משתמש:נועם/ערך/בשר

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סנהדרין נ"ט ב'[עריכה]

אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל. יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו, ת"ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. יכול אף לשרצים, ת"ל אך. ומאי תלמודא, א"ר הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמם חלוק מבשרם.

מיתיבי, ורדו בדגת הים, מאי לאו לאכילה. לא, למלאכה. ודגים בני מלאכה נינהו, אין כדרחבה דבעי רחבה הנהיג בעיזא ושיבוטא מאי.

ת"ש, ובעוף השמים, מאי לאו לאכילה. לא, למלאכה. ועופות בני מלאכה נינהו, אין כדבעי רבה בר רב הונא דש באווזין ותרנגולין לר' יוסי ברבי יהודה מאי.

תא שמע, ובכל חיה הרומשת על הארץ. ההוא לאתויי נחש הוא דאתא, דתניא ר"ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא (לא) נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות, ולא עוד אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו.

מיתיבי, היה ר' יהודה בן תימא אומר, אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין, הציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא בו. התם בבשר היורד מן השמים. מי איכא בשר היורד מן השמים, אין כי הא דר"ש בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה אמר הכפירים שואגים לטרף נחיתו ליה תרתי אטמתא חדא אכלוה וחדא שבקוה אייתיה ואתא לבי מדרשא בעי עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור א"ל אין דבר טמא יורד מן השמים. בעי מיניה ר' זירא מר' אבהו ירדה לו דמות חמור מהו, א"ל יארוד נאלא הא אמרי ליה אין דבר טמא יורד מן השמים.