רבינו דעיקור הוי צב"ח טפי אמאי לא כנסינהו ואם נאמר שלזה כיון רש"י שם במה שפי' אהא דנעקרינהו ובל תשחית ליכא דאכתי חזיין לדישה, ושכוונתו לתרץ אמאי דלא מקשה מהכנסה לכיפה. א"כ ה"נ הכא. ואני על משמרתי לעמוד ולשרת ולברך בשמו נר"ו. ע"ע עבד הלוי, מאיר הק':
תשובה על דברי הרב הגאון ר"מ האחרונים:
מה שכתב רום מעלתו לדחות מה שכתבתי דעקירת פרסות הוא יותר צב"ח מהכנסה לכיפה. ורצה מר לדחות ממה שכתבו תוספות בסנהדרין דף פ'. תדע דלר"י אמאי כונסין לכיפה ועביד צב"ח אדרבה לערפינהו בקופיץ כו' אע"ג דהוי מעשה בידים אלא דזה רק לפי שעה ע"כ דברי מעלתו. תמהני אטו להמית בריה שייך ביה צב"ח הא ודאי ליתא ולא שייך צב"ח אלא אם מצערה בחייה וכדמוכח בחולין בעובדא זה דר' פנחס בן יאיר בכודנייתא דרבי שאמר עקרינא להו איכא צב"ח ולבסוף אמר קטלינא להו ש"מ שבקטלה ליכא משום צער בעלי חיים. ומה דהקשה בע"ז נעקרינהו היינו כיון דע"כ עביד צב"ח גם בהכנסה לכיפה אם כן למה יקלקל חצירו וכיפתו:
גם מ"ש לדחות מה שכתבתי להתיר משום היזק רבים וכתב מעלות שצ"ע בעובדא דכודנייתא דאמר נעקרינהו איכא צב"ח אע"ג דהוי היזק רבים. יאמין לי מעלתו שאתי היה וזכרתי בעת שכתבתי זאת אבל אמרתי ששם הפירוש איכא צב"ח ואף שנוח לדחות צב"ח משום היזק רבים מ"מ שעכ"פ מוכרח רבי לעשות איסור ע"י הכודנייתא שוב לא רצה ר' פנחס בן יאיר להתארח אצלו. אבל עכ"פ אני מבטל דעתי בשביל דעתו הרמה וגם בעת שכתבתי התשובה התניתי שלא יעשה מעשה עד אדבר מזה עם גדולי קהלתנו ולכן שלחתי תכף לכבודו הרמה. וגם נראה לפע"ד לאסור מכח הסברא שכתבתי דבספק בכור אולי גם הרא"מ אינו מתיר משום דצב"ח איסור ודאי והתקלה אפי' אם יארע בו תקלה הוא רק ספק:
גם אני תמה מאד על הרא"ם שהתיר ועל התוס' והרא"ש שעלה בדעתם להתיר משום תקלה דהרי ביומא דף ס"ו ע"א אמר תקלה דמאי אי חקלה דהקרבה אפי' כל רעיות נמי אי תקלה דגיזה ועבודה אפי' כל הרעיות נמי. לעולם תקלת הקרבה והנך דלאו בני הקרבה נינהו לא טריד בהו הך דבת הקרבה טריד בה. והנה יש לדקדק תינח פר ושעיר אבל מקדיש ומחרים בזה"ז מאי תקלה דהקרבה איכא ואי תקלת גיזה א"כ כל רעיות נמי וצ"ל שאני מקדיש ומחרים הואיל ועביד שלא כהוגן קנסוהו וחששו אף לתקלה דגיזה וא"כ בכור דלא עביד שלא כהוגן מאי תקלה איכא. אמנם אחר העיון הא ליתא דאי הטעם במקדיש משום קנסא א"כ איך יליף רבא מיניה ביומא ומנא תימרא דחיישינן לתקלה לענין פר ושעיר דלמא שאני הנך משום קנסא. א"ו משום הא לא היה מותר צב"ח אלא משום חשש תקלה. וצריך לומר כיון שאם יבנה הבית בימינו עומדים להקרבה מקרי בני הקרבה וחיישינן שיקריבם בזמן הזה ואף דמיירי במקדיש לבדק הבית מ"מ כיון דתמימות נינהו אינם יוצאים מידי מזבח ועומדים להקרבה. וא"כ שפיר סובר הרא"ם דגם בכור שייך בו תקלה והתוס' והרא"ש חלקו ואסרו בבכור משום בזיון קדשים כמבואר בפלוגתתן. אבל ספק בכור אינו עומד להקרבה כלל שהרי אי אפשר להקריבו משום ספק חולין ולהתנות על שלמים אי אפשר שזה ב' מתנות וזה מתנה אחת וגם זה נאכל לכהנים וזה לכל אדם וממעט באכילתן ושאר חילוקים שביניהם וא"כ ליכא ביה חשש תקלה כלל דלתקלה דגיזה ועבודה לא חיישינן כדמוכח בהג"מ וא"כ ודאי דאסור להכניסו לכיפה משום צב"ח:
באופן שחוזר אני מסברתי ומודה לדברי מעלתו שאסור להכניסו לכיפה. ואם אין אנחנו שוים בטעמא דמלתא דלדידי כל היכא דאיכא חשש תקלה לא משגיחין בצב"ח אפילו הוא דאורייתא מ"מ מיני ומיניה תסתיים שמעתא לאסור בספק בכור הכנסה לכיפה. וידע מעלתו שצ"ע דברי התוספות בזבחים ריש התערובת ובסנהדרין דף פ' דמשמע שחששו לתקלה דגיזה ועבודה והוא נגד סוגיא דיומא הנ"ל וצריך לחלק שבמקום שאסורים לגמרי בהנאה אפי' יפול בו מום חששו לתקלה דגיזה ועבודה מה שאין כן בכל רעיות הואיל וע"י מום יש להם היתר לא חששו לגיזה ועבודה:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |