מתנות כהונה על בראשית רבה/נ

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה נ

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

רצות כינוי לנקבות רבות נופל על חיות ואמר רצוא לפיכך דרש בו לשון רצון:

רצין לעשות גרסינן. וכ"ה בילקוט יחזקאל:

בוזק. פי' הערוך מפזר כזה שהוא מפזר גפת שהוא פסולת של זיתים בתוך התנור שהאש נאחז בהן מיד ודו"ק:

כרוחא לזיקא. כרוח המגלגל הנוד. ורבנן אמרי כזיקא כרוח החזק המפזר העננים ותרווייהו לשון בזק קא דרשי:

[בשש שעות. כדלעיל כחום היום בפ' מ"ח]:

ובאים בערב. בתמיה כיון שרצים כבזק למה שהו כ"כ:

שמא ימצא. אברהם להם זכות:

ב  [עריכה]

ואין שני מלאכים כו'. דכתיב ומי באחד עושה שליחותו ע"י מלאך אחד וכן הוא בילקוט איוב בהדיא ואע"ג דכתיב להלן ויחזיקו האנשים בידו ויוציאוהו כבר תירצו התוספות פרק השוכר את הפועלים ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ורפאל הלך עמו עד צוער וגבריאל היה מצוה אותו למהר ועיין שוב שם:

ורפאל להציל כו'. ואע"ג דאמרינן בפרק השוכר שרפאל רפא נמי אברהם תירצו התוספות שם דרפואה והצלה חדא מילתא היא:

ולהלן. בראש הפרשה קורא אותן אנשים והנה ג' אנשים ויפנו משם האנשים:

לבית אוריין. פירש הערוך ענין מדינה וממשלה ורש"י ז"ל גורס אודיין ופי' בו מקום גדולתו וישובו:

בפגן. פי' הערוך אדם הדיוט:

כקאלמין. פירש הערוך אדם חשוב:

ג  [עריכה]

והא כתיב כו'. ואם ה"א בסוף התיבה משמשת כמו למ"ד בראש תרתי למה לי:

לביטי. פירש הערוך אמבטי או אשטיבא בלע"ז והוא חדר ודייק לשאולה כאילו כתיב להשאול בה"א הידיעה השאול המיוחדת והברורה:

בא ערבה. דייק מדכתיב בערב הב' קמוצה כאילו הוא ב' תיבות בא ערב:

ה"ג כשהן ישנים מן העבירות:

תבל בצדק. פירש"י תבל אלו ישראל המתובלין במצות דן אותן בשעה שעושין צדקות שהוא ביום:

ישב כתיב. פי' מהר"ר אליהו מזרחי בפרשת חיי שרה אילו כתיב יושב היה בינוני ופירושו היה יושב כמו פרעה תולם עכשיו כתיב בלא וי"ו ישב הוא עבר ופירושו ישב בעת ההיא ולכן דרשי שאותו היום מינוהו ומה שאמרו שהיה ראש הדיינים קבלה היא בידם ולא למדוהו מן המקרא:

קין שקר. י"ל שהוא מלשון קצין ורש"י והערוך גרס קו שקר:

רב שקר ה"ג גם כן ברש"י ז"ל:

מסטדין. מטה דין וי"ת ויסט:

קלא פנדר. הערוך הביאו ולא נתן בו טעם:

ארכי הדיינין. הראש והאדון:

סק לעיל. עלה ושב למעלה:

ד  [עריכה]

עקמו עלי כו' כלומר תעברו על מדת כבודכם ודרככם:

אמר רב הונא עקמו עלי את הדרך עלי כמו ממני:

על טינופת עבודת כוכבים. עיין בפירש"י בחומש:

כדי שיצאו למחר ויראו הסדומיים האבק ולא ירגישו שלנו בתוך הבית ופי' ורחצו רגליכם לאחר שתצאו מזה:

ואין ממאנין בגדול. ולפיכך לאברהם אמרו כן תעשה:

ויפצר. נוטריקון ווי אף וצרה:

הדא מסייע כו'. דאי כר' יודן היאך אמר הכתוב שהמלאכים עברו על מדתם ובאו אליו [כאלו] אין דרכם להתאכסן אלא עם אנשים חשובים וק"ל:

בביתו של אברהם כו'. וממנו למד ובילקוט גרס גידל בבית אברהם כו'. כלומר מגודל בביתו היה:

ה"ג השבים ומצות אפה וגו' א"ר יצחק מצות גדולה וכן הוא בילקוט:

מצות. ריב וקטטה ודייק מדלא אמר עוגות כמו גבי אברהם ועל כל פנים היו עוגות מצות בלי מלח מפני שחסה על המלח ולא ס"ל כהאי תנא דאמר פסח היה:

דהוה אמר לה. לוט לאשתו:

הב כו'. תן לאורחים הללו מעט מלח והיתה אומרת לו אף המנהג הרע אתה רוצה ללמדו פה.

סוניתא. פירש"י כעור ונבזה כדאמרינן סניא הדא דר' פירוש כעורה זו ששנה רבי:

ה  [עריכה]

כל אתר וכו'. כל עיר ועיר יש בה אנשים טובים ורעים אבל פה כלם רעים:

סוגיה. הסוג והכלל:

ה"ג על הבית וגו'. וסיפיה דקרא מקטן ועד גדול:

והיו המלאכים מקבלים סניגוריא שלו:

ו  [עריכה]

ה"ג אלהות הם אלו כי על כן:

בזכות של אברהם. דרש צל קורתי לשון צילי ומגיני דהל"ל בביתי. כך פירש"י ז"ל:

שהטתה הבית וכו'. ופירושו אשתו נטתה הבית ומנעה אותם מלהכניס לתוך הבית ולנו בצל קורה אחת משלו והביא ראיה מתנחומא:

ז  [עריכה]

להלן. ולא כמו שדרשו לעיל. למעלה וכבוד:

דין שדנו. וזהו וישפוט שפוט ישפוט לצד אחד המשפט והנימוס הקדום:

ה"ג דרך ה' וגו' וסיפיה דקרא לעשות צדקה ומשפט:

ח  [עריכה]

[פתח הבית וגו' גרסינן וס"ד מקטן ועד גדול:

ע"פ האדמה וגו'. גרסינן וס"ד מאדם עד בהמה שהאדם התחיל בעבירה]:

בארץ מצרים וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא מבכור פרעה וכו':

וצבתה בטנה כו'. בטן וירך התחילו בעבירה ואח"כ כל הגוף כמו שפירש"י שם:

לפי חרב וגו' גרסינן:

אילאון. לשון לאות ועייפות:

אינסון. לשון קץ ומאוס כד"א והנם זועפים תרגום אונקלוס נסיסין כך פי' האב"א:

אשתטון. לשון שטות ושינעון:

אויל. וילאו לשון אולת:

ט  [עריכה]

מסטורין. סודותיו וסתריו שאמרו שנשתלחו להשחית העיר והקב"ה לא גילהו אפילו לאברהם:

מאה ושלשה ושמונה שנה. עד שנאמר אצל יעקב מלאכי אלהים עולים ויורדים בו:

[וכ"פ הראב"ד בספר יצירה ועי' בס' בחיי ר"פ ויצא]:

לישנא קלה. היה מוצא לשון קל דרך כבוד כלפי המלאכים שלא גילו מסתורין אלא שתלו הגדולה בעצמם באמרם אנחנו:

לקוחי משמע לקוחין כבר. לוקחי משמע שעדיין היו לוקחים והולכים שעדיין היו ארוסות ומדכתיב חתניו משמע ששתי בנות היו לקוחות להם:

אדרכלין וכרבלין במדינה. פירש"י והערוך מיני זמר כלומר העיר צהלה ושמחה והיא נהפכת בתמיה ודייק מדכתיב כמצחק:

י  [עריכה]

שנאמר וכמו וכו'. הביא ראייה על שאמר שמעלות השחר עד שהאיר פני המזרח ארבע מילין וה"ג בירושלמי פרק אמר להם הממונה בהדיא וזה לשונו ומניין מעלות השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין שנאמר וכמו וגו' וכו'. עד ומניין משהאיר המזרח עד שתנץ החמה ד' מילין וכמו מלתא כו' עכ"ל וכך מצאתי שוב הגירסא בספר ישן מאד ומה שקרא שם אילת השחר קרא כאן עליית השחר וכן משמע בספר ישן וז"ל מלשון ב"ר דקאמר משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבע מילין ומירושלמי דקאמר מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבע מילין שמעינן דעמוד השחר הוא אילת השחר עכ"ל:

וכתיב השמש יצא כו'. וכשעלה עמוד השחר יצא מסדום דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו וגו' וכשהשמש יצא על הארץ דהיינו משהאיר פני המזרח והשמש יצא להוציא אורה על הארץ אז בא צוער ופריך ומסדום לצוער ארבע מילין הם בתמיה והלא יותר הם וה"ג בהדיא בפ"ק דברכות בירושלמי והא יתר הווין ורש"י ז"ל פי' שהוא חמש מילין כדגרסינן בפסחים בפרק מי שהיה לדידי חזי לי ההוא אתרא והוה ה' מילין ומשני המלאך היה מקדר כו'. מקדר גרסינן בירושלמי פ"ק דברכות וביומא פרק אמר להם הממונה ופי' נוקב ומשוה הגבוה והנמוך ומקצר לפניהם הדרך כדאמרינן בעירובין מקדרין בהרים כדי שימהרו אורחותם ודייק מדכתיב ויאיצו כד"א ולא אץ לבא ומניין משהאיר כו' עד שתתפשט השמש על כל פני הארץ דהיינו הנץ החמה גם הוא ד' מילין ומשני מדכתיב וכמו והוה ליה למימר כמו. וי"ו התוספת לאורויי אתא שיש עוד שיעור כשיעור שיש מעלות השחר עד יציאת השמש להוציא אורה דהיינו משהאיר פני המזרח וזהו מיציאת השמש להאיר פני המזרח עד שתנץ החמה על פני כל הארץ כך י"ל לפי הגירסא שלפנינו וכן הוא הגירסא בירושלמי בפרק אמר להם הממונה אות באות [וגירסת הירושלמי בפ"ק דברכות אמנם כך היא א"ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין ומשיאיר ההזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ד' מילין. ומנין משיאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ד' מילין וכמו השחר עלה וגו' וכתיב השמש יצא וגו' מן סדום לצוער ד' מילין הא יתר הוון א"ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך. ומנין מאילת השחר עד שיאיר המזרח מהלך אדם ד' מילין וכמו. מלה דמיא לחבירתה. ולפ"ז צ"ל מקדר לפניהם את הדרך ומנין משעלה עמוד השחר עד שהאיר פני המזרח אדם מהלך וכו'. ומאי דכתיב בקרא וכמו השחר עלה יהיה פירושו שהשחר הלך ונסתלק והאיר פני המזרח כד"א כעלות גדיש בעתו. ובהעלות הענן וכן רבים. ובילקוט ובפירש"י גרסי גם הם כגיר' ירושלמי דמסכת ברכות. ומאד אפלא על רש"י ז"ל למה לא הביא גירסת הירושלמי דמסכת יומא. ויועמד חי וקיים טוב ויפה גי' הספר. וגם האב"א לא זכרו:

כוכבתא דצפרא כו'. כוכב הנראה בשחר זה אילת השחר שקרן הוא:

פעמים פוחתת כו'. פעמים שהוא פוחת ומקדים כוכב הבוקר ופעמים שמוסף עליו כך פירש"י ז"ל]:

אלא כמין כו'. כמו שני קרניים של אור עולים מן המזרח ומאירים לעולם וזהו אילת השחר ובירושלמי גרס שני דוקרנין ופירש"י עמודים:

רות ונעמה. יוצאים מבנות לוט:

מצאתי דוד כו'. שיצא מרות המואביה:

יא  [עריכה]

כמה אבוד כו'. והיה חפץ ליטול הכל או היה יושב ותוהה במה יברור או בזה או בזה כ"פ רש"י:

זה איוב כו'. שאבד עושרו לכפר עונותיו וא"כ העושר ההוא היה שמור לימי רעתו:

זה לוט. ששהה על עשרו וע"י זה מתה אשתו שאילו הלך לו מיד לא הוה נאסר מהביט אחריו שלא התחילה פורענותם עדיין:

שבט ראובן וגד. שע"י שהיה להם מקנה רב בחרו להם בעבר הירדן ולא נכנסו לארץ וגם אחר כך הם היו גולים תחלה כמו שדרשו חז"ל נחלה מבוהלת בראשונה וגו':

מי היה זה. שנאמר עליו בחמלת ה' שכל השמות האמורים בלוט חול חוץ מזה ויאמר לוט אליהם אל נא אדני כדאיתא בפרק שבועות העדות ובמס' סופרים:

זה רפאל. ונקרא השליח בשם משלחו וכן רבים [ועיין ברמב"ן בספר זה] והא דכתיב ויחזיקו וגו' על רפאל וגבריאל וכפירש"י בחומש:

קרון דבתריה. קראו המקרא הכתוב אחריו ויאמר המלט הרי שעיקר ההצלה ע"י אחד שגבריאל לא היה רשאי להפוך את סדום אלא אחר יציאתו מן המקום ולכן החזיק גם הוא בידו להוציאו ולא בשביל להצילו:

צרפית אמרה לאליהו הנביא מה לי ולך איש האלהים כי באתה להזכיר עוני:

מן הן. מהיכן כלומר מניין:

הנוה הרעה בודק כו'. כשיוצא אדם מנוה יפה לנוה רעה בודק את הגוף ובא לידי חולי כדאמר שמואל סוף מסכת כתובות שנוי וסת תחלת חולי מעיים אפילו מרעה לטובה:

לפום כו'. לפיכך הוא אומר לא אוכל להמלט ההרה שמע מיניה סדום בעמק היה:

ואינון אמרו כו'. והם אמרו לו צא לך אל ההר ששם האויר טוב ויפה מן העמק והוא אמר הכי לא אוכל בתמיה:

רב חלפתא קסרייא. ממקום קסרייא:

ומה אם לוט וכו'. כך אמר הקב"ה לישראל:

מפניך. כלומר מפני מעשיך הטובים:

יב  [עריכה]

פיטרונין. אדונים מלשון פטרון:

[בפני בן המדינה גרסינן]:

וחד עירוני גרסינן. עירוני מכפר:

מדינה. כרך גדול:

וכעס המלך. על בני המדינה:

היה מתקיים. מתקומם עלינו להצילנו:

[ואלו בפני העירוני גרסינן]:

בט"ז בניסן. כמ"ד פסח היה:

השמש יצא. ואז הנבנה עדיין עומדת ברקיע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף