נודע ביהודה/קמא/אבן העזר/ח

נודע ביהודה קמא אבן העזר ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה

נשאלתי אלמנה אחת נישאת לכהן ותיכף אחר החתונה נראה כריסה בין שיניה וילדה ובזמן שזינתה היתה בכפר גדול ואין שם רק ב' או ג' בתי יהודים ובתוכה חמיה ואחי בעלה ואמרה שנתעברה מאחי בעלה הראשון ומינתה מורשה בעדים לתבוע את אחי בעלה והוציאה ממנו ממון. ואח"כ מת הולד והיא חוזרת מדבריה הראשונים לומר לכשר נבעלתי ומה שאמרה בפעם ראשונה על אחי בעלה הוא מחמת שנאה וקטטה שהיה בינה ובין אחי בעלה הוציאה עליו שם רע להוציא ממון ממנו. ושאל השואל אם היא מותרת לבעלה הכהן. אם נסמוך על דבריה הראשונים או על האחרונים:

תשובה

הנה ודאי שאם לא היתה אומרת כלל עם מי זינתה שהיה הדין שתצא כיון דרוב פסולים אצלה באשר שהיתה בכפר כנ"ל ממילא אסורה. וכיון שכן שוב אני אומר שאמירה דידה קושטא הוא ושויתה לנפשה חתיכה דאיסורא. שאם עיניה היתה נותנת באחר די היה לה לשתוק וממילא תצא מבעלה ולמה היה לה לומר על נפשה שזינתה עם הפסול. א"ו קושטא אמרה:

וצריכין אנו לדון אם תהא נאמנת לחזור מדבריה הראשונים וליתן אמתלא הנ"ל ולסמוך שוב על דבריה האחרונים שאי לאו שנתן נאמנות לדבריה האחרונים אף אם נקבל אמתלא להסיר דבריה הראשונים ממילא היא אסורה ברוב פסולים:

הנה נחלקו אבות העולם הראב"ד והרב המגיד בפי"ח מא"ב אם מהני אמתלא באשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דסובר הראב"ד שמותרת לכהן אם מת בעלה ויכולה ליתן אמתלא שמחמת קטטה שהיה בינה ובין בעלה הראשון אמרה כן. והרב המגיד סובר דלא מהני אמתלא שעיניה נתנה כו' לפי שאין דבריה מועילין שהרי אינו חייב לגרשה, ולהה"מ הה"ד אמתלא הנ"ל שהרי אין דבריה מועילים לנגד אחי בעלה להוציא ממנו ממון או לפוסלו א"כ אין זה אמתלא. ואף שעלתה לה שהוציאה ממון מאחי בעלה אדרבה היא הנותנת שבודאי ידע בנפשו שכן הדברים שממנו היא הרה:

ולא עוד אלא אפי' לדעת הראב"ד ג"כ אפשר לא מהני אמתלא לפי דעת הב"ש בסי' וי"ו ס"ק כ"ו שהרי לפי דבריה הראשונים הפסידה כתובתה מבעלה. ואף שראייתו של הב"ש שם לדעתי אין ראיה כלל שהב"ש הוכיח דבר זה מדכתב הראב"ד דין זה דמהני אמתלא באשת כהן ולא כתבו בפ' כ"ד מהל' אישות באשת ישראל ע"ש בב"ש. ודבריו תמוהים דבשלמא אם היה הרמב"ם מזכיר בפ' כ"ד מאישות שאחר מיתת בעלה היא אסורה לכהן שפיר היה מקום לדקדק למה לא השיגו הראב"ד שם והמתין בהשגה זו עד פי"ח מא"ב באשת כהן אבל כיון שהרמב"ם לא הזכיר דין זה שם איך ישיגו הראב"ד. אבל נלפע"ד דברי הב"ש אמת ולא מטעם הוכחתו רק מדברי הראב"ד שם בהשגה שכתב בזה"ל והרי לא הודית על עצמה באיסור ולא נתקבלו דבריה כלל וכו' ע"ש. משמע דוקא באשת כהן שלא נתקבלו דברים כלל אבל באשת ישראל שאמרה לבעלה שזינתה ברצון אף שלא נתקבלו דבריה לאוסרה על בעלה מ"מ כבר נתקבלו דבריה לענין הפסד כתובתה א"כ שוב לא מהני אמתלא. ודבר זה רמז הראב"ד בדבריו שאמר שלא נתקבלו דבריה:

אלא דקשה הא גם באשת כהן עכ"פ נתקבלו דבריה שאינה אוכלת בתרומה דהרי אנן קיי"ל כרבא שם בנדרים דף צ' ע"ב שאסורה בתרומה אפי' בחיי בעלה. גם הא לא קשיא דבלא"ה צריכין אנו לתרץ שהראב"ד כתב הטעם שלא נתקבלו דבריה ושוב תיכף מביא ראיה מאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני שנאמנת כשנותנת אמתלא. והרי שם בשעה שאמרה אשת איש אני נתקבלה דבריה ושויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ואפ"ה מותרת באמתלא. אמנם הראב"ד כוונה אחרת עמו ע"פ מ"ש החלקת מחוקק סימן קט"ו ס"ק כ"ב דלענין כתובה שהוא דבר שבממון אינה מועלת אמתלא לאחר שיצאה מב"ד ע"ש, וא"כ כוונת הראב"ד באשת כהן לא נתקבלו דבריה וגם לענין תרומה אינה אסורה כ"א בעומדת בדבריה אבל אם חוזרת ונותנת אמתלא מהני להראב"ד לתרומה כמו לכהונה וא"כ מתחילה ע"ז סמכה בדעתה שלא תפסיד מידי שבידה ליתן אמתלא אבל באשת ישראל על הכתובה תיכף בצאתה מב"ד אבדה האמתלא ועל מה נסמכה להחזיק טענתה אי לאו דקושטא קאמרה ואף שאעפ"כ אנו מתירין אותה לבעלה שלא יהיו בנות ישראל נותנות עיניהן באחרים ומפקיעות עצמן מבעליהן מ"מ שוב אינה מועלת לה אמתלא שתחזור היא מדבריה, וסובר הראב"ד שאינה מועלת אמתלא רק אם נוגע לאיסור לחוד אבל היכא שנוגע לממון ולאיסור אחר שיצאה מב"ד כיון שאינה מועלת אמתלא לממון ונתקבלו דבריה לממון שלא תהני האמתלא נתקבלו גם לאיסור וא"כ באמרה א"א אני דליכא דררא דממונא כלל נאמנת אח"כ באמתלא לומר פנויה אני אף שנתקבלו דבריה מתחילה מ"מ תיכף סמכה דעתה על אמתלא שבידה ליתן. ואפשר לומר שאפילו להה"מ היינו באשת כהן שאמרה נאנסתי וראתה שלא נתקבלו דבריה ונשארה מותרת לבעלה א"כ היה לה תיכף לחזור מדבורה וכיון דלא חזרה בה תיכף ודאי קושטא קאמרה ואפשר דהה"ד מה דאמרו שם בשלהי מס' נדרים דאינה אוכלת בתרומה היינו אם לא חזרה בה מיד שאמרו לה שאינה נאמנת לגבי בעלה אבל אם חזרה בה מיד ונתנה אמתלא שאמרה כן רק בשביל שנאת בעלה מותרת גם לתרומה והדבר צריך אצלי תלמוד. וגם פשטן של דברי הרב המגיד שכתב מדלא מפלגי בהכי לענין תרומה וכו' משמע שאפילו נתנה תיכף אמתלא לא מהני דאי מהני אכתי הוה לפלוגי בהכי לענין תרומה:

אמנם נלע"ד דנדון דידן אינו ענין לפלוגתא של הראב"ד והמ"מ וכאן ע"פ הדין אינה נאמנת בדבור האחרון דע"כ לא קאמר ר"ג דאלים ברי אפילו ברוב פסולים אלא מטעם שיש לה חזקת כשרות וברי דידה מסייע לחזקה והא ראיה שאין האשה נאמנת לפסול הולד ולומר שמממזר נתעברה דאפ"ה אין הולד אלא ספק ולמה לא נימא אלים ברי דידה א"ו דלא אלים ברי אלא היכא דחזקה מסייע לברי דידה. ואולי י"ל משום דאיכא למימר אשה מזנה בודקת ומזנה. אמנם האמת יורה דרכו שההיתר הוא מטעם חזקה והראיה שהרי איכא למ"ד אפי' המכשיר בה פוסל בבתה ואי משום בודקת לחוד מה בינה לבין בתה א"ו מטעם חזקה ובתה אין לה חזקת כשרות ואפילו מאן דס"ל מאן דמכשיר בה מכשיר גם בבתה היינו שסובר שחזקת האם מועיל גם להבת. וכן כתבו התוס' במס' קידושין דף ס"ו ע"א בד"ה מאי חזית וכו'. ומעתה בנדון דידן שתבעה את אחי בעלה ולקחה ממנו ממון אני אומר שזו אסורה בודאי. ואמינא בה תרי ותלת טעמי לאיסורא ואם כי הכל ליסוד אחד יהיה מוצק:

ואומר אני כשם שאנו צריכין לדון עליה אם היא כשירה לכהונה כך אנו צריכין לדון על הממון אם מחוייבת להחזיר הממון לאחי בעלה. שאם היה הדבר מתברר בעדים שלא נגע בה היה בטל הפשר וצריכה להחזיר ולהוציא גזילה מתחת ידה אבל אם אינו מתברר היא מוחזקת. ועליה אם היא כשירה לכהונה אנו אומרים חזקת כשרות ועל הממון כיון שכבר נתן לה אחי בעלה אמרינן אוקי ממונא בחזקתה ובדין נתן לה לפי שממנו נתעברה. וא"כ חזקת ממון סותר לחזקת הגוף ואוקי חזקה להדי חזקה וממילא רוב פסולים אצלה ונשארה אסורה לכהונה. הא חדא:

ועוד אמינא הא ודאי שחזקת צניעות אין לה שעכ"פ זינתה בנדתה אבל חזקת כשרות שאנו אומרים בכאן הוא חזקת כשרות לכהונה. ואני אומר אם תקיף לה יצרא דעבירה לא תקיף לה יצרא דגזל ואוקמה בחזקת כשרות שלא לקחה ממון מאחי בעלה שלא כדין ובודאי כנים דבריה שזנה עמה והוי חזקה נגד חזקה. ולא עוד אלא שחזקת כשרות דכהונה עכ"פ איתרע שהרי שור שחוט לפניך שעכ"פ זינתה אבל חזקת כשרות שאינה בחזקת גוזלת לא איתרע. ואין לומר אדרבה העמד אחי בעלה על חזקת כשרות זה אינו. איזה חזקת כשרות תתן לו חזקה שלא זינה עם חייבי כריתות א"כ עם מי זנתה עם אחר תן גם לאותו אחר חזקת כשרות שלא בעל ח"כ שהרי נדה היא. וע"כ תאמר שזינתה עם נכרי והרי היא פסולה. א"ו לא אמרינן חזקה זו. ואם תאמר חזקה שאינו גזלן ואם היתה מעוברת ממנו למה לא רצה ליתן מרצונו צרכי הולד. ז"א דאף אם בא עליה אעפ"כ אינו מחויב ליתן צרכי הולד כי שמא כשם שזינתה עמו כך זינתה עם אחרים משא"כ עלה דידה שפיר אני אומר שאלמלא שברי לה שממנו היא מעוברת לא היתה פושטת ידה בגזל. זה טעם שני:

ועוד בה שלישיה שאיך נאמין לאמתלא דידה והלא אין אדם משים עצמו רשע ואיך נאמינה שהיתה רשעה וגזלה ממון מאחי בעלה. ואף שכבר עכ"פ רשעה היא מטעם שנעשית זונה מ"מ אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ומשום זנות איננה רשעה בודאי כי אולי באונס אף דלא שכיח. אבל בגזל היא בודאי רשעה במזיד:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.