משתמש:מושך בשבט/ערוך/5

בתול   [יונגפרויליך] (בפ' ג' בתוספת שביעית) שלש' בתולות הן בתולת אדם בתולת אדמה בתולת אילן וכו'. עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה (בפ' ט"ז באהלות) פי' ארץ שלא נחרשה מעולם. בתולת שקמ' (בשביעית פ"ב. תענית כה וב"ב פ) בגמ' זתים לקוץ פי' כל שלא החליפה. (במגילת איכה) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה נבוכדנצר הרשע כונס את כל חיילותיו ואמר להן אלהיה של אומה זו שונא את הזנות הזהרו שלא תגעו באשת איש וכיון ששמעו אלמנותיהן של ישראל עמדו והשיאו עצמן לאנשי' והיו אומרות לשכיניהן לחמנו נאכל ושמלתינו נלבש רק יקר' שמך עלינו אסוף חרפתינו בר מן תלת דאיתעצלן ולא עבדין ונתקיימה עליהן הגזירה נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה בתולת כתיב: בתול   [ראזע קנאספע] (שבת צ) בתולת הוורד אחת פי' שושן סתום רב האי גאון היה שונה פתילת הוורד שעושין מצמר גפן צבוע כמין וורד וקורין אותו וורד: וכן וטווה בשוק וורד כנגד פניה פירש הגאון צמר אדום הצבוע בלכ"א וכיוצא בו כי הגוון האדום קורין אותו וורד ובלשון ארמי צמר אדום קורין אותו ורדא וזו האשה אם טווה וורד בשוק שהוא צמר אדום כדי להראות פניה כנגדו שנופל זיהורו על פניה הרי זה עזות מצח ופריצות: בתולות   [צווילינג, צווייא קליינע ברעטר] (בב"ב סז) אמר רבי יוחנן כלונסות של ארז והן מוטות כדכתי' וישאוהו במוט בשנים (ר"ה כב) מביאין כלונסות שהן עצים עבים ארוכים: בתר   [דערנאך] תרגום אחר הדברים האלה בתר פתגמיא אילין: בתרא   [טרויבין שטענגל]. תרגום יחמס כגפן בסרו יתיר היך גופנא בוסריה וכן נקרא בלשון יוני אשכול ענבים: נשלם אות הבית

אות הגימל גא   [אשטאלץ] (חולין סז) ר' יוסי בן דרומסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנא' גאו' אפיקי מגינים שלו קשקשים שבו תחתיו חדודי חרש אלו סנפירין שפורח בהן למה הוצרך לומר שהוא טהור מפני הוקש לנחש דכתיב לויתן נחש בריח ס"ד אמינא הואיל והוקש לדבר טמא טמא הוא קמ"ל דלא: (א"ב אחר רבנן סבוראי נקראו החכמים הגדולים ובפרט ראשי ישיבות ואבות ובתי דינים גאונים וגאון הוא שם דבר ואינו שם תואר אולי נקראו כן מפני שהם גאון ופאר הדור או על שם ישיבת גאון יעקב אשר שם ישבו כסאות למשפט כסאות לגאונים כמבואר בערך אביי או הישיבה נקראת על שמותם): גא   [טאהל] (פ' ג' בשביעית) אין בונין מדרגות על פי גאיות פי' גומות מל' כל גיא ינשא: גאובאי   [אין זעע האפין אין פערסיע] טפ שא (ברכות יח) פי' גוים רשעים ונקראים על שם מקומם: גואל   [ערלעזער] (בפסק' דסליחות ומגלת איכה) ר' יהודה ברבי סימון בשם רבי לוי בן פריטא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפין כח וגבורה כמה דאת אמר באלהים נעשה חיל ואם לאו כביכול וילכו בלא כח לפני רודף א"ר אחא רודף מלא כשם שגלו ברודף מלא כך נגאלין בגואל מלא הה"ד ובא לציון גואל מלא. (ובילמדנו בריש וירא בלק) אמר הכתוב כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן אפשר לומר כך יוצרך וגואלך נ"ל אלא אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם בו"ד מכה ואחר כך מרפא והקב"ה מרפא עד שלא יכה שנאמר כרפאי לישראל ואחר כך ונגלה עון אפרים וכו': גאל   [בפלעקט] (קדושין עה) ויגואלו מן הכהונה פי' געולים כלומר חללים: גאלק   [זאק] (תענית כג) הבו לי גואלקא ואיזיל ואיזבון רוזינקא (סוכה כ) של שק ושל ספירה הויין לגואילקי ומזבלי (ובשבת דף קנב) גמ' דפרק מי שהחשיך לו בדרך מאי לאו בחבר גואלקי פי' שקים: גב   [טרוקין] (חגיגה כ) אוכלין נגובין בידים מסואבות (ע"ז סט) במשנה ויסתום ויגוב ויגוף ותיגוב מנגבה והיא טהורה ושל עץ ר' אומר ינגב פי' לשון יבישות. וירא והנה חרבו תרגום נגובו (א"ב העיקר נגב): גב   [אויף, מיט, פאן] (ביצה יז) תנו רבנן כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גיתו על גב בדו עושה בדו על גב גיתו עושה פי' אם כשהטביל כליו לבדו לעשות שמן רוצה לשמרם באותה טבילה עד זמן גיתו יכול לעשות יינו באותן כלים על אותה טבילה וכל זה בחול הלכך ביום טוב אם אמר אף על פי שהטבלתי כלי לבדי רוצה אני להטבילם לגיתי יכול לעשות דלאו כלום קא עביד דהא אין צריכין טבילה היה אוכל בחבורה זו הטביל כליו לשם אותה חבורה ועכשיו רוצה לטבול בחבורה אחרת אינו צריך להטביל כליו לשם חבורה אחרת ואם רצה להטביל לשם חבורה אחרת ביום טוב יטביל דלאו כלום קא עביד דלא הוה מתקן מנא. ירושלמי כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו על גיתו או גיתו על גב עיסתו מטביל כליו מחבורה לחבורה היה אוכל בחבורה זו ובקש לאכול בחבורה אחרת טובל: גב   [בוך, רוקין וועלבונג] (בב"ק ע ובב"ב נו סנהדרין ל נדה נב) שתי שערות שאמרו אחת בגבה ואחת בכריסה פי' אמרינן לענין זכר אמר רב יהודה אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואפילו אחת על הביצים תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו אפילו בגבה אפילו בכריסה פי' כף זה מקום יש למעלה מן הגיד ונקרא כף כמו כף האשה במקום ערותה כדגרסי' צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמר רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום ונקרא כף וכיון שמתגדלת מתמעך והולך ומפני שהוא מקום תפוח קורין אותו על גבה כלומר הוא מקום גבוה וזהו על גבה וכריסה הוא מקום שערי הערוה ושתיהן במקום אחד כי הגב והכרס שניהן במקום אחד הן הלא תראה דאמרינן בדיני ממונות זוטא וכן שבבן ושבבת היכי דמי אילימא אחד אומר אחת בגבה וא' אומר אחת בכריסה האי חצי עדות הוא אלא אחד אומר ב' בגבה ואחד אומר כו' (ובבתרא נו) הכי נמי בתינוק יש לו מקום למעלה מן הגיד ונקרא כף ונמצא כף למטה מן הביצים ושניהן בית הערוה וכן הלכ' כרבנן וכשמואל. זה פי' רבינו חננאל בבא סימן: גב   [איינקאסורין] (במציעא נח) תורמין על הגבוי ועל האבוד פירוש על הגבוי אף על פי שלא הגיע לידם: גב   [קלויבען שטרויא] (בשביעית בפ"ה הפיגם) המגבב ביבש עד שתרד רביעה שנייה. (ביצה לג) מגבב מן החצר ומדליק. (יומא עו) עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו. פירוש לקושש קש תרגום לגבבא גילי (שבת לו) כירה שהסיקוה בקש או בגבבא (ובפרה בפרק ד') שרפה שלא בעצים או בכלי עצים אפילו בקש או בגבבא (ובכלים פ"ז) כל כלי בעלי בתים בתבן ושל דגים בגבבה פירוש סילתי של דגים כמו קש: גב   [בינדל] (ברכות ח) אסכרה דומה לחיזרא דשלפ' לה מגבבא דעמרא פי' חיזרא קוץ כלו' כמו צמר שנסתבך בקוץ ובא לשלפו מגביה קוץ שאינו יכול לשלפו אלא בשבירת צמחי הקוץ כך מיתת אסכרה אבל מיתת נשיקה היא סתימת הפה בלא צער כמו (איוב) ותישק ידי לפי מאי בין תכלת ללבן אילימא בין גבא דעמרא חיורא לגבא עמרא דתכלתא. (גיטין סח) וסתמינהו בגבבי דעמרא פי' גיזי צמר: גב   [הוך מיטהעג] (סנהדרין ה) אבוה דההוא גברא גבה עינים הוה ונתן עיניו בגרושה וחללו. פי' אחר בשרירות לבו היה הולך (סוטה ה) גבוה רואה את הגבוה פירוש אדם גדול חולק כבוד למי שהוא גדול כמותו: גב   [אובער פלעכט] אין מטמאין מגביהן בכל כלי עץ (פ' ב' דכלים). אין חולקין את הגביין בכל הכלים (פכ"ה). פי' מגביהן כמו על גבי חרשו חורשים: גב   [שטיק גשפאלטין] (שבת קט) בגמ' אבוב רואה ונפיק מיניה גובי גובי. (שם קנו) אשכח בת חויא דפסיק שדי בתרי גובי (ובב"ק צ"ו) דיקלא ופסקיה בגובי גובי נמי לא קני מאי טעמא השתא נמי גובי דדיקלא מיקרו פי' חתיכות: גב   [דאס באקין גריבל] (במ"ק כד פרק ואלו מגלחין) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה עד כמה אמר רב נחמן עד גובי דיקנא פי' רב שרירא גאון עד גובי דיקנא ואינו עד גובי דיקנא וגובי דיקנא הוא שער שעל השפתות והרי עטיפה זו למעלה מן החוטם היא ועדיין ישמעאלים מחזירין קצת המצנפת שלהן על פיהן ועל ראש החוטם ועיקר' דכתיב לא תעטה על שפם (נדה כג) וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד המצח והגבינים והעינים והלסתות וגבות הזקן פי' גבות הזקן היינו הפנים מקום הזקן עד שיהיו כל אלו כאחד שוין לצורת אדם זה פי' רבינו גרשום: גב   [טייך, זומפע] (בריש מקוואות) שש מעלות במקוה זו למעלה מזו וזו למעלה מזו מי גבים שתה טמא (סנהדרין צד) בענין סנחריב כמשק גבים שוקק בו מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונן של ישראל כיון שנפל ליד עכו"ם טהר כדרב פפא דאמר עמון ומואב טהרו בסיחון ובהמקדש (פ"ו דפרה) המפנה את המעיין לתוך הגת או לתוך הגבים פי' עשה מן הנחל הזה גבים גבים והוא פציד והן רקקין שיש בהן מים: גב   [צוג, היישריק] (ברכות נט) על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות אומר שהכל. גובאי מין חגבים והוא בלעז ברוכ"י והוא ארבה כשר: גב   [אויס וואקס] עורת או שבור או יבלת או גרב תרגום ירושלמי דסמי ודתביר או דגביא או נסיס: גב   [ביי, מיט] תרגום ירושלמי עמו גבי עמך גבך עמו גביה: גב   [לייבען גריב] אריותא (בדניאל ו) פי' בור: גב   [צודריקין] (פסחים מב) שלשה גובבין את הקומה כלומר כופפין את הקומה: גב   [הויקער] תרגום בפסוק (תהלים סט) הר גבנונים אתעבד להון גבבא פירוש חטוטרות כמו גביעא: גבה   [לאנג הויך] (בכורות מה) כיפח תני רב זביד גיבח פי' בעל קומה ומסקנא אמר רב פפא באריכא שמוטא סניא פי' ארוך ודק ופרצופו בולט לחוץ שנוי הוא לראות. ויש מפרשים ארוך וגחון כלומר כיפח כפוף אמר ריש לקיש גבח לא ישא גבחת שמא יצא מביניהן תורן: גבח   [הויקער] אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת (חולין סה) פי' גבחת גבחות יש בשדרה שלו כעין הגמל ארבה אין לו גבחת ואין לו זנב סלעם יש לו גבחת ויש לו זנב: גבח   [גלאט אין פערדער קאפף] (נגעים פרק ג') הקרחת והגבחת מטמאות בשני שבועות (ושם פ"י) מפורש איזהו הקרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר ואי זו היא גבחת מן הקדקד השופע לפניו כנגד שיער מלמעלה. (ובתורת כהנים) מקדקד שופע לאחוריו זו היא קרחת מקדקד שופע לפניו זו היא גבחת: גביא   [אוסערוועלט] תרגום (משלי יב) מכסף נבחר מן סגיא גביא תרגום מחשבות חרוץ מחשבתא דגבין: גבל   [קנעטען, טרעטען, איינווייכען]. (פסחים מו חולין קכב) אמר רב אבהו אמר ריש לקיש לגבל ולתפילה ולנטילת ידים ארבעה מילין פי' אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ארבעה מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל או אם יש ברחוק ארבעה מילין לפניו מים ימתין עד שיגיע למים ויגבל עיסתו בטהרה וכן לא יתפלל ולא יאכל עד שיגיע למים ויטול ידיו והני מילי דבעינן ארבעה מילין לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אחד אין מטריחין אותו לחזור אלא עושה עיסתו כמו שמזדמן לו ויקנח ידיו בעפר ויתפלל כמפורש (ברכות טו) אמר רבי יהושע בן קרחה מי שאין לו מים ליטול ידיו מקנח ידיו בצרור או בעפר וכו'. וגם אוכל בבלאי חמתות בלא נטילה כמפורש בערך בל וכן עבודת העור בהילוך ארבעה מילין נקרת עבודה ונטהר (שבת קנה) אבל לא גובלין ונגבול בהדי קיטמא ונגבול בדבשא ונגבול בנטפא (גיטין סט שבת כג) כל השמנין יפה לדיו ושמן זית מן המובחר בין לגבל בין לעשן פירוש לשרותו בשמן כדרך שאנו עושין במים לעשן שמעשנין כלי זכוכית בעשן השמן עד שנשחרין ומגרדים אותה שחרורית ומשימין בדיו. גביל לתורי (ברכות מ) פי' אם בירך אדם המוציא לחם ובצע וקודם שיאכל אמר לא' טול פרוסה של המוציא לא הפסיד הברכה ואין צריך לחזור ולברך ברכה אחרת וכן אמר הבא מלח הבת לפתן אפילו אם אמר גבל לתורי הני כולהו לצורך הסעודה הן ואין צריך לברך ברכה דקיימא לן כל מידי דהוה מחמת הסעודה לאו הפסקה היא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיטעום וכו'. (ב"מ סט) דאמר גביל לתורי כלומר לפטם שור בין השוורים אין לו טורח: גבל   [גרעניץ] (שבת כ) במשנה ובגבולין משיצית האור ברובן (סוכה מד) דאיתיה מן התורה בגבילין מנא לן דכתיב ולקחתם לכם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד פי' כל ארץ ישראל קרוי גבולין לבד מירושלים: (ובפ' ג' בכלאים) היה לו גובל גבוה טפח פי' גובל הוא דריסת האדם סביב הערוגה לשון גבול הוא: גבל   [נאהמע איינעס אורט] תרגום ירושלמי שעיר גבלא. בהררם שעיר ארצה שעיר: גבלית   [קארען בעהעלטנוש] (באהלות ריש פרק י"ד) הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא והגזרה והגבלית בפותח טפח. גבלית פירוש אוצר. תניא בתוספתא אי זו היא גבלית כל המעותם מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע: גבן   [קעזמאכען גערינען] (שבת צה) מגבן משום מאי מחייב פי' המקפה גבינה ומקבץ פתיתי החלב הקפוי לעשותם חביץ של גבינה: גבן   [אויגען ברעמען] (ב"ק קיז) ר"י גברא סבא הוה והוו מסרחי גביניה. (נדה כד) וחכ"א כל שאין בו מצורת האדם המצח והגבין והעין (בכורות מג) אין לו גבינין אין לו אלא גבין אחד זהו גבן האמור בתורה פירוש גבות עינים רבי דוסא אומר כל שגביניו שוכבין פי' שהן גדולות ותלולות על עיניו. תרגום ירושלמי מפרש גבן ג' פי' או גבן או דגבינוי חפין עיניו או דלית ליה שיער בגבינוי או דגביח. ס"א או דגביע ותנומ' לעפעפיך תרגו' ונימת' לגביניך' ועל תקחך בעפעפיה בגבינהא: גבן   [ריקן. הויקער]. (ושם מג) כל שיש ב' גבין ושני שדרות: (חולין נט)בגמרא סימני חיה. (נדה כד) וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם השסועה בריה שיש לה שני גבין ושני שדרות רב סבר בריה בעלמא ליכא וכו' (בהמפלת): גבן מהול   [גבערגס וואנער] (ע"ז כז) בגמר' בת ישראל לא תניק: (יבמות עא) פירוש בני קטורה הדרים בהרי גבנונים כדגרסינן (סנהדרין נט) אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו אמר רבי יוסי בר אבין ואיתימא בר זבידא את בריתי הפר לרבות בני קטורה: גביני כרוז   [נאהמען איינער אויסרופער] (בפרק ג' בתמיד) פי' שם אדם שהיה מכריז בשחר (יומא כ) גביני כרוז מה היה אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם והיה קולו נשמע לג' פרסאות: גביע   [הויקער] תרגום ירושלמי או גבן. (ב"ר פ"ב) ולבני הפלגשים אמר גביעא בן קיסם אני הולך ודן עמהן. (סנהדרין צא) גביעא בן פסיסא פי' חכם היה והיה גבן דהכי קאמרינן אי קאמינא ובעיטנא בך פשיטנא לעקממותך מינך אמר ליה אם אתה עושה כן רופא אומן ובקי תקרא ושכר גדול תיטול: גבעל   [שטראנג] (בפרה פרק י"א) מצות אזוב בשלשה קלחים ובהן ג' גבעולים (יומא יד) בגמרא כל שבעת הימים כמה יהו ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה פירוש כמו והפשתה גבעול: גבר   [העלד] גברא דמוכס אנא גברא דפרע אנא פי' איש שלא יעכב המכס אני ורגילנא לשלם מכסאי שיהא או דמאחר ליה ולא דחיק ליה כמו כן גברא דפרע אנא שמראה לבעל חוב שני כשירצה ללות השטר הפרוע שיכיר שנאמן הוא וילוונו בעין יפה. גברא דנשי קטלו' (בב"מ צז) פירש גברא דנשי קטלוה ללישנא דחבור עליה כלומר העכברין לפני שונרא כנשים במלחמה לפני אנשים הן חשובין וזו מפני שראוה תשושת כח הרגוה וזה מחמת מלאכה הוא לפיכך פטור. פירוש ללישנא אחרינא אבל עכברי אי חבל ומית כגון ראובן ששאל משמעון עבדו לבוא על שפחותיו לתת להן הוריון ומרוב ביאתו כחש גופו ומת וכן זה המשל גברא דביאת נשי קטלי' לא דינא ליה עלייהו דאיהו הוא קטיל נפשיה דלא הוה ליה להריק עצמו בביאות כל כך וכך השונרא לא היתה לה לאכול הרבה: גבר   [מאן] פום דין חי (עירובין נג) פירש אושפזינא תרגום איש גבר ותרגום פי פום ותרגום זה דין ותרגום אל תאכלו ממנו נא חי מה טובו יש בפשוטו (בריש פסק' דותאמר ציון) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו אמר רב הונא יעמוד כגבור ויתודה על חטאיו ולא יתאונן וכו'. (בנדרים לח) אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו וכולן ממשה וכו': (ובויקרא רבה פר' וצדקתך אלהים עד מרום באמור אל הכהנים) עיר גבורים עלה חכם רבי יהושע בן לוי אמר גברים כתיב עיר שכולה גברים ואין בה נשים: גבר   [האן] (תמיד כו יומא כ) בכל יום תורמין את המזבח מקריא' הגבר רב אמר קרא גברא רבי שילא אמר קרא תרנגולא. ויסעו מעציון גבר תרגום ירושלמי ונטלי מכרך תרנגולא: גבשוש   [בערגיל, היגעל] (שבת עג) אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש וכו' פי' גבשושית תל קטן של עפר אם היה בביתו ונטלו חייב משום בונה שהוא משוה את ביתו כענין הלא אם שוה פניה ובשדה משום חורש והכי פירשה רב האי גאון כל חפירה וחריץ ונעיצה לייפות בקרקע שהוא צריך לה בשדה בכלל חורש הוא ואם בבית בכלל בונה וכל השוואת פני קרקע בשדה משום חורש כגון המדייר והמעדר והמכבד שהוא משוה גומות המפעפע גושים והממלא נקעים שתחת הזיתים ועושה עוגיות לגפנים כל אלו המפורשים בתלמוד ארץ ישראל חייב משום חורש. שגלשו מן הגלעד תרגום בבניו דיעקב דלקטו אבנין ועבדו גבשושיתא בטור גלעד. ס"א גלשושיתא. (ושם קנא) מגבוה ייראו שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי אררט: גבתא   [רעהער] (שם סו) ולישדייה בגובתא דנחש' (יומא פד) מי שנשכו כלב שוטה לא לישתי מים אלא בגובתא דנחשא. (שבת צ) ופלגיה דשמאלא רמי ליה בגובתא דנחשא. (ברכות יח) ואימא לה לאימא תשדר ליה גובתא דכוחלא. (יבמות קב) ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא אוסתתם גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים. (שבת נח) דאי בעי מנח ליה בגובתא דקניא. (חולין נח) ההוא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא ההיא גובתא דהוה נפיק מבי כסי לכריסה (שבת קמו) בגמרא אין נוקבין גובתא רב אסר ושמואל שרי וכו'. פי' גובתא היא שפופרת של קנה או של עצים שנותנין אותו בנקב של חבית או ביד הנוד של יין להיות מושכין ממנו יין מן החבית אומן הנוד רב אסר ושמואל שרי ואוקימנא לפלוגתייהו בשפופרת חתוכה ואינה מתוקנת להכניסה לנקב אבל לחתוך דברי הכל אסור ואם היתה חתוכה ומתוקנת דברי הכל מותר להחזירה בנקב החבית אז בנוד למשוך יין ממנו. פי' גובתא דנחשא (דפ' יום הכיפורים) יניח קנה של נחשת ארוך ראש אחד בכוס וראש אחד בפיו והוא שלא כנגד הכוס ושותה דילמא אי שתי בכוס או כנגד הכוס חזי בבואה דיליה ומסתכן (א"ב פירש בלשון רומי כלי כמו קערה): גג   [דאך, אויבערפלעכע] (בב"ק פב) ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא מגגות הצריפין ושתי הלחם מעין הסוכר. גגה קדש וגגה חול. (בפ"ב דמעשר שני בתוספתא). (מנחות סד) ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה וכו' עד עומד לא חזו מהיכא איתויי אכריז ההוא חרשא אותי' חדא ידיה אאיגר' וחדא ידיה אצריפא אמר להו רב מרדכי מי איכא דוכתא דשמיה גגות צריפין או צריפין גגות בדוק ואשכח: גגמי   [אונגענוסבארע ערבסין] (הוריות יג) מפני מה חתולים מושלים בעכבר אמר להם מפני שסורן רע מאי היא אמר רב אפילו גגמי גייצי רב פפא אמר אפילו שפתא דמרא גייצי פי' גוגמי יש בקטניות שזונין כמו זונין בחטין כך יוצא בתוך הפולים קטניות אטומים וקשים שאין נכנסין בשיני אדם וכן עופות ובהמות אין אוכלין אותן כי אטומין הן וקשין כמו אבן ונקראין בל' ארמי גוגמי. פירוש גייצי וכיסי לשון אחד הוא כאמרך הכוסס את החטה ובודאי העכברים כוססין ומקרטמין דברים שאין אדם ולא עוף ולא בהמה כוססין אותן וי"מ מפני מה חתול מושל בעכבר מפני שסורן רע מאי הוא שאפילו גלימי גייצי כלומר שכל כך הן רשעים שאפילו גלימא בוססין ומשברין דבר שאין להם הנאה ממנו אלא כדי לעשות הפסד לאנשים בעלי הכסות: גגית   [וואננע, קעסל, פאס] (שבת קנז) אמר רב יהוד' אמר רב הילקטי קטנה הית' בין שני בתים וגיגית סדוקה היתה מונחת על גבן לידע אם יש בגיגית פותח טפח פי' כמין כלי פתיא סדוק או כמין כפישה מפולשת והיה קבוע בכותל חליל פתוח. (שבת יא) גיגית נר וקדרה ושפוד אמאי שרו בית שמאי דמפקר להו אפקורי פי' גיגית כלי שנותנין לתוכו שעורין לעשות שכר מבעוד יום ונישרין בשבת נר שמדליקין מבעוד יום ודולק בשבת קדירה ששמין אותו בכירה בע"ש ומתבשלת בשבת וכן בשפוד (שבת קט) יד לגיגית תיקצץ פי' כלי שעושין בו שכר ומשום הכי תיקצץ שמנהיג עצמו לשתות ולא יהיה לו ריוח בסחורתו. (בב"ר פ' לד) אין עושין כיסוי לגיגית לא מכסף ולא מזהב וכו' כדכתיב בערך אבל. וכן (בילמדנו ויהי חשך. ובפסי' ונהפכו לדם) אמר רבי אבן הלוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ממלא הקיתון מתוכ' ומוציא' מלאה דם וכו'. (סוכה מה) מניחין אותה בגיגית של זהב: גגית   [זיפף] (שבת פח) (ע"ז ב) מלמד שכפה הקב"ה על ישראל ההר כגיגית ואמר להו אם אתם מקבלין את התודה מוטב (סנהדרין עז) איתמר כפה עליו גיגית ופרע עליו את המעזיבה פי' כלי עשוי מן חריות והוא חורי' חורין וי"מ שהוא מערך של מעלה: גד   [גליק] גדי וסינוק לא (שבת סז) פירש התמזל מזלי כלומר התגבר מזלי וסינוק לא אל תייגע כמו גדי מסנקן אושבי ובושקי שיכול בשיכול כלומר בכח בלא יכולת. (ובמ"ק כז) בגמרא ואין מברין. (סנהדרין כ) בגמ' וכשמברין אותו. (נדרים נו) מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא פי' מטה עשויה לכבוד שר הבית ואין אדם ישן עליה. (חולין מ) השוחט לשם הרים הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר פי' לשר ההר כגון ערסא דגדא מטה עשויה לשר שבבית כגון מזל או כוכב. (בב"ר פ' עב) בגד אתא גד דביתא אתא גדא דעלמא. (ת"י) בא גד אתא גדא טבא (ובפרשה ס"ו) אמר הקב"ה לעשו אתה אמרת יקום אבי גדא דע"ז דאת קאי. אף אני בו בלשון אפרע לך יקום אלהים יפוצו אויביו: גד   [אנציהען, לייטען, פיהרען] מכריז רבי אמי מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצו (ב"מ קז) פי' כשאין הרוח להלך הספינות בקלע קושרין בקצה הספינה אשלי ויוצאין המלחין על שפת הנהר מפה ומפה ומושכין אותם בתוך הנהר לפי' מלא כתפי המושכין בחבלים קוצו מן האילנות שלא יעכבום. נגוד ללבוד ולדופן עקומ'. (עירובין ד סוכה ד) גוד אסיק מחיצתא וגוד אחית מחיצתא. ללבוד כל פחות מג' כלבוד דמי. דופן עקומ' בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל לסיכוך ד' אמות פסולה ופי' גוד אסיק מחיצה כלומר הבן כל כך כאלו חתכת והעליות מחיצות מזה העמוד תרגום וימשכו ונגדו. (עירובין ט) אי גוד אמרינן אי חבוט אמרינן גוד וחבוט לא אמרינן קא משמע לן כמשוך דמי. גוד אחית מחיצתא (שבת ק) אמר רב הונא הני בצייתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בד' אמות וכו' פירוש בצייתא כבר פי' במקומו. פ"א בצייתא הן אניות קטנות רחבות מלמעלה וקצרות מלמטה וגבוהות י' טפחים וכיון דאינון רחבות למטה ד' על ד' אינן רשות היחיד גמורה דבעינן דומיא דחריץ גבוה עשרה ורחב ד' והילכך ככרמלית דמי' ואין מטלטלין בהן אלא בד' אמות ולא אמרן אלא שאין בתחתיתו בפחות מג' טפחים גובה ד' טפחים רוחב אבל יש בפחות מג' וד' לית לן בה וכל פחות מג' כלבוד דמי ונחשוב שהיא רחבה עד למטה ארבעה טפחים ומותר לטלטל בכולה וכי אין בפחות מג' ארבעה איתמלנהו אותן ג' טפחים קני ואורבני כיון דאין נראה לעינים אותו הקצר לית לן בה דמותר לטלטל בכולה מתקיף לה רב נחמן לרבי יצחק ואפילו לא מלינהו קני ואורבני לימא גוד אחית מחיצתא ונראה כאלו הן רחבות המחיצות למטה כמו מלמעלה מי לא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכולי אמר ליה אביי לרב יוסף אתה שהבאת ראיה מחכמים פוטרין לא תסבר דאמרינן גוד אחית מחיצתא וכי תימא מאי שנא עומד מקנה דחכמים פוטרין התם גבי קנה אם תאמר גוד אחית מחיצתא נראית לעינים שהגדיים בוקעין בה ואינה מחיצה הכא גבי עמוד אם נאמר גוד אחית מחיצתא נראית כמחיצ' שאין הקצר אלא ג' טפחים ואין הגדיים בוקעין בה. נגודו לי גלימא (עירובין בס"פ כל גגות) פי' משכו לי טלית. גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא פי' חתוך המאכל מן השינים יגיע אמת המים באנטכי כלו' כיון שנחתך המאכל מפי החולה בוער' בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי דתנן אנטיכי אע"פ שהיא גרופה אין שותין הימנה. פירוש אחר טול עצם מן השינים שהיה לועס פת ואותם מים שהיה שותה לאחר פתו יוליכם לאנטוכיא זה (מ"ק כח בתרא יג) רב יהודה אית ליה דינא דגוד או אגוד רב נחמן לית ליה דינא דגוד או אגוד פי' לשון גוד או אגוד משך או המשך שאומר לו קנה או מכור. (ובב"ב קיא) אמר ליה לשמעיה גוד לית דין צבי דיליף. פי' משוך אותו ועבור אין זה רוצה ללמוד. (בפסי' דויהי בשלח פרעה) א"ל נקיתה בשוק פלן אמר ליה אין אפיקה לך מיתא מן בתרך אמר ליה גוד חמי לי פי' לך הראה לי (עירובין כא) ועל פתחינו כל מגדים אלו בחורות ישראל שמגידות פתחיה לבעליהן (פסחים פז) בנותינו כזויות מחוטבות אלו בחורות ישראל שמגידות וכו' כלומר שמושכות בתוליהן עד שבאות לבעליהן וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח כלומר שמליאות דם בתולים יש ששונין אותו דעירובין מנידות ומפרש שאומרת לבעליהן מתי הן נידות: גד   [איין שטעקין] (שבת קמח ביצה ל) אתקין רבא דדרו בדוחקא נדרו בריגלא דדרו בריגלא נדרו באגדא דדרו באגדא נדרו באכפא דדרי באכפא נפרוש סודרא עליה. פי' דדרו בדוחקא שמי שהיו רגילין לשאת משא בדוחק בטורח בין ידיהם כלומר מי שנהוג להוליך הכד בידיו לישני בי"ט להקל הטורח בריגלא בעץ שיש לו ענפין בראשו באגדא במוט באכפא על הכתף דדרי באכפא ליכא להקל המשאוי אלא לפרוש סודרא עליה ואי לא אפשר ליפרוש סודרא עליה משום סחיטה שרי בלא שינוי (וב"מ פג) אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא דדרו באגדא נישלם פלגא נפיש לחד וזוטר לתרי דמי לאונס ולא דמי לאונס פי' תקן בהני אבלושי דטעני חביתא במוט ואיתבר משלם פלגא מאי טעמא נפיש לחד וזוטר לתרי וקרוב לאונס וקרוב לפשיעה הוא ומתרץ רבא אליבא דרבי מאיר ש"מ הלכה כותיה: (תענית ו ובב"מ כא) מאי נמושות רבי יוחנן אמר סבי דאזלי אתיגדא פירוש זקנים דמהלכים במשענת. שבתך ומשענתך תרגום תיגדאך תריצא ואוריתך: גד   [שניידען, ברעכין, נעהען] (שבת קנ) מי משכחת לה למיגד ליה גלימא פי' לחתוך וי"א לתפור (ביצה ו) אפילו למיגד ליה גלימא ואפילו למיגז ליה אסא (בב"ב לו) אבל חכמים אמרו עד שיגדוד שלש גדידות וימסוק שלש מסיקות. (ובב"מ פט) ואלו אוכלין מן התורה פועלין שהיו אורין בתאנין גודדין בתמרים בוצרין בענבים מוסקין בזיתים הרי אלו אוכלין שהתורה זכתה להן (א"ב גודרין כתיב). (כתובות יא) זה מדרש סוף סוף העומד ליגדד כגדוד דמי (ובב"ר) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות. פירוש כגון גודו אילנא. (עירובין ק) והאיכא קינסי בגידודא ופי' בערך גדד: גד   [מויער, וואנד, צוים] (עירובין ו) הכא איכא גדודי התם ליכא גדודי פי' התם כשנפרץ מצידו כלפי ראשו איכא גדודי כשנפרץ הכותל חתיכות חתיכות ונשארו מן הכותל חתיכות קטנות עומדין כמין יתידות דרכים ולא ניחא ליה להלוכי ביה (שבת מא) הא דאית ליה גידודי (עירובין צג) דריש מרימר גידוד ה' ומחיצה חמשה מצטרפין והלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין. (גיטין טו) אמר רב חסדא גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפין פירוש כגון גבשושית גבוה ה' טפחים והוסיף בנין ה' טפחים. (עירובין נב) היו שם גדודיות גבוהות י' טפחים. פי' חתיכות מן הכותל. גמרא מאי גדודיות אמר ר' יהודה ג' מחיצות שאין עליהן תקרה. והרכסים לבקעה תרגום ובית גידודיה. (בב"ב ב) סברוה מאי מחוצה גודא פירוש קיר. למה פרצת גדריה (תהלים פ) תרגום למה תקפתא גודהא: גד   [ברעט, לאטע] (חגיגה טו) ולא במרכבה רב אחא בר יעקב אמר בגודא דגמלא. פירוש בשני נסריה של גשר שמונחין זה בצד זה שיש ביניהן ריוח כמעט כך יש הפרש בין מים למים. (סנהדרין י) אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם פי' נסרים של גשר העשוי מחדש אין אדם ממהר לעבור עליו אלא עקב בצד גודל כיון דקם קם כיון שמתחיל להלך על הגשר מתחזק יותר ואין אדם מתפחד לעבור עליו: גד   [אפער בורטין] (גיטין עד) רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שומשמי אגוד' דנהר מלכא. (יומא עו) רב יהודה ורב שמואל בר יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פרת פירוש כמו על כל גדותיו (יהושע ג) והן גפי הנהרות: גד   [קאריאנדער] (שם עה) והוא כזרע גד לבן אמר רבי אסי עגול כגידא ולבן כמרגלית. פירוש הוא כסבר ובלשון ישמעאל כוסבר ובלעז קול"יינדרו: גד   [ווערמוט] (שבת פו) דכתיב ויגד דברים שהן קשים כגידין פי' הדל"ת דגוש והוא לענה. הנני מאכיל את העם הזה לענה תרגום מרר כגידין ההופכים ללענה משפט. ואחריתה מרה כלענה מרירא היך גידי: גד   [וואסער לאגיל] (סוכה מח) שני ספלים של כסף משכיה דההוא גברא דמשוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא (שבת קלח) הגוד והמשמרת כבר פירשתי בערך אסלא פירוש חמת מים: גד   [טעמפל] (בפ"ק דזבין) ראה אחת מרובה כשלש שהוא כמין גד יון לשילוח וכו'. פי' מקום בבית המקדש שעשו אותו יונים קבוע לע"ז כאותה ששנינו בה גנזו בית תשמונאי את אבני המזבח ששיקצו מלכי יון לע"ז ומשם לשילוח קרוב הוא ומנין שגד ע"ז הוא דאמרינן (סנהדרין סג) מותיב רב משרשיא ראה אחת מרובה כשלש וכו' אמר רבינא גד נמי מיכתב כתיבא דכתיב העורכים לגד שלחן: גד   [צערהויען, צערהאקען] (בפ"ק דאהלות) אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפילו מגויד ואפילו גוסס (יבמות קך) ראוהו מגויד וצלוב על הצליבה וחיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו פירוש מחותך הגידים (סנהדרין סז) לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגידיה לגמליה. (ובויקרא רבה פרשה אל תהי עד חמס) מעשה בשלטון שהיה בקסרין שהיה מגייד את הגנבים והורג את הקבלנים. ס"א מנגיד: גיד   [אדער. מענליכעס גליד] (בריש מעשרות) הפרסקין משיטילו גידים פירוש חוטים שעל הגרגר (ירושלמי) משיטילו גידים אדומים. (סנהדרין סח) עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון תני ר' חייא עד שתקיף עטרה כי אתא רב דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים. (קדושין כה) וחכמים אומרים סירוס דמאן אילימא סירוס דגיד היינו סירוס הגויה אלא לאו סירוס דבצים ר' יוסי אומר מעוך וכתות אף בבצים ונתוק וכרות בגיד אין בבצים לא פי' הוא האבר: גד   [ציקילע] (חולין קד) רבי עקיבא אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה. (ושם קיג) בשר בהמה טהורה בחלב אמר שמואל גדי לרבות את החלב גדי לרבות את המתה גדי לרבות את השליל גדי להוציא את הדם גדי להוציא את השליא גדי להוציא את הטמאה. בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה וכו': גדיאן   [היישעריק] חגב גדיאן כן כתוב בנוסחאותנו ובעל הערוך גרס נדיין ע"ש (ועי' ערך נדונא): גדבר   [שאצמיינסטער] תרגום בפסוק ובני בית היו לי וגדברן די ממנן על מזונא דביתי: גדיגוד   [שטייג] (בילמדינו נקום נקמת בני ישראל) הרי נכנס הזאב לגדיגוד פי' הוא הכלוב שנותנין שם פריצי חיות הארי והזאב וזה כמו אותו (שבת קו) הצד ארי בשבת אינו חייב עד שיכניסו לגדודקי שלו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גורזקי. והוא בית משמר עשוי כמין תיבה כפי' רש"י שם): גדגדגיות   [צאטעען בלומע. קירשין] (ברכות נט) ת"ר ג' נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן ואלו הן גדגדניות כפניות ופגי תמרה. (עירובין כח) בפעפועין ובחלגלגות ובגדגדניות והתניא גדגדניות מרובי בנים לא יאכלו חשוכי בנים לא יאכלו ואם הוקשו לזרע אפי' מרובי בנים לא יאכלו ומסקנא כי קאמר רב בהנדקוקי מדאי פירוש גדגדניות הן הינדקוקי וחשוכי בנים לא יאכלו שהן ממעטין את הזרע ואם הוקשו לזרע אפילו מרובי בנים לא יאכלו. (ובסוף פאה ירושלמי) גדגדניות הינדקוקי ול' ישמעאל הן והן עשב שאוכלין הגמלים ולא יאכל אדם אותם אלא על ידי הדחק י"מ קוליינ"דרו כמו כזרע גד (א"ב פי' הנדקוקי בלשון ישמעאל מין עשב נקרא שלשה עלים של מצרים ומזרעו נעצר השמן המועיל לחולי הגידים ובארץ מצרים מזה הזרע שהוא כמו דוחן עושים לחם): גודיזין   [שטיקער] דתכלתא תרגום של בגלומי תכלת (יחזקאל כז): גדל   [דוים, גרויס, ריהמלך] (כתובות ה מנחות יא) מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל כבר פירוש בערך אצבע. (בקדושין מ) גדול תלמוד שהתלמוד מביא את האדם לידי מעשה תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר גדול תלמוד שהתלמוד קודם לחלה מ' שנה וכו' (בבא קמא יז) רבי יוחנן אמר קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולא אמרינן והא אמר מר גדול התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה ופרקינן ולא קשיא הא למגמר הא לאגמורי פי' למיגמר הוא תלמוד גדול שהתלמוד מביאו לידי מעשה לאגמורי הוא לאחריני מעשה גדול ש"מ דלמיגמר הוא ולאיעסוקי קמיה רביה טפי עדיף וקדים על לאגמורי הוא לאחריני. (נדרים סב) רבי אלעזר בר צדוק אומר עשה דברים לפועלן ודבר בהן לשמן ואל תעשם עטרה להתגדל בהם וכו' (בב"ב קנה) חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול פי' אלא אם נעשה המוכר גדול: גדל   [הערשטעלין] (מ"ק יא) למגדל תנורי למגדל מהולתא למגדל אוהרי (בב"ב נז): גדיל   [פלעכט ווערק, טישטיך] שלחן של תלמידי חכמים כיצד שני שלישי גדיל ושליש גלוי פירוש הני מילי דיחיד אבל דרבים לא אפשר דצריך לאותובי מאכל לפני כל אחד ואחד ודקא מקשינן טבעתו מבפנים והתניא מבחוץ לא קשיא טבעתו מבחוץ בדאיכא ינוקא דלא נתיק ביה אי נמי דלא ממשמש ביה טבעתו מבפנים בדליכא ינוקא אי נמי בדאיכא שמעא נקיט ליה מבחוץ ואי ליכא שמעא והוא דבעי לטלטולי נקיט ליה מבפנים אי נמי ביממא לטבעתו עביד ליה מבפנים ובליליא דלא מתחזיא דמכסיא בנהמא עביד ליה מבחוץ פירוש אחר ב' שלישי גדיל מכוסה במפה מדבר שהוא עשוי הגדיל ארוג מקום שמשים הלחם עליו שליש גלוי בלא מפה שעליו מניחין קערות וירק שלא תתלכלך המפה ויקלקל הסעודה וטבעתו של שלחן שתולים אותו בו תהא קבועה מבחוץ שלא באותו צד שהוא יושב אלא מצד האחר והא תניא מבפנים לא קשיא הא דאיכא ינוקא שיושב אצלו יחזיר השלחן שיהא טבעת מבחוץ שמא יחזיק התינוק בטבעת ויהפוך השלחן איכא שמעא שעומד לפני השלחן ומשמשו יחזיר הטבעת מבפנים שלא יזיק לשמש הא ביממא יכול להחזירו שיהא הטבעת מבחוץ לפי שרואה ויכול לשמור שלא יגע בו. גדיל שנים גדילים ארבעה (יבמות ד). בעינן גדיל גדילים בגלימא (מנחות לט) פירש בערך שעטנז (גיטין סט) נגדול פתילתא ולטמיש בחלא. ע"מ שיש לי שפחה גודלת ואין לו (קידושין מט) מי סברת מאי גדלת גדולה ממש לא מאי גדלת גודלת. פירוש גודלת שער של נשים שגודלת השיער שלהן: פירוש אחר גודלת דברנית כדכתיב ויגדילו עלי פיהם. הגודלת הכוחלת הפוקסת (שבת צד) פירוש הגודלת מעשה עבות תרגום עובד גדילין. גודלת משום אורגת כוחלת משום כותבת פוקסת משום טווה וכו' עד כוחלת משום כותבת גודלת ופוקסת משום בונה (כלים) ר' יהודה אומר אף של גודלת טמא מושב מפני שהבנות יושבות בו וגודלת (בפרק ט"ו בכלים) פירוש המגדלת שיער נשים יש לה צורת נפה שתשב עליה הכלה ומקשטת אות'. אזיל נסיב בת גדיל כלילי דינאי מלכא (בבא בתרא קלג) (א"ב תרגום ותגלח את שבע מחלפות ראשו (שופטים טז) וגדע ית שבע גדילת רישיה): גדם   [פערשטיממעלט] (תענית כא) מה גדם בשתי ידיו. (סנהדרין כא) עדים גדמין: גדם   [צווייג] (שבת קי) גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטי אסא וגודמי גבי הלולא. (מכות ח) כגון דשדא פסא ומחייה לגודמא ואזל גודמא ומחייה לכבשא. (גיטין לז) רב אשי מקני ליה גדמא בדיק ליה וכתיב עליה פרוזבול פי' ענף: גדין   [צובער פארמעל] דקסמין חתימין ת"י של וקסמים בידם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ומגדין: גדן   [ברונגען. גרייכען]. לקראת צמא התיו מים (ישעיה כא) תרגום גדונין דמיא: גדנף   [לייסט. שלאס]. (סוכה כ) הא דאית ליה גדנפא הא דלית ליה גדנפא פירש' בערך בדיא והוא מסגרת שנעשה לה בית קיבול (ע"ז ע"ו) רב עוקבא זבן דודא מגוי עבד לה גדנפא דלישא ומליא מיא וארתחיה: והגבול סביב לה (יחזקאל מג) תרגום גדנפא מקף לה. ותרגום מסגרת גדנפא: גדף   [לעסטערן] (כריתות ז) ת"ר את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחבירו גדפת את הקערה וחסרת קא סבר מגדף היינו מברך את ה' פירוש כגון גודף קערה וחסר מן הקערה עצמה קא סבר מגדף היינו מברך את השם כלומר שפושט יד וכופר בעיקר גדפת הקערה ולא חסרת דקסבר מגדף גודף קערה שכופר בעיקר ולא חסרה שלא פשט ידיו לעיקר (שבת עה) מאי אמגושתא רב אמר חרשי ושמואל אמר גידופי פי' שמחרף כלפי מעלה וכבר פירשתי בערך אמגוש. (פסחים צג) קסבר מגדף היינו מברך את ה' מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה דכתב לכן עתה יגלו בראש גולים וכו'. (שבת סב) בגמ' ולא בכוחל' (סנהדרין מ קדושין עא) מגדף בה ר' אבהו ואימא לאתויי חקירות. פי' רב שרירא גאון מגדף מראה תימה בידו כאדם שגודף מן הקערה (פסחים מב) בפי' רבינו חננאל אשה לא תלוש לא במים גדופים. ויש מפרשים כמו לייטי עלה במערבא: גדר   [גראסדענקען. זיך ערהעבען] (ברכות יז) כשם שאינו מתגדר במלאכתו כך אני איני מתגדר במלאכתי פי' ענין מתגדל ואין שררה במלאכתו אף אני איני מתגדל במלאכתי ויש מפ' מה הוא אינו מתגדר בשלי שאינו עוסק בתורה כלום אף אני איני מתגדר בשלו שאיני רוצה לבטל מדברי תורה (יומא עח) דבר זה הניחו להן לבית ר' להתגדר בו. מאי כיון דלהתגדר בו צריך ליטול רשות (נדרים פא) מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהן תלמידי חכמים שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רבי שישא בריה דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הציבור מר זוטרא אמר מפני שהן מתגדרין על הצבור רב אשי אמר משום דקרו לאנשי חמרי. (חולין י) אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. ירושלמי בדמאי בפרק שני היו הכל מליזין עליו אמר להם בואו ונדיין כתיב וכתת נחש נחשת וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיה להעבירו אלא העטרה הניח לו הקב"ה להתגדר בה: גדר   [קליינע פיעך] (בב"מ סט) אין מושיבין חנווני בגודרות עשרים וארבע חדש (בב"ב לו) חזקתן ג' שנים. (כתובות פד) אמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה פי' כל דבר המהלך בדרכים ושווקים שיתכן לומר מעצמו נכנס או אתה הנכנסתו לביתך והחזקת בו אין לו חזקה: גדר   [צוים, צוימען] (בב"ב צא) המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו (ד"ה א ו) ישיבו שם גדרה אלו סנהדר' שגדרו פרצותיהן של ישראל וכו'. (ובב"ר יא) גדרה על שם אשר שמתי תול גבול לים וכו'. (במקואות פרק ה') ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהן ואותן הכלים שגדרו בהן לא הוטבלו פי' בגדים וכיוצא בהן שסתם בהן מקום שיוצאין המים ממנו: גדר   [שניידען, ברעכן] גודרין בתמרים עיין ערך גדר כי כן גרס בעל הערוך: גדרון   [עזעל]. (נדרים מא) רבה בר רב שילא אמרי ליה כלדאי שכיב גברא מגובתא הוה רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתור' איסטיוט שדיה הוה קא שכיב קרי אנפשיה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך פי' גידרונא עייר תיתורא גשר איסטיוט נזדעזע מסתברא גידרונא מערך גיידור שלמעלה ובלשון יון קורין לחמור גיידרו (א"ב במקצת נוסחאות כתוב גרדונא בנוסחאות אחרות גינדרונא ויש גורסין גונדיתא וגדרין וגיידור א' הם עיין שם): גדש   [הויפען. גארב] (בפאה פרק ו' ובעדיות פרק ד') העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש (בב"מ עב) פוסק עמו על הגדיש. (סוטה לד) מלמד שהי' המים נגדשין ועולין. (במנחות צ) במשנה כל המדות שהיו במקדש היו נגדשות פי' תוספת שעולה למעלה מן המדה כמו גדיש: גדש   [פיהרען] (בויקרא רבה אחרי מות פרשת ויתרון ארץ) עובדא הוה בתרין גברין דהוו עיילין לטבריא חד סמי וחד פתיח והוה ההיא פתיח גדיש ליה יתבון למקרטא באורחא לקטן עשבא ואכלין דין דהוה פתיח איסמי ודין דהוה סמיא איפתח ולא עלון מתמן עד זמן דגדיש ההוא סמיא לההוא פתיחא (א"ב פי' מנהיג): גה   [הערויסריקען הערפארשטעהן] (מ"ק ו) בגמ' ומקרין את הפרצה כותל הגוהה ברשות הרבים סותרו ובונה כדרכו מפני הסכנה פי' גוחן (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גוחה): גה   [פעהלער אויסבעסערן] (מגלה יז) היה כותב דורשה ומגיהה. ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא. (כתובות יב) אמר רבי אמי ספר שאינו מוגה עד ל' יום מותר לשהותו. (שם מ) אמר רבה בר חנה א"ר יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (ברכות יג) גמרא בקורא להגיה שאינו קורא בניקודה אלא בכתיבתה כגון מקרא קורהו מקרא כגון חסר יוד בענין זה קורא' להגיה וזה שצריך לכוין את לבו. פי' אחר שבתחילה היה קורהו להגיהו ולא היה קורא אלא לדילוגין וכיון זה לבו וקורא שלא לדילוגין יצא: גהא   [קלאגען] גוהא גוהא מבעי ליה (ברכות נט) וכל הזועו' פיר' אוביא טמיא כי בעת שרואה הקב"ה צער לישראל שמצערין אותן האומות ביותר מחשב להביא מבול זוכר ברית ומוריד כמין שני דמעות ח"ו דמעה ממש אלא מעין טיפות כעין דמעות ומתנחם הקב"ה שלא לאבד עולמו ומתגלגלות ויורדות לים הגדול וקולן הולך מסוף העולם ועד סופו וזהו גוהא והשיב רב קטינא אובא טמיא כמו שהוא שקר שהוא אלוה כך הם שקר כל דבריו שאינן דמעות אלא כמו ספיקות כפים גוזר הקב"ה למלאך וסופק כפים כדכתיב וגם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כא) ויוצא זעזוע מביניהם וזהו גוהא וזה שא"ר נתן מתאנח חס ושלום שיש שם אנחה אלא גוזר על מלאך שיתאנח וזה שאמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד גוזר למלאך לדחוק את רגליו ורבנן אמרי אומר למלאך ובועט ברקיע שנאמר הידד כדורכים יענה וזה דבר ידוע הוא כדכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (א"ב פי' בלשון יוני פועל הצועק וצווח ואולי מלה זה נעתקה מלשון עברי געה אל לשון היונים): גוהא ובר גוהא   [ריננע] (במ"ק ח) ועושין נברכת פי' גוהא בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו בה כל השופכין בר גוהא בקיע והיא נברכת קטנה שעושין סמוך לגדולה כדי שיכנסו בה המים היוצאין מן הגדולה לקטנה כשהוא מלאה ובערך בקיע הוא מפורש (א"ב פי' בלשון יוני מכרה בור וחפירה): גיהיא   [רויט] מסכת בכורות בסוף פרק מומין אלו כדאמרי אנשי סימקא גיהיא לבקן חיוורא פירוש אדום: גהיט   [אויס גישטראכען] מתפילך בעל הערוך גריס גחיט עיין שם: גהץ   [בלייכען] (פסחים קט) אפילו עני שבישראל בבגדי פשתן המגוהצין. (תענית כט) שבת שחל ט' באב להיות וגיהוץ שלנו ככיבום שלהם. וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ. (כתובות י) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם ואי אמר' ליעביד גיהוץ מעברא ליה חומרתא. פי' גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם לפי שכלי פשתן שלהם דקין הן ביותר ובכיבוס הראשון מתלבנין כבגיהוץ שלנו. חומרתא אבן שמחליקין בה בגדי פשתן נקראת בלעז ליש"א: גהץ   [פרייען] (בב"ר פרש' ויאמר ה' אל אברם) ואם תאמר גהץ ושמח למה לא יצא שעדיין לא הורש' אבל משהורשה וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט (א"ב פי' שמח): גהק   [רילפזען] (ברכות כה) היה עומד בתפלה גיהק ופיהק פי' רוטר"י (א"ב פי' ענין נפיחה מן הפה): גיהר   [עדעלשטיין] תרגום בפסוק ידיו גלילי זהב זבולון גליף על גיהר פירוש אבן יהלום): גהרק   [טרהאן. רייטוואגן] (תענית כ) ביומא דעיבא מפקי לי' בגורהקא דדהבא. (ובמציעא עג). בגמרא אין פוסקין רב סעורים אחוה דרבא הוה תקיף אנשי דלא מעלו ומעיל להו בגוהרק' דרבא (ושם פה) בגוהרקי דכולהו הסתכל לבר מגוהרקיה דרבי חייא דלא תסתכל אמר ליה מאי סימניה אמר ליה כולהו יתב' בגוהרקי דדהבא ואסקי להו מלאכי לבר מגוהרקיה דרבי חייא ומנפשיה נחית (גיטין לא) חליף ואזיל רב אחא בר יעקב כי יתיב בגוהרק' דדהבא ופריס עליה סרבלא דכרתי פי' כסא של זהב: גו   [אין מיטטע]. (כתובות טו) ואמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו פי' הענין שם כלומר בא וארב לו לפטור את הזורק במעמד בני אדם הרבה והרג אחד שפטור (ושם קיח) וישבע יוסף את בני ישראל וגו' אמר רבי חנינא דברים בגו ידע יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא וכו' (קידושין מד) אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט פי' כלומר דברים יש לומר ולהקשות בדבר זה (א"ב תרגום בתוך העיר בגו קרתא): גואז   [פערשניטענער] שאל ר"ע את ר"ח הגדול במה הארכת ימים אתו גוזאי קא מחו ליה (בקדושין לג) רבא משדר שלוחי רב נאמן משדר גוזאי (שבת קנב) אמר ליה ההוא גואזא לרבי יהושע בן קרחה פי' גואזא חתוך הערוה והוא סריס. ויקרא מלך ישראל אל סריס א' (מ"ב ח) תרגום לגואזא חד. ויתן לה המלך סריס אחד. (שם כג) לקח סריס אחד תרגום גואזא: גזיה   (לייב קערפער]. (עירובין כט) מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס. (כריתות י"ג) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס בכדי אכילת פרס כיצד אכל וחזר ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפי' יותר מכן אין מצטרפין לא התירו לו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול ירד וטבל ועלה והשלימו מצטרף וכו'. (כתובות סד) רבי שמעון אומר ב' ידות לככר מג' ככרות לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה ובריש מסכת טהרות ובחצי פרס לפסול את הגויה ובסוף מקואות כל האוכלים מצטרפי' לפסול את הגויה בכחצי פרס כל המשקות מצטרפי' לפסול את הגויה ברביעית וכו'. (מעילה י"ז) כל האוכלים מצטרפין כחצי פרס לפסול את הגויה במזון שתי סעודות בעירוב כביצה לטמא טומאת אוכלין כגרוגרת להוצאת שבת ככותבת ליום הכפורים כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית. (עירובין פב) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה גמ' תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין פי' לר"ש שתי ידות לככר הן ב' סעודות וכל ככר ח' בצים שהקב כ"ד בצים וחצי הככר שהוא ד' בצים הוא הפרס ששנינו הנכנס לבית המנוגע הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים כו' וחצי חציו שהוא חצי פרס הוא ב' בצים לפסול את הגויה שהאוכל כשיעור הזה אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבל ויש שפי' שאם נגע בה פסולה והוא ששנינו כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין בכביצה: (יומא פ) אמר ליה רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא פירוש פרס חצי חלה שהוא כל האוכלין מצטרפין לפסול הגויה בכחצי פרם כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס נטמא גופו מלאכול בתרומה וזו היא טומאת גויות ועל זה התקין רבינא אם שהה מתחלת אכילת נותר או פגול שאיסורו כזית ואכל במעט מעט עד שהשלימו לכזית כשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המעט במיעוטו ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ונטמא הגוף ואם הוא שיעור שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין ובשיעור אחד לכזית שיעור א' לחצי פרס ופריק לה רב פפא הנח לטומאת גויות דמדרבנן היא לפיכך מקילין בהיזה פי' ר"ח ז"ל. ורבינו ניסים זצ"ל פי' טומאת גויות לאו דאורייתא מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין שפוסל את התרומה ומי"ח דברים שגזרו בו ביום הוא דתנן ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאין (שבת יד) אוכל ראשון ואוכל שני מאי טעמא גזרו בו רבנן טומאה וכו' ושניא מטומאה דאורייתא דאלו טומאה דאוריתא טמא לתרומה טומאת ערב ובעי הערב שמש והאי כיון דטבל טהור ולא בעי הערב שמש דתניא בסיפר' אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב: גויה   [שאהם גליד]. (נדרים לב) אמר רמי בר חמא כתיב אברם וכתיב אברהם בתחלה המליכהו הקב"ה לאברהם על רמ"ג איברים ולבסוף המליכו על רמ"ח ואלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה (פ"ו בנגעים) כ"ד ראשי אברים שבאדם אין מטמאין. משום מחיה ראשי אצבעות ידים ורגלים ראשי אזנים ראש החוטם וראש הגויה פי' הוא ראש האמה שכן מפורש (קדושין כה) וכולן עבד יוצא בהן לחירות והוינן בה סירוס דמאי אי סירוס דגיד היינו ראש הגויה מיהא הויא גמרינן דראש הגויה הוא ראש האמה שהוא הגיד (א"ב פי' בלשון יוני אבר ואבר כנוי לגיד): גויל   [אום געהוטער שטיינער]. (בתרא ב) מקום שנהגו לבנות גויל ומפרש בגמ' גויל אבני דלא משפיין כלומר אבנים שאינן מגורדות שיש להן כמין קרנות בולטות היינו מרשא דקרנאתא (א"ב פי' בלשון יוני אבנים מרובעות): גול   [געפלעכט, געווערבט] תרגום קפדתי כאורג חיי (ישעיה לח) אתקפלו כגול גרדאין חיי אולי יש לגרס כנול באות נון פירושו אריגת): גוון   [פארבע] (עירובין נג) מה גוון טליתך כתדרין עלי אדמה פי' כאיזה מראה טלית שלך כתרדין עלי אדמה שירוקין הרבה. (שבת קמ) תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותן אלא לגוון פ' לצבעו להתראות בו גוונא של ביצה ס"א לגוון התבשיל שיהא לבן ולא צריכי לאכול הביצה דליהוי כבורר (א"ב תרגום חור כרפס גוון חוור וענין אחר קרוב לזה תרגום כדמות חמת נחש (תהלים נח) כגון אירסא דחוויא ובלשון תלמוד כגון פירושו כעין (בב"ק פו) דמרקיד בו כובי דבעי אחויי גווני ארישיה ולא שני מחוי מהנהו קרטופני (א"ב נענועים וענינים שונים תרגום ענין רע (קהלת א) גוון ביש): גז   [ארטע פויגעל] (חולין מב) דריסת הגז בעוף הגס. פי' יש אומרים שהוא הינשוף ויש שקורין אותו בלעז פאלקו"ן (א"ב תרגום ירושלמי את הנשר ואת הפרס ואת העזניה ית נישרא וית עוזא וית בר גזא): גז   [שאטצע] (שבת סג) ומשתכחא בי גזא דצמצמא מלכא. (יומא נא) שאני בי גזא דאהרן דאפקורי אפקריה רחמנ' לגבי אחיו הכהנים (הוריות ט) אמר ליה דידך או דגזא. (חולין קלט) ושמואל כל היכא דאיתנהו בי גזא דרחמנא קיימי דכתיב לה' הארץ ומלואה ס"א בגנזא (מעילה יז) אמר להו שאילו כל מאי דאית לכי ועולו לבי גזא ושקלו כל מאי דבעיתו. (גיטין סח) מאי טעמא כי חזיתא לההוא קיסתא אחיכת דהוה יתיב אבי גזא לקסום מאי דאיכא תותי (א"ב פי' בלשון יוני אוצר של דברים חשובים והוא מלה פרסית אשר הועתקה ללשון יוני וכן אנגריא): גז   [שניידען] (פסחים כ) גוז משקין דרישא. (שבת קנ) משכחת לה דמחשיך למיזגא ליה אסא. (נדרים סט) שמע מניה דבית שמאי מיגז גייז. (נזיר כא) איבעיא להו בעל מיעקר עקר או מיגז גייז פי' מיעקר עקר מעיקרא או מיחתך חתיך מהשתא ומזה הערך אתו גוזאי וקא מחיה ליה שהוא בערך שלפני זה: גז   [דורך געהן]. (בב"ר פרשה י) וכל צבאם רבי אחא הוי משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה קאים על כיף נהרא חמא חד עורדעי טענה חד ערקבא ומגיזא יתיה נהרא כיון דעבד שליחותיה אהדרתיה (ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני) פרשת אל תרא יין א"ל כדון גזון נטוריא מהכא פי' עכשיו יעברו שומרי העיר. דרך לעבור גאולים (ישעיה נא) תרגום למיגז משיזביא. כסוס שוטף במלחמה (ירמיה ט) תרגום כסוסיא דגזיא בקרבא): גז   [קרימער וועג] (פסחים יט) וסיפא לאפוקי גזייתא פירוש שבילים עקומים שאינן מיוחדין לעליה ולא לירידה (מציעא צט) לא צריכא דאיכא גזיאתה פי' דרך עקלתון. (פסחים קיא) למאי נפקא מינה לגזויי לה אזל גזי לה פי' עיקל הדרך. (שם קיא) הא קא חזינן דאיכא עלך גזייתא נינהו דשמטי סוסייהו ואתי דברי להו פי' שמהלכין במדבר ולא בישוב וכשבאין לשבילין שהם ממדבר לישוב בורחין סוסיהן דרך אותן שבילין והולכין אחריהם ומנהיגין אותן ובענין אחר אינן מצויין ורב האי פי' לאפוקי גזייתא מקום העבר' כדמתרגמי' עברו גזו וכתיב ונגוזו ועבר כלומר אותו מקום שאין ידוע הלהוריד הוא שם או להעלות מחמירין בו ודנין אותו בדרך ירידה. (שם קיג) אמר ההוא גזניחא הא כלומר עוברת בעלמא היא: גז   [פערגלייכען, אוסגליוכען] (בפסיקת' דזכור) הוו זהירין למגזי טבא טבתיה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וגו' למגזי בישא בישתיה זכור את אשר עשה לך עמלק פי' לשלם: גז   [קערקיר מיינסטר] (שבת קלט סנהדרין צח) אי בטלי דייני בטלי גאזי דפאטי דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אוביך פי' שוטרי' שחובשין בני אדם ולוקחין ממונן. (תענית כ) גמ' דפרק סדר תעניות אלו וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים אמר רב יהודה אמר רב לברכה דלא מוקמן מינן לא רישי נהרי ולא גזי דפטי ולא רישי כרכי (א"ב כבר פירשתי שבלשון יוני איפטי הם שרים ובערך גאז פי' בעל הערוך שהוא שוטר וסריס אם כן גאזי דפאטי פי' סריסי ושוטרי השרים ובנוסחאות גרסינן גזרפתין): גז   [ביענן וועספער] (בכורות ו) דבש הגזין והצרעין טהור ומותר באכילה. (שבת קו) הצד חגבין הגזין. (נדה יז) רבה בר הונא מקרקש גזי פי' ממיני דבורין וצרעין הן (א"ב בגרסאות שלנו כתוב זגי דכילתא ופי' רש"י מקשקש הפעמונים וגרסת בעל הערוך הוא נכונה כמו שכתבו התוספת בשם ר"ת כי אין ענין לפעמוני' עם זבובים ויתושים הנזכרים בגמ'): גז   [שעהמען] (ושם טו) מי אמר רבי יוחנן אפילו ביולדת דגזיזא למטבל. ס"א דכזיזא והוא העיקר ופי' בערך כף: גז   [מעסער גיוועהר שטיקער] (ב"ק ה וד' מב') הא תבריא ר' עקיבא לגזיזיה פי' שיבר כלי זיינם שלוחמין בהן (סנהדרין ז) גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם פי' הרים כלי זיינו עלי. (ברכות יח) והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתבר גזיזי דברדא וטבל פירוש חתיכות חזקות של ברד. (שם סא) רב אחא בר יעקב אמר מיטרא בענני מימסא מס ובריק ברקא תקיפא דברק בעננא ומיתבר גזיזיה דברדא ומפשר ליה פי' מימסא מסי מלשון המס ימס כלומר מחמם הברק גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בענני'. פ"א ממסא מסי קפוי הוא. בב"ר טיפה של מסי ובריק ברקא ומחממו ומתפשר: גז   (צווייג] (שם מ) אלא היכא דכי שקלת ליה לפירא איתיה לגזא. (ע"ז לה) עד כאן לא פליגי רבי יהושע עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגזא. (נדה ח) עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בקטפא דגזא פי' שרף של גוף העץ של אילן מלשון גואזות של הקדש. (נדרים ב) זמנא חדא טבעה ספינת' דכולה עסקא הות מחת בההיא גזיזא ואישתכח בההוא זמנא (חולין ח) כגון דפסק ביה גוזא לע"ז. (שבת קכד) התם מגוזא פרסיכנא. פי' נטיעים שטוחים אילך ואילך פרוסים כעין דלת. פי' אחר מחיצה אחת שבאילן בשדה לאו דחק באילן וסיכך על גביו ולא דכייפי' אלא מענפיו היוצאין לחוץ ומעובי שבו עשה מחיצה שלישית לסוכה דיכול לינטל האילן ועומדת הסוכה ומשום הכי מותר אבל נדדין ליכא למשמע מיהא. ובסוף הלכה אלא לינחיה אגואזי וכי סליק לא לינח כרעיה אגואזי אלא אקנה. בלשון ערבי קורין לקורות גוזאין ועוד פי' מזה בערך אמדלא. (גיטין סט) לברסם וליבחשיה בגיאזי למרמהון וכי בשיל גואזא דמרמהון בשיל ליה כוליה דמסר ליה גואזא סילת' ושרגא. (בבא קמא כה) פי' גואזא עצים יבשים סילתא עצים קטנים שרגא נר (א"ב גאזא כמו זאזא עיין שם): גזב   [נאהמע איינער שטאדט] (פ"ק דדמאי) מן גזיב ולהלן פטור מן הדמאי. (שביעית פ' ו') שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד גזיב (א"ב בנוסחאות דידן כתוב כזיב): גזבר   [שאץ מיינסטער] בפ"ק דפיאה עד שימרח הגזבר (ובפ' ג' דמעילה יד) הגזברין שלקחו את העצים מועלין (א"ב בעזרא לשון פסוק לכל גזבריא די בעבר נהרא פי' ממונים על אוצרות המלכים): גזוזטר   [גאניק. גאליריא]. (סוכה נא) מתקני' שם תיקון גדול א"ר אלעזר כאותה ששנינו (מדו' בפ' שני) וחלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא פי' חלקה כמו גבעה היו באין לידי קלות ראש שהיו נכנסין בין הנשים ועשו גזוזטרא סביב לחצר יוצאת מן הקיר וקירוי על גבה והיו הנשים עומדות מלמעל' על הגזוזטרא ואנשים מלמטה בחצר ותנא בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ הרואות והיו באין לידי קלות ראש התקינו שלש גזוזטראות בעזרה כנגד שלש רוחות להיות נשים רואות מלמעלה (שבת צו) כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. (עירובין ע"ח) וכן שתי גזוזטראות מלמעלה זו כנגד זו. (ב"ב ס') אין מוציאין זיזין וגזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. (ובפרק ח' באהלות) הזיזין והגזוזטראות. (ובזבין פ"ר יהושע) זב שהקיש על גזוזטראות פי' גזוזטרא כדכתיב והגזירה והבניה וקירותיה תרגום וגוזזטרא ובנייתא ועוד מפורש בערך זוז יש מקומות כתיב גזוזטראות ויש גזוזטריות ויש כסוסריות ויש גסיסטריות ויש גצוצריות ויש גצוצטריות ויש כצוצטראות (א"ב פי' בלשון יוני בנין בולט מקיר הבתים חוצה עשוי לישב שם לראות): גזל   [רויבען] (חולין קלד) דאמר רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכו' לא דכולי עלמא אית להו דרב חסדא פי' מדאמר תרווייהו אית להו דרב חסדא שמע מינה הלכתא כוותיה (ובב"ר והוכיח אברהם) איזהו גזלן רבי אלעזר בר קפרא אמר זה שגוזל בפרהסיא היך דאת אמר ויגזלו כל אשר יעבור עליהם בדרך מה דרך בפרהסיא אף גזלן בפרהסיא רבי שמעון בן יוחי מייתי לה מהכא והבאתם גזול את הפסח מה פסח מום שבגלוי אף גזלן בגלוי וכו' (ובויקרא רבה פרשה ויתרון ארץ באחרי מות) רבי יוחנן אמר כל הגוזל את חברו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו ואית ליה קריין סגיאין כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ומחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. וילמד לטרוף טרף אדם אכל כאדם אכל. שוחט השור מכה איש כמכה איש. האיש אשר כילנו ואשר דימה לנו וכי הוא הרגן והוא דימה להן אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהיו מספקי' להן מזונות מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. (עירובין פח) יש גזל בשבת בחורבה מחזיר לבעלים פי' הא גופה קשיא אמרת יש גזל בשבת אלמא מאן דגזל רשותא דחברי' ואחזיק בה ובנאה קנאה בשינוי ושרי ליה לטלטולי בשבת בגוה דהוה לה כולה רשותיה והדר אמרת דחורבה יחזיר לבעלים כלומר יחזיר רשותו של חברו שגזל כמות שהוא בעינם אלמא לא קנה ופרקינן הכי קאמר יש דין גזל בשבת כיצד דין גזל בזמן שהכניסו גזלן לרשותו אבל אם הניחו בחורבה של נגזל בחורבה יחזיר לבעלים כלומר אם גזל מחברו חורבתו ולא בנאה לא קנאה בחזקה אלא היא עדיין חורבה יחזיר לבעלים כמות שהיא בעינה דהא לא קנאה אבל בנה בה והחזיק קנאה אמר רבה ומותבינן על זו השמועה איני שהבונה ברשות חברו בגזילה והחזיק בגזילה קנאה והא תנן וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה מחיצה למעלה ולמטה עוד עשו לה מחיצה עשרה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות והא העליונה החזיקה מעבר על גבי התחתונה בגזילה ואם כן הוא שיש דין גזל בשבת וקנה הגזלה אמאי אסירה הלא יש מחיצות למעלה למטה נהי דתחתונה אסורה דרגל העליונה דורסתה. אלא העליונה אמאי אסורה הרי יש מחיצות ורשות. התחתונה שעוברה עליה הרי קנאתה בחזקה אלא מדקתני שתיהן אסורות עד שיערבו ש"מ שאין גזל בשבת וכי כל אחת אוסרת על חברתה ופריק רב ששת כגון שעשו מחיצה בשותפות שגלו דעתן דלא מכת גזילה קא אתו ונעשו כאלו שנים בתים בחצ' אחת שצריכות עירוב. ומקשינן אי הכי כי עשו לתחתונה נמי מחיצות למעלה ביניהן ועוד עשו למטה תהיינה אסורות עד שיערבו דהא אמרת נעשו כשני בתים בחצ' אחת ופרקינן וכיון דחזרו ועשו לתחתונה מחיצה למטה סליקו נפשייהו מן העליונה דגליא דעתא דלא ניחא ליה שותפות בהדה ומחיצות הויין חלוקה ביניהן וכל אחת זכתה לעצמו לפיכך שתיהן מותרות: גוזמא   [איבער רייבונג] (עירובין ב) בשלמא לבר קפרא גוזמא. (ביצה ד) אפרוח וקליפתו גוזמא (חולין צ'. בפרק ב' דתמיד) החלו מעלין באפר על גבי התפוח וחפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו ש' כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא אמר רבי אמי דברה תורה בלשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים בשמים ס"ד אלא גוזמא דברו הנביאים לשון הבאי ותבקע הארץ לקולם ותבקע סלקא דעתך אלא גוזמא אמר רבי יצחק אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרכת לאפוקי מדרבא דאמר כוס של זהב גוזמא קא משמע לן הני אין אבל התם אין עניות במקום עשירות. ופי' גוזמא לשון הבאי ודברי הבאי אחד הוא והוא כאדם שמגדל את הדבר הרבה ומוסיף בגידולו והוא כענין ערים גדולות ובצורות בשמים שהוא משל כשם שהשמים אתה מגביה ראשך בכל יכולת עד שתראה המקום שלמעלה הימנו כך ערים האלה אי אתה רואה את ראש המבצר עד שתגביה ראשך ותשא עיניך בכל יכולתך ואם במנין אתה תמה איך יאמר מנין שאין הדבר בקצבה ההיא כל שכן שאמר ותבקע מעשה שהיה ראוי לתימהון והנה במנין לשון הבאי הרבה באמרן ואילו חיה אלף שנים פעמים ואין זה מצוי באנוש ולמך ע' ושבעה לא קצב' מדוקדקת היא מהכות כסיל מאה אלף גפן בחלף כסף לקבל אלפא חמרא שתי הרי זה מנין שאי אפשר להיות כמשמעו שישתה אחד כנגד אלף אלא לשון הבאי הוא הוא נקרא גוזמא כי הוסיף בעילויו של דבר כלומר אילו היה בן אדם יכול לשתות כך היה זה שותה אף כך הוסיף בעלוי תפוח כי פעמים עליו ש' כור ובפרוכת ש' כהנים מטבילין אותה כלומר כי לא נראה כמה הן והיו נראין לעינים כאשר יראו כורין הרבה והמטבילין נראין כאשר יראה קהל גדול נמשל בעלמא וכן גפן וכיוצא בו וכיון שחקרו אנשי התלמוד וראו כי לא בדקדוק נאמרו משניות הללו אלא הבאי גילו כי כן הם ואשר אמרת מאי שנא הרי מדדמי להו כי באלה פורש בו כך וכל שפורש בו כך או שנודע שהוא כך כענין מגדל הפורח באוי' וכיוצא בו הרי הוא כמותו וכל מה שלא נגלה בו כך אין לומר בו כן שאף במקרא יש לומר כן מאי שנא כי ה' אלהיך אש אוכלה מן כי ה' אלקיך הוא האלהים אלא שאין לך להוציא דבר ממשמעו אלא בראיה אף כן דברי חכמים וכל דברי בני אדם כך זאת תשובת רב שרירא ורב האי בנו הגאונים (א"ב פירוש בלשון יוני הפלגה בדבר מה): גזם   [אבשניידען] (ע"ז כ) סכין שמן לגזום בין במועד בין בשביעית פי' שאם נקצץ קודם שביעית סכין שמן בשביעית ובמועד במקום הקצץ: גזם   [דראהען, אבשרעקען] (שבועות מו) מאי טעמא עביד איניש דגזים ולא עביד הכא נמי עביד איניש דגזים ולא עביד פי' שמחרף ואינו עושה. מפני אויב ומתנקם (תהלים ח) תרגום בעיל דבבא וגיזומא: גזע   [שטאמם ווארציל]. (בתרא פא) העולה מן הגזע שלו מן השרשים של בעל פי' גזע כל גוף האילן מן הארץ ולמעלה הנראה לעין וחמה זורחת עליו זהו גזע וכל האמירין העולין ממנו הן ללוקח וזהו שכתוב ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיה יא) וכל שטמון בארץ ואין חמה עובר' עליו הוא שורש כדכתיב ונצר משרשיו יפרה. (עירובין ק) כאן שגזעו מחליף כאן בשאין גזעו מחליף: גזף   [צארן]. (בע"ז נה) דכי מגזף בעלמא ולא אתי מטרא פי' כי איכא ריתחא בעלמא (א"ב אולי דכי מנזף בעלמא היא גירסא נכונה אבל בגרסאות שלנו כתוב דכי מצטריך עלמא למיטרא): גזר   [אנשיט] (שבת נד) ולא ברצועה שברגלו דעבדי לה לגיזרא פי' בהמה המזקת רגל אחת בחברתה עושין לה רצוע' שלא יזיק. פי' אחר אם תהיה פרסה של בהמה סדוקה קושרין אותה ברצועה להתרפא: גזר   [שייטיל, האלץ שניט] שני גזרי עצים לרבות את העצים (יומא כד שקלים ט' ובסיפרא בפרשת קרבן מנחה) האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזרי עצים. (תמיד כט) החלו מעלין בגזירין פי' גזרי עצים חתיכות עצים שהיה מנהגם בכל יום עורכין המערכה ואח"כ נכנסין שני כהנים בשני גזרי עצים ומשימין אותן על המערכה דאמר הכתוב ונתנו עצים על האש וכן היו עושין כשמקריבין תמיד של בין הערבים (יומא כח) וסידור שני גזירי עצים וכו' ושם (זבחים לג) גזירים שעשה משה ארכם אמה ורחבן אמה ועוביין כמחק גדיש של סאה אמר רבי ירמיה באמה גדומה אמר רב יוסף אי הכי היינו דכתיב על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאים מן המזבח כלום. (שבת קל) אמר רבי אושעיא שאילית את רבי יהודה הגוזר פי' המוהל (בב"ק פא) אי לאו יהודה בן נקוסא את גזרית לשקיך בגיזרא דפרזלא פי' הייתי מקשה לך עד שהייתי משבר שוקיך ויש מפרשים כלי ברזל ממש כענין ומגזרות הברזל. (סנהדרין פא) פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין וגם זה כלי ברזל ויש מפרשים בגזירין של עצים: גזירה   [ענטשיידיגינג, אויס שפרויך] (ובמ"ק יט) גזירות בית דין פי' פסקי דינין ופתיחין. (שם) שלשה ימים קודם הרגל וכו' גזירות בטלו ימים לא בטלו פי' נדחו גזירת האבילות גבי הרגל שיש לו לגלח וזולתי זה מגזירות האבלות ואם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל. (שבת צו) גזרה לא גמיר פי' לא גמיר רבי עקיבא גזירה שוה אלא הוא דרש לעצמו ומזאת אתה נמד דכל גזרה שוה דלא גמיר' היא ליכא למיסמך עלה (פסחים סו) נהי דגזרה שוה לא גמירא לנו דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א"כ קבלה מרבותיו אבל היה לכם לדון קל וחומר דאדם דן ק"ו מעצמו: גזר   [קליין] כשני חשיפי עזים (מ"א כ') כתרין גזרי עזין: גזרפיתין   [קערקער מיינסטער] בטלי גזירפתי בעל הערוך גריס גאזי רפטי עיין שם: גזת   [בעהויען אבגעזונדערט] (בב"ב ב) במשנה מקום שנהגו לבנות גזית (ובב"מ קיח) אבל בגזית אין שומעין לו. (ובסוף מדות) לשכת הגזית שם היתה סנהדרין יושבת ודנה את הכהונה. (תמיד פ"ב) במשנה ירדו ובאו ללשכת הגזית פי' בנויה היתה הלשכה באבנים מפוסלו' שוות. תרגום לא תבנה אתהן גזית לא תבני יתהון פסילין. ויש מפרשים בדולה היתה הלשכה מן הלשכות האחרות ולא היתה נראית עד שיבא אדם לתוכה מן ויגז שלוים): גח   [בעשעפטיגען, פערזוימען] (נדה סה) שאני כתובה דמגחי בה טפי כלומר נושאין ונותנין בה טובא ומאחרין עד חצי הלילה. (ובשאלתות דרב אחאי דנשא) והאידנא דקא סלקי כהניא בתענית' במנח' כיון דמגיחי ברחמי עד זמן נעיל' דיומ' דכפי' הויא לה כתפלת נעילה ולא מחלפא פי' כיון דמתעסקי ברחמי ומאחרין עד זמן נעילה כנעילה דמיא: גח   [איינשטירצין] הגוחה ברשות הרבים בעל הערוך גריס הגוהה עיין שם: גח   [שטרייטין] תרגום וילחם בישראל ואגיח קרבא: גחט   [אויסשטרייכען] (ברכות נו) פטר חמור גחיט מתפילך. (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גהיט מתפילך): גחך   [לאכען, שפאטען] (נדה כג) עד שהביאו רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גיחך (סנהד' יו) גחכן הוא דקאמר ליה יחזקאל שכב על צדך הימנית ושכבת על צדך השמאלית. ת"י צחקת שרה גחכת שרה. ויהי כמצחק והוה כמגחך: גחילנא   [איין ארט פייגל] ובר נפחא (חולין סב) פי' עופות שהן ספק אם טמאים הן אם טהורין כמפורש בגמרא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גוחילנא): גחן   [ביקקען] תרגום ויגהר ארצה וגחין לארעא המה כרעו אינון גחיני): גחר   [רויט] (ברכו' נח) ראה את הכושי ואת הגיחור. (שם סא) והאי דגחירי משום דדיירי בבתי אפלי (בכורות מה) הכושי והגיחור והלבן. פי' בגמרא גיחור סומקא כדאמרי אנשי סומקא גהיא פי' אדום ביותר: גחר   [לעכיר] (ביש מביאין פ"ח באהלות) הסלעים והגחרים פי' מין חורים שמשם בא האור ובלשון ישמעאל אגחאר וי"א מערות וחוחים: גט   [שיידע בריף] (גיטין עז) הזורק גט לאשתו והוא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת (שם ע"ח) היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת וכו' פי' ר"ח קיבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסי' בירי' המחוור מכול' עד שיתננו לידה (ב"ב ס) גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר מאחוריו פי' גט פשוט שטר פשוט כגון שטרות שלנו והאי גט אפילו בשאר שטרות מיירי דכל שטרות איקרי גט כדאמרן וגט חוב שאין בו אחריות פי' עדיו מתוכו במקום כתיבה תחת הכתיבה פי' מקושר הוא עשוי כקישורין ותפירות וכך היו רגילין לעשות בראש הקלף היו כותבין שיטה אחת זכרון עדות שהיתה בפנינו ואחר כך היו מניחין חלק כשיעור שיטה אחת והיו מקפלים שיטה הכתובה על שאינה כתובה ותופרין אותה ואחר כך כותבין בשיטה שלישית בירח פלוני בכך וכך בו ומניחין שיטה ד' חלק וחוזרין ומקפלין שיטה הכתובה על החלק ותופרין אותן ביחד ושוב כותבין בשיטה השנית כך וכך לבריאת עולם ומניחין שיטה ו' חלק ומקפלין ותופרין הכתוב על החלק ובין אלו הקשרים משלימין כל הזמן ושאר כל השטר כותבין פשוט כשאר כל השטרות וזהו פשוט שבמקושר. והמפורש בגמרא טעמא מאי עבדו מקושר אתר' דכהני הוה ודינו של מקושר שיהיו עדיו חתומין מאחוריו מאחרי הכתיבה בין הקשרי' כדמפורש בגמרא מפני שיכול לעשותו פשוט שיקרע התפירות ויתפשט כל הכתב ואותן ג' שורות העליונות שיש בין שורה לשורה ריוח שורה אחת לא חיישינן (א"ב תרגום ספר כריתות גט פטורין) (שבת פא) איזהו גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו (סנהד' צא) אב שכ' לגטון לבניו פי' שטר צווא' (ובב"ר פרש' פב) ויוסף אברהם והיאך הוא לוקטור אמר לו ולבני הפלגשי' (א"ב לגטון בלשון רומי מתנת שכיב מרע ולקטור מצוה מחמת מיתה לתת מתנה): גטש   [אומפלוהט] תרג' ירושלמי והסיר את מראתו בנצתה ויעבר ית קרקבנה בגטשא: גיא   [טאהל] בן הנס (בילמדנו בסוף פרשת קדושים תהיו ובמגלת איכה טומאתה בשוליה) אמרו רבותינו אעפ"י שהיו כל בתי ע"ז בירושלם המולך חוץ לירושלם היה והיה עשוי צלם והיו לו ז' קנקלים והוא לפנים מהן והיו פניו של עגל וידיו פשוטו' כאדם שפותח ידיו לקבל מחברו והיו מסיקין אותו באש והכומרי' נוטלין התינוק ונותנין לתוך ידיו של מולך והתינוק מוציא נפשו ולמה נקרא שמו תפת והנם שהיו מתופפים ומנהמי' בתופים שלא ישמע אביו קול הנער וירחם עליו. ד"א הנם שהיה תינוק מנהם וקול נהמותיו עולה. דבר אחר הנם שהיו הכומרים אומרין יענה לך יערב לך יתבסם לך וכו': ביב   [אנעווארטען] (ירושלמי בריש הוריות) ולמה לא אגיבתוניה (סנהדרין פ' כהן גדול) אפשר כל מאן דלא שאיל ליה הוא מגיב ליה פי' נותן תשובה: גיידר   [עזעל] (ירושלמי בפ' השוכר את האומנין) אם יש בנבלה כדי ליקח גיידור קטן אין חייב להעמיד לו חמור פי' חמור בלשון יון גידרו (א"ב עיין ערך גדרון): גייס   [העער] (פסחים מט) ולהציל מן הגייס. (יבמות קכב) אתה יודע שהמדינה הזאת משובשת בגייסות פי' חיילות: גויף   [זיך קערפעליך פערמנגען] (שבת קד) אחס בטע גיף אחוס עליהם מפני שבעטו בגיף פי' שלא ניאפו (בריש ויקרא רבה פ' מלא כף נחת ובריש פיסק' דעשר תעשר) מתלא אמר גיפה בחזורין ומפלגא לבישייא ס"א גירא (א"ב תרגום הנואף והנואפת גייפא וגייפתא פי' נואפת בשכר תפוחים ומחלקתם לחולים): גיית   [טאהל] (ב"ר פ' לד) ויזכר אלהים את נח על העני קרא משפטיך תהום רבה הן דמחיית גיית. (ובויקרא רבה פ' צדקתך כהררי אל ובפסיקתא דשור או כשב) הן דמחיית דקדקת: גל   [האלם. דער קאפף פון דער שטרויא איין שוואכע שטיהל] (שבת מז) בי רב חמא הוה ההיא מיטה גיליתא דהוו מהדרי לה ביומא טבא. (שבת קלח) הנוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. פי' כסא גלין ומטה גיליתא מלשון לגבבא גילי כלומר שהן רפויין על הרגלים ונוחין לתקון ולפרק כקש על כן בי"ט ובשבת מותר להחזיר המטה לכתחילה אבל כסא גלין יש לו יותר עסק מעט על כן פטור אבל אסור וכיצד הוא עשוי עושין שני עצים כל עץ ארכו מעט יותר מרוחב הלוח ולכל עץ רגלים ומשים אותן העצים תחת מראשותי הלוח ועוד מפורש בערך אסל (סוכה יד) חבילי קש חזיא לכי סתר לה למינקט בגיליהו פי' קש: גל   [טויער, פפארטע] (שבת פא) עצם כדי לעשות תרוד ושל גל אף פי שחיברן וקבען במסמרין טהורין פי' דלת כמו טרוקו גלי דלת ליתו עבדי דרבן גמליאל (ברכות כח. ובב"ק קיב) בר חמוה דרבי ירמיה טרוק גלי באפיה דרבי ירמיה. (ע"ז נח) א"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי דלא ליתי איש וליטרוד. (ב"מ קח) המקבל שדה מחברו זורעה (ב"ב ח) כופין אותו לבנות אמר רב יהודה הכל לאיגל' אגפא ואפילו מיתמי פי' ר"ח אגפא סגירא מלשון יגיפו הדלתות אגלי שערים כמו טרוקי גלי כלומר לעשות שערים לעיר: גל   [גלייכהייט] (ב"מ כז) אף השמלה בשומא מצויה בבן גילו קא מפלגי. (יבמות קכא נדרים לט) בעישוריתא דבי רבי ובבני גילוי פי' בבן מזלו: גל   [וועללע פאן וואססער] (יבמות קכא) נפל למים וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם באו רשעים על אדם ינענע להם ראשו. (ובפרק ה' במקואות) גל שנתלש ובו מ' סאה: גל   [הויפין] (סוטה מד) במשנה נמצא טמון בגל. (ב"מ כה) מצא בגל או בכותל ישן. (פרק טו באהלות) בית שמלאהו עפר או צרורות ביטלו וכן כרי של תבואה או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן אפילו טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. (נדה כא) לגל טמא שנתערב עם שני גלין טהורין: גל   [קלייד] גילתא גלי ותיב (שבת עז) פי' גלה אותו למעלה ושב על האבן או על העץ ולא חשב עליה. בר נש דאתי לקובלנא הוא יאה וגולתיה יאה (ב"ב קיא) פי' בן אדם הבא לנגדנו הוא נאה וכסותו נאה. (ביצה ל"ח) אוחיכי עליה אמר להו גולייתכו שקלי. (ב"מ פה) וגולתא דדהבא פרסי עליך: (ב"ר פ' ויעשו להם חגורות) אסטריון גוליון סדינין. (ובפ' ל"ז) כפיתו בסרבליהון ר' יודן אומר בגיליהון רבי יהודה אמר במוקסיהון. בגד ת"י גלתא על כנפי בגדיהם ת"י גוליהון. גדילים תעשה לך וכו': גל   [וואנדרן הערום וועלצען] (סנהדרין צד) בענין סנחריב אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני אעשה אותו גלילא בגויה פי' גלילא שיגלה בגוים. פ"א כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ) (מגלה יא ערכין ז) מי סברת ג' גליות היו ב' גליות היו גלו בז' לכיבוש יהויקים שהיא ח' לנבוכדנצר גלו בי"ח לכיבוש יהויקים שהוא י"ט לנבוכדנצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה כבש יהויקים פי' נבוכדנצר מלך בשנת ד' ליהויקים דכתיב הדבר אשר היה אל ירמיהו ואל כל עם יהודה בשנה הד' ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר מלך בבל ותניא בסדר עולם שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר כיבש נינוה שניה כיבש יהויקים וכתיב במלכים בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו וכתיב (בריש דניאל) בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה ויתן ה' בידו את יהויקים וגו'. ותניא בסדר עולם אפשר לומר כן והלא לא מלך עד שנת ד' ליהויקים אלא מה ת"ל בשנת ג' למרדו ה' שנים היה יהויקים במלכו כשנכבש ושלש שעבד ושלש שמרד הנה י"א שמלך וכן כתיב (בסוף דברי הימים) בן כ' וחמש שנה יהויקים במלכו וי"א שנה מלך בירושלים עלה עליו נבוכדנצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להוליכו בבלה ולא הוליכו דתניא בסדר עולם מיד מת כשנאסר לקיים מה שנאמר קבורת חמור יקבר נמצא שגלו בשנת ז' לכיבוש יהויקים שהיא שנת ח' לנבוכדנצר ועוד כתיב (בסוף מלכים) ביהויכין ויקח אותו מלך בבל בשנת שמנה למלכו ויהויקים ויהויכין בשנה אחת גלו ולא היה ביניהן אלא שלש חדשים וכתיב (בסוף ירמיה) זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע ותניא מה ת"ל שבע ומה ת"ל שמנה שהיא שנת שבע לכיבוש יהויקים שנת שמנה לכשמלך פי' גלו בי"ח גלו בי"ט וכתיב (בסוף מלכים) בחדש החמישי בז' לחדש היא שנת י"ט למלך נבוכדנצר וכתיב (בסוף ירמיה) בשנת י"ח לנבוכדנצר הא כיצד י"ח לכיבוש יהויקים שהיא שנת י"ט לכשמלך. תרגום ואת העם העביר אותו לערים דלא יהוון מונין לבנוי דיעקב ואמרין להון אכסנאי גלולאי. (ובריש פסוק דדברי ירמיה) בת גלי' בת גולים ברתהון דגלואי אברהם יצחק ויעקב. (ובילמדנו ובויקרא רבה אם הכהן המשיח פרשת והוא ישקיט ומי ירשיע) מה לך פה ומי לך פה גלוייא בר גלוייא אי זה כותל בנית כאן ואי זה עמוד העמדת כאן ואי זה מסמר קבעת כאן אמר רבי אליעזר צריך אדם שיהא לו מסמר או יתד קבוע בבית הכנסת כדי שיזכה ויקבר באותו מקום: גל   [אפען זיכטבאר] (גיטין לד) גלויי דעתא בגיטא לאו מלתא היא: גיל   [דאס אינרין פאן דעם גלאק] (ויקרא רבה פ' שור או כשב) דומה לפעמון של זהב והגיל שלו של מרגלית פירש הזוג שמקיש ומתגלגל בתוכו: גלל   [דעק] (עירובין טו) מטמא משום גולל ר' מאיר מטהר. (נזיר לד) במשנ' הגולל והדופק ורביעית דם. (סוכה כד בפ' הישן) בגמרא בראש האילן שהיה רבי מאיר אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו וכו' עד ולא גולל לקבר. (חולין קכו) קולית המתגולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא (ושם עא) ר' עקיבא אומר לרבות גולל ודופק הלכתא גמירי לה: (כתובות ד) אמר רבי יהושע עד שיסתום הגולל פי' גולל כסוי הקבר. דופק אבנים מכאן ומכאן כמו כתלים והמת נתון באמנע והגולל עליהם (אהלות פ' שני) הגולל והדופק מטמאים במגע ובאהל ואין מטמאין במשא רבי אליעזר אומר מטמאין במשא רבי יהושע אומר אם יש ביניהן עפר הקברות מטמאין במשא ואם לאו אין מטמאין במשא איזהו דופק את שהגולל נשען עליו אבל דופק דופקין טהור פי' דופק דופקין הסמך שמסמיך הדופק (א"ב במקצת נוסחאות תרגום בפסוק אך בשרו עליו יכאב (איוב יד) ברם בסריה עד דלא יסתתם גוללא עלוהי כאב): גלל   [מרמאר שטיין] (ע"ז כב) מכתבא גללא בזע ורגלא בחבריה ידע כלומר כשם שעט ברזל הנגר נוקב ובוקע באבן והוא אבן גלל כך רגלא בחבריה ידע פי' אדם ממונה על המכס ומחזר על הנכנסים ויוצאין מרגיש בגונבי המכס וכדגרסינן בפסחים והוא דרגש ביה רגלא זה פי' ר"ח. (גיטין מז) המוכר את עצמו שקל בהדיה חיתא וגללא (חולין סג) אתא גללא ופסקיה למוחיה פי' מרמ"ורו (ב"ק ב) ובער זה השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל עד תומו (מ"א יד) פי' השן שהוא דומה לאבן גלל פי' אחר למה נקרא שן גלל שפעמים נכסה ופעמים נגלה. פי' אחר היינו שן שלועס המאכל ומביאו לידי גללים והפי' הראשון הוא עיקר כלומר מה אבן גלל מכלה כל דבר שמכה בו כמו הלודאי והעוף שאמרנו (בהשולח גט ובאלו טרפות) כן השן מבער כל דבר (א"ב לשון פסוק בעזרא אבן גלל) (עזרא ה): גלל   [קאטה] (כלים פרק כח) חבית שנתרועעה וטפלה בגללים אף על פי שהוא נוטל את הגללים וכו'. (פרק ט' בכלים) אלו כלים מצילין בצמיד פתיל כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה (פרק ה' בפרה) בכל הכלים מקדשין אפילו בכלי גללים וכלי אבנים בכלי אדמה שלא הוסקו בכבשן שאינן מקבלין טומאה לפי שאינן כלי חרס. (ב"ק כ) ההופך את הגלל פי' זבל כדכתיב והוא כגללי צואת האדם: גלל   [קאגיל גרידע] (חולין קיב) עד דמייתי תרי תלת גללי מלחא ושדי לה בי דוגיה רב דימי מנהרדעא מלח ליה במילחא גללניתא ומנפץ ליה (קדושין סב) לחמא אקושא דשערי ומלחא גללניתא פירוש חזק כאבן (א"ב עיין ערך גלל שני): גלילה   [איין לאנד] (שבת עח) אמר אביי בדגלילא שנו פי' מי גליל שהן ידועין כי מועילין לעין בקילור כמו מי דקלים שהן ידועין שמועילין להרקה: גלגל   [העראם דרעהען] (שבת לח) אין נותנין ביצה תחת המיחם בשביל שתתגלגל. (ובפרק ב' בעוקצין) ביצה מגולגלת עד שיגום (ברכות מד) כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא אוקיי סולתא פי' צליית הביצה נקרא גלגול שיתא אוקיי' ו' אונקיות של סולת הכי גרסינן ואמר רבי זירא טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מד' שליקתא כדרבי ינאי פי' טבא ביעתא מגולגלתא מו' אונקיות סולת מטויתא מארבע אונקיות סלת שליקתא היא טובה מכל דבר כמשקלה כרבי ינאי (א"ב פי' מאמר רבי זירא לפי דעתי שטובה ביצה צלויה רכה הנקראת טורמיט' בלשון משנה משש צלויות קשות ומארבע שלוקות במים ופירש גלגול בביצה הוא התחלת הצליה ונוהגים בכל יום לגלגל את הביצה לראות אם היא כבר צלויה): גלגל   [זיסע אליווען] (בעדיות פ' ד') חבית של זתים מגולגלין (ע"ז לט) זיתי גלוסטרא המגולגלין פי' זיתים הנמתקין לאכילה נקראין מגולגלין: גלגל   [איין אוסגיקנעטין טייג] (בפ' שלישי בחלה) אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטין ותטמטם בשעורים הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת משגלגלה ופדאתה פטורה זו המשנה בגרירה (מנחות סז. פסחים ז) הכא בתלמיד היושב לפני רבו עסקינן ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתירא שמא תחמיץ. (נדה ו) כיצד דייה שעתה (בפרק ג' דחלה) נולד לו ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה וכולי מפורשת כאן. (ובפרק ה' דפיאה) אין מגלגלין בטופח פירש עיסה שנגמרה לישתה נקראת מגולגלת: גלגל   [ראד וואלץ] (פסחים צד) חכמי ישראל אמרו גלגל קבוע ומזלות חוזרין (ב"ב עה) האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. (שבת קנא) כי בגלל הדבר הזה תנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. (ויקרא רבה פ' אשרי משכיל אל דל) אמר רבי איבו כתיב נתון תתן לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא והוא עובר על הכל עולם הזה דומה לגלגל אנטליא וכבר פירשנו אותו בערך אנטל. (בבא קמא צב) עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון. (בתרא סז) לא את הגלגל ולא את הקורה ומפרש בגמ' גלגל חומרתא פירוש אבן גדולה ויש בה נקב על כן נקרא חומרתא שהיא כעין טבעת כדגרסינן חומרתא דמריש פטור אבל אסור בר חומרתא ומכניס אותה בראש הקורה השוכבת על הזיתים כדי שתכבד (עירובין קד) וממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת. (סנהדרין קח) תניא רבי יוסי בן דרומסקית אומר אנשי דור המבול לא נתגאו אלא בגלגל העין שדומה למים כלומר הלכו אחר עיניהן (ובסוף מדות) לשכת הגולה שם היתה בור הגולה והגלגל נתון עליו וכבר פירשנו בערך בר ויש מדמים זה הגלגל לגלגל דבית הבד ואומר שזה מכביד על הקורה שעל בית הבד: גלגל   [אויג אפפעל] עינו עגול כשל אדם (בכורות ח) כלומר שעין של אדם עגול. (תמיד לב) יהבו ליה חד גילגלא דעינא. המוריד את הגלגלין בשק (בפ"ג דמכשירין) פירוש האופנים של עגלה. תרגום אופן מרכבותיו גלגליו (קדושין כז) אמר עולא מניין לגלגול שבועה מן התורה שנא' ואמרה האשה אמן אמן ותנן אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה וכו' (א"ב תרגום כבבת עינו כגלגלי עינוהי): גלגל   [ווענדעל שטראסע אין ארט] (עירובין כב) רבי יהודה אומר אם היתה שבילי בית גלגול קא אמרת. (פרק ו' בטהרות) אמר רבי יהודה לא הוזכרו שבילי בית גלגול אלא שהן רשות היחיד לכך ולכך פי' מקום עקום עולה ויורד והגאון אמר אנו קורין גדגד והוא מקום ידוע וכבר פירשנו בערך בית גלגול: גלגל   [קאפף געלד. שעדעל ווירבעל] (בפסיקתא דכי תשא) איתי גולגולתיך. (ובב"ב ח) בלו זו כסף גולגלתא כבר פירשנו בערך ארנון. (בפרק ב' באהלות) השדר' והגולגולת שחסרו כמה יהא חסרונן וכו'. (סנהדרין סה) בעל אוב מעלה בזכורו ונשאל בגולגולת היינו דורש אל המתים: גלגל   [שפינדעל] (פ"ג בעדיות) כל הקליעות טהורות חוץ משל גלגלין דברי רבי דוסא וחכמים אומרים כולן טמאין חוץ משל צמרין. (פרק י"א בנגעים) כל הראוי ליטמא טמא מת אף על פי שאינו ראוי ליטמא מדרס מטמא בנגעים כגון קלע של ספינה וילון ושביס של שבכא ומטפחות סופרין וגלגוליון פי' מיזר ויש אומרים חוטין של משי והן גדילות (א"ב פי' גרגל בלשון רומי הוא שם כלי אשר בו החוטים מתגלגלים): (ובויקרא רבה באמור אל הכהנים פרשת אמרות ה' אמרות טהורות. ובפסיקא דפרה) ע"י שלא המתין לשאול להתפייס מדוד דכתיב ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי וגו' אמר ליה אבנר מה את בעי מן גילגלוי דדין בסירה הועדת פי' ציצית: גלגל   [ווידער קראפט] (נזיר כא) מלא תרווד רקב שני מתים שנקברין זה עם זה נעשו גלגלים זה לזה גזו שערו וקברו עמו נעשה לו גלגלין. (נדה כז) שליא בבית מה תחלתו דבר אחר נעש' לו גלגלין אף סופו וכו' דתניא איזהו מת שיש לו רקב וכו' פי' דבר הנגלל עמו כמו תכריכין ונעשה גלל למת והן תכריכין ודחו תכריכין את הרקב אף סופו כיון שנגלל עפר עם הרקב ונעשו גל אחד נדחית תורת רקב (א"ב בנוסחאות דידן כתוב גנגילין ובעל הערוך הביא נוסחא זו בערך גנגילון: גלאקסינון   [צאבל] (בב"ר פרק כא) כתנות עור ריש לקיש אמר גלאקסינן ובהם היו בכורות משתמשין (א"ב פי' בלשון יוני עור בעוד שערו עליו של מין חולדה יקרה וחשובה הנגדלת במדינות צפון ואולי היא חולדת הסנאים הנזכרת במשנת דכלאים פירוש גלא חולדה פי' כסנאי דבר נחמד בא מארץ אחרת בלשון יוני (ירושלמי דשבת פ' במה מדליקין) ועורות תחשים ר' נחמיה אומר גלקסינון: גלב   [איינע ארט פרוכט] (פסחים לה. מנחות ע) החיטין והשעורים כוסתא גולבא שיפון דישרא: גלבטון   [גראווירט] (בילמדנו פרשת ואתם הדבקים) פטירי ציצים גליבטון. פתוחי חותם תרגום גליפן (א"ב בלשון יוני פתוח וחקוק וכן גליפן): גלבק   [קרייטער. אויגין מיטעל] (בספר' בפרשת שבועות הפקדון) מיגלבקיא בשמן פירוש עשב הנקרא אירבאלוצא (א"ב פירוש בלשון יוני מין עשב ריחו רע וטעמו מר ויש לו גרעין וזרע אשר עינו כעין כרכם וממנו עוצרים מיץ לרפואת חולי עינים ורמאים מזייפים זה המיץ הנקרא מי גלבקיא בשמן או אותו מיץ הוא השמן ומזייפים אותו במי העשב): גלג   [ערצעהלען בערוהמען]. (בב"ר פר' לו) ויהיו בני נח זיל גליג לאמך דקרא תרנגולא אלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחי יתך וקטלך אמר ליה זיל את גליג לאמיך דלא קטעת אימא שוררי ואלו קטעת אימא שוררי הוינא מחי יתך וקטלך וכל המעשה (בויקרא רבה בפרשת והוא ישקיט ומי ירשיע. ובקדושים תהיו פר' עץ חיים היא) אמר להו פנו יתהון מיניה ומלו יתהון ליה דינרין אתעביד ליה כן אזל גליג לבני ביתיה. (ובפסיק' דעניה סוערה) אמר ליה סבא סבא כל מה דאת יכול למגלגלא גליג פיר' למשתבחא שבח: גלוגדקא   [זעססעל] (בביצה כח) זקן אחד היה בשכונתינו והיה יוצא בגלוגדקא שלו. ולא זכר הדום רגליו ביום אפו (איכה ב) תרגום ולא דכר בית מקדשיה דהוא גלוגדקא דרגלוי ולא חס עלוהי ביום תקוף רוגזיה. כמלך עתיד לכידור (איוב) תרגום היך מלך דאיטימוס לגלוגדיקא (א"ב בלשון רומי קוראים לקטקא למין כסא שהוא כמו עגלה לשאת אנשים חשובים בכתף וגירסת מלה זו על אופני' שונים לפעמים כתוב גלגטיקא פעמים כלקדיקא): גלגס   [שפיס העלם] (במגילת איכה זנח ה') ועושין רושם במסמרות הגולגסיים בקרקע ביהמ"ק פי' רמחים (א"ב פי' גלוכיס בלשון יוני להב רומח חנית וחרב עיין ערך גלך ובנוסחאות שלנו כתיב גלאסין פי' בל' רומי כובע ברזל והוא הנקרא קסדא: גולגיקון   [ערמעל האנדשוך] (ירושלמי דביצה פרק בתרא) לא זכינן לאוריתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקון דידיה פי' המפרש בית יד: גלד   [הויט אבגישיילט] (שבת י) מגרד אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו. (ובפ"ט במקואות) אלו חוצצין לפלוף שהוא חוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה ושרף היבש וגלדי צוא' שעל בשרו פי' אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (חולין נה כתובות עו) הוגלד פי' המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה פי' עור דק שעלה על המכה כמו שק תפרתי עלי גלדי (איוב טז) אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפא והעלת' גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. (חולין נד) הגלודה ר"מ הכשיר. (סוכה לה) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה פי' נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורה כשרה שהקרום התחתון מגין (חולין מח) אמר רבא כי הוינן אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. (ובב"מ כד) ר"ש אומר כל כלי אנפוריא רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דרבנן. (במ"ק כז סנהדרין כ) מת לו מת כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי האי דרגש ערסא דצלא. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי (ר"ה כו) והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי כב' וג' שופרו' דמו (שם כ"ז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (יומא מג) בכל יום הית' כביד' והיום הית' קלה תנא בכל יום היתה גילדה עבה והיום דקה. (וביקרא רבה בפ' צו פרשת שנאה תעורר מדנים) אם תאמר דהוה גליד תני רבי הושעי' כעובי דינר גרדיון הוה בו: גלד   [אייז]. (פ' ה' באהלות) השלג והכפור והגליד (ובפ"ז במקואות) אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד פי' המים כשיקפו מרוב הקור כדכתיב קפאו תהומות שם אותו הקפוי גליד דכתיב לא יהיה תור יקרות וקפאון ומתרגם רב יוסף עדי וגליד ובלשון ישמעאל גליד (א"ב בלשון רומי מים נקפאים): גלדן   [איינע ארט פיש]. (בב"ב עד) ההיא גילדנא דימא היא דאית לה תרי שיצי. (ברכות מד) פ' כל נפש משיבה נפש א"ר פפא אפי' גילדנא דבי גילי. (כריתות ו) טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי (כתובות קה) אייתו ליה כנתא דגלדני פירוש סל של דגים גדולים פי' גילדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים זהו צוראף (בחלק ק) בגמ' ר"ע אומר אף הקורא לא תשלח גילדנא מאוניה דלא ליזיל משכיה לחבלה כו'. ס"א גיללדנא מאוניה פי' לא תפשוט העור מן האוזן של בהמה שאותו העור לחבלה היא ולא יצלח למלאכה אלא צלי יתיה באש ואיכול ביה תרי גריצן שתוכל לצלותו עם עורו ולאכול בו ב' עוגות: גלודקיא   [זעסעל]. (ביצה כה). (ס"א גלוגדיקא וכבר פירשנו למעלה בזה הפרק): גלה   [גלאנץ העל]. (פסחים יג) ר"מ אומר אוכלין כל ארבע והאי דקאמר בתוך הנץ החמה הוה קאי בגלוהי. (תענית ג) למעוטי בגלוהי דליליא פי' לשון נוגה: גלחי   [איין שטאט אין סדום] (נדה ע) אמר רבא דינא דלאו דינא דדייני בגלחי פי' עיר שבארץ סדום ששמה כן דנין בה כן דאית ליה תורא נרעי חד יומא שורי וכל השורים שבעיר: גלטורי   [אויסריפין] כבר פירשנו בראש הערוך: גליא   [פראנקרייך] (יבמות סג) אפילו ספינות באות מגליא לאספמיא (ובילמדנו פרשת ויצא) מארץ שבים מגליא ומאספניא ומחברותיה פי' שם מדינה גדולה בלשון רומי והיא הנקראה לנו צרפת וממנה היו המאורות הגדולים רש"י ובעלי תוספות: גליא   [איין שענדלעכן נאהמען] (ירושלמי דשבת פרק תמר רבי עקיבא) את שקורין אותו פני אריה קורין אותו פני עין כוס עין קוץ גדיא גליא עי' ערך בית גליא: גליון   [דאס לעהרע פאפיר וואס בייא איין ספר] (שבת קיו) הגליונים של מעלה וכו' פי' שלמעלה ושלמטה בדף שבתחילה ושבסוף קודם שמתחיל בראשית ושאחר כל היד החזקה מקום דלא כתיב ביה מידעם (בידים פ"ג) הגליון שבספר שלמעלה ושלמטה שבתחלה ושבסוף מטמא את הידים ותיפוק ליה משום גיליון דידיה מקום כתב לא קא מיבעיא לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש וכבר פירשנו בערך גליון: גליור   [דאס שלאפסטי מיליטער] (ברכות נו) גדול העונה אמן יותר מן המברך אמר רבי נהוראי השמים כן הוא תדע שהרי הגיליורין מתגרין במלחמה והגבורים נוצחים (נזיר סו ובילמדנו באלה המשפטים) אם רואה גליור אחד אין עומדין מלפניו (בב"ר פרשה סד) ואלה תולדות יצחק לא תבזין לא ברומי זעיר ולא בגליור זעיר (ובפסק' דהחדש) רבי יוחנן אמר אף הסרסור הרגיש בעבירה מלכי צבאות ידודון ידודון רבי יודן בשם רבי איבו אמר מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהון דמלכיא אפי' מיכאל וגבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו של משה וכיון שחטאו אפילו פני הגליורין לא היה משה יכול להסתכל בם שנא' כי יגורתי מפני האף והחמה פי' גיליורין חלשין פי' אף וחמה שני מלאכי חבלה (א"ב פי' בלשון יוני משרתים של אנשי המלחמה תרגום בפסוק וישב מרדכי אל שער העיר וגוליר דהוה נגיד סוסיא): גלית   [אומפערשעהמט] (סוטה מב) גלית שבא בגלוי פנים ואמר ברו לכם איש: גלד   [קלייד שפיז] ושריון קשקשים הוא לבוש תרגום ושריין גלכים (א"ב פירוש בלשון יוני להב וחוד חנית ומסמר והיו בבריון חודים נוטים חוצה עיין ערך גלגס): גלם   [אומפערטיגע זאך]. (שבת נו) הא תירגמא אביי אליבא דרבא בגלמי. (חולין כה) בגמרא הטהור בכלי עץ גולמי כלי עץ טמאין פשוטיהן טהורין גולמי כלי מתכות טהורין פשוטיהן טמאין כו'. (ובפרק ג' בעדיות פרק י"ב בכלים) ד' דברים רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני של מתכת ושל בעלי בתים ותלוי המגרדות וגולמי כלי מתכות וכו' פי' כל כלי שהוא מוכן להתחיל להעשות ועדיין לא נעשה שמו גולם כדאמרינן כל העומד נשוף וכן אדם עד שלא נזרקה בו נשמה שמו גולם מלשון גלמו ראו עיניך וכן זה כלי מחט שאין לה ראש חד ולא נקב ומשום כן לא מטמא גלימא שנעשה כגולם (שבת עז) פי' כשיושב עטוף נראה כאדם שאינו יודע לעשות כלום כמו וחילופיהן בגולם שבסוף אבות. פי' אחר נראה כמו שאין לו לא יד ולא רגל כמו גולמי כלי מתכות (בב"ק קיד) יכול יגלום עליו ת"ל וחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו פירוש יכול יגלום החשבון ויטעהו ת"ל וחשב: גלם   [הוגל בארג] בפסיקתא (בויהי בשלח פרעה) ארכביה הוה מסיק לי' טורין ומחית ליה גלמן. ומגבעות אשורנו תרגום ירושלמי גלימתא. על ההרים הרמים ועל הגבעות תרגום ירושלמי על טוריא רמיא ועל כל גלימתא. וממגד גבעות עולם ובזכות ארבעת אימהתא דמתילן בגלימתא: גלם   [טהאל]. תרגום יחפרו בעמק. (איוב לט) מחפשין בגלימא: גלם   [מאטטע, דעק]. תרגום ותכריך בוץ וגלימא דבוץ (תענית כג פרק סדר תעניות אלו) וגלימא אחד כתפיה אמר להו טלית שאולה היתה פירוש לבוש העליון: גלם   [שלאכט גיוועהר]. תרגום מכת חרב והרג קטילת סייפא גולמין גולפין פי' כלי מלחמה): גלמודה   [ענטווטהנד אלליין] גמולה דא מבעלה (סוטה מב) פירוש מועתקה מלשון ביום הגמל את יצחק: גלמהרג   [שטיק מויער]. (סנהדרין צה) למחר כל חד וחד מינייכו ניתי לו גולמהרג טינא מינה פי' גלם חותם שבטבעת הרג הוא סיד של חומה מינה מן החומה כלומר דהכי אמר להם למחר אלו לא תהיו עושים אלא כל אחד מכם יביא לי מסיד החומה כמלוא טבעתו שיהא החומה נהרסת. (בהלכות גדולות בסוף שבת) הני גולמהרג אסור לטלטלינהו בשבת' טבעי דטינ' (א"ב בנוסחאות שתי תבות כתובות גולמו הרג ופירש רש"י חתיכה של חומה בלשון פרסי): גלמיש   [צעדער טענין בום] (ר"ה כג) מאי קתרוס אמר רב אדרא ואמרי לה גולמש (א"ב הרגום בחור כארזים חסין כגלמושין): גליני   [איין שטילעס מעער]. (ירושלמי דשבת פ' מי שהוציאוהו) אם היה גלוני על דעתיהון דחבריא אסור פי' בלשון יוני ים שקט בלא גלים: גלסטר   [קאפף ריגיל שלאס]. (עירובין קכ) נגר שיש בראשו גלוסטרא. (שבת קכ"ג פרק כל הכלי') אמר רבי אלעזר קני' ומקלות וגלוסטרא. ס"א קלוסטרא ופיר' בערך קוף (א"ב פי' קלוסטר בלשון רומיי ויוני בריח ומנעול עיין ערך קלסטרא). גלסק   [רונדער קיכין] (ברכות ס) כמה מיני גלוסקאות הביא לפני (פ' י' בדמאי) קח לי גלוסקין אחת. (שבת ל) המכב' את הנר (כתובות קיא) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ (עירובין לז) בגמ' ר' יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו או גלוסקא אחת. (פסחים ו) גזירה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עילוה. (ושם מא) ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות (ובפרק קמא דידים) המים שהנחתום מטביל בהן את הגלוסקין פסולין. (ב"ר פ' פט) חטאו משקה מלך מצרים והאופה ולשר האופה נמצא צרור בגלוסקין שלו פי' ככרות לחם: ס"א קלוסקין (א"ב פי' קלקס בלשון יוני עוגה ופת עגול קטן עיין ערך קלסק): גלסקם   [זארג געלד טאשע]. (ב"מ כא) מצא בחפיס' או בגלוסקמא (גטין כז) מצאו בחפיסה או בגלוסקמא אם מכירו כשר (מעילה כא) הבא לי מן החלון או מגלוסקמא. (מגילה כו) גלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות. (במ"ק כד) רבי אליעזר אומר משחרב ב"ה בן שלשים יוצא בגלוסקמא רבי יהודה אומר גלוסקמ' הניטלת באגפים ולא הניטלת על הכתף (קידושין נ) ובכולם אע"פ שאמרה הבא לי מן החלוי והביא לו מן הגלוסקמא. ויישם בארון תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא (ב"מ כא) (גיטין ח) מאי גלוסקמא אמר רבה בר שמואל טליקא דסבי ובלשון יון תיבה גלוסקום: גלע   [ענטבלעזע בענעצען]. (נדה כד) אם יש בה מכה והיה יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה פי' להרהר כדכתיב ולפני התגלע הריב נטוש. פירוש אחר אם יש בה מכה והיא יכולה להתגלות כפי' חכמים עד שלא יתגלה לך הריב וזהו עיקר וכן הוא בלשון ישמעאל: גלעד   [אורטס נאהמע] (בחלק) דורשי רשומות אמרו לי גלעד ולי מנשה גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד וכו'. (בילמדנו ויזכור אלהים את רחל) אליהו מתושבי גלעד מעיד על תחיית המתים מנשה מעיד שמקבל את השבים ואפרים מבני בניה של רחל מעיד על פקידת עקרות יהודה מעיד שהקב"ה הציל את תמר מן האש כשאמר הוציאוה ותשרף וכן חנניה וחביריו שהוא מבני יהודה: גלען   [פרוכט קערין] (פ' ז' בשביעית) קליפי רמון הנץ שלו קליפי אגוזין והגלעינין שלהן יש להן שביעית. (ובפ' אחרון דתרומות) גלעיני תרומה בזמן שהוא מכניסן אסורות (שבת עו) חוץ מקליפיהן וגלעיניהן (יומא עג טי"ח דכלי') האוכל ביום הכפורי' ככותב' הגסה כמוה וכגלעינתה. (ובפרק ב' בעוקצין) כל הגלעינות מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות יש ספרים כתוב גרעינים ופירשתי בערך גרע: גלף   [פאם, ערדענער קרוג] (יומא יב) בסוף הלכה דלשכת פרהדרין. (מגילה כז) אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למשבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה. (בב"מ מ) יוציא לו שתות איכא גולפיה ושמריה. (עבודה זרה לב) וחרס הדרייני ורמו ליה לחבריה בגולפי חיוורי. (נדרים מט) רב יהודה כי אזיל לבי מדרשא שקל גולפא על כתפיה ומוליכה לבית המדרש ויושב עליה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (תגיגה כה) אמר אביי שמע מינה דינא הוא למטרח אגלופו שבעין יומין מקמי מעצרתא פירוש קנקני וגולפי חביות וכדים אחד הן והן של חרס: גלף   [שטעכען, גראבן, שניצצען] חיזו ביעין תרגום מקלעת פקעיה וכן פתיחי מקלעות ועשוי כרובי' ותימורות (בב"ר פ' מח) וברכתי אותה עיקר מטרון לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר טמרון (א"ב פי' בלשון יוני פעל הפותח פתוחי מקלעות): גלפקר   [קעאטץ, גראב וואללען קלייד] (שבת נא) נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרון או נוטל הגליפקרין ומניח את הסדינין. (גיטין לה) ולא קבילת מן כתובת' אלא גלופקרין אחד פי' כסות עבה של צמר והן הן גישפנקי וישנין תחתיהן בחורף ויש בהן ציציות כדי שיחממו האנשים: גלש   [זידען, הייסמאכן] (פסחים לז) המעשה קמח על גבי מי גלשים החלטה מי גלשים על הקמח פירוש גלשים מים רותחין הרבה: גלש   [קאהל קעפפיג] תרגום גבח הוא גלוש הוא: גלתא   [היללע קלייד] גלי ותיב כבר פירשנו למעלה בגל: גם   [אבשניידען, טרענען] (בפ"י דשביעית) אילן שנגמם והוציא חליפין (ובפ' ד') ב"ש אומר יגום ב"ה אומר ישרש ומודין במחליק עד שיגום פי' כורתו ומניח השורש בארץ. (ובפ' ב' בכלאים) אם רצה גומם עד פחות מטפח. (ובפ' ט' בתרומות) ואסורין מלאכל עד שיגום. (בכורות לא) במשנה על אלו מומין חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו. (פ' י"ז בכלים) נפרצו שיעורין כזתים נגממו שיעורן במה שהן. (חולין צב) רב אסי גיים ליה פי' רבינו חננאל מניחו על הבשר כד עבד בר פיילי בגיד הנשה דהוה גיים ליה ואמר ליה שמואל חות ביה טפי מעשה דבר פיילי בגמרא הנוטל גיד הנשה פי' בר פיילי היה מנקר ירך של בהמה הוא קא גיים בגיד הגשה כלומר מניח שמנו בבשר ולא היה מדקדק עליו ליטול כולו כדרב אסי בלובן. כוליא דהוה גיים ליה חזיה שמואל א"ל חות טפי כלומר חטט אחריו אי לאו דחזיתך הוות ספית לן איסורא אירתת נפל סכינא מידיה א"ל דאורי לך כרבי יהודה אורי לך דאמר יקיים בו מצות נטילה כלומר אינו צריך לדקדק אחריו וכן עשה רב יהודה בקרום של טחול רבי יהודה אומר גוממו עם השופי פי' חותכו. (חולין מד) לא קשיא הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי פירוש נתעכלו כדאמר גיממו עם השופי. ובגמרא דניקבה הריאה אתגום שרי. מצא בהמה שפיה גמום. (ושם ע) המבכרת וגממו כותלי בית הרחם מהו פי' נתעכלו שפתי בית הרחם כדאמר בענין נפל לחי התחתון דאיגום איגומ'. (בכורות מד) הא דאיתעקור איתעקורי הא דאיגום איגומי ודאיגום איגומי מי מפסלה והא תנן פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגום תירגמא זעירי לעיל מדכרותיהו (ובפ' ד' בשביעות ובב"ב פ') זיתים לקוץ קוצץ למעלה מעשרה או גומם מעל הארץ כשרוצה לומר ישמעאל ירדו אומר גוממו: גם   [גרוב] (בפ' ג' בכלאים) נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת פי' גומא בור כדכתיב חופר גומץ בו יפול. (נדה צב) רב מלכיו א"ר אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות פי' גומא עומק שצומח בו שיער כמו שאמרו בהשותפין בשביל איוב בחגיגה בסוף גמ' דאין דורשין (חגיגה יט) שלש גממיות בנחל פירוש שלשה חפירות בנחל (א"ב תרגום יגמא ארץ יעביד גומתא בארעא): גם   [דריטער בוכשטאב דער גריקען אלף בית] (עירובין נה) היתה עשויה כמין קשת או כמין גם. (פסחים ח) ורבי יוחנן אמר שורה תחת כמין גם תניא כותיה דר' יוחנן ב"ש אומר שתי שורות על פני כל המרתף חיצונה רואה את הפתח ועליונה רואה את הקורה פי' כל אותן שלפני הפתח שורה אחת וכל אותן שתחת הקורה שורה אחת ויבאו כמין ד' הפוך. (זבחים נג) היכי עביד רב ושמואל חד אמר נותן וחוזר ונותן וחד אמר מתנה אחת כמין גם. (שם סא) כשעלו בני הגולה הוסיפו עליהן ד' אמות מן הצפון וד' אמות מן המערב כמין גם מאי טעמא וכולי. (ב"מ כח) מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו פי' אחד אמר כך ארכו וכך רחבו ואחד אומר מדת גמיו אני יודע שבין האורך ובין הרוחב יש לו י' אמות היינו גמיו מדת שני צדדין ינתן למדת ארכו ורחבו דידע בדוקא כמה וכמה ארכו יותר על רחבו. (ב"ב סב) איבעיא להו סיים להן את הקרנות מהו או כמין גמא או כסירוגין פי' מצר הקרנות של שדה בלבד ושאר כל השדה לא מצר לו או מצר לו מזרחה צפוני והוא כמין גמא ועלתה בעיא זו בתיקו וקיימא לן כל תיקו דממונא לקולא ויד הקונה על התחתונה ואינו לוקח אלא בפחות שכך הדין שלא להוציא ממון מיד מחזיקו בספק ויש אומר חולקין מפני שהוא ספק וכל ספיקא דממונא חולקין ולת נתברר לנו להכריע הלכה למעשה. זה פי' רבינו חננאל (שבת קה) על הנס ועל האימרא כבר פירשני בערך אמר (ובכלי מתכות פי"ד בכלים) ושל גם שנשבר מתוך גומו טהור פי' מפתח שהוא בשוק עם הרגל שאינו נפשט. (ובשלש על שלש פרק כ"ח בכלים) עשאה כמין גם רבי עקיבא מטמא (מגילה כט) בשלמא למאן דאמר כי תשא היינו דמתרמי בההוא גמא ויש ששונין בההוא גונא (א"ב גמא אות שלישית יונית (במשנה שקלים פרק בשלשה פרקים) יונית כתוב בהן אלפא ביתא גמא וצורתה כמין דלת הפוכה): גם   [טרינקען, זיפין] (שבת עז) איבעיא להו כדי גמיאה או כדי גמיעה א"ר נחמן בר יצחק הגמיאני נא מעט מים החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ. (תולין קיא) רב בר סבא איקלע לבי רב נחמן קריבו ליה כבדא שלוקא ולא אכל פי' אף על גב דרב נחמן חלטי לי' ברותחין ואכיל כד איקלע רב בר שבא לגביה קריבו ליה כבדא שליקא דהוה חלטיה ברותחין ולא אכל אמר רב בר שבא רבה לא אכיל וכיון דחזייה רב נחמן דלא אכיל אמר גמו לשבא פי' מקולקל במיעיו הוא דרך הקאה הגיעו ואין בו כח לאכול ומתירא שמא יקיא לפיכך נמנע מלאכול זה הכבד כלומר היא על שם האיש ששמו בר שבא כמו אכילה גסה ואע"פ שמראים הדברים כי אם יקרע הכבד שתי וערב והסמפונות ויהיה חתיכו לתחת שרי הא מעשים בכל יום ולא שרו אלא אחרי צלייתו באש אם ירצה אחרי כן לשלקו מותר אבל בלא צלייה אסור ואם היא מתובלת אוסרת ונאסרת זה פי' ר"ח. פ"א גמו לשבא האכילוהו על כרחו: גם   [טראסטינע] (כלאים פ"ו) סיפקה בחבל או בגמי (שבת עח) גמי כדי לעשות תלאי לנפה. קנה וסוף תרגום קני וגמא: גמגם   [שטאמלען] עיין ערך מגמגם: גמד   [צוזאממען ציהן, איינשרימפען] (פסחי' קיא) גמוד מסאני ולקי כרעי פי' נדחקו ונקמטו: ס"א גמור ברי"ש פי' נשתברו " (גיטין נ"ז) אף ארץ ישראל בזמן שיושביה עליה רווחא אין יושביה עליה גמדא. (חולין מג) ושט דאכלה ביה ופעיא ביה גמדא ליה ומתחא ליה פי' מכויץ ליה ופשיט ליה. (יומא סט) האי נמטא גמדא דנרש שריא פי' לבד כווץ וקמוט והוא קשה והוא כמו כמט בחילוף אותיות: גמד   [שפאננע, איין גילינקטטר] (בב"ב צט) מי שיש לו גינא שני גומדין ומחצה יבנו. (פ' כ"ט בכלים) כפה של זקנה והגומדיין של ערביין פי' בגד שהוא אמה על אמה ונותנין אותו ערביין על פיהן ועל אפיהן ואינם נושאין אותו אלא במדבר ערוב הקור וגמד פי' אמה כדכתיב ולה שני פיות גמד ארכה ומתרגם רב יוסף גרמידא וכן פי' שני גומדין ומחצה אמתים וחצי וי"א גמד הוא שיעור אמה בלא אצבעות כלומר פחותה ודומה לענין של מעלה אין יושביה עליה גמדא. איש אטר יד ימינו תרגום גבר גמיד בידיה: גמד   [עללע אששויפעל] (ערכין יא) תנא היה אמה וגמדה אמה וקת' יוצאה עמנה פי' מגריפה כלי שבה חותין את האפר על המזבח תרגום ויעיו ומגרופיתיה ואמה היא ארכה וגמדה אמה וגבוהה אמה וי' נקבים היה בקתה שחלולה היתה: גמדא   [איין נאהמען איינעס ראבינר] רבי חייא בר גמדא (תמיד לב כתובות סג). רב גמדא (בבבא קמא עב): גמז   [קנאספע] (פסחים נה) ומתירין גמוזיות של הקדש (מנחות עו) פי' הפרחי' שעונין סביב האילן של הקדש הגאון היה קורא גואזיות ופי' הם נצרים הפורחים משרשי אילנות והם קשקושי אילנות וענפיהן (א"ב פי' בלשון רומי נצי האילנות ולולבי הגפן הנאכלים): גמז   [איין פרוכט עהנליך וויא פייגין] (במגילת איכה היו שריה לראש) א"ל ומה חיליה אמר ליה דהוה אכיל חד גמזין ופשיט עליה מאה פרקין פי' פרי הוא ודומה לתאנים ובל' ישמעאל קורין אותו גומיז (א"ב גמזוז כתוב): גמזו   [איין שטאדט אין פערסיע] (תענית כא) נחום איש גם זו י"מ שם מקום ואמר בדברי הימים יש שם אחת מן העיירים גמזו שמה: גמטריא   [מעסט קונסט] באבות תקופות וגמטריאו' פרפראות לחכמה פי' במקום אחד כותבין א' במקום מאה כותבין ק' (א"ב בל' יוני ורומי פי" חכמה מדת הארץ וחז"ל קראו כן לחכמת החשבון אשר שניהן מיני חכמות הנדת ובידיעתה יוכל אדם להשיג חכמת התקופות ומהלך שמים והכרת דברים אלו מכינים להבין חכמות אחרות לכן אפלטון מונע תלמידיו מחכמות אחרות בלי הקדמת השגת גמטריא וחשבון וזה טעם פרפראות לחכמה פי' בלשון יוני עגולים כי החכמות נתונות כמרכז בתוך עגולה הגמטרי' ואין זה מקום להאריך): גמל   [איין אונגענעהמעס ווארט] (במגילה כה) האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בגימל ושין פירוש בערך סן: גמל   [קאממעל] (ברכות נז) נפל עליה גמלא פרצה פ' גמל שהיה נושך איתפרק ליה אשיתא שנפל כותל אחד ועל להתם (מכות ה') מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל (סנהדרין קו) גמלא דאזל למיבעיא קרני אודני דהוו ליה גזוהי מיניה. (יבמות מה) גמלא במדי אקבא דקראי. (א"ה נוסחאותינו רקדא): גמל   [בריק] (שבת ק) דזרק ונח אגודא דגמלא מיחייב (מ"ק ז) והוא דליכא מברא פי' גשר של נסרים (ב"מ כא) ואי איכא גמלא לא ממעטינן. (סנהדרין סז) כי מטא לאשקויי מייא פשר וקם טגמלא דטוסקנית' פי' על לוחות של גשר קטן: גמל   [יאך געשפאן] (מ"ק יג) מריון דבי בר אבין ומר בריה דרב אחא בריה דרבא הוו להו גמלא בהדי הדדי פי' צמד בקר (א"ב פי' בלשון רומי זוג וצמד): גמלן   [גרויס] (שביעית פ"א) הגמלונים (שבת כו) שומשמנא גלמנא (ע"ז כח) חיפושתא גמלניתא פירש גדול בלשון יוני קוראים לגדול מגלון: גמן   [מוילקארב] (שבת נה) העגל יוצא בגימון פי' תולין לוח בפיו שלא יוכל לשתות החלב. פי' אחר עץ קטן כמו עול גמר' א"ר הונא בר נורא אמר רבי אלעזר מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו (א"ב פי' בלשון יוני רסן ובגד נתון בפה בהמה וכל דבר קושר ומעכב): גמן   [פאדען] (סוכה לו) אוגדין את לולביהן בגימונים של זהב פי' חוטין של זהב ועיקרו מלשון גמי: גמס   [עהע קאנטראקט] (בב"ר פרשת כו ובויקרא רבה בסוף אחרי מות) רב הונא בשם רב יוסף אמר דור המבול לא נמחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות לזכר ולבהמה (ובילמדנו בסוף פרשת בראשית) אמר הונא בר אבין לא נתחתם גזר דינם של דור המבול עד שכתבו גמיסקון לזכר ולנקבה ובפסיקתא דהחדש למלך שנשא נשים הרבה ולא כתב להן גמיסקון פי' כתובה ולשון יון הוא (א"ב פירוש בלשון יוני נשיאים): גמע   [פערשלונקען] תרגום יעלעו דם (איוב לט) גמען אידמא: גמר   [בעשליסען. מאללענדען רויכגווערץ]. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר אע"פ שחין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. (ביצה כב) ומניחין את המוגמר ביום טוב: (שבת יח) ומניחין את המוגמר תחת הכלים ומתגמרין והולכין כל השבת. (מ"ק כז) ואין מניחין לא את המוגמר ולא את הבשמים בבית האבל פי' מוגמר בלשון לעז ספומי"י (א"ב תרגום מקטרת מור ולבנה מתגמרא מן קטורת בוסמין ונקרא הקטרת מוגמר מפני שניתן על גבי גחלים תרגום גחלי אש גומרא דאשא וגם נקרא מוגמר שכלו נגמר ונאכל תרגום וכליל על מזבחך וגמיר לרעוא על מדבחך): גמר   [לערנען] (שבת קו) גמ' גמור זמורתא תהא (שם קיג ביצה כד ע"ז לב) פי' רב האי גמרא גמור זמורתא תהא פי' אמר ליה רב יוסף אם תמצא לומר גמירי הא גמרת לך הלכה כמותו ואי לא פליגי הא לא פליגי: גמר   [איבערליפערונג] (יומא יד שם לג) אביי מסדר מערכה משמא דגמרא פירוש לא אמרה מטי חכם אלא סתם (א"ב תרגום קח נא מפיו תורה גמר כדין מפומיה אורייתא): גמר   [בעפרידען דיא וואלאסט] (פסחים פז) וילך ויקח את גמר בת דבלים גמר שהכל גומרין בה (א"ב באים עליה ומערין וגומרים) דבלים דבה רעה בת דבה רעה ד"א שהכל דשין בה כדבילה כו': גמר   [גארפונקיל] ושעריך לאבני אקדח תרגומו לאבני גמר: גמר   [פאלקוממען. פרעכטיג] לבושי תכלת תרגום לבושי גמיר פתות וסגנין לבושי מכלול תרגום לבושי גמר. המה רוכליך במכלוליך בגמר כל מיני תושבחתא: גמש   [ביקען. בייגען] (יומא סז) זמנין דגמיש ליה לרישיה ולאו אדעתיה פירוש דכייף: גן   [גארטין] (עירובין כג) הגנה והקרפף שהוא ע' אמה ושירי' על ע' אמה ושיריים. (שם כח) כי קאמר רב בדגנוניתא. (ב"ב סח). המוכר את העיר ומי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גנונייתא. דכתיב שלחיך פרדס רמונים: (ע"ז ו) השבת מתעשר זרע וירק וזירין התם בדגנוניית' פ' גן ממש: גן   [רוהען] (בתרא נח) א"ל מאי קא עביד אברהם אבינו גני בכנפיה דשרה פי' שוכב (א"ב תרגום תחת צאלים ישכב תחות צללי יגני): גן   [וועגן, דערווייל] (יבמות צ) יורשה ומטמא לה ואוכלת בגינו תרומה. על כן בא אלינו תרגום בגין דין: גן   [שענדן, שעמהען] (פסחים קיז) מתחיל בגנות ומסיים בשבח (ברכות מה) העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח והתניא הרי זה מגונה פי' ר"ח אוקימנא בשאר ברכות אבל בבונה ירושלים וכיוצא בהן שהן סוף ברכות הרי זה משובח: ומפרש בתלמוד ארץ ישראל כאן לכתחילה כאן לבסוף ורב אשי דהוה בתראה הוה עונה אמן דבונה ירושלים בלחישה כי היכי דלא לימרו סליקא ברכת מזון ואתו לזלזולי בברכ' הטוב והמטיב ש"מ דמשום שהיא ברכה אחרונה וכיוצא בה כל ברכה אחרונה עונין אחרים אמן (א"ב תרגום בפסוק בימים ההם כשבת שבת לחורין גנאי למסכנין ופי' מלה זו בלשון יוני פעמים דבר משובח ופעמים הפכו דבר מכוער): גן   [ווייב, גאטטין] גיני גינייא (בב"ר) כבר פירשנו בערך אנתרופי: גן   [אבטהיילונג, גארטענבעט] (בילמדנו והיה עקב תשמעון פרשת ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך) היושבת בגנים חברים כשהחברין יושבים גנוניות גנוניות ועוסקים בתורה אני יורד אצלם ואני מקשיב לקולם ושומע שנאמר לקולך השמיעני: גנאך   [גארטין] תרגום הזובחים בגנות דדבחין בגינאך טעוותא והמטהרים אל הגנות ודמדכין לגינאך טעוותא: גנב   [שטאהלען] (תענית כו) ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות פי' גונבי עלי גונבי דעת יושבי פרדסאות באומרם להם כי התאנים הבכורות הללו אנו הולכין לכתוש אותן במכתש שלפנינו בעלי שעל כתפינו לעשותן קציעות של דבילה פי' עלי יד המכתש כדכתיב אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי: גנב   [שווייף, שוואנץ] (שבת עז) מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה. (מ"ק יז) אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא והיא דידה עבדא (חולין ס) סימן חיה שור כרסתן פרסתן רב רישיה רבה גנובתיה רבן פסיעתיה וחילופיהן בחמרא נפקא מינה למקח וממכר (שם עט) רבן אודניה וזוטר גנובתיה פי' זנב. יחפוז זנבו תרגום כאיף גנובתיה: