מתנות כהונה על בראשית רבה/מו

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ מו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה מו

פיסקא: א  ב  ג  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

אורים. מלקטים כד"א בבא בתרא כמלא אורה וסלו [זמן היה לו ע"ל פי"א]:

ב  [עריכה]

[היוצאים וגו' גרסינן]:

ה"ג בן מ"ח שנה כשהכיר כו' וכן מצאתי בא"א ומקשה אליביה דמ"ד לקמן בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו]:

שלא לנעול דלת כו'. ולכן נימול בן צ"ט שנה שיראו הזקנים שאין מצות המילה מחלשת כח האדם שהרי זה שהיה כמעט כעבר ובטל מן העולם והיה נימול והבחורים ישאו קל וחומר בעצמם:

בן שמונים וכו'. שכבר הגיע לימי הגבורות והלמוד במקומו עומד:

כדי שיצא יצחק וכו'. ולפיכך המתין עד זמן ההוא ויבא הלימוד לגרים ותועלת יצחק כאחד:

אמר אברהם אם חביבה כו': דייך כו' די לך גדולה וכבוד שדמיתיך לי ור"ל שמעתה יהיו רמ"ח איבריך שלמים כמניין שמך אברהם כדאיתא בפרק ד' נדרים שזה מורה שבשבילך נברא העולם וכמו שאתה שותף עמי בבריאותו וכמו שדרשו בהבראם באברהם וזה היה אחר מצות המילה שאז נקרא אברהם ודורש שדי לשון דיי:

ג  [עריכה]

דיו לעולמי וכו'. לשון שדי דרש:

דיו לעולמי כו' ששוב לא יהיה לו קיום ודיי לערלה ששלטה בעולם ע"כ ודיי למצות מילה שהיתה עגומה עד עתה ולא תהיה עגומה מעתה או יחרב העולם:

עגומה. כמו עגונה מלשון עגמת נפש:

ומזדווגים לי. כל בני העולם חברו אלי ומבקרים אותי תאמר משמלתי הן באין ג"כ בתמיה וא"ל הקב"ה אף אם ימנעו ממך כל באי עולם דיי לך בצוותא דידי או י"ל מזדווגים לי לבא עלי למלחמה וכן מצאתי שוב באב"א:

[נמתחין והולכין. עי' לעיל בפ' בראשית:

אכסיוס. הערוך גרס אקיוס ואקנוס ופי' שכן לועזין בל"י:

ה  [עריכה]

אתה כהן לעולם. עי' בויק"ר פכ"ה:

ה"ג ערלת הגוף נגדא אמר וכ"ה פ' קדושים ובעקדה גרס בן נגדא:

ה"ג ויהיה יכול לחשוב ולדבר ולשמוע:

ה"ג בפ' קדושים אר"ת מסתברא דנגדא וערל זכר כו':

ו  [עריכה]

נטלה מילה גרסינן ועי' בעקדה טעם לזה:

ז  [עריכה]

יתבין ומקשין. יושבין ושואלין:

לאבהם כו'. כלומר הרי שדרשינן אבהם אברהם חסר רי"ש וזהו נוטריקון ועי' בפ' הבונה:

[דהא חסר רי"ש גרס'. ה"ג בירושלמי ספ"ק דברכות ולא יקרא וגו' הרי בל"ת והיה שמך אברהם הרי בעשה]:

ח  [עריכה]

ה"ג ושמת שמו אברהם:

שניה היא. שניה כמו שאני בלשון תלמוד בבלי:

שעד שהוא כו'. בעוד שהוא שמו אברם קודם שנקרא אברהם:

דכוותה הקורא לשרה כו'. לשון קושיא הוא [ועי' ספ"ק דברכות בתלמוד בבלי וירושלמי]:

תני כו'. תירוצא הוא:

ה"ג אלא הוא נצטוה עליה והכי איתא בהדיא סוף פ"ק דברכות ופירושו אברהם לבדו נצטוה לקרותה שרה דכתיב אל תקרא ואילו גבי אברהם כתיב לא יקרא וכן גבי יעקב לא יאמר ולקמן פרשה ע"ח גרסינן ג"כ שנצטוה ויש ליישבו וק"ל:

דכוותה הקורא לישראל כו'. גם הוא לשון קושיא והכי איתא בהדיא בירושלמי ובבבלי. מ"מ שמך יעקב דאל"כ שמך יעקב למה ליה והא דאמר אח"כ כי אם ישראל ע"כ יעקב עיקר כו':

ט  [עריכה]

פטרון. לאב לפרעה תרגומו לפטרון ודרש לאלהים לשון אלוה ולשון אדנות ומנהיג:

אם מקבלין את השבת כו'. דרש הא דכתיב ואתה את בריתי תשמור על ברית שבת דאילו ברית מילה כתיב אח"כ זאת בריתי וגו' אבל בילקוט לא גרס ליה וגרס במקומו שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלהותי ואם לאו אין מקבלין אלהותי:

מכאן למוהל כו'. מואתה קדייק [כדאיתא בפ"ב דע"א ובירושלמי פ' ר"א דמילה וביבמות פ' הערל]:

המול ימול קרי ביה המל ימול יהא נמול:

ישראל ערל. לא שמתו אחיו מחמת מילה אלא המתכוין להפר ברית ועיין בפרק אין מעמידין:

י  [עריכה]

כנומי. כמו יבלת שהוא מותר ועומד ליקצץ ודייק מדכתיב בשר כלומר בשר בעלמא ללא צורך רק לחותכו [שהיא תלויה גרסינן וכ"ג הילקוט]:

אי לך. שאתה אינך נימול ודוגמת מעשה כזה עי' בשמות רבה פרשה ל':

נומי בבשרן. בבשר ערלתן. ואם יגזרו אותו יהיו נימולים כיהודים:

עשו לו כו'. האויבים עשו לו מארב:

פסטון. פירש הערוך וזה לשונו לפי הענין הוא מארב:

יא  [עריכה]

[לבן או לבת הוא ר"פ תזריע] הכי גרסינן בילקוט לבן מ"מ לבת מ"מ ונראה דדריש לבן כל דיני הבן הכתובים באותה פרשה הם נוהגין מכל מקום ובאותה פ' כתיב וביום השמיני וגו' וכן לבת מ"מ שאמה טמאה עליה שבועיים מ"מ:

יב  [עריכה]

[המול ימול וכו'. כ"ז הוא בירושלמי פ' הערל ופר"א דמילה ובתו"כ פ' תזריע ובתלמודא דידן פר"א דמילה:

ה"ג בילקוט ר"א בנו שר"א הקפר אומר ב"ש כו']:

וכשחל כו'. כלומר ושחל וה"ג בילקוט:

[וראיתי בירושלמי בפ' הערל ובפ' ר"א דמילה הגירסא בסגנון אחר וצ"ע שם]:

יג  [עריכה]

ה"ג תני המשוך צריך למול וכן הוא בפרק ר"א דמילה בירושלמי ובבבלי המשוך פירש"י פרק ר"א דמילה מהול שנמשכה ערלתו וכסתה את העטרה:

ה"ג ר' יורא אומר לא ימול כו'. מפני שהיא ערלה כבושה ואם ימול יעשנה כרות שפכה ובפרק ר"א דמילה בירושלמי ובבבלי גרס לא ימול מפני שסכנה היא לו וכן עיקר:

והא הרבה וכו'. הרבה מולים היו שמשכום עובדי כוכבים באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונלחם בהם ונצחם ומלך על ישראל ב' שנים ומחצה וחזרו ומלו בימיו כן פירש"י בפרק ר"א דמילה:

[ה"ג בירושלמי הרבה משוכין היו בימי בן כוזיבא חוזרין ומולין והוה לכולהון בנין הה"ד כו']:

זה המשוך. שנימול כבר והוא הפר הברית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף