מתנות כהונה על בראשית רבה/לג

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה לג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

בדירתן. איך ידורו לעתיד:

הובלתי. הבאתיו לרשע כדי לכסות עליו את התהום כדמפרש ואזיל מפני שראי זה כראי זה [ומאמר זה ג"כ בב"ר פי"ד ובר"פ במדבר ובפ' אמור פ' שור או כשב ול"ג שם הובלתי]:

לאות. לסימן. [שהוא ממין חרס כמו הכיסוי. כ"מ במדרש יחזקאל:

ה"ג וה"מ בפ' אמור צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה מה ההרים הללו נכבשים על תהום שלא יעלה ויציף את העולם כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא יצאו וישרפו את העולם צדקתך כהררי אל מה ההרים הללו אין להם סוף כו' ומה הרים הללו נזרעים כו' עד כי טוב וכו' ומשפטיך תהום רבה מה התהום הזה אין לו חקר כו' ובילקוט תהלים גורס ככתוב פה והוא דחוק וק"ל]:

עמודים מכוסים גרסינן:

חמא תמן כו'. ראה שם עמודים שהיו מכוסים בטפיסין פירש הערוך כסוי של קרמים המצויירים:

יקרשו. היו נקרשים מחוזק הקור:

מסכן. עני:

מכריך. היה כורך את עצמו במחצלת של קנים וי"א בחצי מרדעת שמכסין על החמור בו היה מכסה את עצמו:

הן דיהבת כו'. היכן שאתה נותן טובה אתה נותן בשפע ובמילוי:

הן דמחיית כו'. היכן שאתה מכה אתה מכה בכח ובגאות:

גיית. [הערוך לא פירשו בערך גיית אבל עיין בערך גס האחרון ותמצא שפירושו] לשון גודל וגיאות ובפירש"י מצאתי גורס גזית ופירש בו מכלה [ובפ' אמור גרס אן דאת מחי את מדקדק כו' זו נוטה לפי' הערוך]:

ושלח ליה. אלכסנדרוס שלח למלך קציא שיבא אליו:

נפק ליה כו'. יצא והיה טוען ונושא לו מנחה חתיכות זהב עשוי בדמות לחם על שולחן של זהב:

גידומי. [פי' הערוך] לחם:

דסקוס. שלחן:

א"ל אלכסנדרוס וכי לממונך אני צריך בתמיה:

א"ל וכי לא היה לך מה לאכול בארצך שבאת לך למקום הזה א"ל לא באתי רק שאני רוצה לידע היאך אתם דנין דין:

היה יושב אצלו יום אחד וכו'. קבל. היה קובל על חבירו לפני המלך ואמר זה האיש מכר לי אשפה כלומר חורבה [וה"ג בהדיא פ' אמור פכ"ז]:

ואשכחית כו'. ומצאתי בתוכה אוצר טמון:

ההוא דזבין. זה שקנה החורבה אמר החורבה והאשפה קניתי והאוצר לא קניתי ואיני חפץ בו מפני עונש גזל. וזה שמכר האשפה אמר האשפה ומה שבתוכה מכרתי לו ואינני חפץ האוצר מפני עונש גזל ובירושלמי דפרק אלו מציאות משמע שכל אחד היה חפץ ליקח האוצר אמר מלכא קציא לאחד מבעלי הדין יש לך בן זכר א"ל אין וחזר ואמר לבע"ד האחר יש לך בת א"ל אין:

[א"ל זילו אסיבן גרסינן ועי' בפ' אמור זילו כו']. לכו ויקחו זה את זו הבן והבת ויהיה הממון הנמצא לשניהם:

חמתיה כו'. מלך קציא ראה את אלכסנדרוס יושב ומתמה והכי איתא בפרשת אמור בהדיא:

א"ל מה כו'. כלומר מה אתה יושב ומתמה וכי לא דנתי יפה [ועי' בפ' אמור הגי' יותר נכונה]:

אילו הוה כו'. אילו היה דין זה בא לפני הדיין אצלכם בארצכם היאך הייתם דנין אותו:

א"ל קטלין כו'. היו הורגין זה וזה כלומר שני בעלי הדין וממון של שניהם היה נוטל המלך גם כן לקנס כי כל האוצר טמון הוא למלך והיה להם להביאו [ולגי' ירושלמי א"ש טפי שכאו"א היה רוצה לעכבו לעצמו ולגזול ממון המלך ועוד היום כן הנמוס בכל ארץ אדום שכל אוצר טמון הוא למלך. ובירושלמי איתא שהמלך לא היה נוטל רק האוצר]:

אית גבכון מטר נחית גרסינן. פירוש יש אצלכם מטר היורד מן השמים:

שמשא דנח גרסינן. פירוש השמש זורח:

בעיר דקיק. גרס בירושלמי ופירש בהמות קטנות:

פתר קרייה. פסוק צדקתך כהררי אל היה פותרו ודורשו על נח:

עם הדרי אל. על ידי הררי אל:

אלא לו ולכל וכו'. וזהו אדם ובהמה תושיע ה' שתשועת השי"ת היה בשביל כולם:

ב  [עריכה]

עקמון וכמנן. [פי' הערוך] ארב שאורבין שם האויבים ובניינים עקומים לבא עליהם בעקיפין [ועי' מדרש קהלת פ"א]:

ויעל עולות. וע"י זה נשבע הקב"ה שלא יוסיף עוד להביא מי המבול להציף העולם:

מנהרין. מזכירין כד"א בכמה מקומות בתלמוד נהירנא בפ"ב דשבת נהיר וחכים פי' זכרן וחכם:

ג  [עריכה]

על הכל. הוא מרחם למי שהוא עושה כמעשיו:

ה"ג והכי מוכח בילקוט תהלים א"ר שמואל טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו על הכל שהן מדותיו הוא מרחם ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכן ר' יהושע דסכנין כו' ור' תנחומא ור' אבא מפרשים הענין על מכונו:

ומרחמיו. מי שיש בו מדת הרחמים שהוא מדותיו של הקב"ה וכדמפרש רבי תנחומא ואזיל ופירוש הכתוב ממדת הרחמנות הוא ונותן רחמים על מעשי ידיו:

ביומו כו'. בימיו של רבי תנחומא היו צריכין ישראל למטר בשביל עצירת הגשמים [וכ"ז תמצא בויק"ר פל"ד]:

אתון כו'. אצל ר' תנחומא וא"ל ר' גזור תענית. גזר תענית ביום ראשון ויום ב' ויום ג' ולא ירד מטר:

עאל כו'. נכנס לבית המדרש ודרש להם כו':

עד שהן כו'. בעוד שהיו מחלקין צדקה לעניים:

אתון לגביה כו'. באו אצל ר' תנחומא וא"ל רבי מה אנו יושבין פה ועבירה כאן כמו שאחז"ל שאם יש משא ומתן ביניהן מרדין אותן:

שלח בתריהון. אחרי האיש וגרושתו והביאום לתוך הצבור:

מה היא לך זו. כלומר איזו קורבה יש לך בזו:

שאין לה עליו כו'. כלומר ושנואה היה לו שהרי גרשה:

ונתרוה. לשון שובע כד"א למען ספות הרוה:

רבינו. הוא רבי יהודה הנשיא:

היה יתיב כו'. היה יושב ועוסק בתורה לפני בית המדרש של הבבליים בעיר ציפורי:

לעי. יגע כלומר עמל:

עבר כו'. היה עובר לפניו עגל אחד שהיו מוליכין אותו להישחט והתחיל לצעוק לפניו כמו שאמר הצילני נא [ועי' כ"ז לקמן פצ"ג ופ"ק ועוד יותר מבואר בפ' השוכר את הפועלים בב"מ]:

וחשש. היה חושש וכואב בשיניו:

לא הפילה כו'. שיסורי הצדיקים מכפרים על הדור:

בתר ימים כו'. לאחר ימים אלו כלומר י"ג שנים אירע מעשה ששרץ אחד היה עובר לפני בתו של רבי והיתה רוצה להמיתו אמר לה רבי בתי הנח אותו:

ענותן סגי. עניו גדול והיה אומר כל מה שיאמר לו אדם לעשות דבר הכנעה ושפלות רוח אני עושה כו' [ועי' כ"ז בירושלמי דכלאים פ"ט:

לזקני. הלל הזקן כדאיתא בפסחים פרק א"ד]:

שירדו. הורידו את עצמן מגדולתן:

ואין סליק כו'. ואם היה עולה לכאן רב הונא הייתי עומד מפניו לכבדו מפני שהוא בא משבט יהודה [ואני מבנימין והוא בא מן הזכרים של שבט יהודה וכ"ה בספר יוחסין וע"ע שם]:

נתכרכמו. נהפכו לירקון שחרד והלכו דמיו. ה"ג שנתכרכמו פניו א"ל ארונו הוא א"ל רבי לר"ח צא וראה מי חפץ בך חוצה:

וידע. ר' חייא שהוא נזוף ורבי אמר כן שיצא מלפליו ולא יראה פניו.

אלוף כו'. למד רבי עם רב בן אחותו כל קללות של כל התורה כולה:

ויהב ידיה כו'. היה נותן ידו על אותו שן שהיה חש בו ונתרפא כיון שבא רבי חייא לאחר ל' יום אצל רבי א"ל מה אתה עושה בשיניך הנתרפא:

מן עונתה כו'. מן העת שנתת ידך עליה נתרפאת:

א"ל רבי חייא אין אני יודע מה הוא זה שאתה אומר כי לא הנחתי ידי עליה כיון ששמע רבי כן והרגיש שאליהו עשה כן לכבוד ר' חייא התחיל לנהוג כבוד בר' חייא:

וקרב תלמידים. הרחיק התלמידים לאחוריהם והכניס והקריב ר' חייא לישב לפניו. וקרב כלומר הרחיק כד"א גשה לי ואשבה א"ר ישמעאל כו'. דרך שאלה אמר לרבי אם יכנס רבי חייא גם לפנים ממנו:

מתני שבחיה. ספר שבחו:

אדם גדול. הוא ר' חייא וה"ג רש"י ז"ל גדול הוא אדם קדוש הוא:

חד זמן כו'. פעם אחת ראה רבי ישמעאל לרבי חייא בבית המרחץ:

ולא איתכנע כו'. רבי חייא לא היה נכנע מלפני רבי ישמעאל כלומר לא עמד בפניו:

א"ל ההוא כו'. ר' ישמעאל אמר לרבי אותו תלמיד שהיית משבח אותו ראיתיו בבית המרחץ ולא קם מלפני:

א"ל רבי לר' חייא למה לא עמדת מלפניו:

מסתכל כו'. הרהרתי באגדות תהלים ומפני העיון הייתי טרוד ולא ראיתיו והא דאמר בפ"ק דקדושין שבבית המרחץ פטורין לקום לפני זקן בפ"ק דקדושין מתרץ ליה שמעשה זה היתה בבתי בראי שהוא מקום הידור תדע דאל"כ הא בבתי גואי אסור להרהר בדברי תורה:

כיון דשמע רבינו כן היה מוסר לו ב' תלמידים שיכנסו עמו לאשונה פירש הערוך לכל מקום חשך וסתר של בית המרחץ כדי שלא יבא לידי סכנה. ובפירש"י מצאתי אשונה עת. בעת לדתה ת"י באשונא דמולדא [וכן לא עת האסף ת"י לא אישון]:

דלא ישהי. שלא ישתומם [ועי' בערוך ערך שו]:

ותזער נפשיה. תהא נעדר [כי חשך יואב את העם תרגום ארי הזער יואב ית עמא]:

[ה"ג מה זכירה נזכר לו]. ה"ג ופרנס אותם כל י"ב:

והדין נותן כו'. סיפיה דקרא קדייק ואת כל וגו' אשר אתו בתיבה לומר שזכרו בזכות בהמות הטהורים שהכניס ז' ז' כדי להקריב מהן קרבן ואותו זכות זכר לו.

נקרא שמו נח. על שם ניחוח:

ה"ג בחודש השביעי וגו'. ר"א אומר לא ישבתו מכלל שלא שבתו:

ר' יהושע אומר כו'. ועיין פירושו לעיל פכ"ה]:

ד  [עריכה]

טבריא כו'. שמות מקומות הן שיש שמה מים חמין:

טורא דקרדינותא. תרגום של הרי אררט:

ה  [עריכה]

מסייע לההוא גרסינן. פירוש פסוק זה סיוע לההוא דא"ר אבהו מה שכתוב צהר תעשה לתיבה היינו חלון:

שלח חשך ויחשיך. מי ששולח חושך עושה מעשה חשוכים כמו כאן שנח שלח עורב שחור משחור תארו והוא עוף טמא ומעל בשליחותו ותשובתו נשארה מעל ומצאתי בפירש"י דדייק מסיפיה דקרא ולא מרו את דברו וזה המיר את דברו:

משיבו תשובות. ושוב דרשו לשון תשובה:

קבלו בתוך התיבה:

וליבש את העולם. וסוף שהחביא עצמו מפני אזבל אשת אחאב והעורבים מביאים לו כו':

ושמה ערבי. ובני אותה העיר הביאו לו לחם וגו' וזהו העורבים כלומר בני מקום ערבי:

(של יהושפט) [ועיין כ"ז בפ"ק דחולין:

בגנזק. שם מקום]:

הן שכחו רחמים גרסינן]:

שמיתק. המתיק הרימה ותולעת מהם שאכלו אותם:

תעקר כו'. אלו כתוב תעקר היה משמע שנשתל במקום אחר:

ואינו מעלה חליפין. אין לו תקנה להחליף גזעו:

ו  [עריכה]

אלו מצאה כו'. דאל"כ למה לי ולא מצאה אלא לדיוקא אתא הא אם מצאה כו' לא היו חוזרים לירושלים:

[ג' שבועות ימים. עיין לקמן בסמוך]:

קטיל. המית והרג אח הזית קודם זמנו שלא היה עומד ליקצץ עדיין:

אלו שבקתיה. אלו הניח אותו אילן גדול היה נעשה ממנו וכו' [עי' פ' אמור בפל"א ומדרש חזית בפ' הנך יפה רעיתי]:

משבשושין. זמורות ג' שריגים ת"א תלתא שבשין [והערוך גרס שבטוטין והכל עולה בקנה אחד]:

מהר המשחה. ששם היו גדלים זיתים הרבה וע"ש כך נקרא הר המשחה:

דלא טפת כו'. שלא הציף ארץ ישראל בימי המבול ולא נעקרו האילנות אע"פ שירדו שם המים שנאמר ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים כן פירש הרמב"ן בסדר זה:

אלא רמז כו'. רב ביבי השיב כן שלעולם שערי ג"ע נפתחו לה והא דלא הביאה דבר מעולה ממנה לרמז עשתה כן דאי תימא דר' אבהו מסיים כן אם כן מנא ליה דלרמז הביאתו דלמא לא היה שם אילן אחר [ועי' ברבינו בחיי]:

ה"ג מר מזה. מתחת ידי הקב"ה:

ולא מתוק כו'. דייק טרף לשון מזון כפירש"י בסדר זה בפי' החומש ורמזה לו מוטב ונוח לו להתפרנס מתחת ידי הקב"ה אפילו במזון יותר מר מזית ממה שאתפרנס מתחת ידך במזון מתוק מדבש:

הדא מסייע כו'. שבעת ימים חד עוד מרבה עוד ז' ימים אחרים עוד ז' ימים ומקיש שליחות הראשון לשליחות השני:

ז  [עריכה]

בחדש השני זה מרחשון ובסוף כתיב בשבעה ועשרים לחדש השני יבשה הארץ כדמפרש לקמן ואזיל [ועי' כ"ז בפירש"י בחומש בסדר זה:

אמה לד' ימים. עי' פירש"י בחומש בס' זה:

ה"ג לירידת גשמים ויהי באחת וכו' וכ"ה בילקוט]:

טפיח. לח ובדברי חז"ל טופח ע"מ להטפיח ובילקוט גרס כמין מקפה:

כגריד. יבש מאד:

סימן קללה. מי המבול היו באים לקללה ואין קללה הוה לברכה שתצמח הארץ על ידו:

אלא בי"ו יום כו'. שכן הוא י"ב חדש מעת לעת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף