משתמש:נועם/ערך/קטורת
ירושלמי, יומא, פרק ד', הלכה ה'[עריכה]
מתני'.
בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, והיום מוסיף מלא חפניו.
בכל יום היתה דקה, והיום דקה מן הדקה.
בכל יום הכהנים עולין במזרחו ויורדין במערבו, והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. רבי יהודה אומר, לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע.
בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, והיום מן הקיתון של זהב. רבי יהודה אומר, לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.
גמ'.
פיטום הקטורת, הצרי והצפורן החלבנה והלבונה, משקל שבעים שבעים מנה. מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום, משקל ששה עשר ששה עשר מנה. קושט, שנים עשר. קילופה, שלשה. קינמון, תשעה.
נמצאת אומר שלש מאות וששים וחמש מנים היו, כנגד ימות השנה, ושלשה של אותו היום.
הדא היא דתנינן והיום מוסיף מלא חפניו.
כרשינה, תשעה קבין. יין קפריסין, ג' סאין וג' קבין. אם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חיורין עתיק. מלח סדומית, רובע. מעלה עשן, כל שהוא. רבי נתן אומר, אף כיפת הירדן כל שהוא.
נתן בה דבש, פסלה. חסר בה אחת מסממניה, חייב מיתה.
תני רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף.
בורית כרשינה למה היתה באה, שבה שפין את הצפורן, מפני שהיא נאה.
יין קפריסין למה היא באה, שבה שורין את הצפורן, מפני שהיא עזה.
והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד.
וכשהיה מידק, היה אומר הדק היטב הדק היטב, שהקול יפה לבשמים.
חיסר בה אחת מסממניה, או שנתן בה מעט דבש, היתה פסולה.
[1]לא נתן לתוכה מלח, [2]או שנתן לתוכה מעלה עשן, נתחייב מיתה.
א"ר זעירה, [3]ועובר משום הכנסה יתירה.
תני בר קפרא, הפטמין שבירושלים היו אומרים אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה.
תני, פיטמה חציים, כשירה. שילשים ורבעים, לא שמענו. ר' אומר כמדתה היתה כשירה. ודא דאת מר פיטמה חציים כשירה, חצי כל סממן וסממן. אחת לששים לשבעים שנה היא היתה באה חציים מן השיריים, הדא היא מותר הקטרת מה היו עושין בה.
תני, הקטיר כזית בחוץ, חייב. פחות מכזית בפנים, פטור. רבי זעירה בשם רב ירמיה, נפטרו הציבור ידי חובתן. ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' ירמיה, מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב, מינה את שמע פחות מכזית בפנים פטור.
דקה מה ת"ל. לפי שנאמר ושחקת ממנה הדק, אם כן למה נאמר דקה, שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה, מפריש שלשת מנים מערב יוה"כ, ומחזירן למכתשת, כדי למלאות ממנה חפניו, כדי לקיים בה דקה מן הדקה.
אמר ר' יונה חוץ מקידוש הראשון. א"ר יוסה ואפילו מקידוש הראשון.
מתניתא פליגא על רבי יונה, כל הכלים שהיו במקדש היו ראויין לקידוש ידים ורגלים. פתר לה חוץ מקידוש הראשון.
מתניתא פליגא על רבי יוסה, הכיור והכן מעכבין. פתר לה מקומן מעכב.
מראה הפנים[עריכה]
לא נתן לתוכה מלח או שלא נתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה. כצ"ל, וכן הוא בבבלי בפ' דלקמן דף נג בשלא נתן לתוכה מעלה עשן, וזה דוקא ביה"כ אבל בשאר ימות השנה אינו חייב מיתה אא"כ חיסר אחת מכל סממניה ולא בשלא נתן לתוכה מעלה עשן.
וכן הם דברי הרמב"ם, דבפ"ה מהל' עבודת יה"כ בהל' כה כתב בחסר מעלה העשן ג"כ חייב מיתה, ובפ"ב מהל' כלי המקדש בהלכה א' לא כתב חיוב מיתה אלא בחסר אחת מסמניה ולא הזכיר חיוב מיתה בחסר מעלה העשן שהביא דינו בראש הפרק שם, ומשום דהתם איריי בשאר ימות השנה.
וכל זה מבואר הוא מהסוגיא דהתם בדף הנזכר.
והרחבתי הדבור בענין זה בחיבורי פני המנורה בנר החמישי במוצק החמישי, שבארתי שם דין דמעשה הקטורת, ודפסק כהני תרי שנויי דהתם בשגג בביאה והזיד בקטורת, וכן אם נכנס בקטורת שלמה עם החסירה, וזה הכל ביה"כ הוא דמיירי, לפי שאין חיוב מיתה על ביאה ריקנית אלא בלפני ולפנים בדווקא.
וזה מבואר הוא במנחות פ"ג דף כז דלא פליגי התם ר' יהודה ורבנן אלא אם חייב מיתה אמבית לפרוכת שהוא קדשי הקדשים אעפ"י שאינו בא אל פני הכפורת ממש, אבל לכ"ע על ביאת היכל אינו במיתה בביאה ריקנית אלא בלאו הוא דעובר.
וכן הוא בת"כ, ושם גריס אל פני הכפורת במיתה ושאר כל הבית באזהרה, וזהו דעת ר' יהודה כסתם סיפרא.
והרמב"ם בריש פ"ב מהל' ביאת המקדש פסק כרבנן, דעל כל קדשי הקדשים במיתה ועל שאר הבית בלאו.
וביארתי שמה דלפ"ז היה נראה לכאורה דסוגיא דהכא דקאמר ר' זעירא ועובר משום הכנסה יתירה, חולקת היא. דהא משמע מסתמא דברייתא דהכא דקטורת בשאר ימות השנה איירי. אלא דנראה דלאו דדוקא היא, אלא דהכא נמי ביה"כ מיתפרשא, כדהתם. דחיוב מיתה בחיסור מעלה עשן ביה"כ דוקא הוא, כדהתם, וכדלעיל. ויש לפרש נמי דהאי עובר משום הכנסה יתירה דקאמר ר"ז, היינו בהיכל ועובר בלאו הוא דקאמר.
ועי' בת"י שפלפלו בפירושא דהך מילתא. ופירשו שם בשם הר' מנחם, משום הכנסה יתירה, כמו בהכנסה יתרה. כלומר, שהכנסה יתרה של יה"כ, שנכנס בה לפני ולפנים, דבההיא דוקא כתב בה מעלה עשן.
וכתבו על זה, ואין נראה, דבכל יום נמי הוה מעלה עשן, ומהאי קרא ודאי ילפינן, וא"כ חיוב מיתה נמי ילפינן מינה. ועוד דבירושלמי מכלתין וכו', אלמא לאו איה"כ קאי וכו', ע"ש.
וכל זה אינו מוכרח, אלא דבלאו הכי פי' הר' מנחם דחוק הוא.
עוד כתבתי שם, דיש לפרש, דהכנסה יתרה דקאמר הכא, כעין אוקמתא דרב אשי בש"ס דילן הוא. והיינו דלר' זעירא הוה קשיא ליה האי קושיא גופה דהש"ס דילן, דקאמר בברייתא שאם לא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה, דמשמע משום עיכובא דמעלה עשן הוא, וביה"כ הוא דאיירי, ותיפוק ליה משום ביאה ריקנית, ואת אמרת דמשום חסרון מעלה עשן בהקטרה הוא דמיחייב. הלכך קאמר ר"ז משום הכנסה יתירה הוא דעובר, וכלומר דמיירי דעייל בשתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה, ואקטורת חסירה הוא דמחייב, והיינו משום הכנסה יתרה.
ומיהו לכל הפירושים חיוב מיתה בחסרון מעלה עשן ליכא אלא ביה"כ דווקא, ולא כדעת הת"י, אלא כדעת הרמב"ם, וכנזכר.
ומה שהקשו עוד בת"י, דאי ביה"כ דוקא, מאי האי דקאמר בברייתא דת"כ והובאה כאן לעיל בסוף פ"ק יכול שניהם אמורים קודם מיתת בני אהרן וכו' והלא מתו בשמיני למילואים וכו' וכלומר דאף לפי הס"ד דקאמר יכול מפני כך נענשו שכבר נצטוו על מעלה עשן והם לא עשו כן, הרי אפילו היה כך שכבר נצטוו לא נצטוו אלא על של יה"כ, אלא ודאי דהוה ס"ד שנצטוו על מעלה עשן ואפילו בשאר ימות השנה, וכן שלא ישימו הקטורת חוץ, וא"כ שפיר הוה ס"ד דקאמר יכול וכו' דמשום כך נענשו, ועל זה הוא דמפרש שהעונש נכתב אחרי מותם, ע"כ מת"י בענין ההכרח הזה.
אבל כל כי האי לאו דיוקא הוא, דכמה וכמה דברים נאמרו בטעם עונשן.
ועוד, דלרווחא דמילתא נאמר, דהאי ברייתא דת"כ כדעת מי שאומר דאף בשאר ימות השנה איכא חיוב מיתה על חסרון מעלה עשן.
והרמב"ם פסק כרב ששת וכרב אשי, וכאוקמתייהו, וא"כ דוקא ביה"כ הוא דמחייב על חסרון מעלה עשן, ולא בשאר ימות השנה.
ובעל משנה למלך, בהל' כלי המקדש שם, האריך לפלפל בענין זה, והביא איזה דבר בשם בעל באר שבע ע"ש. וניכר שלא ראו דברי הת"י הנזכר, כי כל דבריהם מובלעים בדברי הת"י. וגם מה שהאריך להפליא במה שפירש"י ז"ל, כתבתי בחבורי פני המנורה שם דלק"מ, ואין כאן מקום להאריך בענין זה יותר.
אחת לששים ולשבעים שנה וכו'. התוס' בפ"ק דשבועות דף י' ד"ה מותר הקטורת וכו' הביאו הגי' דפ"ק דכריתות דף ו' אחת לע"ב שנה, ופלפלו בזה דאינו עולה לפי החשבון, והעלו שם דהגי' דהכא הוא עיקר, ובספרים שלפנינו כתוב בכריתות ג"כ כך אחת לששים או לשבעים שנה ע"ש.
- ↑ לא נתן לתוכה מלח. דמדאורייתא בעי קטרת מלח דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח א"נ מדכתיב ממולח טהור קדש וכיון שלא נתן בו מלח ה"ל ביאה ריקנית וחייב עליה מיתה ביה"כ (קרבן העדה).
- ↑ ה"ג או שלא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה. שנאמר כי בענן אראה על הכפורת (קרבן העדה).
- ↑ ועובר משום הכנסה יתירה. חייב משום ואל יבא בכל עת אל הקדש שנכנס שלא לצורך ועיין בת"י דף נ"ב בד"ה ותיפוק ליה וכו' (קרבן העדה).