מתנות כהונה על בראשית רבה/עב

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ עב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה עב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

יותן את הארץ וגו'. פי' רש"י ראובן תפס דבר שהיה מצוי לו ביותר כך בניו תפסו בעבר הירדן שהיה מצוי להם ראשונה אע"פ שארץ ישראל היתה טובה הימנה:

ונשכרה. שכר טוב וכן פי' רש"י:

ה"ג בילקוט סדר זה ובספר שמואל לאה שהיתה עקרה ילדה שבעה:

שהיתה ראויה כו'. שכל עצמו של יעקב לא כוון אלא לרחל:

ב  [עריכה]

יברוחין. כן ת"א מין עשב שנקרא כן:

מיישין. פי' רש"י מן אילן שנקרא מייש:

איפוריא. פי' רש"י והערוך בלשון יון פרי:

מגזל הארץ. ממה שגדל על הארץ:

ג  [עריכה]

הניאת לסבי כו'. פי' רש"י משל הוא שאומרין מהנה אתה לזקן שלי משערות זקני כלומר לא די לך שלקחת בעלי אלא שאתה רוצה להנאותו משלי ולא משלך:

לפי שזלזלה. סיפיה דקרא קדריש לכן ישכב וגו':

הוא דהיא כו'. זהו שהיא אמרה כו' לכן ישכב גו' שהיה לה לומר לכן יבא כו' ואמרה ישכב לשון שכיבה עם אבותיו:

שני שבטים. יששכר וזבולון:

ה"ג מדרש חזית בפסוק הדודאים נתנו ריח שבטים והפסידה הבכורה ורחל כו' שבטים ונשכרה הבכורה ופי' שבכורתו של ראובן נתנה ליוסף הנולד אח"כ וכתב הר"י בן שועיב כי רחל היתה ראויה לארבעה שבטים לפי שהיא היתה עקרת הבית:

ד  [עריכה]

הוצאה. יציאתו למלאכתו על בעל הבית לוותר עם הפועל ולא יצא אלא אחר זריחת השמש ובהכנסתו לבית הפועל יוותר עם בעל בית ולא יכנס אלא אחר שחשכה ועיין בזה בתוספות בפ' השוכר את הפועלים:

הכנסה שלו. שצריך לוותר לפועל למהר ביאתו מפני כבוד השבת:

ה"ג מבעוד יום ומדליק נר משום כבוד שבת שנאמר ה"ג בירושלמי שנאמר וגו'. אדלעיל קאי שאמר שזמן הכנסת הפועל הוא עד חשכה ודייק מדכתיב בערב בקמץ משמע המבואר שהוא ערב:

ה  [עריכה]

לפיכך הצריך כו'. אע"פ שלא מצינו שהתפללה:

סרסרותן. עיין במדרש חזית הדין גי' ויותר נכונה:

והדודאים וגו'. לישנא מעליא נקט לישנא דקרא כלומר אותן דודאים נתנו ריח טוב:

הקריב. בחנוכת המזבח:

שני למלך. שני ליהודה. לקורסין גרסינן. ופי' הערוך לעתים ומועדים ועיין במדרש בפסוק יפה את כתרצה:

ממה שיששכר כו'. מפני שישיבת יששכר הוא ע"י יציאתו לסחורה:

יש שכר. יששכר נוטריקון קדריש על זבולון:

ו  [עריכה]

מזבלה כו'. דרש זבדני כמו זבלני לשון זבל בחילוף אותיות דטלנ"ת וכמו שפי' בעל העקידה כלומר לעולם יעשה האדם את אשר ימצא בידו לעשות ועל ה' ישליך יהבו והוא יגמור בעדו כמו שראינו בלאה שזריזותה והשתדלותה עמדה לה:

תניינא כו'. בפ' הרואה תנן הצועק על מה שעבר הרי זה תפלת שוא כיצד כו':

תפלת שוא. מפני שיצירת הולד כבר נגמרה למ' יום:

ביושבת. אז היא תפלת שוא אבל מקודם לזה אינה תפלת שוא:

הדא מתנית'. משנה זו שאמרה כיצד היא תפלת שוא איירי ביושבת על המשבר כן הוא בהדיא בירושלמי דפ' הרואה:

ואחר ילדה בת. משמע אחר שנגמר יצירת ובריאת הזכר לגמרי ולא היה חסר אלא יציאתו לעולם וקשה לרבי ינאי שאמר שבשעה שיושבת על המשבר אי אפשר להשתנות ומשני עיקר ברייתו זכר היה כמו שאמרה ומתפלתה של רחל נהפך מיד לנקבה וכן פי' רש"י ובסוף פרק הרואה משמע דה"ג והכתיב ואחר ילדה בת ואמר ר' אבא עיקר ברייתו כו'. וקשה לכל הני תנאי דלעיל דסברי דלא מהני צלותא אחר ארבעים יום ומשני אמר רבי חנינא האמהות נביאות היו והיה עמהם דרך נס ושנוי טבע והכי משני נמי בפרק הרואה. והכי סליק שפיר טפי:

עוד זאת. רחל עיקר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף