משתמש:מושך בשבט/ערוך/18

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרוש   [זיך אבזאנדערן] (סוטה כ) אשה פרושה ומכות פרושין אשה פרושה כגון יוחני וכב' פי' במקומו (ירוש') מכות פרושין זה המשיא עצה ליתומין להבריח מזונות אלמנה. בחדא אלמנה רבי שבתי הוות מבזבזא בנכסאי אתו יתמי לרבי אלעזר אמר להון ומה נעביד לכון ואתון עמא שטיא כד נחתון אודעון לאכתובא הכי אמר לן אליעזר אמר להון הכותב אתחמון מזבני נכסיכון וכד תחזי היא דאתון מזבנין נכסיכון היא תבעת פותא ומובדה מזוני עבדון כן לרמשא אתת קבילת לרבי אלעזר אמר מכת פרושין נגעה בה פירוט שכמי העושה מעשה שכם שמלו שלא לשם מצוה פרוש נקפי המתרחק מלדחות בני אדם בדרכים ונרחק ונוקף רגליו באבנים. פרוש קיזאי כיוצאי הו' נדחק שלא להזיק העוברים והשבים ומקיז דם בכתלים. פרוש מדוכיא דמשפע כעין מדוכיא כלומר כירך בגדיו בידו ומראה עצמו מתרחק ממגע בני אדם שלא יטמא פרוש מה חובתי ואעשנה כלומר נשארה לי חובה פ"א נקפי שהולך כפוף כאילו הוא עניו ואינו מעיין בהליכתו ומנקף רגליו ולבו רע המקיז דם בכותלים כיוצא בו מראה עצמו כאלו הוא עניו ומרוב ענוה אינו מעיין בהליכתו אלא מכה זרועו או כתיפו לכותל ויצא הימנו דם ולא לשם שמים אלא לרמות בני אדם דמשפע כמדוכה ומי שמתעטף בטלית משופע הוא כעין מכתש שהפוך הפה למטה שראשו מלמעלה קצר ורחב מלמטה כך זה שעושה לפנים שהולך וטליתו משופע סביביו קצר מלמעלה ורחב מלמטה מה חובתי ואעשנה כלומר הודיעני מה פשעי ואתקן הא מעליותא היא מה חובתי תיתי ואעשנה כלו' שאין אדם יכול להגיד עלי שום פשע. פרוש מאהבה מאהבת אדם נעשה פרוש כלומר בשביל אהבת אדם או בשביל יראת שמים שגדול העושה מאהבת שמים מיראת שמים. (ירושלמי בפ' הרואה) ואהבת את ה' אלהיך וכתיב את ה' אלהיך תירא עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט. שבעה פרושין הן פרוש שכמי מחזי טען מצותא אכתפיה כגון עצים לעשות סוכה וכיוצא בה. פרוש נקפי אקיף לי ואנא עביד מצוה. פרוש קיזאי עבד חדא חובה וחדא מצוה ומקיז חדא לחדא. פרוש מה נכייתא מה דאית לי אנא מנכה ואנא עבד מצוה פרוש מה חובתי ואעשנה חדא חובה עבדית דנעביד חדא מצוה דכוותה. פרוש יראה כאיוב פרוש אהבה אברהם כדכתיב זרע אברהם אוהבי אין לך חביב מכולם כאברהם שהוא פרוש אהבה. (שבת יא) כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ אטו זב פרוש לאו דברים טמאים אכיל (פסחים ע) ואנן טעמייהו דפרושים ניקום ונפרש כלו' מדרס פרושין הוא זה אלא טעמא דהאי קרא הכי הוא וזבחת פסח לה' אלהיך וגו' (סוטה מט) מתה מהרה ופרישות (חגיגה יח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין פי' הן החברין האוכלין חוליהן בטהרה כשנוגעין בבגדי עם הארץ כאלו נטמאו מדרס וצריכין טבילה לאכול חוליהן בטהרה (בסוף ידים) קובלים אנן עליכם פרושין פי' פרוש הוא שפי' עצמו מכל טומאה ומן מאכל טמא ועם הארץ שאינו מדקדק במאכל ומנין שהוא כן דקאמ' לעיל לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ ומסקי' בהלכה שלא יהא רגיל אצלו ויאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו. מט' קבין ופרישות פי' בערך קב (נדה ב) פרשה וראתה היא טמאה והן טהורות פי' פירשה מן מיטתה. (פסחים צב) הפורש מן הערלה כפירש מן הקבר (ברכות טו) בפרש שדי מלכים בה תשלג פי' כשאתה מפרש ומדקדק אותן אותיות ותיבות שיש בהן מלכות שמים דהיינו קריאת שמע (קדושין כג) איכא דאמרי גדול הוא זה פי' למיתה וזה פי' לחיים פי' עבד גדול היה ומתירא מר זוטרא דאי מתגייר קנה עבד נפשי' בן חורין וחזקה דמחיים ולא כלום הוא לכך החזיק בו בשעה שהיה גוסס והיינו זה פי' למיתה וזה פי' במקומו לעבדות. איכא דאמרי עבד קטן היה והחזיק בו לאחר מיתה כאבא שאול. (חולין לח) אלא פשיטא זה פי' למיתה וזה פי' לחיים. (בסוף פיאה) מי שיש לו ר' זוזים לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעש' עני היו לו ר' חסר דינר אחד אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול (ירושלמי) חד תלמיד מן דדומא היו לו ר' חסר דינר והוה ר' יליף וכי עמיה חדא לג' שנין מעשר מסכינין עבדון ביה תלמידוי עיינא בישא ועלין ליה אתא בעי מזכי עימיה א"ל ר' אית ליה שיעורא א"ל זה מכת פרושין נגע בו רמז לתלמידיו ואעלוינה לקפילי' וחסרוניה חד קרט וזכה עמיה היך מה דהוה יליף: פרש   [מיסט אונפליהט]. (פסחים כ) נמצא בפרש כולו טהור (שבת קנא) וזריתי פרש על פניכם לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ונופלת על פניו ואומ' לו טול מה שנתת בי (חולין קיו) מעמידין בקיבת נכרי ובקיבת שחיטת נכרי ובכשירה שינק' מן הטרפה וכ"ש בקיבת טריפה שינקה מן הכשיר' מאי טעמא דחלב המכונס בעור קיבה פירשא בעלמ' הוא. (בכורות ו) עור הבא כנגד פניו של חמור מותר מאי טעמא פירשא בעלמא הוא פי' כשנולד החמו' יש לו עור דק על פניו כעין שליא ולאו שליא הוא ואינו דבוק נמי בפניו אלא כך הוא בריה בפני עצמה ופירשא בעלמא הוא וכן נמי יש לאדם עור דק כשנולד ואותו עור אינו לא מהאם ולא מהולד וטהור הוא משום טומאת מת (מעילה יב) הזבל והפרש שבחצר של הקדש לא נהנין ולא מועלין פי' הכא נמי נימא לא מקיימא בהמה בלא פרש שלא יהא לה מקצת פרש בבטנה ולמעול ביה אמרי לא דמי דמה לפרשה דפרש מעלמא אתי לה לבהמה מחמת מאכל אפילו אזיל האי לגמרי מגופה אתי אחרינא כשתחזור ותאכל ולא דמי לגופה: פרש   [אבשניט] פרשייתא דכלה כבר פי' בערך כל הרביעי: פרשת   העיבור כבר פי' בערך עבר: פרש   [אויף עויג] הלנצח תאכל חרב תרגום הלאפרש תקטל חרבא אם ישמור לנצח תרגום אתתקף עלך מחא לאפרש למה היה כאבי נצח ועברתו שמרה נצח תרגום אחד יש להן (א"ב עיין ערך אפרש). פרש   [אבזונדערן פערבאנען] אך כל חרם אשר יחרים איש לה' תרגום ירושלמי לחוד כל אפרשותא די יפריש גבר לשמא דה' כל חרם קדש קדשים תרגום ירושלמי כל אפרשותה קודש קודשין: פרש   [פלעגעל אקער אייזען] (ב"מ פ) דנקיט פרשא משלם. במלמד הבקר תרגום פרשת תורא. איש את מחרשתו תרגום גברית פרשתוה: פרשגן   [אינהאלטס, פערצייכניס] בעזרא אגרתא כמו פתשגן: פרת   [פלוס עפראט] (יומא י) רחובות עיר זו פרת דמישון כלח זו פרת דבורסיף: פרת   [מיסע, קאטה] (חולין נח) היכא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפילו נמי לגוים לא מזדבן (זבחים לח) מוריד הקרביים למטה ומדיחן היכי לעביד נקרבינהו בפרתיהו הקריבהו נא לפחתך (סנהד' סז) לבתר הכי דם מי הוא פי' מי חזית להתם דם ופרש (א"ב תרגום ירושלמי בפסוק כפר לעמך ישראל ומן יד נפקין ינחיל דמורנין מגו פרתא דעגלתא פי' פרש): פרת   [נאבעל] תרגום בשרירי בטנו בפרת דכריסיה והוא הטבור: פרת   [וועניג] (ברכות לה) טובא גריר פורתא סעיד פי' מעט עיין ערך פרא: פרתיזמיאה   [בעשטימטערטאג] (בפסקא דבחדש השלישי) למלך שקידש מטרונה וקבע לה פרותיזמיאה כיון שהגיע פרותיזמיאה אמרו הרי השעה שתיכנס מטרונה לחופה (א"ב פי' בל"י מועד וזמן קבוע): פרתונאי   [דיא פארנעמסטע]. תרגום הפרתמים ושרי המדינות פרתונאי ורברבני מדינתא: פש   [אויסרוהען] (שבת ה) לפוש פטור לכתף חייב חוץ לד' אמות לפוש חייב לכתף פטור פי' כגון שיגע במשאו ומתכוון לעמוד להתרווח ולנוח כדי שיסור יגיעו זה חשוב כאלו הניח המשא שעליו אבל לכתף שכוונתו לתקן המשאוי שעל כתיפו פטור דכמהלך דמי ולא עקר ולא הניח (ב"ק לא) מאי לאו כשעמד לכתף דאורחיה הוא לא כשעמד לפוש: פש   [זיך פערמעהרען] (שבת לב) תיפוש תירום אמתא חד מחטרא להוי פירוש ענין משל היא כלומר פעמים רבות תחטא ובאחת יפקד עליה הכל וי"א וחד מחבתא להוי וענין אחד הוא (א"ב תרגום פרו ורבו פשו וסגו): פשג   דימוס הוה פשגה עיין בערך דמם: פשח   [צעררייסען שפאלטען] (שביעית פ"ג) אילן שנפשח ובו בריכה. (בסוף עוקצין) יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה (מ"ק י) אמר רבא האי מאן דפשח דקלא אדעתא דחיותא דשקל מחד גיסא שרי אדעתא דדיקלא כגון דשקל מהאי גיסא ומהאי גיסא אסור. (ב"ב נד) אמ' שמואל האי מאן דפשח דקלא אדעתא דדקלא קני והיכי דמי כגון דשקל מהאי גיסא ומהאי גיסא מחד גיסא אדעתא דדקלא לא קני פירוש שזימר הדקל מן הענפים (יבמות קכב) נתלה בייחור של תאנה ופשתו פירוש סדקו ושברו וישסף שמואל את אגג תרגומו ופשח שמואל (לשון מקרא) ויפשחני: פשט   [אויסשטרעקען אין פאך] (עירובין יז) ד' דיומדין וד' פשוטין (שבת יז) כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין משנה זו (כלים פ"ב ובפרק טו) ועל אילו המשניות ק"ל ר' נסים ז"ל הא דתניא בספרא בענין שרצים כלי חרש אין לי אלא כלי חרש מנין לרבות כלי נתר ת"ל וכל כלי חרם ומנין לרבות אהלין ודין הוא ומה כלי עץ שטימא פשוטיו וטיהר אוהליו אלמא פשוטי כלי עץ טמאין ופריק דהני דחזו למדרסות קאמר כגון המטה והכסא והספסל והקתידר' שהן פשוטין ומקבלין טומא' והתם בבכורות כשהקשינו ואיו לו תוך בכלי שטף מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא דומיא דשק בעינן דמטלטל מלא וריקם ופירקנו בהנך חזו למדרסות פי' דאלמא מקבלי טומאה מדאורייתא. והתם נמי (שבת סו) כסא סמוכות שלו טמאים מדרס ואמרנו לעיל סנדל של סיידין טמא מדרס והא לאו להילוכה עביד א"ר אחא בר רב אויא שכן הסייד מניחו ברגלו ומטייל בו עד שמגיע לביתו וגמרת מינה דכל דעביד להלוכה טמא מדרס אבל שאר פשוטי כלי עץ דלא עבידה למדרס ולא מטלטלי מלא וריקן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דבעינן דומיא דשק. (שבת קכג) קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואמרי' עלה בגמ' אמאי פשוטי כלי עץ ננהו וכו' (חגיגה כז) לענין שולחן אקשינן כלי עץ העשוי לנחת הוא וכו' ופרקינן מלמד שמגבי' אותו וכו' ואיתא (מנחות צז) דכוותה אמרינ' נמי (מגילה כז) והתם (ב"ב עו) אמרינן לענין דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר שאני פשוטי כלי עץ דרבנן דאלמא מדאורייתא טהורין נמצאו פשוטי כלי עץ תרי גווני מאי דחזי למדרס מקבל טומאה מדאורייתא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה מדאורייתא אא"כ דרכו לטלטל מלא וריקן כדאמרינן. מחזי פשוט כבר פי' בערך כף (כתובות קח) הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל כלומר שאמר לו טול רגלי שאין לו המעות שפסק ליתן לו לשון בני אדם הוא: פ"א אם היית תולה אותו ברגל של עץ אינו נותן לך כלום. פ"א כאדם מתלוצץ בחברו וטופח לו ברגלו ואומר לו אפי' שתחת רגלי איני נותן לך: פשט   [קליינע מינצע] (ב"מ טז) אי נמי אפשיטי דספרא זייר ליה פי' מעות קטנות שאינן נפרטות לאחרות: פשטינא   עיין ערך פשישנא כי כן גרס בעל הערוך: פשך   [איין האנד ברייט פיר קווער פינגער] (סוכ' ה) משכן כמה הוה שיתין פושכי. טפח סביב (תרגום רומיה) פושכא סחור סחור: פשל   [אנהענגען] (מגילה כח)ואין מפשילין לתוכו חבלים (פסחים כז ובסוף כלאים) והצנועין מפשילין במקל (ביצה כט) ומוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו (ב"ק כ) היתה קופתו מופשלת לאחוריו (מנחות פז) לאחר שהשלים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו: פשון   הגמל במידה כפושה מדד פי' בערך כפש: פשון   [ניל פלוס] (ב"ר פ' טו). שם האחד פישון שהוא מגדל פשתן רב אומר שמימיו מהלכין בשופי: פשון   [ארט באהנע] (ירושלמי ריש כלאים) פול פולא ספיר פישונא פי' בליו"ר מין קטנית עיין ערך פול: פשע   [אונבארים, הערציג שלאגען] (גיטין לו) ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה פשע בינוקי ואהדריה רבינא דלא אשכח דדייק כוותיה וישנו נמי (מכות יז) פי' שהיה מכה אותן ביותר: פשפש   [אונטער זוכען] (ערובין יג) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו פי' ימשמש מעיקרא שיהא זהיר מהחטא או אם חטא יפשפש מעשיו ויחזור בתשובה לפני בוראי שיזכה לחיי עד וימשש לבן תרגום ופשפש לבן וכן ויחפש בגדול החל: פשפש   [וואנצע] (נדה כח) ת"ר פשפש זה ארכו כרחבו לענין כתמים שאם הכתם גדול עד פשפש תולה בו ולא יותר דהוא הוי ארכו כרוחבו ואי הוי הכתם טפי מהאי גוונא טמא טעמו כריחו לענין תרומה דתנן (תרומות פרק ח) או שטעם טעם פשפש בתוך פיו הרי זה יפלוט אף על גב דאסור נאבד אוכלי תרומה משום דמאיס ומנא ידע דטעם פשפש בפיו משום דטעמו כריחו ואכתי מנא ידע דטעמו כריחו לפי שברית כרותה לו שכל המולל מריח בו וזה פשפש רמש הוא ויש לו דם הרבה ומצוי במשכבות ובלע"ז צימצ"י ובלשון ישמעאל אלבן: פשפש   [קליינעס טאהר] (שקלים פ"ו) ושני פשפשין היו לו אחד בימינו ואחד בשמאלו (בפ"ק בתמיד) נטל את המפתח ופתח את הפשפש פי' שער קטן בתוך שער גדול. (בפסקא דעניה סוערה ובהגדת תילים) יסודתו עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שער מזרחי ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית (גיטין נט) ודלמא דחזוניה בפשפש קשיא (זבחים עח) לא דגביהי נינהו הפשפשין שמונה מיתבי כל השערים שהיו שם גובהן עשרים ורחבן עשר פשפש שאני: פשפש   [שפיץ באלקען] (יומא טו) ורמינהו הא דתנן (בריש מדות) וראשי הפשפשין מבדילין בין קודש לחול. ס"א פסופסי פי' שהיו ראשי הקורות יוצאין מן הכותל עד אותו שהיה קודש והיה יודע איזה קודש ואיזה חול כדי לאכול קדשים בקודש פ"א ענין גמדים ובלע"ז מרו"לי: פשק   [זומפ] (שבת כא)ומפשקי רבי כן גרס רש"י ובעל הערוך גרס דובשקי עיין שם ושניהם פירשו בצעי מים ובלשון עברי פסק ובצע מענין אחד פוסק שפתיו בצע אמרתו: פשקצא   [ווייבליכעס ראבע] (ב"ב עג) אתא פשקצא ובלעיה לתנינא פי' עורב נקיבה: פשר   [לעפעליך מעסיגען. איין גלייך גוויכט ברינגען] (שבת מא) נותן הוא לתוכו או נותן לתוך הכוס כדי להפשירן כס דחרשין ולא כס דפושרין כבר פי' בערך חרש: פשר   [געשמאלנען] (ב"ק כח) מחייב ר' מאיר אפילו נפשרה (סנהדרין סז) זבן חמרא כי מטא נחשקוייה מיא פשר פי' וחם השמש ונמס תרגום פשר: פשר   פישרא אין בו משום אסופי כבר פי' כערך תרף עקולי ופשורי כבר פי' בערך עקל: פשר   [ווידער קייען] תרגום מעלה גרה מסקא פשרא: פשש   [פייגעל] (בויקרא רבה אחרי מות פ' ויתרון) חמא תרין פשושין מתכתשן דא ודא קטלת חדא חברתה אזלת ואיתיתת עישבא ויהבת עלה וחיית (א"ב בנוסח' כתוב צפרין מתנציין): פשוש   [זאקען, קלייד] (בחלומות דמגלת איכה) חמיתי בחלמא דלית ברגלוי פשוש (א"ב פטש כתוב בנוס' ופי' פשוש ל"י כף רגל וגם פירושו שולי כסות ובגדים ויש שני משמעות לדברים אלו אחד שברגל לא היה כף והשני והוא הפתרון שבחג לא יהיה לו כסות): פשושנא   [ארט גראז] (שבת קי) ליתי פשישנא ולישטרא פי' עשב שאינו גם אלא רחב (א"ב פשטינא כתוב בנוסחאות): פשתיכנא   [נאמע] דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד חרציה (נדה כה) פי' אדם בעל קומה ששמו כך: פת   [בראד] (יומא יח) אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו פי' מי שיש לו פת אינו תאב למאכל כל כך דמי שאין לו לעולם רעב (ב"ק כד) אי בעיא אימא לעולם בבהמה ופתיתה פירוש פתיתה בתוך המרק פת עמלה כבר פי' בערך יין: פת   [צווייא] (בריש גמרא דסנהדרין) פת באפריקי שתים: פתא   [דאס לאך וויא זיך דיא טיהראנגעל זיצט] (כלים פי"א) הפותה שתחת הצייר פי' אבקתא בלשון גמרא והוא כמין כוס קטן של ברזל שתחת הציר ומוסבה הדלת עליה ומתמהר' בפתיחה וסגירה כדכתיב הדלת תסוב על צירה ויש מפרשים כמין מפתח כדכתיב והפותות לדלתות תרגום ומוגלסיא: פת   [ברייטער פלאץ] תרגום ברחוב אכין מושבי בפתאה אתקין מותבי: פתגה   [ליינוואנד, קיטטעל] סדין עשתה ותמכור תרגום פתגה עבדת וזבנת. ועל לבושי יפילו גורל תרגום ועל פתגי ירמון עדבא (א"ב פי' בל"ר מין בגד ולבוש): פתגותא   [איין שטאדט] (בריש ויקרא רבה פ' והוא ישקיט) השותים במזרקי יין מפתגותא שהיה יינה מפתח את הגוף: פתוור   [הערונטער ווערפען] תרגום בפסוק ויאמרו עבדי המלך אסר יתי פתווריה באוצריה תהומא פי' בל"י הורידו לעומק: פתח   [עפענען] (שבת קד) מאמר פתוח ומאמר סתום פי' יש דבר שאתה רשאי לדרוש ויש דבר שאין אתה רשאי לדרוש ומאי ננהו כגון מעשה מרכבה (כתובות לז) אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי פי' טענת בתולין תרין אפין טענת דמים וטענת פתח פתוח יש דמים שהן מועטין באשה וכשבגרה מימעטי טובא ואיכא דיבשין לגמרי והאי תנא דקתני הבוגרת אין לה טענת בתולים לענין דמים קאמרינן אבל לענין פתח פתוח אע"פ שבגרה ראוי הפתח להיות סתום כתקנו ואינו נפתח בבגר כדרך שהדמין צומקין בבגר לפיכך יש לעולם טענת פתח פתוח וכיון דאית בוגרת דיבשין דמיה לגמרי ואיכא דלא יבשין אמר רב כגון האי נותנין לה לילה אחת. (שבת סב) פתיגיל פתחין המביאין לידי גילה פי' אותו מקום פתהן יערה שעשו פתחיהן כיער פי' אותו מקום מלא שיער כיער מלא עצים (שם מח) מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין פי' כשנותנין חלוק חדש לכבסו בית הצואר שלו פתוח ולא תפור ולא תופר שמא יסתר וכורך עליו חוט ושוללו וכיון שאינו תפור בחלוק ועשוי עראי מותר לטלטלו בשבת ולהתיר בית הצואר אבל לא פותחין (עירובין כט) עוג מלך הבשן פתחו כמלואו פי' כשמת עוג אם פתח כמלואו וחושב להוציאו ממנו מטהר שאר פתחי הבית ואם לאו כל הפתחין טמאין (מנחות סה) והיינו דתנן (בפ' ה' דשקלים) פתחיה על הקינים ולמה נקרא שמו פתחיה שפותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון כולהו סנהדרין נמי ע' לשון ידעי וכו' עד דהוה כייל לישני כדאמרינן עין סוכר גנות צרופין והיינו דכתיב מרדכי בלשן. (ב"מ לב) פתוח תפתח אין לי אלא לעניי עירך וכו' (פ"ב דכלאים) ג' תלמים של פתח פי' מלשון פתוח תפתח: פתח   [פערציהרונג]. (אהלות פרק יד) והעטרות והפיתוחין מביאין את הטומאה בפותח טפח פי' ציורים: פתיחה   [איינגאנג] (ב"ק קיב) שליחא דרבנן מהימן כבי תרי הני מילי לשמתא אבל לפתיחא לא מאי טעמא ממונא קא מתסר ליה פירוש דבעי למיהב לספרא פשיטי ולממונא בעינן תרי סהדי ולכך נקראת פתיחא דהיא כתבינן עליה בתחילה ואח"כ השמתא דהיא אחרמתא והיא יותר חמורה ממנה ואח"כ אדרכתא הרשאה למיפרע מניכסיה ודין אדרכתא כבר פירשנו במקומו: פתחת   [שלאס] (ב"ב צט) זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת פי' בעל הבור ובעל הבית עושין מסגר כל אחד לעצמו על פי הבור כל אחד מפתח מסגר שלו בידו ולא יתכן לפתוח את הבור עד שיתקבצו שניהם ויפתחו: פתיא   [פאס] (פסחים פח מגילה יג) אמר ליה עניא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא פי' הוא טפיח כדאמרי' שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח ואמאי קרי ליה פתיא אוכמא מפני שהוא קצר ושחור ופתיא היא קרויה כדתנן האבן שבקרויה והוא דלי כלומר עב שחור כמין משל ואחד נקרא פתיא ורבים פתיותא כדאמרינן (ע"ז לג) אמר רב פפי הני פתיותא דבי מכסי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ואינו חושש (גיטין סט) לשגרונה ליתי פתיא דמינוני פי' לחולי הנקרא גוטא ליתי דלי מלא ציר של דגים: פתיא   [קינד] סנהדרין קי ובב"ר פ' פ"ח וארא בפתאים) אילו השבטים אמר רבי לוי בערביי' צווחין לינוקא פתיא. ס"א פנט"י והוא לשון לע"ז: פתי   [ברייטקעפפיג] (ברכות נח) הרואה את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש אומר ברוך דיין האמת פי' מי שאין ראשו סגלגלת אלא רחבה מלא רחב ארצך תרגום פתאי ארעך (א"ב פי' בל"י פעל הדורס ודורך וטעם המלה שהראש נכתשת כאלו היתה תחת המכתש ונקרא כן דרך סלולה כי הוא דרוסה ונכתשת): פתך   [מישעען] (שבועות ד). אימור דשמעת ליה לרבי עקיבא בפתוך (בריש נגעים) הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג. (פסחים סב) שחטו שלא לאוכליו דפתיכי מולים. (בב"ר פ' י) נטל הקב"ה ב' פקעיות אחד של אש ואחד של שלג ופתכן זה בזה פי' עירבן (א"ב פי' בלשון יוני פעל המכפל והמערב תרגום בפסוק המשל ופחד עמו ופתיכין אשא ומיא): פתכא   [בינדעל] (ב"מ ל) ההוא גברא דהוה דרי פתכא דאופי פי' חבילה של חריות של דקל: פתכה   חומרי פתכייתא עיין בערך חמר: פתכמר   [פריסטער, שלייער] במות טלואות תרגום במן מחפיין פתכומרי. ועושות המספחות תרגום ועבדן פתכומרין (א"ב יש מפרשים פת של כומרין וחולקים המלה לשתים): פתכר   [נאמע איינעס אבגאטעס] וקלל במלכו ת"י פתכריה וטעותיה. סכות מלככם תרגום סכות פתכריכון גבן (בצפניה) והנשבעים במלכם: פתל   [דרעהען] (שבת כ) לא בפתילת האידן עיין בערך עמר עשהו גדיל ופתלהו מתוכו פי' בערך שעטנז (שם קו) מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סממנים פי' בישול פתילה של אבר שמשליכין בפיהם של מחוייבי שריפה בישול סממנים דהוה במשכן. (ב"ק כא) כי קאמר רבי חייא בפתילה דאספסתא פי' קשירה של אספסתא שהיא ארוכה כפתילה וכי אנח מקצתה בחוץ פשע דידע כי אכלה בהמה מה שבחוץ וגוררת מה שבפנים לחוץ משום הכי כי אכלה בחוץ פטורה: פתל   [עראייגנען] (ב"ר פ' כי שנואה לאה)נפתולי פותליה לא דידי הויין פי' בל"י הולדה והזרע: פתום   בעל אוב זה פיתום עיין בערך אוב: פתום   [שטאדס נאמע] (סוטה יא) את פיתום ואת רעמסס פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שהראשון ראשון מתמסמס וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו: פתין   [שפיץ ווינקעל] (נגעים פי"א) ראש ופתין פי' אותה האבן או אותו העץ שתופש מצד מערב נדבך שלו לצד מזרח נדבך של חברו שם אותו האבן או אותו העץ ראש ואותן. אבנים ועצים שבנדבך זה במערב אחד ובנדבך אחר במזרח אחד שמו פתין: פתק   [שריפט, אויסשפרוך] (סנהד' קא) יצא ירבעם מירושלים יצא מפתקא של ירושלים יצא מן הכתב הכתוב לצדיקים לעתיד לבא שיחיו וישמחו בירושלים כדכתיב כל הכתוב לחיים בירושלים. (סוטה יב) מוכן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה פי' בגזירה שנכתבה על חוה בעצב תלדי בנים. (ירושלמי בפ"ק בסנהדרין) דבר תקנה עשה משה בשעה שאמר לו הקב"ה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל אמר אי זה שבט מקבל עליו ליתן חמשת שקלים לגלגולת מה עשה נטל כ"ב אלף פתקין ורע"ג וכתב עליהן לוי ורע"ג כתב עליהן ה' שקלים והטילן לקלפי אמר להן בואו וטלו פיתקיכון כל שעלה בידו לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי וכל שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו ומה תעשה ומן השמים היא מתיב תניא לחברייא הגע עצמך שעל כולן לוי א"ל מעשה נס היה ומסורגין עלו (א"ב פי' בל"ר כתב קטן כתוב בקלף תרגום בספר ויוחקו בפיתקא יתרשמון): פתק   [ווערפען. אבלאססען] (שבת יח). פותקין מים לגנה מערב שבת (תמורה יב) פותקין לגנה והן טהורין (גיטין ע. ע"ז יז) פתקיה כתב פרסי (יבמות י) פתקיה לוי (חולין נא). דפתקי גנבין פי' שמשליכין הבהמה מן הגדר ולחוץ כמו שקל קלא פתק ביה גירא (פסחים ס): פתק   [פאקאל] תרגום בפסוק והשתיה כדת והוה מתקרי שמיה פתקא: פתר   [טיש. וועקסלער] פתורא פתורתא כבר פי' בערך חצצרות פתורא דיינים עיין בערך ייניס (חולין נד) יוחנא זורא' פי' יוחנא שולחני (א"ב תרגום ועשית שלחן ותעביד פתורא): פתר   [שווארצער מאנטיל] (נדה כ) הא בגלימי הא בפתורי פירוש גלימי סומקי פתורי בגדים מלובשין שהן לובשין תדיר אוכמי פ"א פתורי בגדים מלובשים התפורים ולא גלימי: פתר   [אויסלעגער] (כתובות קו) א"ל פתריתון ביה כולי האי (א"ב לשון מקרא זה ופותר אין אותו): פתרן   [מאגערקייט שווינדזוכט] ובשרי כחש תרגום ובישרי פתרן מלמהוי פטים. וישלח רזון בנפשם תרגום ושדר פתרנותא בנפשהון השמנה היא אם רזה תרגום ירושלמי אפתרין (א"ב מכאן ראיה שדעת בעל הערוך היא שהתרגום הנקרא היום של יונתן בן עזיאל על התורה הוא תרגום ירושלמי ופי' מגלה זו בל"י חולי רזון ואבדון): פתשגן   [אבשריפט] אוריתא הדא תרגום משנה התורה הזאת והוא כמו פתשגן כתב הדת ופי' נוסחא כי הכתב הנכתב בשם המלך ונחתם על פיו נשלח ביד אחשתרנים וזהו נוסחא ושניהם דבור אחד: פתשגר   [וויצע קעניג] (תרגום משנה למלך אחשורוש פתשגר דמלכא): נשלם ערך אות הפא

אות הצד"י

אות הצידי. צא   [הערויס געהן] (קדושין כא) ת"ר ויצא מעמך הוא ובניו עמו א"ר שמעון אם הוא נמכר בניו נמכריו מכאן שרבו חייב במזונות בניו ואם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו אם הוא נמכר אשתו נמכרת מכאן שנתחייב במזונות אשתו וצריכא וכו' ומנין שהוצאה של שבת נקראת מלאכה שנא' ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה על יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש: צאן   [שאף] (יבמות סו) הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל אלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה ואלו הן עברי צאן ברזל אם מתו מתולו אם הותירו הותירו לו פי' כגון בר ישראל שנתן לחברו ק' צאן בק' דינר וכל הוולדות והצמר והחלב יהיו חולקין למחצה לשליש ולרביע עד ג' שנים הן חסר הן יתר ואם מתו המקבל זה הצאן חייב באחריותן אסור דהוא אגר נטר לי פ"א צאן ברזל כל נדוניא שמכנסת אשה לבעלה ושמאה אותו בדמים עליו קיבל אחריות ונקרא להן צאן ברזל ואפילו כלה חייב לשלם (ב"מ ע) אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אבל מקבלין צ"ב מן העכו"ם (ב"ק פח) אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צ"ב: צארי   [ווענדען] (ע"ז ל) חזייה לההוא חוויא דהוה קא צארי ואתי להדיא פי' היה ממשמש ובא (א"ב צר כתוב בנוסחאות): צארי   [בינדען] (שם ל) פש לי' חמרא בכובא צאריה בפרנקא (א"ב וצרונהי כתוב בנוס') (מנחות לז) האי מאי דצאריה לגלימיה לא עבד ולא מידי כמאן דשרי דמי פי' שהיתה טליתו ארוכה מאד וקיפל הכנף וחברו ושם בו ציצית לא עשה כלום מאי טעמא אע"ג דצייריה שקשרו כמאן דשרי דמי וחשיב כמאן דהוי הציצית באמצע הכנף והוא צריך להניחו בסוף הכנף כמלא קשר גודל ותנן נמי כל חמתות הצרורות שנקרעו כמוציא רמון אע"ג דצררן טהורות דחשיבי כמאן דשריין חוץ משל ערביים שהן צוררין אותן לכתחילה כשהוא חדש ואין תופרין אותו ואות הא' שבאמצע תעלה כמו צאן מן צנה ואלפים כולם שארית כל שרית ישראל (א"ב לשון מקרא צרור כספו): צב   [פערלאנגען. געשטאלט] (ר"ה יא חולין ס) כל מעשה בראשית לקומתן נבראו לצביונן נבראו פי' לקומתן גדולים מלאים ולא קטנים שצריכין לגדל לדעתן נבראו ולא כדעת התינוקות. לצביונן נבראו לתוארם כלו' ביפיותן שנא' וכל צבאם ופי' לצביונן. פ"א כל שעתיד להיות לאחר זמן נברא עמו וכשנבראת בין בהמה בין אדם הראש נברא תחילה וכשנברא הראש היו הקרנים בראש ואח"כ נבראו הפרות היינו לקומתן לצביונן הקב"ה שאל להן רצונכם שאברא אתכם ולא אביתם לעלות תרגום ולא צביתין ורצונו תמימי דרך תרגום ירושלמי וצבי באילין דתמימין באורחתהון: צב   [פעטט] (שם קכד) הנוגע בציב היוצא ממנו פי' השומן היוצא מן העור וי"א אם הפשיט העור ונשאר עליו כזית בשר ונגע אדם בריר שהוא כמים היוצא מבשר נבלה טמא: צב   [ווילען] (כתובות קיא) ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתיה חיים ודלמא הכי קאמר מייתינא עלך מלכא דקליל כטביא. בצבאות או באילות השדה אמר להן הקב"ה אם אתם משמרים את השבועה מותר ואם לאו אני אתיר את בשרם כצבאים או כאילות השדה: צב   [געדעקטער וואגען] והביאו בניך בחצן תרגום וייתון ית בנך בציבין והצב גלתה העלתה תרגום ומלכתא יתבת ציביא: צב   [פאדען] אלו לציבין ולעונות ואלו לאספריטין ציבין ציבין של עונות (א"ב פי' חוטים דקים וכן עונות): צב   [געווירץ קרויט האלץ שטרויא] אבל שדא ביה ציבי לית לן בה עיין בערך חרס (א"ב לא פי' מימרא זו של (ב"מ כט) בערך חרש ושם היה ראוי לפרשה ואולי פירשה שם ונשמט מנוסחאות שלנו) פי' כגון הדס וסיאה (תענית כג) כי אתא דרא גיבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה (חולין קה) האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום צבייתא הוא וכו' (א"ב פי' קסמין וקש): צבחר   [ביססעל, וועניג] הלא עוד מעט מזעיר תרגום הלא עוד זעיר ציבחר: צבע   [שלאנגע] צבוע זה אפא עיין בערך אפא (ב"ר פ' ז) רב הונא בשם רבי מתניה הצבוע זה   מטיפה של לובן הוא יש בו שס"ה מיני צבעונין כמנין ימות החמה: צבע   [דען פינגער אויף הייבען] (יומא כב תמיד כט) בזמן שהן שנים שוין הממונה אומר להן הצביעו תנא הוציאו אצבעותיכם למניין. (ירוש') מהו הצביעו הוציאו אצבעותיכם וכך היה הדבר מקיפין הכהנים ועומדין כמין כוכליאר והגדול אומר לחשוב ס' או ע' היה אומר חשבון יותר משהיו הכהנים והממונה בא ואח"כ נוטל מצנפת מראשו של אחד מהן ויודעין שממנו פייס מתחיל והממונה לא היה יודע החשבון עדיין ואחר שנטל המצנפת מודיעין לו החשבון והוא אימר להן הוציאו אצבעותיכם ומונה והולך כל האצבעות אבל לא הגופין שאסור למנות את ישראל ובמקום שמשלים החשבון הוא הזוכה (א"ב תרגום הפיל פור צבע פיסא אולי מענין זה): צבע   [פערבען] (ערלה פ"ג) בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק (שביעית פ"ז) ממין צבעין ספיחי סטי' וקוצה (מגילה כד) אף מי שהיו ידיו צבועות אסטים לא ישא את כפיו וטבלתם בדם תרגום ירושלמי ותצבעון בדמא וכן וטבל הכהן אצבעי (סוטה כב) אלא מן הצבועין הדומין לפרושין כלומר לובשין שחורין לפנים: צבע   [הענקעל אויער] (כלים פכ"ה) כלי הקודש אין להם אחוריים ותוך ואין להן בית הצביעה עיין בערך בית צבע: צבועים   [ארטס נאמע] (בסוף חלה ובריש בכורי') אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת פי' מקום: צבר   [פערזאממלין] (יומא כב) צבר את הקטרת על גבי גחלים (תמיד כז) צבר את הגחלים על גבי הרצפה (עירובין צב) ציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה יוצאין ידי חובתן (א"ב לשון מקרא זה שני צבורים): צבר   [אויס שיטטען] ולא ישפך עליה סוללה תרגו' ולא יצבר עלה מוליתא: צבת   [האלם שטרויא] (שבת קמ) לא ניהדק איניש צבתא (כינייתא) אפומא דכוזינתא משום דמחזי כמשמרת (חולין סז) לא לישפי איניש שיכרא בצבתא באורת' דלמא פריש מינה לצבתא וכו' פי' מוך חדש וכדומה לו הני חלתא דדיקולי דחייטי בחבלי דצרי מדיחן דצבתא וכיתנא חיישינן וי"א לוף של דקל וכדומה לו: צבת   [בערייטען] (ראש השנה יז) חזייה דחליש ליה עלמא טובא אמר ליה צביתו ליה זוודתא (נדה לז) אזל בר אבינא אמר לה לדביתהו צבית ליה זוודתא פי' הכיני לי תכריכים (חולין ס) בעינא דאצבית לחמא לאלהינו: צבת   [גארבען בונד] (ערובין צח) מצאת צבתין או כרוכות (מנחות עא) לא יעשה אדם כריכות אבל מניחן צבתין פי' כמו שול תשולו לה מן הצבתים: צבת   [צוואנג] (סנהד' נב) פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו (כתובות עז) ושקיל ליה בצבתא וקלייה בנור' (גיטין נו) מייתינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה (אבות פ"ה פסחים נד) ר' יהודה אומר אף הצבת בצבת עשויה פי' כלי הוא שתופשין בו כל כלי מתכות החמין. מלקחיה תרגומו צבתהא: צבת   [פעראייניגען זיך פערבינדען] (ברכות ו שבת ל) כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצבות לזה (סוכה נב) אורחא רחיקא וצבתין בסימא (פסחים פט) אפילו שבולת דלצבתא (ב"ק ט) התם צבתא דחרש קא גרים (ב"ב ס) אימא בברתא מצטבתא ברתא באימא לא מצטבתא פי' מתחברת יש ספרים שכתוב בהם לצוות בוא"ו אלו ג' צבתים אחרונים קרובי ענין הם: צד   [זייטע בעזייטיגען] (יומא לז) דמצדד אצדיד פי' לא ילך תלמיד בצד רבו שהוא כנגדו ממש שהעושה כן הרי זה בור גם המהלך אחרי רבו הוא גם רוח אלא דמצדד אצדודי מקצתו כנגדו ומקצתו לאחוריו (יומא כה) כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה פירוש נותן כף היד למטה ואצבעותיו כלפי למעלה ומזה וההזאה עולה למעלה מן הכפרת כנגד הכפרת מחוץ לכפרת חוזר ונופל למטה בקרקע וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה כלומר כף היד למעלה ואצבעותיו למטה ומזה כנגד עוביה של כפרת שהיא מצחה והיא טפחה כדאמרן ארון תשעה וכפרת טפח וההזאה יורדת ונופלת בקרקע מחוץ לארון נגדו (שבת קג) אמר שמואל המצדד את האבן פי' שמיישב אותו במקום הראוי לו תתאה בצדודי ועפרא פי' דרך הבנאין ביסוד מצדדין האבנים על העפר ומיישבין אותן (מגילה כו ב"מ סג) צד אחד בריבית איכא בינייהו פי' אם תהיה ההלואה ב' דינרין (בגמרא) וכיוצא בו הרי זו ריבית גמורה מב' צדדין גבימלוה וגבי לוה ושניהם עוברים אבל העושה שדהו מכר על תנאי גבי לוקח הוי רבית דאי מייתי ליה זוזי מהדר ליה בעל כרחיה אבל גבי מוכר לא הוי רבית דאי בעי לא מהדר ליה לעולם ולא אתי לידי רבית ואפילו למהדר ליה לא הוי רבית אלא כשיחזיר וכן מוכח מהשתא שיחזיר דשמא לא יחזיר לעולם רבית על מנת להחזיר פי' כשיבא לו מעותיו יחזיר מה שאכל מן הפירות רבי יהודה מתיר ותנא קמא אוסר (קדושין עד) ונוקמה בבת שלש שנים ויום אחד ואפילו כרבי שמעון בן יוחאי אם כן מצדה תברה בפי' ר"ח אם כן מצמדה תברה כלומר ממקום חיזוק זיווגה משם שבירתה שנמצא ממנה עצמה פירוכה: צד   [פאנגען נאך שטעללען. טרויער מאהל] (שבת קלו) בריה דרב דימי איתיליד ליה ינוקא ובגו תלתין יומין שכיב יתיב קא מאכיל עליה א"ל אבוה צודנייתא קא בעית למיכל (מ"ק כ) מר עוקבא שכיב ליה בר תמוה סבר למיתב עליה ז' ול' יום על אתא רב הונא אשכחיה אמר ליה צודנייתא קא בעית (עירובין נד ע"ז יט) מאי לא יחרך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי כלומר תלמיד הלומד ברמיות שלומד ואינו חוזר ללימודו ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרך כלומר האי לא יחרך בתמיה וכי לא יחרך כלומר ודאי יחרך ישתמר בידו שלומד ברמאות שאומר לרבו אינו רוצה ללמוד עוד ואינו עושה כן אלא שרוצה לחזור לתלמודו פירוש אחר לא יחרך רמיה צידו כלומר אם לא יחרוך כנפי העוף רמייה צידו יעופו ממנו כך דברי תורה אם לא יחזיק בהם בטוב יעופו ממנו לא יחיה ולא יאריך ימים (בויקרא רבה אמור אל הכהנים ולקחתם לכם) אתציד ההוא לסטאה ואיחבש (בכי ימוך אחיך) צדינון וחבש' בפילקי (ראש השנה כב) ואם צודה להן לוקחין בידם מקלות פירוש אורב להם אדם כמו אשר לא צדה ופוחדים ממנו לוקחין בידם מקלות (בויקרא רבה בריש ויהי ביום השמיני) וצדי לי מן נטוריא: צד   [זיך מעגנען פערערט ווערען] בכל תושיה יתגלע תרגומו וכל מולכאנ' מצטדי וכל אויל יתגלע תרגומו וכל דשטי מצטדי נצדו עריהם מבלי איש (א"ב ותרגום תהו ובהו צדיא ורקניא): צדיא   [פויגעל] תרגום ירושלמי ואת הכוס ואת הינשוף ואת התנשמת וית קפופא וית שלינונא מן ימא וית צדיא: צדד   [פארב]. ותשם בפוך עיניה תרגומו וכחלת בצדידא מרביץ בפוך אבניך תרגומו כביש בצדידא: צדון   [פלאקס נאמע] (כלים פרק ד) שולי קיסים והצידונים פי' בערך קסם (חולין ס) צדונים יקראו לחרמון שריון תנא חרמון ושניר שני הרים של ארץ ישראל הם מלמד שכל אחד מאומות העולם הלך ובנה כרך גדול לעצמו והעלה לו שם על שם ארץ ישראל מרוב חביבות: צדע   [שלעף] צדעא ובת צדעא כבר פירשנו בערך צדעא (א"ב תרגום והיתד ברקתו וסיכתא נעיצא בצדעיה): צדק   [פראם. טוגענדהאפט] (שבת קג) צדיק כפוף צדיק פשוט פי' צדיק שאינו עניו ויש צדיק עניו פירוש אחר כפוף בעולם הזה פשוט וגדול לעולם הבא (יומא לח) צדיק מעצמו פירוש כשנזכר צדיק מתברך הוא בעצמו כדכתיב זכר צדיק לברכה כשנזכר רשע אחד מתקללין כל הרשעים שנאמר ושם רשעים ירקב (ר"ה ד פסחים ח) סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור כך קבלנו מרבי משה הדרשן צדיק גמור פירוש צדקה חשובה היא אע"פ שהזכיר שיחיו בניו זוכה לחיי עד. צדקה תרומם גוי (ב"ב טו ובילמדנו בריש כי תשא ענין צדקה בירושלמי פיאה פ"א ובסוף פיאה סנהדרין צב) תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אין חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון וגו' ואותן אלף שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו עושה להן כנפים כנשרין וטסין על המים בימים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ וגו' ושמא תאמר יש להן צער תלמוד לומר וקווי ה' יחליפו כח וגו' כל צדיקים שנאמרו בסדום צדיקם כתיב עיין בערך זקן. צדק   עבדא דנן מוצדק לעבדו כבר פי' בערך מצהר: צדוק   [נאמע] ובייתוס כבר פי' בערך ביתסין: צדר   [טרעדלע] (ב"מ קא) א"ר פפא בצדריותא אבל מאני תשמישיה דיקירי עליה לא (שם) א"ר פפא בצדרוי דיהבי אנשי ד' לק' פי' צדרוי מוכר בגדים של בעלי בתים מנהגם להוסיף לה ד' אמות לק' שירויחו אותם (מ"ק כז כתובות ח) והאידנא נהוג עלמא אפי' בצדרא בת זוזא (א"ב בנוסחאות כתוב צרדא פי' בגד עב): צה   [דארשט] תרגום צמאה לך נפשי צהית לך נפשי תרגום לקראת צמא לאפי צהיא: צהב   [גלענצען וויא גאלד]. (חילין כב ובסיפרא בפר' ואם מן העוף) תחילת הציהוב בזה ובזה פסול פי' ציהוב מדכתיב ושער צהוב והוא קרוב לגוון הזהב (מדות פ"ב) מפני שנאשתן מצהיב פי' מאיר ומבהיק (נגעים פ"ג) הנתקין מטמאין בב' שבועו' בב' סימנין בשער לבן ובשער צהוב דק (ובריש הפרק) צהבו פניו של יוסף הבבלי (מנחות סח) שתק ר' טרפון צהבו פניו של ר' יהודה (חולין ז)רצונך סעוד אצלי אמר לו הין צהבו פניו של רבי (פסחים קיב) צהבו פניו של רב ספרא (נדרים מט) א"ר טרפון היום פניך צהובים (כתובות קג) פניו צהובין סימן יפה לו פניו ירוקין סימן רע לו: צהב   [געפיהל ערגערונג] (מ"ק כד' היוצא במטה רבים מצהיבין עליו פירוש מרגישין ומצטערין: צהב   [פיינד זעליג זיין] (סנהדרין קב) משל לב' כלבים שהיו בעדר א' והיו צוהבין זה לזה (בויקרא רבה בצו בעניו שלמים) אמרין לה מגירתא כדו אתון צהובין. (בילמדנו ויהי ברד) אש וברד צהובין זה לזה כיון שבא זמן מלחמתה של מצרים עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם וכעסתה צרתה תרגומו ומצהבא לה: צהל   [שרייען, קלינגען] (סוטה מב) אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים פי' צעקת הסוסים נקרא צהל כדכתיב מקול מצהלות אביריו ואביריו הן הסוסים היפים כדכתיב שעטת פרסית אביריו ומדהרות דהרות אביריו ובלשון ישמעאל צהל אלכיל: צהר   [ליכט, גלאנץ, ריין לוטער] (ביצה יד) ודלמא מאתמול עבדוה חזייה דהוה קליף צהריה פי' מקום שנקלף מגהץ דמתחזי שהיום נקלף ציהריה כמו צהר. (קדושין לז) אמר להו לא צהריתי פירוש לא נתבררה השמועה כצהרים לכם לא קיימא לן כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וזה לא זרע חרצן: צו   [געבאט, בעפעהל] (סנהדרין פג) מניין שאם אמר גוי לישראל לעבור, על אחת מכל מצות שבחורה חוץ מאלולים וגלוי עריות ושפיכות דמים יעבור ואל יהרג הדא דתימא בינו לבין עצמו אבל ברבים אפילו על מצוה קלה אל ישמע לו כגון פפוס ולוליאנוס שנתנו להם מים בכלי זכוכית צבועה ולא קבלו מהן אמר לא נתכוונו משמדתיהון אלא מגבי ארנונין: צו   [שמוטציג] (חולין קלה) מלובן ולא צוי כדי לעשות ממנו בגד קטן (בכורות כט) ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצוי פי' לבן מיאוס ענין צואה: צו   [פערטריקענען] (פסחים נו) וכל דקאים בד' אמות ולא עבדו ליה הכי צווי (פסחים קיא) אזל חבקיה לדקלא פקע גברא וצווא דיקלא (ב"ב כד) בשלמא מקשאיו ומדלעיו אזל יתיב בליביה ומצוי ליה פי' שורף ומייבש לחלוחיתו: צוח   [שרייען] (ערובין ס) א"ל אביי זיל עריב להו וחזי דלא מצווחת עלי בבי מדרשא (ע"ז עד) א"ל רבי חייא לרב קום זיל וחזי דקא מצווחת עלי בבי מדרשא אמר היינו דאמר לי חביבי חזי דקא מצווחת לי עלי בבי מדרשא (א"ב לשון מקרא מראש הרים יצוחו): צואר   [האלז] (חולין יט) כל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה (מנחות פט) ת"ר ידו על ראש ולא ידו על הצואר ידו על ראש ולא ידו על גביים ידו על ראש ולא ידו על החזה וצריכא אי אשמועינן כו' כתב רחמנא צואר משום דלא שוי לבהדי ראש. אבל גביים דשוי להדי ראש וכו' פי' הצואר היינו הגרון: צוורן   [העער] (קדושין עג) אלו הן שתוקי ומפיק מינן צוורני פי' גדודיות חיילות: צוות   אלא לצוות לזה עיין ערך צבת בתרא: צח   [אויס דריקען] (שבת קמד) לפי שאי אפשר בלא ציחצוחי שמן (ע"ז לה) לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב פי' לשון סחיטה המה. (בויקרא רבה וכי ימוך) והשביע בצחצחות נפשך כשתהא נפשך מצוחצחת לצאת אני מיישבה: צח   [רייניגען] (ר"ה כח). אבא שאול אומר מים ויין מותר כדי לצחצחו (ב"מ פח) מאמתי גמר מלאכתן ריש לקיש אמר משיצחצחן במים (ביצה ט) מפני שצריך לצחצחו (נדה כה) בודקין אותן בשמן שהשמן רך ומצחצחו (א"ב תרגום מרקו הרמחים צחצחו מורנייתא ענין צח וזך): צחן   [געשטאנק] וזרמת סוסי' זרמתם תרגומו וצחנת סוסוותא צחנתיהון (בפסקא דדברי ירמיהו) אדם אוכל צחנה פי' סרחון מלשון ותעל צחנתו: צחן   [פיש לאק. מארינירטע פיש] (נדרים נא) הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בצור ומורייס (תרומות פ"י) רבי יהודה מתיר בצחנה שאינו אלא ליטול את הזוהמא פי' צחנה דגים קטנים כבושים ואם משים בצל של תרומה בתוכן משליך את הבצלים והדגים מותרין ובלבד שיהא בצל בצורתו ולא נתערב עם הדגים (סוכה כ) האי צחנתא דבב נהרא שריא (ע"ז מ) ההיא ארבא דצחנתא דאתאי לסכרא: צחר   [וויים] (ברכות לא) לא ארוך ולא גוץ לא אוכם ולא צחר אי' לבן כמו צמר צחר: צטם   [שטאהל] שינה בעמוד השחר כצטמא לפרזלא פי' בערך אסטמא: צטר   [זייט] תרגום ירוש' ופתח התיבה בצדה תשים ותרעא דתיבותא בצטרא תשוי כמו סטרא: ציון   [צייכען] (בריש שקלים) ומציינין על הקברות (מ"ק ה) פי' מלשון ובנה אצלו ציון כרם רבעי מציינין אותו בקוזזו' אדמה עיין בערך חרם (ברכות ח) אוהב ה' שערי ציון אוהב ה' שערום המצוינין בהלכה מכל בתי כנסיות ומדרשות (עירובין נד) הציבי לך ציונין עשי ציונין לתורה מאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון רבי אליעזר אמר מהכא ומודע לבינה תקרא וכו' (בפסקא ויהי ביום כלות משה) צב מציינות צב מטוכסות פי' מטוכסות מצויירות: צייץ   [יאכטצען] כס דחרשין ולא כס דפושרין וכו' אבל נייץ לית לן בה עיין בערך חרש (ריש פסקא דדברי ירמיהו) צהלי קולך צייצי בקליך (ב"ר סו) מצאתם שם תינוקות מניצין בקולם ספר אחר מצפצפין בקולם (נדה מב) מטמאות שמעתיה דצייץ בין השמשות: צייתור   [גארניכטס] (במגילת איכה) היו צריה לראש א"ל אספסיאנוס מן קומי הדין צייתורא   את קיים על רגליך (א"ב בנוסחאות כתוב צותרא פי' בל"י חסר כל): צל   [ריין לויטטר] (שבת כא) הוה מהדר מר אמשחא דזיתא אמר האי דציל נהוריה טפי (שם סו) כי היכי דציל האי משחא לציל חמרי' דפלני' בר פלניתא (שם קט) אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת וכו' (פסחים קח) עד י"ו הוה צליל לאהדורי (ב"מ מ) בבעל הבית עסקינן דניחא ליה בצילא (ע"ז כח) הנהו מיא דצילי מיניה (שבת קלט) נותנים מים על גבי שמרים בשביל שיצלו (יבמות קיג) דעתא צילתא הוא. (א"ב פי' זך ודבר שאינו עכור): צל   [בראטען] (פסחים מא) איכא בינייהו צלי קדרה פי' שצלאו בקדירה בלא מים ובנא שום משקה: צל   [שאטטען] (שם נ) מאי על מצולות הסוס עד שעה שהסוס רץ ומיצל פי' עד חצי היום שעושה הסוס צל נעצמו מתחתיו (בילמדנו בריש כי תשא) ישוב הצל עשר מעלות מרודך בלאדן הוה למוד לאכול בג' שעות וישן עד ט' כיון שחזר גלגל חמה בימי חזקיהו עמד ומצא שחרית וכו': צל   [נייגען] (ברכות לד מגלה כד) חזינא להו לאביי ורבא כי נפלי על אפייהו דמצלי אצלוי פי' לא היו טחין פניהם בהדיא בקרקע אלא מטין על הצד (א"ב תרגום לא תטה משפט לא תצלי דינא): צל   [בעטען] (סוטה כב) בתולה צילונית פי' מראה עודה קטנה שמתמדת יומם ולילה להתפלל (א"ב תרגום תפלה צלותא ובדניאל מצלא ומודא): צל   [פערזינקען] (סוף זבחים שבת קיג ברכות כז) למה נקרא שמה צולה שכל מתי עולם נצטללו שם ורבי יוחנן אמ' למה נקרא שמה שנער שכל מתי עולם ננערו לשם (ב"ק צא) אמר רבי עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך צללו כעופרת: צל   [פייגען] (ירושלמי שבת פ"ז) אהן צלין צמוקין פי' המפרש מין תאנים: צלא   [הויט פעלל] (נדרים נו) מאי דרגש ערסא דגדא רב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דצלעי מאי דרגש ערסא דצלא פי' צלא הוא עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכם וכיון שמעמידין אותם ישנין על גבי העור (ב"ב ה) ארבעי לצלא וארבעי לצללא פי' משל משל לו רב ספרא לרבינא מה אתה מקפיד על רוניא ליטול ממנו השדה להרבות לך נכסים צלא הוא הפועל שעושה שכירות ועומד בשרב ושמש ואוכל ארבע ככרות ובעל הבית שישן בצל ואינו עומד בשמש ובשרב אינו אוכל אלא ד' ככרות הלכך דייך במה שיש לך ועזוב השדה זו לרוניא פ"א כי היכי דצריכי לאושכף עשיר שהוא צלא ד' ככרות למזונותיו ואנשי ביתו כך צריכין ד' לצללא לאושכף עני משל אמר לי כלומר מעשה זה בר מיצרא אינו אלא משום ועשית הישר והטוב וכיון דזה רוני' עני הוא אעפ"כ איני יכול לחיות בלא שדה שאם לא יקח עכשיו שדה זו יפסיד מעותיו ואין לו במה להתפרנס משום הכי לא יכלת לסלוקי ואין לך ועשית הישר והטוב גדול מזה דתשביק ליה למזבן. צלב   [הענגען] תרגום תלוי צלב: צלבחא   [ארט פיש] (ע"ז לט) כך סימני עוברי דגים מאי ניהו צלבחא פירוש שהוא דג טמא וכך קורין אותו בל' ישמעאל והוא דג דק ארוך עגול דמות נחש וכשבא אדם לתופסו מחליק בידו ונופל ואין לו תפיסה עד שיעפררו בחול ונקרא בלע"ז אגנוי"לה (א"ב בנוסחא דידן כתוב דהוה דמי לצלופחא): צלהב   [גלענצען] שער צהוב תרגום ירושלמי שיער מצלהב ויבער ביעקב כאש להבה תרגומו ואדליק ביעקב כאישתא דמצלהבא וכלהבה תלהט הרים תרגומו והיך שלהוביתא דמצלהבא כעין נחושת קלל תרגומו כעין נחש מצלהב: צלח   [גליקען, געלינגען] (שבת עה) כי היכי דליצלח צבעיה פי' לא ניחא ליה דתיפוק נשמה דכל כמה דאית ביה נשמה טפי מצלח צבעיה שצבעו מתעלה יפה ויהא צבעו יפה ובריא כי אז תצליח: צלח   [קאפף שמערץ, שפאלטען] (שם נ) עטרן כל שהוא למאי חזי לצלחתא (גיטין סט) לצלחתא ליתי תרנגולא ברא וכו' פירו' צערא דנקיט בחד גיסא דרישיה ושמו בלשון ערבי צלחתא. פ"א מי שיש לו כאב באמצע ראשו כמו ויבקע עצי עולה תרגומו וצלח (שבת קכט) שמואל צלח תכתקא דשגא (ב"מ עט) נצלחיה לציבי' ונזבני': צלחית   [פלאש] (ע"ז עב) נטל משפך ומדד לתוך צלוחיתו (שבת סב) צלוחות של פלייטון צנצנת תרגומו צלוחיתא: צלליבא   [איין געוויסער בוים] (שם כא) ולצלוליב' דמי פי' בתשובות אילן סרק יש במקומינו ועושה גרעינין ועושין מהן שמן ומין סממנין וכל מי שיש בו צנה הרבה שותה משמנו ושמו בלשון ערבי אלכרוע ושמנו קורין דהן כרוע: צלם   [בילד מאהלען] (ב"מ ס) רבא שרא לצלומי גירי פי' לצייר החצים למידק צדדי פי' לחבט ולמעך במקלות בגדים שחוטן עבה כדי להראות דק ולצלומי דיקולי פי' לציורי סלי נסרים דערבא ובעתיקי אסיר דמתחזי כחדתי (בילמדנו ואתה תצוה) כבוד חכמים ינחלו זה דוד ושלמה שבנו בית המקדש וכסילים מרים קלון אלו עו"ג שהחריבוהו והקב"ה עושה להן קלון ראה מה כתוב ה' בעיר צלמם תבזה למה בעיר המשל אומר מקום שהלסטים מקפח שם הוא נתלה: צלמות   [טאדעס שאטטען] (בילמדנו בסוף כי תשא) כל ימות החול הרשעים נדונין ובשבת אינן נידונין וכשהסדרין שולמים מלאך ששמו דומה הממונה על הנשמות בא ונוטל נשמתן הה"ד ארץ עיפתה במו אופל צלמות ולא סדרים מהו צלמות צאו למות שכבר שלמו סדרים: צלמים   [ארטס נאמע] (כלאים פ"ד בב"ב פב). מעשה בצלמים באחד שנטע את כרמו (יבמות קכב). מעשה בצלמון באחד שאמר אני פלוני בן איש פלוני פירוש שם מקום (א"ב בכלם כתוב צלמון): צלמונית   [אליין] (ב"ר פ' והקול נשמע) דן נכנס בצלמוניתו פי' באחדותו צול בל"ר בדד ומונת בל"י אחדות: צלע   [פאר הויז] תנא הוא יציע הוא הצלע הוא התא כבר מפורשים בערך אפתא: צלע   [גערבער] (נדרים נו). דהוה שכיח בשוקא דצלעי ואמר ליה מאי דרגש ערסא דצלא פי' רש"י מוכרי עורות וצלעא כמו צלא: צלף   לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף כבר פירשנו בערך מצליף ובערך נגד ובערך צד יודע כמביא למעלה תרגומו יצליף בקורנסא: צלף   [קאפפער בוים] (שבת קי). לאתויי מאי לאתויי מי צלפי בחומץ (ביצה כה). ג' עזין הן ישראל באומות וכו' ר"א אף צלף באילנות (שבת ל) עתידין אילני סרק שבא"י מוציאין פירות וכו' עד נפק אתוי ליה צלף (בב"ב כח) אכלה ג' פירות בג' ימים כגון תאנה אכלה ג' פירות ביום אחד כגון צלף הוי חזקה פי' צלף יש בו קפריסין ועלין ואביונות ואף על גב דאביונות אינון עיקר פירא הני נמי נמי כפרי תאנה הן חשובין תהוי חזקה צלף מתעשר תמרות אביונות וקפריסין עיין בערך אביונות פי' צלף הוא נפצא והוא פרחא הוא שם האילן ובלשון ישמעאל אלכבר ובלע"ז קפר"א תמרות הן לולבי נצפא וכשהן רכין נקראין שיתי ואוכלין אותן והן עיקר העץ שעושה הפרי ועליו ועל העלין אומר בורא פרי האדמה שהן יוצאין מן האדמה ואביונות שהן יוצאין מהן הן עקיר הפרי ומברכין עליו בורא פרי העץ וגם על הקפרס שהוא שומר אביונות נמי מברכין בורא פרי העץ שהוא שומר הפרי ונקרא נצא דפרחא ועוד נקראין אביונות בוטיתא: צלפחא   עיין ערך צלבחא כי כן גרם בעל הערוך: צלצל   [שפיעל אונסטערמענט] (פ' ה' דשקלי') בן ארזא על הצלצל (תמיד כט). מיריחו היו שומעין קול הצלצל (ערכין כט). והצלצל לבד (גמרא) מנהני מילי אמר רב אסי דאמר קרא ואסף במצלתים משמיע מצלתים תרי הוו כיון דחדא עבידתא הוו דעבד וגברא חד עביד בהו קרי להו חד פי' צלצל שני גלילי נחשת ומכין זה את זה וקורין אותן צימבלי ועוד קורין פילשט"רי: צלצול   [שאטטען דאך] (בב"ב עה). עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורן של לויתן שנא' התמלא בסוכות ע"י לא זכה לסוכה עושין לו צלצל שנא' ובצלצל דגים ראשו כלומר צל מעל ראשו לא זכה לצלצל עושין לו קמיע פי' דבר הנקשר ותלוי בצואר שנא' ותקשרנו לנערותיך: צלצל   [גירטעל] (שבת סב) ותחת חגורה ניקפם מקום שהיו חוגרות בצלצל נעשה נקפים (שם קה) הא למה זה דומה לאורג צלצול קטן שני חוטין ברחב ג' בתי נירין (עירובין קג. זבחים יט). אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא לא שנו אלא גמי אבל צלצול קטן הוי יתור בגדים. (פסחים נו). אפילו צלצול קטן ואפי' סבכה קטנה (מנחות קט). הלבישו באונקלי וחגרו בצלצול (בראשית רבה פרשת כ). ויעשו להם חגורות חגורי חגורות צלצלין קולסין סבכין פי' חגור: צלק   [שפאלטען] (ברכות נז). עד דאצלק רישיה פי' צלחיה כלומר בקעו לשנים תרגום ויבקע וצלח (חולין קמד). התם דצלקיה מצלק הכא דעבדיה גסטרא: צלקת   [העפט]. (נגעים פ"ט). חזרו וחיו אע"פ שמקומה צלקת נידונין כעור הבשר (כתובות עה) נשכו כלב ונעשה מקומו צלקת הרי זה מום פירוש משתתרפא המכה וקרם עליה עור ולא נשאר אלא רושם המכה בלבד שמוצלקת כדאמרינן בתורת כהנים יכול עד שיעשה צלקת תלמוד לומר שחין הא כיצד נתרפא ולא נתרפא מכלל שצלקת נתרפא ממש פי' נעשה מקומו שומא לבנה (נדה נה) אמר מר בר רב בשר נעשה מקומו צלקת: צם   [פרשלייערען] (בפסקא דשוש אשיש) כיון שעמדו ישראל על הר סיני מצמצמין עצמן ככלה פותחין אחת וקומצין אחת פי' מקשטין: צם   [צוזאממען דריקען] (בריש מגלת איכה) גם מגבוה ייראו מגבוה של עולם נתיירא אמר לא בעי אלא מצמצמא יתי ומעבד לי מה דעבד לסבי ובלא האמינו מלכי ארץ: צם   [וואקסען לאססען] ועשתה את צפרניה תרג' ירו' ותצמי ית טופרנהא (א"ב גם זה יעיד שדעת בעל הערוך הוא כי התרגום המתירים אל יונתן היא תרגום ירושלמי): צם   [פאסטען] (בויקרא רבה אמר אל הכהנים סמוך לפ' לעול' ה' דברך) לא את חמי גבר צאים בשקא ובתענית פי' צם: צמד   [בינדען, אנהפטען] (ברכות כב). רבי יהודה אומר אצמיד חצביה דרב נחמן פי' נתחבר השבר שנשב' כלומר עלתה לה ארוכה (ב"ב עז). מכר את הצמד לא מכר את הבק' פי' הצמד העול שצומד הבק' למושכ' (במגלת איכה גדר דרכי) נקיי ספרא דמגדלא הוה צמיד עיית קינדולי בערובות וסליק לירושל' כלומר היה מטיב את הנרות (א"ב בנוסח' דידן כתוב והאי ספרא דמגדלא הוה מסדרא קנדליה) ולנשברת לא חבשתם תרגומו ולתבירא לא צמדחון: צמח   [בלאזע] (ב"ק פג) עלה בו צמחים מחמת המכה חייב (סנהד' ק) נפקו ליה צמחו באנפיה (חולין מח). העלת' צמחים חוששין לה פי' אבעבועות פי' היינו בועי (א"ב (ע"ז לט). חזו דהוה ביה צמחי פי' קשקשים קטנים): צמח   [וואקסען] (נגעים פ"ט) הצומח מציל מיד שער צהוב דק (בויקרא רבה) עד מצומחיא דיומא (א"ב לשון מקרא זה ושערך צמח): צמח   [קליינע עורען] (בכורות מד) הצימח והצימם איזהו הצומח שאזניו קטנות צימם שאזניו דומות לספוג פי' גדולות מקובצות ביחד תנא אף הצימע מאן בעי צימע ואשתכח גדיא חזיזא פירוש שאזניו תלויות לו למטה: צמייא   [פריכט] (ירושלמי מעשרות פ"א) משיבכר צמייא קייטא פי' המפרש מין פרי: צמל   פגה בחל וצמל כבר פי' בערך בחל: צמם   צמע פי' למעלה בצמח: צמצם   [צוזאממען דריקן] (סנהד' עו). כובש מנא לן אמר שמואל אמר קרא או באיבה לרבות את המצמצם (א"ב פי' דוחק ומכבש): צמצם   [פעראיינען] (יבמות כ) סבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם (בכורות יז). תנן רחל שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו ב' ראשיהן כאחת רבי יוסי הגלילי אמר שניהן לכהן שנא' הזכרים לה' (גמ') ר' יוסי הגלילי שמעינן ליה דאמר אפשר לצמצם (בפ' החולץ ביבמות בגמ' המחזיר) תרפי ליה וצמצמו ליה (סוטה מה) מאי טעמא דר"א קא סבר אפשר לצמצם (ב"ר פ' מו) וצמצמה פניה וראתה שפחתה והיא לא מאת' (במגלת איכ' אני הגבר) למטרונה שכעס עליה המלך נטרדה חוץ לפלטין מה עשת' הלכ' וצמצמה את פניה ועמדה לה אחורי העמוד פי' כסתה: צמק   [איינטראעענען] (שבת לח) מצטמק ויפה לו אסו' (שם צא). הוציא בגרוגרת לאכילה וצימקה (ביצה כו) היה אוכל ענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין (חולין נה) חרותה כל שצימקה ריאה שלה (ב"ר פ' לא) כל אשר בארץ יגוע יצמוק פי' יבש: צמר   [בוים וואל] (כלאים פ"ז). ר"מ אמר אף צמר גפן אסו' ואינו מקדש פי' מוך ובלע"ז בנבצ"י: צמר   [וואל הענדלער] (עירובין קא) רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה (כלים פכ"ט) חוט מאזנים של צמרים ושל שוקלי זכוכי' טפחיים: צמר   [היטצע פיבער] (פסחים נה). משום דאכתי לא פרח צימרא מיניה פי' עדיין החמות בה והיא תחמם הביצים (ב"ק ס) ר"ז אמר דצמרא צמורי פי' חממא חמומי שלא נשף בשפתיו אלא פער פיו ונשף מן הגרון דהיינו רוח חם לפיכך אינו דומה לזורה ורוח מסייעתו. פ"א שלא היה מלבה בכל כחו אלא מנשב ע"ג האור וליבתו הרוח (ע"ז דף כט) האי אשתא צמירתא כמכה של חלל דמיא: צמר   [בלאזען שטיין] (ב"מ פד) קביל עליה שית בצמירתא פי' אבן שבמקום זכרות ואימ יכול להטיל מים אלא בצער ועל כן בעידנא דעייל רבי לבית הכסא להטיל מים היה זועק (גיטין סט) לצמרתא ליתי שלשה נטופייתא משחא וכו' עד וגעיין בחומרתא דנפקא מיניה דמעליא לכולהו צימרי פי' אותו אבן שיוצא ממנו כשיתרפא אם ישחוק אותו יפה יועיל שישתה ממנו לכל מיני אבן שבגוף וי"א לכל מיני קדחת וכן מפורש לצמרא ברא קדחת ששורף אותו מבחוץ לצמרא גוא קדחת ששורף אותו מבפנים: צמר   [שמערץ, שרעק] (חולין נא) אע"פ דמדוו וקיימי צמרא בעלמא הוא דנקיטא להו פי' כאב (נדה סג) וכמין צמרמורות אוחזין אותה וי"מ סמרמירות מן סמר מפחדך בשרי לבי סחרחר תרגומו לבי סמרמר: צמת   [צו זאממען ציהן, פראיינען] (חולין עו) וכן שניטל צומת הגידים (גמ') ממקום שצומתון עד מקום שמתפשטין פי' שמתכווצין ח"א מיצמת צמתי ליה עיין בערך אומצא פי' מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומייבשא ליה לדמה בגויה ואסיר וח"א משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמיה ושרי אלמא כל מיצמת מייבושי הוא (ב"ק פו) צמתה ידו וסופה לחזור פי' כגון צמתו בבור חיי והוא כגון צמקה שאינו יכול לעשות בה מלאכה ואילו בא למוכרו פוחתתו בדמים וסופה לחזור (יבמות קכא) היכא דליכא מכה מיצמת צמתי (גיטין מב) היכי דמי דלא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור (שבת קט) מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש (פסחים מ) ר' יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן פחדא צמית בעתותא מרפיא (במגלת איכה רבתי בגוים) ואצטמיתנין לבשרא ושלחת בעי ולא הוי דניתן לך ואת בעי חמר ואצטמיתנין ולא הוה לן דניתן לך ויהבינן לך מינה (סנהדרין קי) ההוא יומא דהוו מצטמתין קמיה ואשקיתיה חמרא (א"ב בנוסח' שלנו כתוב תוב דאנא מצילנא לך ואישקתיה חמרא) (ב"ר פ' כג) ועד דהומיה מצמתונין הוא משכח עיגולא ומהלך ביה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' מה יתרון ובפסקא דעומ') ושאף צמים חילם ממונה של סיחון ועוג משה וכל המצומתין לו וכו' (בילמדנו ואת יהודה) מבעד לצמתך שהוא מצמתך לבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמאה. (בירושלמי בפרק אחרון בפיאה) ויהיו כ"ג עד דהוא מצמת לון הוא מסכן פי' ענין יובש הדוק וחבור: צן   [קאלט] (דמאי פ"ה) הלוקח מן הנחתום מעש' מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה (ב"ב עד) הרג את הזכר וצינן את הנקבה פירוש מלשון כצנת שלג בקציר:. צנא   [קארב] (ב"מ כה) הא בכובא וכיתנא הא בצנא ופירי (נדרים מט) ר"ש שקל צנא אכתפיה ואמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעלה פי' היה מוליכה לבית המדרש ויושב עליה ומתכבד ממנה שאינו יושב על גבי קרקע והוא כלי שדרך לשום שם פירות: צני   [קליינע טייטיל ביימער] (ברכות לא) משום נהרא עד צינייתא דבבל. (ב"מ כד) ההוא דיו דשקל בשרא ושדיתיה בציני תא דבי בר מריון (סנהד' צו) ותרגמה צירייתא דבבל. (עירובין יט) תני רבה בר מרי בדבי רבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהן (סוכה כט) ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם (עירובין סג) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא קטר חמריה בצבייתא בשבתא וכו' פירוש היה קושר חמורו בדקל (ב"ב סט) קני לך רקלין ותאלין הוצין וצינין פי' דקלין תמרים גבוהין תאלין שאר אילנות גדולים הוצין שאר אילנות קטנים צינין דקלים קטנים: צנם   [פעלזען שטיין] (פסחים מו) ראויות לכותשן כלאחר יד בצונמא וכו' (ב"ב יח) הכא במאי עסיקינן בצונמא תנו רבנן אין עושין משקלית לא בשל עץ וכו' עד אבל הוא עושה של זכוכית ושל צוגמא פי' אבן חזקה וקשה מאוד (נדה ח) נמצא בה חרש אין זו בתולת קרקע צונמא הרי זו בתולת קרקע: צנם   [טראקן, הארט] (ברכות לט) פת הצונמא בקערה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ פי' פרורה פתיתין בקערה ויצעק עליה פ"א צונמא יבשה ואינו יכול לאוכלה אלא בקערה במקפה: צנון   [רעטיך] (כלאים פ"א) הטומן לפת וצנונות (שבת כד) ולא בשמן צנונות (מכשירין פ"ד) צנון שבמערה נדה מדיחתו והוא טהור פי' צנון במים שבמערה ובלישנא דרבנן שמו פוגלא ובלשון ישמעאל שמו פוגל ובלע"ז ארמו"רשא: צנן   [דין, מאגער, שפיטצע] (בילמדנו בכי תשא) צנן וחדשה ומגדל גד צנן שהיא צנה חדשה שהקב"ה עתיד לחדשה לעתיד לבוא מגדל גד שמשם הקב"ה יוצא ומגדד משתיתן של אומות העולם. צנינין דקיקק תרגום ירושלמי צנומות דקות (א"ב בנוסחא' שלנו תרגום ירושלמי נצן לקיין): צנע   [פראם געהיים] (דמאי פ"ו) וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי (גמרא) מהו צנוע כשירי אמר רב חסדא כך שנינו שהכשר נקרא צנוע. (עירובין ק) מלפנו מבהמות ארץ זו פרדה שכורעת ומשתנת ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואח"כ בועל למדנו צניעות מחתול פי' שבועל בצנעה פ"א שמכסה צואתו גזל מנמלה שהכינה לחמה בקיץ ואין נכנסין לחור שאין שלהן לגזול ולעריות מיונה כל זכר הולך אצל אשתו ולא אל אשת חברו. (בבא קמא כג) אמר ליה אביי זיל אצנעינהו פי' הזהר לבעליהן שישמרו אותן והשיבו אביי אמרו בעליהן יגדור גדר לשדהו (א"ב לשון מקרא זה ואת צנועים חכמה וענין קרוב לזה תרגום הניחו לכם הצניען לכון): צנע   [פערבערגען] (קדושין כה) סבי דנזוניא לא אתו לפרקיה דרב חסדא אמר ליה לרב המנונא זיל צנעינהו פי' לך געור ופגע בהן נזוניא שם עיר וקרובה לסוריא וכשאמרו לו קרנונא חס ושלום לא ביזוהו אלא אמרו לו וכי הדגים חמין הן קרים הן קרנונא ראוי לומר לך (נדה לו) כי קא ניחא נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי זיל צנעית פירוש מונעהו מזה ואי לא צאית גדדיה כלומר אם אינו מקשיב וחוזר בו מכהו בהכאות ופצעים מלשון לא תתגודדו: צנף   [ציפפל] כנפיבגדיהם תרגום ירושלמי צנפת גוליהון על ארבע כנפות כסותך על ארבע כנפת גוליכון (נזיר כח) הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיש איניש בעיקרא מתפיש או דילמא בצנפא מתפיש פי' בעיקרא בשורש והיינו קדם שנזרק הדם בצנפא בענף בראש אמיר תרגום בריש צנפא והיינו לאחר שנזרק הדם. ס"א בצננא פי' בעיקר' קודם שנזרק הדם שאסור באכילה ובהנאה וכן נמי האי בשר חולין בצננא כמו שהן בסוף לאחר זריקה דמותר באכילה אף האי נמי מותר באכילה וצננא לשון צונן הוא בדבר שהוא חם לכתחלה כלומר חם ואסור ומצטני ומותר: צנף   [שרייען] (ב"ק יח) סוס שצנף וחמור שנער. (פסחים קיב) ואל תדור במתא דלא צניף בה סוסיא (חולין עט) עבי קליה בר חמרא צניף קליה בר סוסיא פי' נעים דק כמין צהל: צנר   [גאבעל] כוש שבלע את הצינורה כבר פירשנו בערך כוש שלישי. מחטין וצינורות (חגיגה כב) גזירה שמא יטביל בהן מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד (כלים פי"א) צינורא טהורה העשויה כמין אשכול ונפרק טהור פי' מנהג ארץ ישראל לעשות נזמי זהב באזניהם ועשויין ד' או ה' חתיכות שיהו כמו אשכול נזם כמו זה מקבל טומאה אבל אם נפל לארץ ונפרק נטהר ונזם העשוי כקדיר' מלמטה וכעדשה מלמעלה (שם פי"ג) צינורא שפשטה טהורה חזר וכפפה טמאה פי' ברזל שעל הכוש שטוין בו היתה כפופה שיתפוש החוט ואחר כך פשטה (יומא יב) לובש שמונה ומהפך בצינורא פי' מהפך במזלג אברין של תמיד של שחר. תרגום מזלגותיו צינורייתיה ר"ח ז"ל פי' עצי נורא: צנר   [דאם לאך אין דער שוועללע] (ברכות יח) א"ל זוזי היכא א"ל זיל שקלינהו מתחות צינורא דדשא. (שבת קיט) ומשלם להו אצינורא דדשא (כתובות סז) מר עוקבא הוה שדי לההוא עניא ד' זוזי בצינורא דדשא (גיטין סט) ונפקינהו נהליה אצינורא דדשא דלמא בבוצינא דריחיא אי נמי בצינורא דדשא כבר פי' בערך בנין הציר והצינור והקורה והמנעול פי' בערך צר: צנר   [ריננע]. האי תגרא דמי לצינורא דבדק' כיון דרווח רווח עיין בבדק. פי' מרזב של מים (ב"ב סו) ת"ר צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה (חולין קה) האי צינורא דבידקא בארעיה פי' אמת המים: צנר   [שפייעכטץ] (שבת קכז) אמרנו שמא נתזה צינורא מפיה על בגדיו של ר' (בסוף טהרות) מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור ונתזה צינורא מפיו בבור (יומא מז) ספר עם ערבי ונתזה צינורא מפיו על בגדיו (חגיגה כב) ומשום צינורא דעם הארץ דנפל פי' ניצוץ של רוק: צנית   [גרינד, גיכט] מאי צנית בת ארעא פי' לשחין קורין בלשון ערבי אלכתר ובלשון ארמי כתארא (ירושלמי) צנית פודגרא וכבר פי' בערך בת ארעא: צע   [בעטטען] (שבת קיג) מציעין את המטות מלילי שבת לשבת (סנהדרין נא) כך היא הצעה של משנה זו (ברכות כא) בעל קרי שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציען פי' שלת ילמד לאחרים כשהוא בעל קרי ודבר זה אנו למדין מקל וחומר מסיני אם ללמוד אסור ללמד לא כל שכן: צע   [שיססעל] מישתא מיא בצעא עיין בערך בדק. (מגילה ז) קריבו ליה שיתין צעי דשיתין מיני לפדא ואכלי פי' ס' קערות במיני מטעמים: צעי חקלייתא עיין בערך ערן: צעצע   [קינד] (ב"ב צט) תניא אונקלוס הגר אומר כרובים מעשה צעצועים היו פי' כמו צאצאים כלומר שדומין בפניהן לנערים דלהכי נקרא שמו כרוב כלומר כרביא כילד: צעק   [שרייען] (ב"ק פ) ושאר כל מיני פורעניות כגון חיכוך אגב צרעה לא היו מתריעין אלא צועקין לעזרה אבל לצעקה כבר פי' בערך עזר: צער   [קליין יונג]. (ערכין יג) וצעירי הלוים נקראין (גמרא) תנא וסועדי הלוים היו נקראין כלומר מסייעי הלוים בשיר ותנא דידן כיון דקטנים קולן דק והגדולים קולן עבה משום הכי קרו להו צעירי הלוים (א"ב לשון מקרא צעיר אני לימים): צער   [שמערץ] ובושת ורפוי שבת ונזק נזק מנלן גרסינן (ב"ק פד) אתיא תחת תחת כתיב הכא עין תחת עין וכתיב התם תחת אשר ענה באונס מה התם ממון אף כאן ממון יליף אדם מאדם ונזקים מנזקים ריפוי ושבת מפורשין רק שבתו יתן ורפוא ירפא. צער (שם פה) פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק. בושת (שם כו) ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין (שם כז) (א"ב תרגום ארבה עצבונך אסגי צעריכי וענין אחר קרוב לזה תרגום ריש וקלון מסכנא דאית ליה צערא): צף   [בעאבאכטען, האפפען] הכל צפוי והרשות נתונה כבר פי' בערך סעד הנשקף על פני הישימון ונשקפה על פני הישימון תרגום ירושלמי ומצטפיא מן כל קבל (פסחים נ) המצפה לשכר אשתו וריחים פי' כדי להתפרנס ממנו מתקולתא משקל המטוה שטוה בכל יום שכר הריחים שכירותו מפני שהוא דבר מועט אינו רואה סימן ברכה בזו הדרך פ"א מתקולתא חנונית ששוקלת במשקל ופריצות הוא שמגבהת זרועותיה ומראה אציליה לבני אדם. ריחים אגרתא משכיר ריחים שלו דכיון דעבדא אוכל נפש משום שכר אינו רואה סימן ברכה אבל עבדא מלאכה ומזבנא ליה משבח בה קרא (ברכות סא) לא אמרו אלא מן הצופים וברואה מקום שהיה על שערי ירושלים ושמה היה בו מקום לצופים וזהו דתנן (שם מט פסחים מט) מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר הצופים שורפו במקומו פי' וברואה מקום שהמקדש נראה משם כמו ששינו לענין שילה קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה (בתוספתא פסחי' בגמרא בצק) איזהו צופה הרואה ואינו מפסיק: צף   [שוויממען] (שבת יב) נתנה תחת ארובה מים הניתזין והנצפין אינן בכי יותן (מכשירין פ"ד) עריבה שירד הדלף לתוכה מים הניתזין והצפין והנצפין אינן בכי יותן [טבול יום פ"ב) מקפה וחמיטה של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן (סוטה מד) או תלוי באילן או צף על פני המים (גמרא) נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים צף הכבשן ונימק סידו עיין בערך סד שלישי (ר"ה יז) בינוניים מצפצפין בה ועולין פי' שטין. פ"א מתפללין בה להקב"ה ועולין (נדה יט) וכמימי אדמה מבקעת בית כרם מיצף מים פי' מבקעת בית כרם מאותו מקום שהיא אדומה ומציף עליה מים כמעט ויראה אדמימותה כקליפת השום כלומר שלא יציף עליה אלא מעט מים שלא יהו עוביין יתר מקליפת השום: צף   [שייען] (סוטה יב) וכן לענין המצפצפי' והמהגי' צופין ואין יודעין מה צופין מהגין ואינן יודעין מה מהגין יש אומרים ענין הגיון וי"א עניין ראייה וענה איים תרגום וינצפון חתולין ומעפר תשח אמרתך תרגום ומעפרא ינצפון מילך ומעפר אמרתך תצפצף קולי ישורר בחלון כסוס עגור כן אצפצף: צף   [זארגען] ואם לא מדאגה מדבר תרגום ואם מייצפא וכן ודאג לנו דשאול. בכל עצב יהיה מותר תרגום וכל מה דאצפא לך (ב"ר פ' נז) יציף לההוא דגער ביה מכל מקום ה' יראה לו השה (א"ב פי' יגער ויצער וידאג): צף   [געדרענק זיין] (אבות פ"ה) עומדין צפופין ומשתחוין רווחין פי' דחוקים (מנחות פה) כעס א' נצטפצפו נשי לידקיא לשמן (א"ב בנוס' כתוב נצרכו אנשי לודקיא) (בילמדנו בדברות אחרונות) ראו היאך עומדין המלאכים צפופין ומרתתין לפני: צף   [דיואן. מאטטע] (ברכות כה) הני ציכי דבי רב פירוש מחצלות שהיו יושבין עליהן והיו שולחי' זמורה ואחרים בני רב עוסקין בתורה (קידושין מד) הנהו בי תרי דהוו יתבי וקא שתי חמרא תותי ציפי דבבל שקל חד מנייהו כסא וכו'. (ב"ב ט) מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא כיון דשמעה להא דתניא ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה הוה יתיב (שבת קח) בר בי רב לא ליתיב אצפתא חדתא פי' מחצלת חדשה. (נדרים מט) דלי צפתא א"ל לשליחא חזו מאי איכא פירוש מחצלת אחת שהיתה מונחת על גבי גומא של זהובים והראה לו לשלוחו של רבן גמליאל שהיה עשיר ולא היה צריך לטליתו אלא שלא היה רוצה ליהנות מן העולם הזה: צף   [קנויעל. פריקע] (שבת מח ב"ב יט) טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר פי' ציפי צמר המנופץ שעושות הנשים כשטוות הגיזה וכורכות אותן כעין אגודה כדי שיהא נוח לטוות ועדיין לא נצבע יוצאין בפוקרין ובציפי צמר פי' אדם קרח מביא צמר וצובעו וקושרו למעלה ממצחו עם חתיכת בגד כדי שיראה כי שערו הוא ומוציא קצותיו תחת הסוד' ואמרו חכמים כיפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ מונח שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת: צף   [איבער געצוגען] (כלים פי"א) היתה מצופית שלה של מתכת טמאה פי' אם היתה מצופה בכסף או בזהב או בבדיל הציפוי טמא ואם היה הציפוי כלי חרש הציפוי טהור (ב"מ נג) אמר רב הושעיה במציף פי' רשום ששם על פי החבית טיט הנזרק ורושם עליו כמין אות או שום סימן בעולם ברייתא בפתוח שלא טח בפי החבית כלום אי בפתוח אבידה מדעת היא שנשפכת לארץ ולמאי אצטריך למימר הרי אלו שלו א"ר הושעיה במציף שמצופה פי חבית ואינה אבידה מדעת (תמורה כט) ומה אתנן ומחיר שציפייהן מותרין הן אסורין נעבד שציפויו אסור אינו דין שיהא הוא אסור: צף   [איבערצוג פלייש אויף דיא דייטלען] (חולין נ) כגון דקיימן תלת קשייתא בצפא בדוחקא פי' כד עיילן תלת קשייתא עם שיורי האוכל שעליו שכשאוכל התמרים אין יכול לאוכלן על הכל ונשאר על קשייתא קצת מן הפרי וזהו צפא בלא צפא ערום בלא אוכל י"ל גם זה ענין צפוי כמו שלמעלה: צף   [רייהע] (נדה סא) רישא דגניין בצפא סיפא דמשלפי שלופי פי' שוכבות כולן ביחד כשורה סיפא דמשלפי שלופי פי' מתפרדות זו מזו: צף   [לייכטער] (ב"ר סד) צפה הצפית סדר מנרתא אית אתרא דקרין למנרתא צפיתא: צפרינא   [צעהן שמערצען] (יומא פה ע"ז כה) רבי יוחנן חש בצפדינא (ב"מ מד) שית בצמירתא ושב בצפדינא פי' כאב שינים: צפח   [פרעהליכקייט] בכל שאטך בנפשך תרגום בכל ציפוח נפש בשמחת כל לבב בשאט בנפש: צפחת   [האניק קיחיל] הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת עיין בערך זף פי' מאכל העשוי מן קמח ודבש והוא רך כל כך שיכול להציקו וראיה לדבר כצפיחית בדבש: צפן   [פערבערגען] הצפיננו היכן רבי אילעא צפון כבר פי' בערך עלץ. צפנת פענח (בב"ר פ' צא) צפונות מופיע ונוחות לו לומר חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוח הבריות בהן וכו': צפן   יכול להעבירו על ידי צפון. ס"א ספון וכבר פירשנו במקומו: צפצף   [איינע ארט וויידע] (סוכה לד) ת"ר איזו היא ערבה איזו היא צפצפה וכו' (א"ב מין עץ כמו ערבה): צפר   [רייפע] (כלים פט"ז) הקופה משיעשה בה שתי צפירות לרוחב שלה והערק משיעשה בה צפירה אחת פי' אלו שעושין לקופה גדילין וסופרין אותן ומסבבין אותן ומניין שזה צפירה לשון סביבה וחזרה היא שנא' ישוב ויצפור ואומר באה הצפירה (א"ב פי' בל"ר עגולה אשר אינה מסוגרת אבל חוזרת חלילה כמו נחש עקלתון ועושים קופות מצפירות): צפיר   [ציעגע, באק] (יומא סו) משוך צפירה זו זעיר חובין דדרי סגיאין פי' מהר וצא שעיר זה קטן וחטאות הדור מרובין. ס"א מה שהי לצפירא למה אתם שוהין השעי' (פסחי' מב גיטין סט) צפירת' דלא איפתח פי' שעירה שלא נפתח רחמה כלומר שלא ילדה. וי"א עופות שמנים שלא ילדו (א"ב תרגום שעיר צפיר ובעזרא וצפירי עזין): צפור   [איבער דער ברוסט] (ב"ק צ) אם על צפור נפשו הכהו פי' תחת גרונו למעלה מחזה שלו הכהו לידע אם מת מחמת המכה: צפור   [ארט היישעריק] (שבת צ) צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהיא פי' ממיני חגב היא שמשחק בה קטן כדכתיב התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך (מכשירין פ"ה) העושה צפור במים הנתזין ואת שבה אינן בכי יותן (תוספת) ואת שבו הרי הן בכי יותן. (תמורה לד) שק ניבטל ברובה כלו' ניבטול האי שיער בשק ברובה א"ר פפא בציפרתא כגון שארג מאותו שיער נזיר בשק דמות עוף דמלאכה חשובה היא הלכך לא בטיל וידלק: צפר   [מארגען. פריה] תרגום בקר צפר תרגום ותוכחתי לבקרים ומכסנותי לצפריר ונקראו שדים של בקר צפרירי תרגום יומם השמש לא יככה יומם כד שליט שמשא לא ימחינך צפרירי: צפר   [רופין] (ירושלמי סנהדרין פ"ו חגיגה פ"ב) כד נא צפר לבשו מניכון וכד נא צפר תניינות עולו פירוש ענין קריאה: ציפורי   [שטרוק] כציפורי בפי הוושט פי' מביאין סיב של דקל של נרגילה ותופרין את הספינה בו וכשמכניסין אותו בנקב של ספינה שדומה לוושט נכנס וקולו הולך וקשה מאד וכפיטורי תבנית כציפורי ומ"ש הללו משאר דברים שהללו קשין ביציאתן פיטורי מפורש במקומו: צפרדע   [פראש] (כריתות יב) יצא שרץ טמא וצפרדע טהור ששתויי יין מורין בו דזיל קרי בי רב. דשרץ טמא ולא צפרדע: צפורן   [נעגעליך] (שם ד) הצרי והצפורן צפורן זו שחלת כדמתרגמינן נטף ושחלת נטופא וטופרא. ובושם הוא שעשוי כצפורן של אדם (א"ב אין בושם זה כצפורן של אדם אלא כצפורן של חיה והוא גדל בים) (מקואות פ"ט) צואה מתחת הציפורן וציפורן המדולדלת פירוש צפורן שנזדעזע ממקומו ונשאר תלוי ואינו דבוק עם הבשר ויכנס לתוכו מים (ב"ר פ' מז) בא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים מה מנוח אמר מות נמות כי אלהים ראינו והגר שפחה ראתה המלאכים ולא נתיראה מהן א"ר אחא צפרנן של אבות ולא כריסן של בנים: צפורן   [גראבשטיין] (בויקרא רבה בצו פ' אהבת צדק) לבן מלכים שנזז לבו עליו ונטל את הצפורן לחפור על אביו (בילמדנו בריש אלה פקודי) מה עשה נטל את הצפורן של ברזל והיו מכניס תחתיו אמר מתוך שאני מפיל את הבסיס האדריונטים נופל פי' בלעז סובלו"ני והוא חד כצפורן של אדם וכן אמרנו לענין אצבעות מפני מה אצבעותיו של אדם משופין כיתדות (בתוספת' שבת בפ' בראשונה) רבי יוסי אומר אף צפורן גדולה: צפורין   [ארט לינזען] (תוספתא בסוף מכשירין) בראשונה היה גרים של פול ושל טופח ושל צפורין טמא מפני ששורין אותו במים פי' מין קטנית הנקרא ספיר בריש משנת כלאים: ציץ   [שויען] (חגיגה יב) בן עזאי הציץ ומת פירוש הוסיף להזכיר שמות כדי להביט באספיקלריא מאירה ומת: צץ   [שפראטצען] (עירובין נד) בני אדם דומין לעשב השדה הללו נוצצין והללו נובלין פי' נוצצין צומחין כמו ויצץ ציץ כלומר שמתעשרין נובלין צומקין כלומר מתענין (שבת קמה) יצץ ופרח לישראל תני רב יוסף אילו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה פי' שמגדילין מדרשות: צץ   [קווסטען] (שבת קלו) אלו הן ציצין המעכבין את המילה תשובת רב האי גאון ואביו רב סרירא ז"ל בשר החופה את רוב העטרה דאמריתו אמאי אפקוה בל' ציצין כך הוא כל הבשר החופה העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט נקראו אותן מעט הנתרים ציצין מפני שדומין לסנפירין ותרגום סנפיר ציצין (א"ב תרגום אשא כנפי שחר אזקוף ציצין דקריץ) (שם פב) ציצין שפירשו רובן ביד מותר בכלי פטור אבל אסור (ביצה לו) אמר להן אביי נקטוה בציצתיה ואפקוה פי' בשערו מלשון בציצת ראשי. (ע"ז מב) כל שיש לו ציצין בין פרקיו פי' שערות כמו ציצת ראשי (כלים פי"ז) סקורטי' משיחסום וינקב ועשה ציציתיה נתן דצוציתא כבר פי' בערך נתן. (גיטין נו ובריש ברייתא דר"א) למה נקרא שמו בן ציצת הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כרים וכסתות פי' כל אדם כשהולך בדרך ציצתו נגררת בקרקע וזה כשהולך מביתו ועד פתח העזרה היו מונעות כרים וכסות בקרקע במקום שהולך וציצתו נגררת עליהן (ירושלמי בפ' הרואה) העושה ציצית לעצמו אומר בא"י אמ"ה אקב"ו לעשות ציצית לאחר לעשות ציצית לשמו. נחעטף מברך להתעטף בציצית וכן ללולב ומזוזה וכל מצות. הני כובשני ציצייני עיין בערך כבשן פי' למה קורין אותן צוציינ' שיש להן ציצית בראשיהן כמו שכתוב ויקחני בציצת ראשי (מנחות מב) ת"ר אין ציצת אלא ענף וכן הוא אומר ויקחני בציצת ראשי. אמר אביי וצריך לפרודה כציצאת דארמאי פי' וצריך לפרד הפתילין היוצאין מן הגדיל כקווצות שער של בלורית שדבוקה מלמעלה ופרודה מלמטה (בבא בתרא עג) האי גלא דמטבע לספינתא נפקא ליה פי צוציתא דנורא חיוורת ברישיה (תענית כז) חזייה דבכה ואחיך ונפק צוציתא דנורא מאפותיה פי' אלו שנים כעין ציצית ויש לומר לענין ניצוצין דנורא: צץ   [פינקלען] תרגום בפסוק בימים ההם כשבת באבניא ציצא ושיישא: צץ   [ארט פויגעל] תרגום ואת התחמס וציצא: צצלא   [טויב] (ב"ב עה סנהדרין ק) השתא כביעתא דצוצלא לא משכחינן (ובפסקא דעניה סוערה) אפילו כביעתא דשפנינא לית (שבת פ) כביעתא דצוצלתא מאי טעמא משום דזוטרא אימא דצפירתא פירוש ביצה של עוף והוא דייציפי וממין תורין הוא: צק   [גיסען] (זבחים לח) היוצק והבולל (סנהדרין צב) יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע פי' משום דהוה מלך לא בעא למימר ליה בלשון גנאי אלא בלשון כבוד (בסוף ידים) אמרו צדוקין קובלין אנו עליכם פרושים שאתם מטהרין את הנצוק. כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים עיין בערך זף ובערך סלד. (ע"ז נו) ש"מ נצוק חבור פי' יש שני כלים א' למעלה שמציק לכלי שלמטה ושלמעלה טהור ושלמטה יש בו יין נסך ואותו יין שבין כלי לכלי קורין נצוק על שם יציקה ונצוק משעה שמתחיל להציק מכלי אל כלי אינו פוסק עד שירד כולו הנצוק והקטפרס ומשקה טופח עיין בערך טפח: צק   [איינגוס] (פסחים נו) משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (יומא עה) ובשלו בפרור מלמד שירד להם לישראל ציקי קדירה עם המן (ב"מ פו) הללו לציקי קדירה. (ב"ב עו) אני ראיתי ציפורי בשלוותה והיו בה ק"פ אלף מוכרי ציקי קדירה. (כתובות סה) מעשה בכלתו של נקדימון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדירה (חולין עז) בנבלתה ולא בעצמות ולא בגידין וכו' עד לא נצרכא אלא שעשאן ציקי קדירא פי' דבר היורד לקדירה: צק   [שפיטץ בארג] (יומא סו) עשר סוכות מירושלם ועד צוק (ב"מ צג) העלה לראשי צוקין ונפלה (שם לו) אימא רישא עלתה לראשי צוקין ונפלה ה"ז אונס. פי' בראשי ההרים הגבוהים והאבנים והצירים שלו כסכינין: צקלג   [ארטס נאמע] (גיטין ז) וצקלג ומדמנה וסנסנה רב אחא חתים בה מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו שוכן בסנה עושה לו דינו: צקן   [גייציגער] (פסחים פא) הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה פי' בני אדם צרי עין: צר   [שטיין, פעלז] (כלים פכ"ו) רמ"א צרור שעה טהורות צרור עולם טמאות רבי יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות פי' לשני המלכים עושין חכמי האומות צלמים ונותנים ביריהם כ"ד אבנים ותחתיו ספל גדול של נחשת ובסוף כל שעה משליך הצלם מידו אבן אחת לתוך אותו הספל ונשמע קול הספל בכל העיר ויודעין השעות פ"א אם היתה החמת שנאמרה בראש ההלכה קשורה בקשר ואינו מתוקן ואינו של קיימא והוא לשעה אינו מקבל טומאה ואם הוא קשר של קיימא ועומד בקשירתו לעולם מקבל טומאה ובזה אמרו צרור עולם טמאות (מקואות פ"ד) החוטט בצינור לקבל צרורות פי' חופר בצינור שיהא רחב שאם יפלו שם צרורות ילכו הם ולא יסתמו הצינור (בריש טבול יום) צרור שבככר וגרגר מלח הגדול פי' יש מנהג בכמה מקומות שמשימין סימן בככר אבן (חולין טו) בכל שוחטין בצור ובקנה: צר   [בינדען] (ב"ק מט ב"ב עו) וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך (ב"מ קח) הני צירי וחתימי והני שראי ושראי לית בה משום דינא דבר מיצרא. פי' ביד בר מיצר צרור הכסף צרור וחתום ואומר הניחוהו אצלי עד שיעמדו במשקלם וימסרו' לי ועכשיו יבאו (כלים פכ"ו) צרור המרגלין טמא צרור המעות רבי אליעזר מטמא פי' בגד או עור עשוי לצור בו מרגליות או מעות (כתובות סז) רבי אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה (ע"ז נו) והא קא מנסיך בידיה דציירנא ליה לידיה. (בב"ב קעד) (ערכין כג) רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסיה פי' שמא צרור של כסף התפישו הלוה למלוה קודם מיתתו שיפרע חובו מהם (שבת נב) העזים יוצאין צרורות לייבש: צר   [פארמע, צייכען] (שם עה) אמר ריש לקיש הצר בכלי צורה חייב משום מכה בפטיש פי' אף על גב דפליג ר' שמעון (שם קג) דתניא הצר בכלי צורה כל שהוא ר' שמעון אומר עד שיצור את כולו כלומר עד שיצור את כל הצורה יחידאה היא ואי ההיא צורה אית בה אותיות דמקרו חייב משום כותב ואי לא חייב משום מכה בפטיש (בב"ב נג) אמר רב הצר צורה בנכסי הגר קנה (כלים פכ"ד) ושל צורות טהור מכלום פי' בגד שיש ביד רוקמי רקם ובו מיני צורות כדי לראות בו לעשות כמותו בגד אחר (בריש צו בילמדנו) וכשנגלה הקב"ה ליחזקאל ואמר לו הגד לבית ישראל את הבית אמר לו רבש"ע וכי עכשיו בונין אותו שאמרת וישמרו את כל חקותיו ועשו אותו אמר לו עכשיו יהו קורין בצורות הבית ואני מעלה עליהן כאילו בבנינו הן עסוקין וכן בסדר קרבנות (מ"ק י) אמר ליה לבריה אותן בני אדם אנשים של צורה הן (יומא נד) כרובים בצורייתא הוו קיימי פי' אע"פ שלא היו הארון והכרובים במקדש שני כרובים מצויירים בכותלים היו שם. אפי' פיגול טעון צורה כבר פי' בערך פגל המתרגם פסוק כצורתו פי' בערך תרגום: צר   [ברעכען רייסען] (שבת קנד) יתיר חבלים ויפלו שקים מצטרו זיקי (ע"ז ל) חד טילא תיורא דמצרי זיקי (שם נג) והא רוצה בקייומו הוא דלא מצטרו זיקי פירוש עניין בקיעה כדכתיב ומבוקעים ומצוררים (א"ב תרגום ויקרע מרדכי בגדיו וצרא מרדכי לבושיה): צר   [טיהר אנגעל שמערצען] מאי הכר ציר אמר רב אויא אבקתא עיין בערך אבקתא (בכורות מה) כשם שצירין לבית כך צירים לאשה שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. (מועד קטן יא) הציר והצנור והקורה והמנעול. (כלים פרק יא) והפותה שתחת הציר (עירובין קב) מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור פירוש ציר נוקבין הדלת וקובעין בו עץ חד כד. להכניסו באדן לחזור לכאן ולכאן ואם יצא מן הדלת מחזירין אותו בשבת בעיקרו שתי ידות תרגום תרין צירין ופי' הצנור הוא החור שבאדן (א"ב לשון פסוק הדלת תסוב על צירה): צר   [שפאלטען]. (פסחים מ) לא מיבעיא חטין דכיון דאית בהו ציריא עלא בהו מיא פי' חריץ של חטה והשעורים שיעי ואין בהם סדק (בכורות מ) מנה איילה (נדה כג) אמר רב יוסף לא קשיא הא באוכמא הא בציריא פי' אוכמא של עין דומה לשל אדם ציריא חריץ שהעין עומד בו אינו דומה לשל אדם בפי' ר"ח ז"ל כתיב בציהרא ופי' אוכמא שחור של עין ציהרא אדום הסובב את השחור: צר   [פיש לאגער] (נדרים נא) ומותר בציר ובמורייס (ע"ז לו) וציר שיש בה דגה (עירובין כח) היו לוקחין ציר בכסף מעשר אמרו לו שמא לא שמעת אלא כשקרבי דגין מעורבין בהן אפילו תימא רבי יהודה בן גדיש לא קאמר אלא בציר בשומנא דפירי פי' כשכובשין הדגים ומאצצין ודוחקין ומצירין אותו לחלוח היוצא מהן נקרא ציר: צר   [שטאד טירס] (בכורות מט) חמש סלעין של בן במנה צורי שלשים של עבד חמשים של אונס ומפתה מאה של מוציא שם רע כולן בשקל הקדש במנה צירי (גמ') מאי צורי אמר רב מנה של נור אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה וכללא הוא והרי הטענה והרי הקדש והרי מעשר וכו'. פירוש כסף צורי הוא סלע צורי הוא ד' דינר כסף מדינה הוא סלע מדינה פלגי דזוזא חצי דינר ועוד מפורש בערך סלע (בבראשית רבה פרשת סב ובילמדנו ויהי חשך אפילה ובפסקא דויהי בחצי הלילה) אמר רבי אלעזר כל צור במקרא שלם בצור המדינה הכתוב מדבר. חסר ברומי הכתוב מדבר: צר   חצר הצורית כבר פי' בערך חצר: צר   [רוטהע רייז] דצרי מדיחן (ע"ז עה) אמר רבי עקיבא צרי דקל שתים פי' מביאין נצרי' והוצין וקורעין אותן ועושין אותן כמין חוטין ועושין מהן חבלים כדתני רב יוסף ג' חבלים הן משל מגג ושל נצרים ושל פשתן: צרב   [אנטצינדען]. (נגעים פ"ו פ"ח) השחין המכוה והקדח שנעשו צרבת פירוש מלשון צרבת השחין (כלים פרק ג) הנוגע בצרבה טמא פי' הסותם פי החבית בזפת יותר מצרבה נקרא אותו היתר צרבה כמו צרבת השחין (א"ב צרכה כתוב בנוסחאות): צרב   [הארט, שטארק] (בינה ה) משום דצריבן פירוש קשים וחזקים כדאמר צורבא מדרבנן חוזק תלמידי חכמים: צרב   הצרובין והסרוקין כבר פי' בערך סרק. ושבה והיתה לבער תרגום ויהון לצרבה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב הצורפים והסריקין): צרד   [גרידעם, טראקען] (פסחים כ) תפשוט דבעי ריש לקיש (חולין לו) צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני (מעשר שני פ"ב בריש עדיות) בית שמאי אומרים יאכל צריד פי' מנחה יבשה שאינה בלולה. פ"א פסולת הסולת כגון סובין וכיוצא בו (א"ב פי' בל"ר יבש מאוד): צרוד   [גראב] (ר"ה כז) היה קולו דק או צרוד כשר פי' בלע"ז רוק"ו ושייך בצריד מה המורסן עב במינו אף זה עב במינו: צרדא   [צווייען קלייד] (ב"מ ס) רבה שרא למידק צרדי (כתובות ח) והאידנא נהוג עלמא אפי' בצרדא בת זוזא פי' רש"י בגד קנבוס ובעל הערוך הביא בערך צרדא: צרדה   [צייגעפינגער] (יומא יט). מכין לפניו באצבע צרדה (גמרא) אמר רב יהודה צרתה דדא מאי היא גודל (תוספתא) איזהו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין (מנחות לה) אמר ריש לקיש עד אצבע צרדה ומאי צרדה אמצעית פי' היא אצבע הארוכה: צרדא   [איין שלעכטער ווינד וואס פערדרייט דאם געזיכט ארינטער] (פסחים קיא) האי מאן דזגי אגירדא דדיקלא אחדה ליה רוח צרדה (חולין כה) לא שקלי מידי מפתורא כי נקיט איניש כסא בידיה משום דקשי לרוח צרדה פי' דאי הוה ההוא כוס שני מהדר פרצופיה לאחוריה כההיא דרבה בר נחמני המפורש (ב"מ פג): צרדא   [ארט פויגעל] (חולין סג) אמר רב יהודה צרדא שרי פי' מין עוף: צרח   [הערץ שמערץ] (שבת לז ברכות מ) אבל כל יומא לא משום דקשי לצירחא דליבא (גיטין סט) לצירחא דליבא ליכול תלתא ביעי בנניא וכומנא ושומשמי פי' כאב הלב: צרי   [הערץ דאס באלזאם בוים] (שבת כז) אין מדליקין בצרי מפני שהוא עף (כריתות ה). הצרי והצפורן (בב"ר פ' צא). מעט צרי קטף וכך תרגומו פי' שרף היוצא מן העץ כיצד רושמין העץ ויוצא ממנו הצרי: צרך   [בענעטיגען, בדירפען] (ב"מ צז) א"ר ירמיה כגון דא צריכה רבה פי' טעם זה שפי' ר' יוחנן פי' גדול הוא ואם לאו דפירשו ר' יוחנן שהוא רב מובהק לאו כל איניש יכיל לפרושיה אלא רב כמותו (נדה נט) האשה שהיא עושה צרכיה וראת' דם איש ואשה שעשו צרכיהן בתוך הספל (א"ב לשון מקרא זה ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון כל צרכך): צרם   [אבשניידן] (זבחים כה) הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנא' ולקח מדם הפר וכו'. (מ"ק יג גיטין מד) אם תמצא לומר צרם אזן בכור ומת קנסו בנו אחריו וכו' (ב"ק צח) אמר רבא הצורם אזן פרתו של חברו פטור מ"ט פרה כדקיימא קיימא לא עבד בה ולא מידי כולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי פי' סדק אזן הבכור בידו מיעכו ועשה בו רושם. (ב"ק צב) צרם באזנו תלש בשערו: צרן   [רינד אויגיג] טריף ארגינג] (בכורות מד) הזגדום והצירן (גמ') תנא עיניו טרוטות צרניות דומעות דולפות וטורדות פי' שעגול אותו מקום שהעין מונח בו: צרע   [בינע] (מכשירין פ"ו) דבש צרעין טהור ומותר באכילה פי' טהור שאינו כז' משקין להכשיר ומותר באכילה כי הצרעין הן דבורים מדבריות ר"מ צרעה היא ערעיתא וכן תרגום צרעה ערעיתא ולמה נקראת ערעיתא שעומדת ליראת אדם ומכה אותו כדכתיב אשר קרך בדרך ומתרגמינן דערעך: צרף   [ביידעל ארם ווערבינע] (סוכה יט) העושה סוכתו כמין צריף (שם יג) אמר רב אבא הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנין שלהן כשרין פי' מלון של שומרי שדות ואותן צריפין מסככין אותן במורביות של ערבה וקושרין את ראשי' ומשלשלין אותן מהנה ומהנה בגג וקושרין עוד קצותן שלא יפרדו מלמטה (עירובין נח) יושבי צריפין כיושבי קברות (ב"מ מב) ההוא דאפקיד זוזי גבי חבריה אותבינהו בצריפא דאורבני ואגניבו פי' מין גמי ובעלי כפרין עושין כן (א"ב פי' בל"י מין גמי אשר בו הכפריים מסככים בתיהם ואין להם גג שטות כי הסיכוך משופע משני צדדין להתוך המטר ארצה) (בסוף גמ' דפ' במה בהמה בשבת כז) במתניתא תנא אותו היום שהעמיד ירבעם שני עגלים אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזו היא איטליא של יון (א"ב פירוש בלשון יוני בית פחותה עשוי מעץ): צרף   [הארט מאכן] (כתובות קיא) צירוף אחר צירוף דכתיב ועוד בה עשיריה פי' צרה אחר צרה כדכתיב וצרפתיה כדי למרק עונות. (מכשירין פ"ה) המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה המוציא מסמר לגשמים לצרפו פי' כשהנפח מבקש לעשות סייף או סכין או כל כלי כיון שיחמו באור ויעשנו בפחמין נוטלו בצבת ונותנו במים זהו צירוף כמעשה דר"ש בן לקיש הסייף והסכין והפיגיון וכו' עד מתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפן בכבשן ר"ל אמר משיצחצחן במי' והלכת' כר"ל דהודה לו ר' יוחנן והני מילי בכלי נחשת דצירופן במים אבל כלי חרש ודאי צירופן בכבשן דתנן (כלים פ"ד) כלי חרש מאימתי מקבל טומאה משיצרכו בכבשן והוא גמר מלאכתו (ביצה לב) כלי חרש מאמתי מקבל טומאה משנגמר מלאכתו דברי ר"מ ר' יהודה אמר משיצרפו בכבשן: צרף   [פעראייניגען] (פסחים יט חגיגה כג). א"ר חנין א"ק כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת הכתוב עש' לכל מה שבכף אחת אלמא צירוף דאוריית' (מעשרות פ"ב) אוכל אחת אחת פטור ואם צירף חייב פי' אם חיבר שנים יחד. (מעשר שני פ"ד) כמות שהשולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף (כריתות טז) צירף את המעילה לזמן מרובה (מקואות פ"ג) אלא שנפלו ג' לוגין מכלי אחת מב' ומג' מצטרפין מד' אין מצטרפין (א"ב תרגום ירוש' בפסוק וצים מיד כתים ויצרפון עמהון לגיונין פי' ענין חבור): צרף   [צערמאהלען] (חגיגה ד) המקבץ והמצרף נחשת והבורסי פטור מן הראייה (כתובות עז) מקמץ ומצרף נחשת (גמ') מצרף נחשת מאי אמר רב חושלי דודי כבר פי' בערך חשל: צרף   [אלויען] (שם עט) כלי מחפורת של צריף כבר פי' בערך חפר פ"א כלים העשויין מאדמה שתופרין ממנה צריף שקורין אלומ"י אין לו טהרה עולמית שסופג הרבה מכל משקין שנותנין לתוכו א"ר זביד האי קוניא אוכמא וחיורא שרי ירוקא אסיר משום דמצרף פי' ירוק מעורב שבולע צריף מאותו הרבה ואי אית בהו קרטופני שהן בקעים כולהו אסירי: צרף   [שטארק וויים קלייד] (סנהד' מד) אדרת שנער שמואל אמר סרבלא צריפא פירוש ר"ח ז"ל טלית נקי לבן כדתרגמינן ותרבי לך בורית ותסגי לך צריפתא אלו הצרף כולן קרובי ענין הן (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב ומחורי בבוריתא): צרצר   [פלאש, די דעק וויא אין זיפ] (כלים פ"ב) המסרק של צרצור רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין (מקואות פ"ג) המערה מן הצרצור מטיל למקומות הרבה פי' ראש הלגין שדומה לראש הרמון בשם ששנינו ר"א אומר אף המסרק טהור וצרצור על פיו יש צורת רשת כדי שלא יכנס לשם דבר רע ולכן שנינו מטיל מקומות הרבה ובלשון קודש שמו בקבוק שכשאדם שותה בו או שופך בו עושה בקבוק ובל' לע"ז ולשון ישמעאל שמו בוקא"ל (סנהדרין קה ובילמדנו אל תצר את מואב) וצרצור יין העמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין העמוני: צרצר   [היישריק] (חולין סו) והלא הצרצור הזה יש לו ד' כנפים וד' רגלים: צרצרא   [ארט פייגעל] (מדרש אסתר פסקא גם ושתי המלכא) כהדא צרצרא דמגלגלא בדילה ובלא דילה פי' מין עוף הנקרא בת קברייא ושם (בפסק' בהראותו את עושר) בין מן דידיה ובין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא והוא עוף המתפאר באברה ונוצה של עופות אחרים: צת   [אנצינדען] (ב"מ סט) אל תיקרי מוצאת אלא מוצת (יומא סז) עד שיצת האור ברובן מלשון ויצת אש בציון: צת   [פערנעהמען] (תרגום האזינו השמים אציתו שמיא): צת   [גאנץ הויך] תרגום ומגדל וראשו בשמים ורישיה מטי עד צית שמיא: צותרא   עיין ערך צייתור כי כן גרס בעל הערוך: צתרי   [ארט קרויט] סיאה צתרי כבר פירשם. בערך סאה (א"ב פי' בל"ר וישמעאל מין עשב כמו אזוב והוא מתבלין של קדירה מפני הריח והטעם שהם טובים). נשלם ערך הצד"י

אות הקו"ף

אחל ערך הקוף קא   [צו געזעצצעס ווארט] (כתובות כא) מאי דקא מסהיד סהדא לא קא מסהיד דיינא ואיכא בכמה דוכתי קא משמע לן מלה זו נוספת וזולתה יובן הדב' והיא נחברת עם תבות אחרות ובפרט עם מלת אמר קאמר קאמינא קאמרינן קאמריתו: קאי   [זיך פיספן] (ריש ברכות) תנא היכא קאי ובפרקא קמא וקאי אחד כרעא פי' כמו קאים ועומד עיין ערך אוקי וכן מוקי כמו מוקים: קאלוחסין   [שעהן אונד גוט] (שמות רבה פ' ויחל משה) העבד הזה שאת' מוכר קא קגריסין הוא או קאלוחסין פי' בל"י טוב מאוד קאלו טוב חסין גם כן טוב ופי' קאקגריסין בל"י רע מעללים: קאת   [קראה] (חולין סג) קאת זה הקיק רחם זה שרקרק (מ"ק כה) קאת ותפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא משנער פי' אפילו עופות רעות באות לראות כשמתו: קב   [איין מאסס] (עירובין סב יבמות מט גיטין סז בכורות כג) משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי פי' מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה. (שבת ז) אלא מעתה הדיוע שחקק קב בבקעה בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב פי' לקר חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שם סה) הקיטע יוצא בקב שלו ופי' עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש. ועוד מפורש בערך כתית. (חגיגה ד) רגלים פרט לבעלי קבין. (ערכין פי"ח כלים פי"א) הקב שלה ר' טרפון מטמא גם זה פי' נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל (יבמות קב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים פי' ר"ח ז"ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת (סנהדרין כט) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו כלומר יש לו חובות מלא קב (כתובות סב סוטה כא) רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות פי' כיצד המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מב' קבין חטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת וג' דינרין עושין י"ח קבין לפי חשבון ד' סאין בסלע כיצד הסלע ד' דינר והולכין ד' סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג' דינרין ג' סאין וג' סאין הם י"ח קבין הרי ימצאו כשאינו משמש עמה י"ח קבין וכשמשמש עמה ב' קבין הרי ט' קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישו' פי' אחר רוצה אשה שיהיה בעלה חמר יהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואע"פ שמביא לה בשבת ט' קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין ופרישות שלשים יום. (כתובות סח) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב' את רגלו ואת שוקו פי' משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר: קב   [דורך לעכערן] (שבת כט) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה. (סנהד' ד יבמות צב) יקוב הדין את ההר כלומר אם יש דין לנקוב את ההר על כרחו יקבנו אע"פ שדבר גדול הוא פ"א יפרש הדיין את הדין כלו' יפסוק הדין בלא פשרה וההר הוא הדיין (א"ב העיקר נקב): קבה   [שלאף ציממער] (מנחות לב) לא יעשנה כקובה פי' קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כאהל (ע"ז יו) ועל בתו שלא לישב בקובה פירוש אהל שמושיבין בו זונות כדכתיב ויבא אחר איש ישראל אל הקובה: קבה   [וואסר בעהעלטער] פלג אלהים מלא מים תרגום קובתא דאלהא: קבטיות   [קרייטער וואססער] (פסחים דירושלמי פ"ג) תני קובטיות בורתיות צריך לבער (פי' המפרש מי עשבים שמפררין בהם פירורי לחם): קבטין   [פאטער זעססעל] (בויקרא רבה בריש צו ובפרשת דצו את קרבני) למלך שהיה מיסב על קובטין שלו פי' קטאק"ומבא בלע"ז והוא כסא שיש לו סמוכות מכל צד כמו כתלי' ואינו פתוח אלא מצד אחד (א"ב עיין ערך אקוביטון): קבטרא   [שטירען בינדעל] (ירושלמי שבת פ"ו) קובטרא דבר שהוא נותן במקום טוטפת: קבאי   [ווירפעל שפיעל] (שבת קמח) ובלבד שלא יתכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא. (ר"ה כב) אלו הן הפסולין המשחק בקוביא פי' מתנין ביניהן תנאי אם אנצחך תתן לי כך וכך אם תנצחני אתן לך כך וכך כי האי גוונא אסמכתא היא ונמצאו כגזלגין לפיכך פסולין וישוב העולם כגון אומות ועבודת הארץ (א"ב פי' בל"י גוף מרובע בעל ששה שטחים ועליו נקודות מן אחת עד שש עשוי לצחק וגם הצחוק עצמו נאמר כן וכל הדברים העשוים בצורת קוביא (מדרש אסתר בסוף פסקא ויהי בימי אחשורוש) ורבי אבין אמר כאפי קבאי כלומר שהארץ היא כצורת קוביא): קבייסטס   [ווערפעל שפילער] (חולין צא) ויאמר שלחני כי עלה השחר וכי גנב אתה או קבייסטס שאתה מתיירא משחר. (בכורות ה') וכי משה רבכם גנב היה או קבייסטוס. (קדושין יא ב"ב לב). המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קביסטוס הגיעו פי' גנב גונב ממון קביסטוס גונב נפשות (בילמדנו בריש והיה עקב) אבל זה קוביוסטוס היא עכשיו הוא הולך ומאבד את כליו (א"ב עי' בל"י זולל וסובא): קבל   [עמפפאנגען, פינסטער, בעשיידען, קלאגען] (שבת פד) אם יש בה בית קיבול רימונים טמאה כבר פי' בערך עגל. הבא במדה טהורה פי' העשוייה למדוד בה ככייל (מ"ק יב) מקבלי קבולת בתוך התחום אסור פי' גוים שקיבלו שדה מישראל בדמים קצובין לתקנה כל זמן שירצו בתוך התחום בשבת וי"ט אסור חוץ לתחום מותר (כתובות נח. קדושין יא) איכא ביניהו קיבל ומסר והלך פי' קיבל כגון שקיבל עליו הבעל בשעת ארוסין כל מומים שיש בה לעולא אפילו הכי אינה אוכלת עודה בבית אביה גזירה שמא ימזגו לה כוס של תרומה מבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה לרב שמואל כיון שאינו יכול לטעון טענת מומין אוכלת וכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל ואין עמה לא אחיה ולא אחותה אוכלת לרב שמואל אינה אוכלת שמא ימצא בה מום. והלך פירוש אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל לעולא אכלה דליכ' אחיה ואחותה לרב שמואל לא אכלה משום סמפון אם הלך אחיה עמה (תענית יא) אימת מקבלת רב אמר במנחה פירוש משעה שיתכוון לתפלת המנחה ואפילו מתעסק במלאכתו אומר מחר אהא בתענית יהי רצון שתהא תפלתו ביום תעניתי מקובלת ושמואל אמר בתפלת המנחה כלומר צריך להיות כולל אלו הדברים בשומע תפלה א"ר נסים ברבי יעקב ז"ל ראיתי בפירושי רבותינו הגאונים ז"ל ובתשובות שאמרו אין אומרים ענינו אלא במנחה בלבד אבל בערבית ובשחרית של תענית לא וקשיא להו הא דתני רבי הושעיא ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ושל מעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח כדרכו ואומר מעין המאורע בשומע תפלה דאלמא צריך המתענה שיאמר ענינו בערבית בשחרית ובמנחה ואיתא להא ברייתא (בפ' במה מדליקין ובגמרא דבני מערבא בברכות בפ"ד ובתענית בפ"ב) א"ר זעירא בשם ר' ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בין גואל לרופא חולים מהו אומר ענינו אבינו ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו ואל תתעלם מתחינתנו כי אתה עונה בעת צרה וצוקה כאמור ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ויושיעם בא"י העונה בעת צרה רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם ר' ינאי אומר אומרה בשומע תפלה רבי יונה בשם רב אומר ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בלילי שבת וביומו פי' ערבית ושחרית ומנחה ולקמן בהאי פירקא נמי גרסינן א"ר שמעון מה ת"ל בהן בהן שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור כי הא דתני להו כל אנש דייתי עלוהי ייסר בצלו א"ר יוסי בר' בון שהוא צריך להזכירן מבערב ואתיא כדאמ' רבי זעירא בשם רב הונא אומרה בליל שבת ואיתא נמי בגמרא דמגלה דבני מערבא בפ"ק (נזיר נו) כל שמעתתא דמתאמרא מבי תלתא קבלני קמאי ובתראי אמרינן מיצעי לא אמרינן וכו' עד שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכו' עד ואלו יהושע וכלב לא קאמר שמע מינה: קבל   [פינסטער] (סנהד' יד שם צב) לעולם הוי קבל וקיים א"ר זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו פי' קבל כמו חושך תרגום חשך קבלא. כלומר שיהא עני ויהי קיים: קבל   [געגען געגענאיבער] (סנהד' קד) לוא אליכם כל עוברי דרך אמר רבה א"ר יוחנן מכאן לקבלנא מן התורה פי' שמרגילין העולם לומר איני אומר כנגדך הרעה שהוקרה לו דקאמר לא אליכם כלומר לא יבא אליכם כפורענותי (א"ב תרגום עזר כנגדו סמך לקבליה לנוכח אשתו לקבל איתתיה מגמת פניהם מקבל אפיהון): קבל   [שרייען, קלאגען] (בסוף ידים) קובלין אנו עליכון פרושין מן והיה כי יצעק אלי ומתרגמינן ארי יקבל קדמי ואקבל קבילותיה. (קדושין נט) צא וקדש לי אזל רב גידל קבלה לרבי זירא אזל רבי זירא קבלה לרבי יצחק: קבל   [לעהרע] (ברכות סב) אנא קבלא (גמ') מאי היא קבלא דבית הכסא צניעותא ושתיקותא פי' אם אדם צנוע ושותק בבית הכסא היא קמיעתו שיצילנו מהמזיקין קבלא דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי כלומר מי שמיוסר קמיעתו המצילתו מאותן הייסורין לשתוק ולהתפלל: קבל   [אויף בעוואהרער] (בסוף ויקהל בילמדנו) והוה לה קבלנא בחיי בעלה פי' אהוב שהיה מקבל פקדונם ומשמרם: קבנאה   [זיילע] (ב"ב עג) דהוה נקיטה אקובנאה דשורא דמחוזא פי' עמוד בלשון פרסי פי' אתר אקובאו' ובפאות של חומה ושמן מיי"רולי (א"ב כי קא רהיט אקופי' כתוב בנוסחאות ופי' רש"י שני החומה): קבסתן   [בעליידיגען קרענקען] (קדושין כו) א"ל רבי יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמועינן מחט (סנהד' נה) בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת המערה בעצמו מהו אמר ליה קבסתן פי' מכעיס ר"ח ז"ל פי' גנבת דעתינו כדאמרינן נמצא גנב או קיבויסטוס והוא בלשון יון מטעה בני אדם בדברי מרמות כגון גנב בעצמו פ"א בתשובות קבסתן בלשון ישמעאל גיתתנו ברפה ולא בדגש כאדם שמראה את חבירו דבר מטונף והוא אומר הפכת כל האוכלין במעי עד שהגעתני להקיא ומשל זה אומרים למי שאומר ומדבר דברים רחוקים ודחוקים כלומר היאך יוכל אדם להערה את עצמו ועיקר לשון זה האדם המרבה במאכל ואוכל אכילה גסה ומצטער ומגיע לו שלשול מלמטה וקיא מלמעלה נקרא בלשון ארמי קיבסא: קבע   [פעסטזעטצען בעשטיממען] (ברכות כז) תפלת הערב אין לה קבע (גמ') מאי אין לה קבע אינ' קבע כמאן דאמר תפלת ערבית רשות שהלכה כר' יהושע פי' רב האי גאון ור"ח ז"ל מי שלא נהג להתפלל אבל אם נהג להתפלל נעשה עליו חובה ואסור לבטלה ר' אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנוני' (גמ') כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי רבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. (זבחים סח כריתות כב) ורבי עקיבא מי ילפינן מצות מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפי מה להלן בקביעה אף כאן בקביעה לאפוקי טומא' מקדש וקדשיו דעולה ויורד הוא פי' חטאת חלב ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ הוא בקביעה שלא נאמר בה ואם לא תגיע ידו אלא חייב כשבה ושעירה אבל טומאת מקדש וקדשיו נאמר בהן ואם לא תגיע ידו והן בעולה ויורד כדפרישית בערך מל וחטא' חלב מביאין על ל"ו כריתות כדפרשינן בערך חלב (פיאה פ' ב) ושביל היחיד הקבוע פי' שדורכין אותה בקיץ שקבועה לעולם. (שבת סז) המקבעת בצים בכותל פי' לאחר שיצאו האפרוחין מן הקליפה לוקחין קליפי בצים ונוקבין אותה ונועצין אותן במקל בכותל כדי שיתקיימו האפרוחים (א"ב תרגום ויתקעה בבטני וקבעה במעוהי): קבע   [רויבען, בעטריגען] (ר"ה כו) קבען פלניא פי' גזלני פלוני כדכתיב היקבע אדם אלהים: קבץ   [פערזאממלען] קבצאל ועדר ויגור כל המקבץ עדרים לתורה יגור במחיצת אל: קבר   [מוטטערשיידע] (שבת קכט) מאמתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר (נדה כא) באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קא מיפלגי פי' בית הרחם: קבר   [גראב] (פרה פ"ג סוכה כא) ותחתיהן חלול מפני קבר התהום פ' קבר התהום שאין אדם מכיר בו כל עקר כדתניא איזו היא טומאת התהום שלא הכיר בה אדם כלומר דבר זה כאלו משוקע בתהום ואין דרך לעמוד עליו (בפ"ק במעשר שני) תיקבר על ידי עורה פירוש לפי שעור הבהמה המקודשת אם מתה אסורה בהנאה ותקבר בעורה שלא יפשיטנה אדם ויקח העור ויבא לידי מעילה: קבר   [קנויל] קיבורי דאזלי עיין בערך אזל אייתו ליה תרי קיבורי ע' בערך טרסי (חולין צה בגמ' שולח אדם) איתבר ליה קבורה דתכלתא (א"ב פי' פקעת כל מטוה): קבר   [צווייגען בעזעהם] (שם עח). כמאן תלינן קיבורא בדיקלא כי האי דתנא (סנהדרין כו) וחד גנב קיבורא ופסליה (שבת קנו) סליק פסק קיבורא בשינה פי' סנסרי תמרה מכבדות של תמרה: קבר   [שלעכט גרינג] (כתובות קיב) סאה סובין סאה קיבורא (מכשירין פ"ב) הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר פי' לחם שאינו נקי (א"ב פירוש בלשון רומי פת עולה על שלחן עניים): קבר   [איין ארט פיש] נונא שרי וסימן קברי גוים. (עבודה זרה לט) פי' שם דג (א"ב בנוסחאות כתוב קבר נונא אסור עיין התוספות): קברנט   [גיבארנאטער שיף מיינסטער] (ב"ב צא) ביום שנפטר אברהם אבינו ספדו לו כל אומות העולם אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה (בויקרא רבה אחרי מות פרשת לדוד ה' אורי ובפסקא דאחרי מות) כי בתחבולות ר' אחא פתר קריא בקברניטין היך מה דתימא ויקרא אליו רב החובל דאמר רבי יוחנן לעולם יעשה אדם את עצמו קברנט היאך לעשות מצות פי' לע"ז ממש הוא גובה נטורי (א"ב פירוש בל"י נוהג הספינה רב החובל): קברנט   [גראפט ווי דיא קעניגען ליגען] (סוטה יג) ר' נתן אומר בקברנטו של מלכים היה קבור פי' בבית הקברות של מלכים והיו שם ארונות הרבה. ולא היה יודע משה איזהו עד שנזדעזע מעצמו: קבורת   [דאם דיקע פלייש איבר דען עלנבויגען] (מנחות לז עירובין נה) תנא דבי מנשיא על ידכה זו קיבורת פי' על הזרוע כנגד לבו והוא גובה של יד: קבת   [קריג, פאם] (כלים פי"ח) וכן קבותים של מוריים פי' קנקנים שדומין לקב (א"ב פי' בל"י כלי כמו חבית): קד   [דורך באהרען] (עירובין נח) שמעתי שמקדדין בהרים פי' לא צריך לממשחי' לגוב' ההר אלא חזינא ליה כאילו קדוד ונקיב (בפרק קמא בעבודה) ועורות לבובין (גמרא) ת"ר איזהו עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדוד כמין ארובה פי' ענין נקיבה וחתיכה וכן קודד בקופיץ וכן נמי קודד כל אזכרות שבו. (חולין נ) אמר רב אסי נקדדה כסלע טרפה פירוש נוקבה נקב עגול כסלע (שם פז) נקדד כמין טבעת מהו פירוש נפתח בעצם כמין טבעת ופשט משרטו מחתכו בעצם ומעלה ארוכה והוא דקרא אותו העצם דידה והוא לחלוחית וכשתיבש סותם הפתח ודוקא בעצם שמשרטו אבל ברזל שורף ואינו מעלה ארוכה. (קדושין כב) קודד ויורד עד שמגיע אצל דלת (א"ב בנוסחאות כל אלו כתובים קדר): קד   [ברעננען. אנצינדען] (סנהדרין לג) טעה בנואף ונואפת מהו א"ל אדמוקדי קרי קוץ קרך וצלי פי' כגון שאמרו על הנואף התמירה תורה שנאמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לנואפת לא הזהירה מהו א"ל אדמוקדי קרי קוץ קרך וצלי עד שהאש יוקדת לצליות קרי ראה כמו שצולין אותו ורוץ חתוך צלה גם אתה כלומר אם אינך יודע צליית קרי הנה מוקדה לצלייתם רוץ ראה ולמד כך איני יודע דין נואף ונואפת הא מקרא מלא מות יומת הנואף והנואפת ילך. וילמוד (שבת יט) ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד פי' מקום היה בעזרה שמדליקין בו האש תמיד ומשם מוליכים אש על גבי המזבח פי' בתלמוד אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט מן לחתות אש מיקוד (א"ב בנוסחאות כתוב אדמוקדך יקיד): קד   [שיסעל] (כלים פי"ו) רבי יהודה אומר אף המגיס וקוד הבבלי (גיטין סח סנהדרין כ ובויקרא רבה בריש אחרי מות) וזה היה חלקי מכל עמלי רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קודו פי' מקלו מקלו שסומך עליו והולך ממקום למקום קודו קערה של חרש שאוכל עליה בכל מקום שהולך כמו מקידה של חרש והוא מכלי גולה המפורשין בערך שטח. (שבת קנז) קשרו את המקידה בגמי. (סוטה לב) ובמה היתה שותה במקידה של חרש (שם יו) היה מביא פיילי של חרש חדשה שמע מיניה דבר אחד הן: קדה   [איין ארט געווירץ] (בריש כלאים) אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה מפני שהוא ירק באילן וזו קידה לבנה מין אילן אבל קידה סתם מין ירק פי' קידה לבנה קושט"ו בלע"ז יש לו ריח טוב מן וקדה חמש מאות והיא קציעה: קדח   [לעכערן באהרען] (שבת קב) הקודח כל שהוא (כלים פי"ג) המפסלת והמקדח שנפגמו טמאין (ב"ק קיט) היוצא מתחת המקדח וכו' הסול והסירה והמקדח עיין בערך סל. (אהלות פ"ב חולין מה) ובגולגולת ב"ש אומר מלא מקדח באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאין דברי ר"מ וחכמים אומרים בגדול של לשכה. (ר"ה כז) קדחו ותקע בו יצא פשיטא כולהו נמי מקדח קדחו אמר רב אשי שקדחו בזכרותו פי' נקבו במקדח בזכרותו שבתוך הקרן. (בסוף פרה) כל ידות הכלים הקדוחות חבור פי' יש בידות הכלים שהן קדוחות במקדח ובמרצע ומנוקבות והכלי נכנס בהן ושמן קדוחות ופעמים שהנצב שהוא קתא משופע ביותר ונכנס בכלי. (מ"ק ד) שרא לאקדוחי נהר בורצנין פי' לפנות שרטון שבאמצע הנהר ששמו בורצנין (א"ב תרגום ובחבל תשקיע לשונו ובאשלא תקדח לישניה): קדח   [אנברעננען] (עירובין נב) שלישית הקדיחתו במלח (ביצה כט) נחתום מודד תבלין לקדירתו שלא יקדיח תבשילו (ברכות יד) אם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחו מלח (שם יז) אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה. כבר פי' בערך פרץ ברחובותינו שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון מנשה פי' שהיה מעמיד אלילים בשווקים וברחובות (סנהדרין קג) ונגע לא יקרב באהלך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ירבעם (ב"ק צו) נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה פי' ענין השחתה הוא כמקדיח תבשילו שמשחיתו מרוב מלח שאינו נאכל מחמת מלחו: (חגיגה ח) אנחתיה אגבה דכרעה קדח פי' נשרפה רגלה ב"ק סא) לא שנו אלא בקודחת אבל בנכפפת פי' כגון אש נוקבת ושורפת מל' קדחה באטי אבל אם היא נכפפת כמו קופצת יש ששונין קולחת ופי' עומדת כמו קלח של כרוב נכפפת הולכת ובאה (ע"ז כח) קדחא ותחלא אוכלא: קדח   [שעפפין](שם נח) אגרדמים גוי שקדח במינקת והעלה פי' ענין שאיבה (זבחים לא) ואם קדח ממנו רביעית מטבילין בו מחטין וצינורות: קדח   [הערפארשיסען, וואקסען] (ב"מ קט) רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי (ב"ב כח) היכי דמי דקדח ואכלה פי' כיון שצמחה חתך ואכל ועוד צמחה ליה י' ימים חתכה ואכלה (סנהדרין קט) נקטיה גבך עד דקדחה פי' עד שיגדילו אזניו (ב"מ כג חולין פח) דקדחי בהו חילפי פי' צמחו בו עשבים הנקראין חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלו' ישנים היו מזמן רב: קדיא   [ארט פויגיל] (ברכות נז) כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מקדיא וקיפופא (נדה כג) והרי עוף שאין עיניו הולכת לפניו כשל אדם קדיא וקיפופא דעיניהן הולכת לפניהם כשל אדם הכוס וינשוף תרגום קדיא וקיפופא פי' עיניהם לפניהם כשל אדם אבל שאר עופות עיניהם בצידי הראש. (א"ה לפנינו קריא ברי"ש): קדל   [גניק] תרגום עורף: קדם   [פאר פסיהר] חשוך תקון נפשך קדים תקין כבר פי' בערך חשך (ירושלמי בפ"ק בדמאי) קדמאי בני מלכים אנן בני אנש (בכורות לא) מעשר מזדבן והא תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו במכר הא מלתא קשיא ליה לרב ששת באורתא ושני' בקדמיתא מברייתא במעשר בהמה של יתומה עסקיק ומשום השב אבידה ליתומין נגעו בה: קדם   (גיטין לא) בקדים של מוצאי החג (מכשירין פ"ג) בשעת הקדים למים (כלים פ"כ) בקדים ונסדקה מקבלת מדרס פי' עריבה סדוקה הניחה בגשמים ונתנפחה מחמת גשמים נתנפחה הסדק ונסתם ואח"כ הניחה ברוח קדים ונסדקה: קדקד   [שייטעל, עקע] (בכורות מג) קדקדא דבשרא בעלמא הוא פי' תלתול (ב"ר פ' סב) ואלה שני חיי ישמעאל מה ראה הכתוב לייחס שמו של רשע כאן ע"י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו (בויקרא רבה בצו פ' זובח) אלו בני אדם שנוהגין בשפחות היתר בעולם הזה הקב"ה תולה בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא הה"ד אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו וכל עמא יימרון ייזיל ההוא גברא בחוביה: קדר   [אונראטה] נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן (שבת לב) פי' קדר רעי שמשהין עצמן ואין נפנין: קדר   [ערדענער טאפף] (ב"ק יט) קידרא דבי שותפא לא חמימא ולא קרירא פי' כל חד וחד סמיך אחבריה ולא התבשיל מתבשל ולא צונן ישאר קדרא בת יומא אי אפשר דלא פגמא פורתא עיין בערך פגם ובערך נבל (חולין עה) כמין שני פולין מונחין על פי הקדרה פו' מקום שמות מווח שם נקרא קדרה ועוד נקרא חייתא דמתנח ביה מוחא (א"ב תרגום ובשלו בפרור ובשלו בקדירה ונקרא פרור הסיר מפני תחתיתו שהוא שחור מלשין קבצו פארור ונקרא קדרה מלשון קדר הלכתי): קדר   (עיין קד קמא): קדרון   [טענין בוים] (בב"ר בריש אלה תולדות נח) עצי גפר ר' נתן אומר אעין דקדרינן וכן ת"י (בילמדנו ויורהו ה' עץ) רבי יהושע בן קרחה אמר קדרינון (א"ב פי' בל"י ורומי שם כולל לדבר העשוי מעץ גפר שהוא עץ שטים וכן תרגום עצי גפר דאעין דקרדום): קודרנטים   [איין מינצע] (ירושלמי קדושין פ"א שני קודרנטים מסימס שני פרוטות קדרנטים פי' בל"ר מין מטבע רביעית איסר: קדש   [הייליגען. טרויען] (ירושלמי בפרק הרואה) כי אלהים קדושים הוא קדוש בכל מיני קדושות (בסוף גמ' דסוטה) אלא עלמא אמאי מקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא פי' החובה ק"ש בברכותיה והתפלה מפני שמוסיפין האידנא ואומרין מזמור ארוממך אלהי המלך ובא לציון וקרא זה אל זה ועונין קדושה וגם קורין משנה או תלמיד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא על אלו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא ופי' צלמות ולא סדרים ומפני מה הארץ צלמות לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא מכלל אי הוו בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל אסמכתא בעלמא (יבמות מו כתובות נט נדרים פו ב"ק פט) כדרבא דאמר רבא הקדש החמץ ושיחרור מפקיעין מיד שעבוד פירוש כגון ישראל דשעבוד חמצו של נכרי והגיע שעת הביעור לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לנכרי והגיע שעת הביעור דנכרי הוא אלא חייל עליה איסור הקדש מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמלתא וכו' ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור (יבמות מה) א"ר חמא הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין וכו' קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (מכות יט מגילה י חגיגה ג ערכין לב זבחים קיב) קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל על שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב (כתובות כה) כמה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול. עשר בגבולין כבר פי' בערך עשר (ערכין יט) ביד עד האציל ורמינהי קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו'. (קדושין ג) מעיקרא תני לישנא דאורייתא והיא האשה נקנית ולבסוף תני לישנא דרבנן האיש מקדש דאסר לה אכולי עלמא כהקדש ובזו ההלכה נותן הבעל קדושין ואומר הרי את מקודשת לי נתנה היא ואמרה היא הריני מקודשת לך אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא חוששין מדרבנן (ובגמ') בביאה כי יקח איש אשה ובעלה קדושין המסורין לביאה הוי קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין עוד (שם נב) עוד (שם יג) קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת עוד (שם סה) המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין ואפי' שניהם מודין: קדש   מלמטה כבר פירשנו בערך ה' קדש וחצור ואתנן כל המקדש עצמו בדברי תורה וחוזר עליהן זוכה לפענח דברי תורה הנתונה בעשן שהוא תרגום תנן חצור כמו חזור כמו עלץ עלז (פרה טו) המקדש ונפל קידוש על ידו פי' הנותן אפר הפרה על גבי המים ומקדש למי חטאת: קדש   [פערברעננען] (כלאים פ"ה) הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש מ"ה גפנים פירוש שורף פן תקדש פן תוקד אש: קדש   [מענליכע האר] (סנהד' נד) אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש פי' שלא יטמא גופו שלא יהא נשכב כמו אשה ומנא לן דהאי קדש בזכור מיירי דכתיב וגם קדש היה בארץ ויליף תועבה מתועבה מן ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא מה להלן זכור אף תועבות דהכא זכור: קדש   [אהרינג] ובתי הנפש והלחשים תרגומו קודישיא וחלטיתא והנזמים אשר באזניהם תרגומו וקדישיא דבאודניהון: קדש   נונא [הייליגר פיש] (ע"ז לט) קדש נונא אסיר: קה   [זויער ווערדען] (ברכות מ) קוה חמרא ברומנא (פסחים קיז) צריך להקהויה וצריך לסמוכיה (ב"ב לו) מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא (כתובות סא) יושבת בקתידרא כללא דמלתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא (בויקרא רבה בסוף זאת תהיה) אמר לה הקהיתה אזל לי' חמרא (א"ב אולי מלשון ושני בנים תקהינה פי' שיש בה טעם חומץ): קה   [בדענקליך זיין] (יבמות קי) יתבי וקא מקהו קהייתא פי' מדקדק בשמועה זו עד אחריתא כאדם המדקדק הרבה בדבר כדגרסינן רבי יהושע אמר כיהה עיין בערך כה כלומר מיאן לחזור בו ודקדק בדבר הרבה וטיהרו כדגרסינן (ב"מ נג) האי מאן דקהי אזוזי מקרי נפש רעה וכן הברזל כשתחתוך בו הרבה קה הברזל זה פי' ר"ח ז"ל (א"ב וקמקוו אקותא כתוב בנוסחאות מאן דמוקי אזוזי כתוב בנוסחאות): קהל   [געמיינדע] (ברכות ט) העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלם (בגמ' ביצה כז) אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלם ר' שמעון בן מנסיא וחביריו אמרו הלכה כר"מ (ירוש' מעשר שני בסוף פ"ב) עדה קדושה ר' יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא (בהגד' קהלת) ראה חיים עם אשה אשר אהבת ר' בשם עדה קדושה אמר קנה לך דברי אומנות עם דברי תורה מ"ט כדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת ולמה קורין אותה עדה קדושה שהיו משלשין את היום שליש לתפלה שליש לתורה שליש למלאכה ר"א שהן יגעין בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ: קהרמנא   [פערוואלטער] (ב"ב מו) מ"ט אימור קהרמנא שוויה פי' אפוטרופא (ערובין נט) כיון דשכיחי גבי קהרמנא מדכרי אהדדי פי' השלטון של מקום (א"ב בנוסחאות כתוב הרמנא ופי' רש"י הרמנא שוויה רשות נתנו לו אבל דשכיחי גבי הרמנא פי' מושל): קהת   [פעררענקען] ותקע כף ירך יעקב תרגום ירושלמי וקהת כף ירכיה דיעקב: קהת   [שלייפע באנד] (כלים פי"ו) התרמל משיחסום וינקב ויעשה את קהותיו ויש שקורין קיחותיו פי' מסגרותיו ובלע"ז שמו אסול"י שבהן סוגרין כלי עור. אזניו כמו אזנים קטנות סביבות התרמל כאזנים של דיסקיות שיתן זו לתוך זו וסביבות השטיח מכניסין וסביבות הקטבליא ומכניסן באותן אזנים חבלים וסוגרין אותן בהן ומצין שזה קחותיו לשון סגירה שנאמר ולאסורים פקח קוח: קו   [ליניע, גירטיל] (חגיגה יב) תהו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם: קו   [האפפען] (ברכות לב) אם ראה אדם שמתפלל ואינו נענה יחזור ויתפלל שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה: קוואי   [וועבער] (שבת קיג) כלי קוואי מותר לטלטלן בשבת פי' כלי אומנות האורג כגון האכסן והכבד שהיריעה תלויה בו מלמעלה והכבד שפשוטה עליו מלמטה מותר לטלטלן בשבת (שם קמ) אמר רבה ואם היה כלי קוואי מותר פי' אם היה הבגד שטוח בכלי האורג מותר וכלי האורג נקראין כלי קוואי: קווסר   [קערנליך] (ב"ר פ' עד) צאן לבן הנותרות נותרות כתיב מנהון בישין מנהון עקרין מנהון קווסרן (א"ב פי' בל"ר חלשים מפני חולי פנימי והולכים ודלים): קווער   [ריהען] תרגום ורשעים לא ישכנו ארץ ורשיעין לא יקווערון בארעא: קווץ   [איינגעשרימפען] (סוכה כג) זמנין דמיתא קווצא (כווצא) ולאו אדעתיה (שם לב) כפוף קווץ סדוק (חולין מג) איזהו וושט עצמו כל שחותכו וקווץ (וכווץ) פי' ענין צמיתה וכבר פי' ענין הזה בערך כווץ: קווץ   [לאקינג האריג] (נדרים ט) וקווצותיו סדורות לו תלתלים (בב"ר פ' סד ואנכי איש חלק) ר' לוי אמר לקווץ וקרוץ מן קווצותיו תלתלים שייך זה בערך הראשון: קווק   [פייערצייג, פייערשטורץ](סנהד' עד) הני קוקי ורימוניקי היכי יהבינן להו פי' מיני מחתות שמוציאין בהן אש והולכים לאלילים ביום חג שלהן אלמא הנאת עצמו שאני פ"א קווק כלי של טיט ודומה לעציץ וכשמתחמם אדם כנגד המדורה ורוצ' לישן כופה אותו על הגחלים כדי שלא תצא האש בבית. רימוניקי כלי עשוי לחתות בו גחלים ממקום למקום ובמלכות טרם היו חברין שלהן מחזרין בכל בתי ישראל ומכבין הנרות וחותין הגחלים ומוליכין לבית האור שלהן שהיא ע"ז ולא היו עוזבין לא אש ולא גחלים שילינו בלילה חוץ לעבודה שלהן שהוא בית האור כדאמרינן (גיטין יז) אתא ההוא חברא שקלא לשרגא מן קמייהו והיו מוליכין אותן בקווקי ורימונקי דהוו להו משמשי אלילים ואע"ג דמשמשי ע"ז הן כיון דלא לעבודי אסורא לישראל קא מיכווני אלא להנאת עצמן מותר לנו ליתן להם: קוק   [העערדע] (ב"ר פ' סא) לך מעמנו כי עצמת אמרו לו כל עצמות שעצמת לא היו אלא ממנו לשעבר הוה לך חד קוקייא כדון אית לך קוקייא סגין (ובפ' עד הלא נכריות וגו') אפשר כן אלא אם הוה חמי חד קוקייא טבא הוה נסיב. שית לבך לעדרים תרגומו שוי לבך על קווקייך (א"ב בנוס' כתוב שוי לבך על קוטין): קוותא   [נאגעל] (מ"ק י) כמאן מדלינן האידנא קיותא דדשי בחולא דמועדא כמאן כרבי יוסי ס"א כוואת. פי' כשיוצאין מסמרין דעץ של קורה שעל הפתח בחולו של מועד לחוץ ונופלות הקורה מחזירין אותה ותוקעין המסמרין בחורין דהיינו כרבי יוסי דשרי למיעבד בלא שינוי (א"ב פי' בל"י עומק ודבר צפון בארץ): קז   [אדער לאססען] (בכורות לג) בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזים לו את הדם וכו' (כריתות כ) דם הקזה שהנשמה יוצאה בו פי' בגמ' כל זמן שמקלת. פי' קיזאי כבר פי' בערך פרש: קזא   [בוים אייל אויס דיא קערנער פון בוים וואלל] (שבת כא) מאי שמן קיק רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקזא פי' הוא שמן של גרעינין שיש בצמר גפן שעושים בגדים ממנו: קזדור   ס"א קסדור ומפרש במקומו: קזז   [ראטע שטיינע] כרם רבעי מציינים אותו בקיזזות אדמה פי' עפר אדום ובלע"ז בו"לו וכבר פי' בערך חרש (בב"ר מב) היה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע (בפסקא דויהי בשלח) מקוזזי מן קדמוי מקוזזי מן בתרוי: קזם   [שמוק] (בילמדנו ויהי העם כמתאוננים) בתי אני הולך לעשות לך קוזמין ואת תלך לכשפים (ובוהיה עקב תשמעון פסל לך) לזהבי שאיבד חתנו קוזמין של בתו אמר לו אני נתתי קוזמין ואבדת אותן (בב"ר פ' כ) אמר לה כל קוזמין שלי בתוכו והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה פירוש תכשיטין ועדיים שמן בלשון יון קוזמין ובברייתא דרבי אליעזר פרק יג: קוזמיקון   [דורך דיא וועלט פערב ייטעט] (ב"ר פ' כה ירושלמי בפ' הרואה בהלכה על הרוחות) אין לך קוזמיקון בהן אלא של אליהו שנא' והנה ה' עובר ורוח גדולה וכו' (ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) פי' חזק (א"ב פי' בל"י דבר של העולם כולו): קזמקרטור   [וועלט בעהערשטער] (בב"ר פ' נח) ורדף ד' מלכים קיזמקרטורין (בפסקא דכי תשא) ג' מלכים קוזמקרטורין שולטין מסוף העולם ועד סופו פי' בל"י קוזמו עולם קרטור תופש: קוומריא   [קליינער שמוק] (ירושלמי נדרים פ"ד) אילין קוזמריא דאית עליכון אסיר מישאל לון פי' בל"י תכשיטין קטנים: קהה   [רעטליך] שרקים ולבנים תרגומו קחהין וחיורין (א"ב בנוסחאות כתוב קוחין): קט   [ערצירנען] (ב"מ סד) לא תגנוב ע"מ למקט פי' להכעיסו ולהקניטו ואחר כן יחזיר לו (א"ב ל' מקרא זה ארבעים שנה אקוט בדור תרגום נצו גם נעו אתקוטטו אף אתטלטלו): קט   [גירקען] תרגום ירושלמי את הקשאים ואת האבטיחים ית קטיא וית מלפופניא ובלשון משנה אבטיח ומלפפון שני מינים שונים: קט   [ארם] (בירושלמי סוף מסכת תענית) טור שמעון הוה מפיק שלש מאות גרבין דמרקוע לקטיא בכל ערובא דשבא פי' בעל הערוך בערך גרב לעניים והביא מאמר דמגילת איכה יעיב (פסקא בלע ה') והוא משונה קצת בנוסחאות: קטב   [פעסטווינד] (פסחים קיא) תרי קטבי הוה חד מקמי טיהר' וחד בתר טיהר' וכו' פי' רוחות הן (א"ב ל' מקרא קטב מרירי ונקראים כן שהם קוטבים וחוטבים האדם לשון קטבך שאול): קטב   [שפאלטין] לחטוב עצים ת"י למקטב קיסין: קטב   [פרעססען] (שביעית פ"ח) אין עושין זיתים בבד ובקטב פי' משימין עץ גדול הכבד על הזיתים שבבית הבד ונקרא קטב ובראשו תלוי אבן גדול פ"א קפיפות שעוצרין בהן הזיתים: קטבא   [שטייג ארונטער] (בילמדנו פ' צו) אהי קטבך שאול לשון אלניסטי קטבך קטבאה שאול פי' בל"י שהוא אלניסטי קטבא רד למטה: קטבל   [פאלסטער] (שקלים פ"ג) תרם את הראשון וחופה בקטבליות בסנדל (כלים פכ"ו) עור סקורטיא ועור קטבליא (אהלות פ"ח) סקורטיא וקטבליא פורס קטבליא על גבי רישיה פירוש עור שמכסין בו בני אדם מלמעלה בל' יון שמו אנבולי ושהוא מוצע למטה קורין אותן קטבולי ובטיית שמו נטע ובלע"ז נטה ושוכבין עליו: קטבליטון   [שולדיגקייט] (מדרש במדבר רבה פ' פקוד כל זכר) נמצא אותו שלחני חייב קטבליטון פי' בל"י תשלום ופרעון: קטיגור   [אניוואלד אנקלאגע] (בפרק בן זומא) העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד (ראש השנה כו) אין קטיגור נעשה סניגור פירוש מלשון רכיל (סוף כתובות) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים (א"ב פירוש בלשון יוני מליץ רע מלמד חובה ופירוש קטיגוריא רכילות וחובה): קטדיק   [פעראורטהיילונג]. (בויקרא רבה זאת תהיה) בשר ודם גובה קטדיקי והקדוש ברוך הוא גובה קטדיקי פי' בלשון יוני עונש קטדיקי (בילמדנו ויצא בן אשה ישראלית ובאל תצר את מואב) ה' שמשכו להן ערלה כמפורש בערך מל ולכולם נתתי קטדיקי על מצרים נתתי קטדיקי ויקם מלך חדש שחידש עליהם שיעבוד וליהויקים נתתי קטדיקי והגלתי אותו לבבל ועל אדום נתתי קטדיקי כי אני חשפתי את עשו ולבני עמון נתתי קטדיקי לא יבא עמוני (בסוטה ובילמדנו) ואח"כ יצא קטדיקי על אותה מדינה: קטדיקוס   [פאללציהער דאס אורט היילם] (במדבר רבה פ' איש איש כי תשטה אשתו) משל לארכיטקטון קטדיקוס על אותה מדינה פי' גובה עונש ומס: קטה   [טורהאנג] (נגעים פי"א) חטה שיש בה פספסין (בילמדנו בריש בהעלותך) קיטאות של בוץ קיטיות של פופירן (בספר וידבר בפנים אחרים של וישלחו לענין ציצית) פרט לפרפורין ולקוטיות (בפסקא דשור או כשב ובויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת צדקתך) רבי יהושע בן לוי סלק לרומי חזא עמודיא דשישא מכסן בטפיטיא מן הצנה כדי שלא יקרשו ומן השרב כדי שלא יבקעו ס"א עמודין של שיש מכורכין בקיטיות בשרב שלא יפקעו ס"א מכורכין במחצלות פי' היינו וילון וי"מ קיטא ליצא: קטו   [שטאב] (במגלת איכה גלתה יהודה) חד פרי בתר חבריה ובידיה חד קטו בעי מימחיניה בא חמא מזיקיא פרו בתריה ובידיה חד קטו דפרזלא פי' מטה של עץ ומטה של ברזל (א"ב בנוס' כתוב קטיתא): קטיזמא   [דאס ערשאפפענע] (ב"ר פ"א) וענותך תרבני בשר ודם מזכיר שמו ואח"כ קטיזמא שלו פלן אגיסטלא פנן פרוטאטא ס"א ואח"כ מזכיר שבחו (א"ב פי' בל"י בנין ופעל): קטל   [שניידען]. (שבת עג) האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים (יבמות קכא) ההוא גוי דאמר ליה לבר ישראל קטלי אספסתא ושדי ליה לחיותא בשבתא וכו' (סנהדרין לג) אטו אנן קטלי קני אגמא אנן כלומר חוטבי עצים אנו: קטל   [שמוק קעטטע] (שבת נז) לא בקטלא ולא בנזמים (סוטה ו) היו עליה כלי זהב קטלאות נזמים וטבעות (כלים פי"א) כל תכשיטי האשה טמאין עיר של זהב וקטלאות ונזמים וטבעות שירי קטלא מלא צואר קטנה חח ונזם תרגום ירוש' קטלין וקדישין בתרגום יונתן ונקרב את קרבן ה' קטלין מן אדרעיהון (מעילה יח). קטלא בצוארה טבעת בידה פי' תכשיט שעושין בצואר האשה והוא רחב שחונקת עצמה ודוחקת בבשר צוארה ואין לה צער ונראת כבעלת בשר ובל' חכמים בא"י פתיכאתא ובלע"ז מורי"נא ויש מפרש מלשון הן יקטלני (א" פי' בל"ר שרשרת זהב): קטליזה   [פערקויף פלאץ]. (עבודה זרה לט) הנמכר לפני חנווני בקטליז אסורין פי' שוק כמו אטליסא: קטלפטא   [קליין, וועניג] (במגילת איכה העיר רבתי) אשכח חד חייט יתיב על פיילי אמר ליה את מזבן קטלפטא אמר ליה לא אלא כולי כחדא פירוש מעט (א"ב פירוש בלשון יוני בחלקים קטנים ומעט מעט ובנוסחאות כתוב לוקטא לוקטא): קטלת   [העלונג, דעם היפט ביין] (אהלות פ' שלשה בקטלת פי' למעלה מן הירך (א"ב פי' קוטלא בלשון יוני אטמא של ירך אשר בו נתקע הבוקא וחבור אלו עצמות): קטם   [אבברעכען] (שביעית פ"ב) וכורכין אותן וקוטמין אותן פירשנו בערך זבל (סוכה לב) נקטם ראשו אפילו שנים קטומין (ביצה לג) קוטמו ומריח בו טרף בפיה ת"י קטים בפומה פי' ענין שבירה: קטם   [אש] (חולין נא) קטימא נהילא חיישינן פי' עפר מנופה פיח הכבשן תרגום ירושלמי קטם דאתון (בב"ר פ' צא) ויקבוץ את כל אכל עירב בהן עפר וקוטמיות דברים שמעמידין את הפירות ברודים אמוצים תרגום פצחין קטמין: קטן   [יונגלינג] (סוטה כב) מאי קטן שלא כלו לו חדשיו זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ומקשינן והא רבה אורי פחות מכ' שנה ופרקי' שאני רבה דלית דכוותיה פירוש רבה מבני עלי הכהן היה וחיה מ' שנה ומפורש ביבמות בר"ה וישב ראש ישיבה כ"ב שנה נמצא שהורה מבן י"ח שנה ולמעלה ומשנינן בדורו לא היה כמותו. קטן היודע למי מברכין מזמנין עלין כבר פירשנו בערך פרח (סוכה מב. ערכין ב) קטן היודע לנענע חייב בלולב ויודע להתעטף חייב בציצית וכו' (גיטין סה) אמר רב ג' מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתקדשת במיאון וכו' (יבמות צח) אי זו היא קטנה מבת י"א שנה ויום אחד עד בת י"ב שנה ויום א' קטנות נערות ובגרות כבר פירשנו בערך בגר (גיטין כט) אמר מר בר רב אשי הא דאבא קטינותא היא פירוש זו שאמר מדעת קטנה פ"א בימי קטניתו אמרה מקיטנא לאולמא פירשתי בערך אלם: קטן   [לינזע] (בסוף מעשרות) רבי יוסי אומר אף הקוטנין פטורין מן המעשר פי' ממיני קטניות הוא ושמו בל' ישמעאל נגיר אלאדנב (א"ב המפרשים כתבו שהוא מין ממיני עדשים): קטן   (בסוף מעשרות) רבי מאיר אומר אף הקולקס אלו שעוקציהן קטנים והלקטיהן מרובין רב יוסי אומר אף הקוטנין של מטה מהן והיינו קוטין היינו קיטנין ופירוש של מטה דאמר ר' יוסי היינו דעוקציהן יותר קטנים מעוקצי הקולקס ולכך נקראין סגיד אלאדנאב ולא נקרא הקולקס קוטנין שפירושו קטני זנב אע"פ שעוקציהם קטנים לפי שהקוטנין למטה מהן בזנב כלומר יותר קטני זנב מהקולקס ולכך נקראין קוטנין (ביצה יד) משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות פי' הן זרעונין ובלע"ז לגומ"י ובלשון ערבי קטריא: קטן   [שוואנץ]. ואחוז בזנבו תרגום ירושלמי בקיטנא: קטן   [קליינעם אקקער פעלד] (ב"ק נט) רב פפא ורב הונא בריה דרב שום דיקלא אגב קטינא דארעא (גיטין ל) ריש לקיש אמר אפילו הניח מלא מחט גובה מלא קרדום כמעשה דקטינא דאביי פי' קטינא דאביי (כתובות צא) ההוא גברא דהוו מסקו ביה מאה זוזי הוו ליה תרי קטיני וכו' אמר רב ששת בריה דרב אידי בקטיני פירוש שדות קטנות (בגמרא דסמך שום הדיינין) אלו ששה קטנין כולן קרובי ענין אחד הן: קטן   [שלאף געמאך] (סוכה ג) בסוכה העשויה קיטונות קיטונות (יומא טו) ורמינהי (מדות לד) ארבע לשכות היה בבית המוקד פתוחות לטרקלין. (ב"ר פרשה כה) זה ספר לארכון טיקטונים שבנה המדינה חדרין ובובין ומערות ויבא החדרה תרגום ירושלמי ועל לקיטונה וכן ובחדר משכבך ומחדרים אימה (א"ב פי' בל"י חדר ובפרט אשר שוכבים בתוכו אבל טקטון בלשון יוני חרש עצים ואבנים וארכיטקטון ראש האומנים והחרשים): קטנטין   [רויבער, מערדער] (מדרש תהלים מזמור בבא הזיפים) קטנטין שהיה רודף אחר חבירו פי' בל"י איש דמים ורוצח: קטספון   [וירטס נאמע] (ב"ר פ' לח) ארך ואכד וכלנה הדס ונציבין וקטספון וכן בתרגום ירושלמי (יומא י) רסן זה קטספון: קטע   [האנקען, פערשטוממלען] (שבת סה) הקטע יוצא בקב שלו וקצץ פתילים תרגום ירושלמי וקטע יתהון (ב"ר פ' מה) היה אברהם יושב ותמיה כל היום במה אברך אמר לו הקב"ה קטיע חד פטטיא מן כדו (ובפסקא דהחדש) פסק הדא מיליא מן לבך קטעין (בריש מעשרות) נוטל את הקטעין מן הצדדין ממה שבתוך התבן ואוכל כלומר נוטל את המשוברין מן הצדדין שבמירוח ואוכל בלא מעשר: קטף   [הארץ דאס וואם רינד ארוס פין דעם בוים] הכופר והקטף עיין בערך כפר פי' בלע"ז בלסמ"ו והוא תרגום צרי והוא אפרסמון כמו שפירשנו במקומו (ע"ז לה) ע"כ לא פליג רבי יהושע עילויה אלא בקיטפא דגוזא אבל בקיטפא דפירא מודה ליה דתניא אמר רבי יהושע שמעתי שמעמידין אותה בשרף העלין ובשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי (א"ב כל המיצים העבים הנוזלים מהעצים נקראו קטף בשם כללי אבל בשם פרטי העץ שממנו נוזל הצרי נקרא כן והצרי עצמו): קטף   [אבברעכען] (פסחים יא) מתוך שלא התרת' לו אלא על ידי קיטוף זכור הוא פי' קודם העומר אין קוצרין החיטין במגל אלא מקטפין ביד (שם לו) וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין פי' האשה מקטפת מן העיסה ועורכת הלחם (ב"מ פט) יצא הלש והמקטף והאיפה (ע"ז עב) כי זבניתו חמרא לגוים קטיפו קטופי. אמר קטופה כבר פירשנו בערך אמן הקוטפים מלוח עלי שיח (שם ג): קטף   [צוזאממען קלעבען] (נדה סה) נתר מקטף מיא אהל מסרך מיא פי' קטוף וסרוח כגון דבוק השער זה עם זה ואין המים באין ביניהן: קטף   [טרויבען] (כתובות קיב) חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי פי' אשכולות: קטף   [איין ווייך אין דין טיך] (במדרש ספר וידבר בפנים אחרים של וישלחו) קטיפות אינן חייבות בציצית פי' לשון ישמעאל קטיפה ולשון משנה סכום ובלע"ז לצול"ה והיא דקה ורכה: קטפרס   [אבלויף] (אהלות פ"ג) נשפך באויר אם היה מקומו קטפרס הנצוק והקטפרס ומשקה טופח כבר פירשנו בערף טפח (גיטין עח) אמר רב יהודה היתה ידו עשויה קטפרס פי' כגון שהעמידה ידה משופעת ולא זקופה כמחיצה ולא פשוטה לקבל אלא עשויה כמין מדרון (מעילה יז) נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס (א"ב פירוש בלשון יוני מקום משופע נטוי מלמעלה למטה כמין מדרון): קטפרס   [שטארקע שלעק] (בפסק' ויהי בשלח) עשר קטפרס אתה לוקה אלו י' מכות. (בויקרא רבה זאת תהיה בסמוך פרשת ראשו) בשר ודם נותן קטפרס והקב"ה נותן קטפרס הה"ד ארבעי' יכנו לא יוסיף (א"ב פי' בל"י מכות גדולות ועצומות): קטפרקטוס   [בעפאנצערט] (מדרש שיר השירים פסקא לססתי) יצא פרעה קטפרקטוס פי' בל"י ורומי מזוין בלבוש ברזל: קטר   [קניפ] (פסחים עד) אית בהו קטרי פירוש מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרין וכשחותכין אותן אותו החתך מפיק מיא והוה ליה כמבושל (יבמות סא) מינהו אין נתמנה לא אמר רב יוסף קטיר קא חזינא הכא כלומר קשר (בריש גמרא דראש השנה) בניסן נמי משכח שכיחי קיטרא פירוש שמתקשרין שמים בעבים וחשוב כמו ימות הגשמים ולא אגדי לשלשים יום (א"ב תרגום ותקשור על ידו וקטרת על ידיה): קטר   [דינפט, רייכערן] (כריתות ד) מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקוטר ועולה (ביצה כג מ"ק י) אי קטורא בידא פי' לקטר את הבושם מבית יד של חלוק כשהוא מונח על הכלי פי' אחר מכניסין ומלקטין ומכווצין בית יד של חלוקיהן ונראה כווץ ומעשה אומן היא ואסור (מנחות קי) בכל מקום מוקטר מוגש לשמי בכל מקום סלקא דעתך אלא אלו תלמידי חכמים שעוסקין בתורה בכל מקום אני מעלה עליהם כאלו מקטירין ומגישין לשמי ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה (בב"ר פ' מ"ב) ושמה קטורה שקטרה מצות ומעשים טובים אמר רבי ברכיא אע"פ דכתיב ותלך ותתע במדבר תאמר שנחשד עליה בריה תלמוד לומר ושמה קטורה כזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה: קטר   [אונבעדעקט] (מדות ל"ד) חצרות קטורות אלא שאינן מקורות (א"ב רבי דוד קמחי פי' קשורות ומפרשי המשנה מלשון קטורת ובעל הערוך פירש כאן מלשון ציורים וצירות) (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) הרי אני צר אותו בכל קטורי' של אביו שידעו הכל שהוא בנו של אברהם (בויקרא רבה בסוף אחרי מות) וצר כל קטורין של וולד בדמות הנואף (בילמדנו אל תצר) היתה מוציאה כל קטירין של פעור מתוך פונדתה ואומרת השתחוה לזה: קטרב   [יאך. גאבעלשטאנגע] (כלים פי"ד) העול של מתכת והקטרב פירוש העול שבראשי השוורים פ"א שני עצים יש מצד זה של עול ומצד זה של עול והם נקובין ומכניסן בתוך אותו נקב שעץ ושמו קטרב וקטרין ליה שלא ישמטו הבקר בראש העול נקוב שני נקבין ושמן כנפים ומהן יצא הקטרב ונקראו כנפים מפני שהן ראשי קנה העול ולא העול לבד אלא אפילו קצה הבגד כדכתיב בכנף בגדו וי"מ הרצועה שקושרין בה צואר הבהמה ובלע"ז פליי"רא ועוד מפורש בערך כנף: קטרג   [אנקלאגען] תרגום אם אמר איש כי יבלע אם ימלל בר נש ארוס יקטרג פירוש בל"י פעל המנגד: קטרטון   [קאטאר קראנקהייט] (בויקרא רבה סמוך לפ' זאת תהיה) יום שנתנה בו רוח קטריטון נעשה רומאטיקין (א"ב קטריטון פי' בליו"ר שם פרטי לחולי הנזילה הנוטפת מן הראש אל הפה ורומטיקון שם כללי לחולי הנזילה הנוטפת מן הראש אל האברים ופי' רוח בלשון חכמים הוא חולי והגרסא משונה בנוסחה ומשגה הוא): קטרטון   [אבפיהר מיטטעל] (ירושלמי דשביעית פ"ט קטרוטן שרי מורסינטון שרי פירוש בל"י רפואה עשויה לשלשל ולכן שרי אף שנעשה מפירות ועקריים): קטרקטין   [איין צוג פאלטיהר] (ב"ר פ' ל) כיצד הוא עושה אלא כמין קטרקטין היה לו כו' (א"ב פי' בליו"ר אשנב או דלת פתוחה מלמעלה למטה במקום משופע): קיט   [זאממער] (שבת קיט) בקיטא מותיב להו בשימשא (א"ב תרגום וקיץ וחורף וקיטא וסיתוא): קיים   [אייד. בונדעס צייכן] תחת ירך אברהם תרגום ירושלמי תחות קיימיה דאברהם ואת בריתי תרגומו דין קיימי: קיון   [געוועבע] קורי עכביש תרגומו ובקיון דעכובית' קוריהם לא יהיו לבגד תרגומו הא בקיון (א"ב בנוסחאות כתוב ובקוין דעוכבותא הא בקיון): קיין   [אויס וואקס] (בכורות מד) תנא מאושכן זה הקיין הגרבתן זה בעל קיק קיין בבצים גרבתן בגיד פי' מי שבציו משוכים. כן כתוב בנוסח' (אבל בעל הערוך גרם בעל קיק בבצים עיין ערך קיק): קייסטור   [אונטער זוכער] (במגילה איכה יעיב) ואיש אחד בתוכם לבוש בדים שלשה דברים היה אותו מלאך משמש ספקלטור וכ"ג וקייסטור ספקלטר המד"ת החרימם נתנ' לטבח כ"ג המד"א ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים קייסטור המד"א וקסת הסופר במתניו (א"ב פי' בל"ר חוקר ושופט של אנשים פושעים והוא נקרא ג"כ קסדור וקסטינר ע"ש ובנוס' כתוב קסנטור והוא טעות): קייף   [נאמע] (פרה פ"ג) עליועניי בן הקייף (א"ב בנוס' כתוב בן הקוף): קל   [לייכט. לייכטזינניג, גרינג] לא יקל אדם את ראשו (ברכות נד) פי' נטיית גרון כלומר לא יהלך בהרמת ראש בקומה זקופה אלא בכפיפת קומה ובהרכנת ראש (נדרים יח) שלא ינהגו קלות ראש (בפ' עקביא) הוי קל לראש (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי' שהקלו חכמים על פירות הללו הזכירים במשנה זו שהלוקח אותם מעם הארץ א"צ לעשר (מעילה יא) הדם קל בתחילתו וחמור בסופו בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו (ברכות כד) זה קל וחומר שאין עליו תשובה (חגיגה טו) בענין אחר (סנהדרין מז) אר"מ בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי (גמ') מאי משמע אביי כמ"ד קל לית כלומר שאין בו קלות בכאב ודחה רבא ואמר מי שאין בו קלות כובד יש בו כבד עלי ראשי מבעי ליה אלא רבא כמ"ד קליל לי עלמא ופי' תששה הרוח ונעשית מעוטה כלומר רוחו של אדם נכאב בזמן שנכאב אחד מן האברים (חולין צח ערכין כג) ת"ר ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא שאפילו מרגלית בקלים אין לך אלא מקומה ושעתה הכי כתב בתורת כהנים פי' אם הקדיש אדם מרגלית ורוצה לפדותה בזה המקום ונמכרת בזול ובמקום אחר נמכרת ביותר אין משלחין אותה לשם אלא מוכרין אותה בשוה במקומה בזול וכן אם ממתינין אותה מתייקרת אין ממתינין אותה אלא מוכרין אותה בשוויה כשעתה בזול. פ"א ונתן את הערכך ביום ההוא שלא ישהא מרגלית לקלים פי' אם העריך עצמו והוא אדם קל וערי ויש לו מרגלית ואינה שוה בידו ובמקומו אלא שקל מחשבין אותה בשקל ונידון בהשג יד ופטור ואין אומרים ישהה עד שתמכר ביוקר ולא יהא נידון בהשג יד ת"ל ביום ההוא: קל   [קורץ, וועגיג] (ב"ק ו) האי תנא ירושלמאה הוא דתני לישנא קלילאה טוב מעט בצדקה תרגום טוב קליל בצדקתא יוקח נא מעט מים תרגום ירושלמי קליל מיא מעט צרי ומעט דבש ואכלה אותם כרגע: קל   [פערברעננען] (פסחים כו ב"מ ל) נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא ע"ג מטה ולא ע"ג מגוד בין לצורכה בין לצורכו שאני התם דקא קאלי לה אי משום גנבי אי משום עינא פי' כיון שרואין אותה האורחין באין בלילה וגונבין אותה נמצא כששוטחה כאלו שורפה באש. (סנהדרין צו) אשר קלם מלך בבל שרפם לא נאמר אלא קלם מלמד שעשאן כקליות (בכורות כט)הנוטל שכרו לדון וכו' עד לקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה שאינו תשוב אפר פרה אדומה (כתובות טו) ר' יוחנן בן ברוקה אמר אף חילוק קליות ראיה (שבת קנה) אין גובנין את הקלי פי' לוקחין שעורין שלא הביאו שליש ומייבשין אותן באש וטוחנין אותו ואותו קמח גובלין אותו ואוכלין אותו כשהוא חי. אבוב של קליות כבר פירשו בערך אבוב: קל   [פערדערבען. צוגרינדריכטען] (שבת עח) אפילו תימא רבנן קלקולו זהו תיקונו אית ביה תרי פירושי חד דלענין שופריה דסיד קיימא ההיא ברייתא לאו לענין שרורותיה וקא סברי רבנן דסיד שעירב בו חול אע"פ שהוא מתחזק הלך יפיו ומותר בגולה והוא משום שרירותא קאמרי חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד. ופי' שני כיון דלא שרי למיסד ביה בגולה עד שיערה בו חול הוה ליה קלקולא דקא מקלקל הוא התיקון. והלכך משערינן חול גם כדי ליתן על מלא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו (הוריות יב) בזמן ששניהן עומדין לקלקלה האיש קודם פי' האיש במשכב זכור והאשה בקובה (גיטין נז) מעשה בת' ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשין וכו' (מכות כג) נתקלקל בין ברעי בין במים (גמ') קלה בין בראשונה בין בשניה פי' נתקלקל ברעי בין בהכאה ראשונא בין בהכאה שניה (חולין ח) סכין של ע"א מותר לשחוט בה מקלקל הוא פי' שחיטה מפסדת הבהמה כי דמיה בחייה יותר מן השחוטה (דמאי פ"ג חולין ו) מפני שחשודה לחלוף המתקלקל (שבת קה) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר מתניתא רבי יהודה ברייתא ר' שמעון ובהלכה של מעלה מזו אימור דשמעת ליה לר' יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה (כתובות ו)במקלקל הלכה כרבי יהודה או כרבי שמעון (פסחים עג) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור פי' העושה חבורה בשבת מקלקל היא (א"ב תרגום ויסלף דברי צדיקים ויקלקל פתגמין תריצין): קל   [שטיממע] (פסחים כו) קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה פי' קול דשירה מראה דהיכל ריח דקטרת פי' מראה שבוררת חיטים לאור בית השואבה כמפורש בסוכה ובירושלמי תני יכולה אשה לבור חוטים לאור המערכה ולא היו מועלת דאמר רבי סימון ריח מראה וקול אין בהן משום מעילה ששה קולות נשמעין מיריחו וכו' (כתובות עב) ר"ט אומר אף הקולנית (תוספ') איזו היא קולנית כל שהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין את קולה פי' שמואל מספרת עמו בעסקי תשמיש כדרכה שלא בלחש שהשכנין שומעין ואינה ביישנית ומתניתא פירשה שבשעת תשמיש יש לה נחרה ואינה יכולה לכלוא את נשמתה מהשמע ובשביל כך מקשינן הא מילתא מומא הוא לפי שלא ברצון האשה נשימתה נשמעת כדי שתמנה עם העוברת על דת אלא מום הוא ככל המומין ומסקינן מחוורא מתניתא כשמואל (יבמות ס) אמר רבי אליעזר איזהו סריס חמה וכו' עד כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאישה. (בויקרא רבה זאת תהיה בסוף פרשת רפאני) אילין צפריא קלנין אמר הקב"ה יבוא הקול ויכפר על הקול (בפס' ויהי בחצי הלילה) ואח"כ הביא עליהן קולנין צפרדעיא אמר רבי יוסי בר' חנינא קרקורן היה קשה עליהן יותר מהן: קל   [האלץ] (בויקרא רבה בסמוך פ' רפאני) מתלא אמר מאן דאכיל בהדא קורא ילקי בהדי קילא (א"ב פי' בלשון יוני עצים ורמחי' ובעל הערוך גרס בערך קר רביעי ילקי בהדי קירא): קל   [קריג] (עדיות פ"ז) העיד רבי יהושע ור' יקום איש הדר על קלל חטאת (פרה פ"ג) ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת (פ"י) קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור. (בריש טבול יום) וקולית של מים המחולחלת וכדה על שכמה תרגום וקולתה על כתפה וספות כלי יוצר תרגום קולין ומן דחסף. הספות והמזמרות דשלמה ודיהואש ואת הספים דירמיה תרגום וית קוליא (א"ב פי' קולול בלשון רומי כלי חרש מיוחד לדבר של קדושה ופי' קוליא בל"ר נבלים ובפרט של עור): קל   [בעהעלטניס] (בב"ר פ' ל) ואל אמה תכלנה מלמעלה רי"א ש"ל קילין היו בה הקילא עשר אמות על עשר אמות וב' פלטיות של ד"ד קילא מכאן וקילא מכאן וב' אמות לצדדין פי' רוחב התיבה נ' אמות וד' קילין היו בה ברוחב והן מ' אמות ב' קולין שהיו באמצע אחורי הקולין היו מודבקין ולפניהן היו ב' פלטיות אחת מכאן ואחת מכאן כל אחת רחבה ד' אמות ומצד אחד של פלטיא קיל אחד וכן קיל אחד מצד פלטיא האחרת יעלו בין הקילין לפלטיות מ"ח אמות וב' אמות לצדדין עולין נ' אמות פירנסתה רוחב התיבה אורך התיבה ש' אמות תעלה שורה אחת של שלש מאות אמה ל' קילין שהרצועה של קיטינות באורך התיבה מראשה לסופה זו בצד זו ואין ביניהן הפרש כלום כבר פירשנו ד' קילין היו ברחבה וכל שורה היתה ל' קילין ד' פעמים ל' יעלו ק"ך קילין תחתיי' וק"ך קילין השניים יעלו ר"מ שלישים העליונים לא היו אלא שלש שורות שהיה מיצר ועולה ולא היה רוחב התיבה אלא מ' אמות וג' שורות עולין צ' ור"מ הנה ש"ל קילין לדברי רבי יהודה רבי מאיר אומר תת"ק קילין היו בה קיל שש אמות על שש אמות וג' פלטיות של ד"ד קיל מכאן וקיל מכאן וב' אמות לצדדין פי' רוחב התיבה נ' אמות ושש שורות של קילין היו שם וכל קיל ו' אמות עולין ל"ו אמות וג' פלטיות של ד"ד וב' אמות לצדדין עולין חמשים וכיצד נעשין אלו ו' קילין ברוחב התיבה ד' חדרים באמצע התיבה שני' לבד מדובקין מאחוריהן ושנים לבד מדובקין מאחוריהן וביניהן פלטיא של ד' אמות וחדר מכאן מצד הב' וביניהן פלטיא של ד' אמות וחדר מצד ב' האחרות וביניהן ד' אמות רוחב הפלטיא וב' אמות מצידי קילין היחידים פירנסתה רוחב התיבה ארך התיבה ש' אמות וכל קיל ו' אמה ו' פעמים נ' עולין ש' נמצאת השורה של קילין נ' קילין זה בצד זה מדובקים אין ביניהן הפרש והיו ו' שורות בתיבה כל אחת נ' עולים ש' וכן שניים וכן שלישים עולין תת"ק והקשינו אליבא דר' יהודה שהיה פותח שורה מן השלישים ניחא הא דכתב אל אמה תכלנה מלמעלה רבי נחמיה אומר כמין קמרוטין היתה מלמעלה משל מטה היאך ואל אמה תכלנה מלמעלה פירוש היאך היו י"ב חדש בתיבה המתורץ בבראשית רבה. תנן משפט. דור המבול י"ב חדש כיצד בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה והשאר מרחשון וכסליו שנשארו מהם מ"ב וכתיב ויגברו המים על הארץ מקצה חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט אדר ניסן ואייר ואי אפשר להיות ה' חדשים שלמים זה בצד זה אלא מכ"ח בכסלו מיום השלמת מ' יום של גשמים היו ק"נ ימים ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז בחדש על הרי אררט זה סיון שהוא שביעי לירידת גשמים פירוש מי"ז במרחשון עד י"ז בסיון שבעה חדשים מכוונין ומראש חדש סיון התחילו המים לחסר דכתיב וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב פי' הולכים ושבים ולא חסרו ולא הותירו אלא עמדו בגבורתם ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום כלומר מהשלמת ק"נ יום שהוא סוף אייר התחילו לחסר מתחלת סיון ובסיון ותמוז חסרו המים אותן ט"ו אמה שהיו גבוהין על ההרים שנאמר והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה ראש חדש אב שהוא עשירי לירידת גשמים באלו ס' יום שמראש חדש סיון עד ראש חדש אב חסרו ט"ו אמות אמה לד' ימים טפח ומחצה לכל יום מכאן אתה למד שהתיבה היתה משוקעת במים י"א אמה מדכתיב ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז וכו' אותן ד' אמות שהיתה התיבה גבוהה על ההר פחתו בי"ז יום ונחה התיבה על ההר ועדיין היו המים על ההר י"א אמות גובה והתיבה משוקעת בתוכן ואלו י"א אמה פחתו מי"ז בסיון עד ראש חדש אב שהן מ"ד ימים דכתיב ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה והמתין עוד ג' שבועים בשילוח העורב ובשילוח היונה פעמים הרי ס' יום נשלמו אב ואלול ויגיע החשבון עד תשרי דכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש זה ראש חדש תשרי חרבו המים מעל הארץ נעשה כמטפח ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד לא היה צריך קרא למימר אלא בששה עשר יום לחדש השני יבשה הארץ ומה ת"ל בעשרים ושבעה לחדש השני יבשה הארץ אלו אחד עשר יום שימות החמה יתרין על ימות הלבנ'. (א"ב פי' בל"ר שם כללי לחדר קטון ובפרט המיוחד לשמור דבר מאכל או משתה): קלא   [שטיין] (פסחים סב). שקל קלא פתק ביה. (ר"ה כה תענית ד) לפרצידא דתותי קלא מהרי. (בבא קמא צב) בירא דשתית מיניה לא תשרי ביה קלא (ע"ז יח) הנהו כלבי דאכלי אנשי שקל קלא שדא בהו פי' אבן: קלא   [געפענגנים קעטטע] יהי שלחנם לפניהם לפח תרגום קומיהון לקלא (א"ב פי' קליא בל"י סהר קולר וסד אשר בו נאסר המחויב): קלא   אילן [קארן בלרא פארבע] (מנחות מא) טלית שכול' תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בהן חוץ מקלא אילן (ב"ק צד) בקלא אילן דלא הדר (ב"מ ס"א) וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא פירוש אי"נדקו (א"ב פירוש בל"י מין צבע דומה לתכלת): קלב   [טראג, שטאנגע, גלאקען] (שבת ס) בקולב הלך אחר רוב מסמרותיו פי' עץ הוא וקובעין בו אונקליות של ברזל ותולין בו הקצבים הבשר. פי' אחר ממיני תכשיט הוא להשמיע קול כדורך גת ימחזקו במסמרים ומשמיעין קול. הערביים עושין תכשיטין בצוארי גמלים חתיכות של כסף או של זהב וקובעין אותן במסמרים ומשמיעין קול. (בסוף ויקרא רבה) הב ידך עמנא בחדא מצותא למזבן לחדא יתמא הדא קולב ת"א למזבן הדא איסתביניתה להדא יתמתא (א"ב פי' בלשון יוני ורומי כתונת בלתי בתי זרועות וזה ענין למזבן לחדא יתמא הדא קולב (ובירושלמי פרק במה יוצאה דשבת) המחלצות פריזומטא המעטפות קוליבין): קלב   [צוואנג] (ב"ר פ' לח) ונבלה שם שפתם אייתי לי קולב בעל הערוך גריס כולב ופי' צבת: קלבא   [פיטער. פעט] (שבת קלג. אם לא הביא בגמ' מוצצין) רב אמר קירא וקלבא. עיין בערך אהלא פי' חמאה (א"ב בתרגום ירושלמי לבא הוא חמאה): קלבאי   [פאסטיך] (ב"מ פד). תמן אמרי באתר דמרי תלא ליה זיינא קולבאי רעיא קולתי' תלא. (סנהדרין קג. ובריש ויקרא רבה בפרשת עוד ראיתי) מאי שער התוך ששם חותכין את ההלכה במתלא אמרי זיינה הנדי תלא מרא קילבאי קולתיה פי' הדיוט רועה קולתיה תלא (א"ב כתוב בנוס' של ב"מ כולבא רעיא (ובמדרש ויקרא רבה פ' נפש כי תחטא) כתוב הן די תלא מרא זייניה כולבא רעיא תלא קולתיה: קלבון   [איבער וועקסעל לאהן] (ביצה לט חולין כו) (בכורות נו שקלים פ"א). האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון וכמה הוא קולבון מעה כסף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי פי' האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה והן שכבר חלקו כדתנן (בכורות נו) חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה פי' חייבין בקולבון דכיון דחלקו נעשו כרחוקין ותנן השוקל על ידו על יד חברו חייב בקולבון ופטורין ממעשר בהמה דכיון דחלקו נעשו כלקוחות ותנן הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה שעדיין לא חלקו וירשו בהמה או קנו ועדיין לא חלקו חייבין במעשר בהמה דתנן קנו מתפושת הבית חייבין ואם לאו פטורין ופטורין מן הקולבון כי ממין אחד הביאו הסלע כי עדיין לא חלקו כך היתה חובת קולבון ואם היו אחין לא חלקו וקנו מתפושת הבית אם הביאו שניהם סלע פטורין מן הקולבון ואמרינן התם בבכורות בזה ובזה שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספין ואע"פ שחלקו בבהמה גלו דעתייהו דלמפלגי קיימו וליחייבו בקולבון קמ"ל (א"ב פי' בל' יוני ורומי שכר הנתן לשלחני לפרוט או לצרוף או להחליף מעות): קלבן   [פערשטיממעלט]. (בכורות מה) הקישן והעיקלן והקלבן ת"ל או שבר רגל (א"ב פי' בל"י מחוסר או שבור אבר): קליבגטירין   [רוהע שטאהל] (ירושלמי ברכות פ"ג) ר"ש בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו פי' קלינטרין בל"י מין כסא לפני המטה ובו יושב השוכב וראשו נטוי על המטה (ובירושלמי נדרים פ"ז) גרם בהדיא שומט קלנטירין שלה ודיו: קלבס   [בעפעהל] (בריש מגילת איכה) מהו לא נפל עליה גורל אמר הקב"ה בשעה שהפלתי קלבסים על אומות העולם להגליתם לא גלו ואתם למה גליתם כי דמה בתוכה היה (א"ב פי' בלשון יוני ציוי כמו קלווסין): קליבוסת   [היפט ביין] (שבת קנב) וינץ השקד זו קליבוסת פי' קליבוסת בין הפקקלות כמו תרבא דאקליבוסתא דגרסינן (חולין צג) אמר שמואל האי תרבא דאקליבוסתא אסור וזהו חלב שעל הכסלים: קלבקר   [ליינטוך] (כלים פכ"ט) טלית אחת וקלבקרין אחד פי' שמיכה ס"א גלופקרין וכבר פירשנו בערך גלופקר: קלגס   [געשרייא] (סוטה מב) אל תירא מפני הגפת תריסין ושיפעת הקלגסין כמו המון החיילות (א"ב פי' בל"י קול תרועה): קלגרפון   [שויפעל] (כלים פי"ג) קליגרפון שניטלה כפה טמאה מפני שינה פי' כלי שיש לה שני ראשים האחד משימין בו הלחם בתנור ורודין בו ושמו מסא בלשון חכמים ובלע"ז פל"א ואחד גורפין בו הגחלים מן הפורני ושמו רישול"ו: קלד   [שליסעל] (פסחים קט סנהדרין קי) וכולהו אקלידי וגופלי דגילדא. ס"א אקלידי דקיפלי דגלדאי פי' קלידי מפתחות קופלי בלע"ז קנטר"ו גילדא עור. (שם קיג) מסר ליה אקלידא דמטרא (גיטין נו) כל אקלידי מסר לשמעיה לבר מדציבי. (שבת פט) אבל עצים דחזו לבבא דאקליד' (מנחות נז) לעולם במקום אחד וחזו לבבא דאקלידא (חולין צג) א"ר כהנא אקלודי מיקלד בהו פי' מקום יש בירך שמתפצל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי פי' מפתח בל"י קלידי: קלדהי   [פאלקס נאמע] (בב"ר פ' לה) אדמה וצבוים עד לשע עד קלדהי וכן תרגום ירוש' (א"ב פי' בל' הנכרים ארץ כשדים והם היו בקיאים בהבטת הכוכבים והם הוברי שמים הנקראים בדניאל כשדים ובגמ' כלדאין עיין שם): קלוון   [בעפעהל] (בב"ר פ' ויצא הראשון) אנא קלוון דתאזון בני (ובפרש' ה' יקוו המים) היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קלווסין של הקב"ה (בסוף מגילת איכה על צוארינו) אדריינוס שחיק עצמו' אפיק קלווסין. ס"א קליפסין פירוש ציווי בלשון יון (א"ב פי' קלוון בל"י מצוה אני): קלוון   [דאטעל בוים] (בסוף פסקא דויהי בשלח פרעה) אעליה אחד קילוון ואותביה תחות חד אילן. ס"א אחד דקל: קלה   [שטרענגעל] (פסחים לט) יוצאין בהן ובקלח שלהן (פרה פי"א) מצות אזוב ג' קלחין ובהן ג' גבעולין פי' כשיצאו ב' וג' קנים משורש אחד שמן קלחין (נדרים כ) שמואל הוה בדיק נפשיה בקלחא פי' היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו ומפשפש כל מעיו (ערובין יו) בשליפין בקנים ובקלחות פי' כמו קלח של כרוב קלחים של ירקות שנתעבו ונתקשו ונעשו יבשין. (חולין קכא) בקלחא ומשום יד פירוש הקנה שלהן כגון קלח של כרוב ומשום יד של כלים שרוצה להשתמש בקלחים הללו. (יומא מא ב"ק סא) כאן בקולחת כאן בנכפפת. ס"א קולטת ס"א קודחת וכבר פי' בערך קדח (חולין קלח) אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתנן (פיאה פ"ג) המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד אמר רבי יהודה וכו': קלח   [פליסן שטראם] (טהרות פ"ח) ספק מן הקדירה נתזו וספק שהקלח נגע בידה פירוש כמו מים מקלחין (חולין לו) תנא דבי רבי ישמעאל ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים פי' אם דם הנהרג חשוב כמשקה להכשיר את הזרעים כדכתיב וכי יתן מים על זרע אלא בעת שנעשה חלל בעת יציאת נשמה כדכתיב ודם חללים ישתה אבל המקלח במרזב ועוד נשמתו בו אינו מכשיר: קלחת   [טאפף. קעסעל] (ב"ב פ) כל ל' יום מהפך להו גיהנם כבשר בקלחת: קלט   [אננעהמען] (ר"ה יב) דתנן (שביעית פ"ב) ר"י אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת וכו' פי' לדברי האומר ל' צריך ל' ול'. ל' לקליטה ול' לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ג' שלשה נקליטה ול' לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ט"ו. (שבת קיז בגמ' מצילין) ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט (גיטין עט) כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונח' תפוסה באויר אע"פ שלא הונחם כמו שהונחה דמיא (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי' שחוטף בידו ושותה אבל נוטל מן המזחילה כשהוא מצרף ידו למזחילה אסור. (סוכה מט מעילה יא) אפילו תימא רבי אליעזר ברבי צדוק דאיקלט איכא דאמרי לימא מתניתא רבי אליעזר בר צדוק ודאיקלט וכו' (פסחים נב) לרבי יהודה גברא דחמרא קלטינהו פירוש לפי שהולכין למקום שכלו על גבי החמור קלטן גבו של חמור לחייבה ביעור והיא החזירן למקומו ועדיין לא כלו שם: קלוט   [גאנץ האפיג, דיכט פעסט] (ב"ק עז) טהורה מטמאה מי מעברא דאעבר מקלוט דר"ש פי' שפרסתו כולה אחת ואינה סדוקה כמו החמור (חולין סח) חד למקום חתך וחד לקלוט במעי פרה ואליבא דר"ש ואע"ג דאמר ר"ש קלוט במעי פרה אסור ה"מ היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי. (בכורות ו) ת"ר רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייבת ר"ש אומר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו איבעיא להו לאכילה מי בעי ר"ש ראשו ורובו או לא וכו' עד ר"ש אומר גמל גמל שני פעמים וכו' (שם מג) לקלוט וחטין דליתנהו באדם ובבהמה נמי לא פסלי פי' חטין דאדם לא הוו בגלוי כשל בהמה ולא פסלי באדם ולא קלוט דלא בעינן באדם פרסות סדוקות: קליטין   [וואססער שטראם] (ב"ר פ' יקוו המים) הבאת עד נבכי ים עד קליטין דימא פי' בל"י מים רבים נגרים למקום מדרון: קליטור   [געריכטם דיענער] (ויקרא רבה פרשת והבאתם את עומר) מאן דעביד קומס קלטור פי' בל"י שליח ב"ד עיין ערך קומיס: קליא   [איין ארט גראז וואס ווערט פערמענגט אין זייף] (ערובין כט) מערבין בקליא פירוש קליא הוא עשב שורפין אותו ונותנין אותו בבורית ורוחצין ידיהם כמו קלם מלך בבל ואלו הירקות ירקות שדה הנאכלים הן ולפיכך אמרו מערבין בהן וכמה מלא היד (א"ב כן נקרא בלשון ישמעאל עיין ערך נתר): קליא   [וואקס] פנג ודבש ושמן תרגום קיליא ודבש (א"ב כמו קירא ופירושו שעוה): קליאס   [איין ארט פאגעל] (בילמדנו בסוף תשא) היה משה מהלך ברקיע כקוליאס הזה עד שעלה אצל הקב"ה (א"ב פי' בל"י מין עוף צועק ומצפצף י"א שהוא סוס עגור וי"א שהוא מין אחר): קלינון   [צעלט] (בפסקא ויהי ביום כלות משה) הוא דמלכ' שרא טומקין דומות לקוליינין פירוש טינדי אל הקובה תרגום ירושלמי לגוי קלא: קוליס   האספנין [ארט פיש]. כבר פירשנו בערך אספנן (א"ב פי' בלשון יוני מין דג אשר נמלח ונכבש בציר): קוליס   באבני בית קוליס כבר פי' בערך מרקוליס: קלית   [איבער שענקעל ביין] (חולין קכה) קולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהן בין נקובין בין סתומין טמא קולית הנבלה וקולית השרץ הנוגע בהו סתומין טהור (ב"ר פ' י' וכל צבאם) ראה שם קוליא אחת הוה מצנע לה והיא מתגלגלא (ובפ' כו) הנפילים היו בארץ רפאים גבורים מוח קוליתו של אחד מהן י"ח אמה (פסחים פג) נמנין על מוח שבקולית פי' קולית העצם החלול וסתום משני צדדים הוא מלא מוח והוא עצם של ירך שיש בו מוח הרבה: קולמוס   [שרייב פעדער] (שבת יא) לא יצא הלבלר בקולמוסו (פסחים נז) או לי מקולמוסן פי' שהיו חוקקין חקקי און. (חולין ל) שחיטה העשויה כקולמוס פי' כגון ששחט במקום אחד ושפייה לסכין ואתא לצואר דהוה ליה כקולמוס פ"א שחט הושט למטה ועקם הסכין שבידו וחתך העור ועלה ושחט הקנה שהוא כקולמוס הסופר (פסחים קיח) גער באומה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד פי' שלעולם אינה כותבת טוב אלא רע. פי' אחר בקולמוס אחד כמו שכותבין כך עושין שאין יכולין לעשות עמהן שום פשרה עט שקר סופרים תרגום קולמוס דשקר למזייפא (בפסקא ויהי בשלח פרעה) שהיו נותנין בדודיות של אש תחת שחיהן וקולמיות של קנה תחת צפרניהן (א"ב פי' בליו"ר עט סופר. וגם שם כללי הוא לכל קנה): קלמזמס   [האאר נאדל] תרגום והקשורין קלמזמסיא הפארים והצעדות והקשורין (א"ב פירוש קלמיס בלשון יוני תכשיט השער ופי' מזיא בלשון גמרא שער): קלמר   [פעדער ביקסעל] (כלים פ"ב) קלמרין המתאמת פי' לשון לעז הוא קלמר"י. ובל' ישמעאל מחברא והיא של זכוכית ופיה שוקע לתוכה ואם תטה לצד אחד לא ישפך הדיו ואחד פה יש לה שמשים בו הדיו ואחד נקב מצדה ומנין שכן דאמר (בסוף מקואות) צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צדה קלמרין אינה טהורה עד שיקבנה מצדה קלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה ועושין לה תיק של עץ ומניחין הקסת בתוכו ואותו התיק נקרא קלמרין המתאמת. (בריש ב"ר) מילנין קלמין וקונדילין כבר פי' בערך מל (א"ב פי' בליו"ר בית הקולמוסים וקני הכתיבה): קלמין   [עדעל עהרבאר] עד שלא הגיע למדינ' היה מהלך כפגן משהגיע למדינה היה מהלך כקלמין פי' אדם חשוב וכבר פי' בערך פגן (א"ב פי' בלשון יוני אדם חשוב ומכובד): קלמין   [לויז] תרגום להוציא את הכנים לאפקא ית קלמין תרגום ותהי הכנס והות קלמתא ובל' גמ' כלמין: קלן   [ליים קלייסטער] (פסחים מב) וקולן של סופרים פי' מים וקמח מעורבין ומדבקין בו הסופרים ניירותיהן וכן שמה בלע"ז קול"א ואם אין בו אלא מי פירות קיימא לן מי פירות אין מחמיצין (ירושלמי) א"ר מני וכולהו על ידי מנויי (א"ב פי' בליו"ר מין דבק יש נעשה מקמח ומים ויש נעשה מעור בהמות או דגים): קלן   [מעמע, פיל] (בילמדנו בואתה תצוה) מהו וירם תולעים היתה קלנין של תולעים יוצאין מתוך אהליהם של דתן ואבירם ונכנסין לתוך אהליהן של ישראל הוי אומר וכסילים מרים קלון (א"ב פירוש המון הבא בבהלה ובחפזון): קלן   [פראש] (בילמדנו בסוף וארא) לא חזרו הביא עליהן קלנין אלו הצפרדעים כבר פי' בערך קל בריש זה הפרק: קלן   [שאנדע. בלעסע] (מגילה כה) תני רב יוסף בקלון אביו ובקלון אמו כבר פי' בערך בן (כתובות עא) א"ר יהודה אמר שמואל דברים של קלון פי' דבר ערוה. וחשיפי שת ערות מצרים תרגום וגלן עריה קלן מצראי (בילמדנו ואל שדי) אמרו זה לזה נלך אצל הקולנית שמא שם נמכר. (במגילת איכה פסקא סלה). (גיטין כו) אספיינוס שחיק עצמות מלא שלש ספינות מגדולי ישראל אנשים ונשים להעמידן בקלון וכו' וכבר כתבנו מזה בקל בראש זה הפרק: קלון   [וואסער פאמפע] (מ"ק ב) אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון בא"י (מקואות פ"ח) אפילו נתמלאו בקילון (מכשירין פרק ד') הממלא בקילון עד ג' ימים טמאים פי' כשהמים מקובצים במקום אחד ומבקשין להביא אותן אל שדה אחר עושין לו דרך שיבואו בו המים ושם אותו הדרך שנמשכין בו המים נקרא קילון. פ"א מי קילון גומא עמוקה שיש בה מים ואינה מליאה וטרחא למדלא מינה מי גשמים אתו לידי מי קילון כלו' כי מדלו מינה נחסרת וממילא נעשת מי קילון וטריחא מילתא (א"ב פי' בל"י עץ ארוך שואבים בו מים מן בורות עמוקים): קלין   [קעטטע] ופחים טמנו לרגלי תרגום קולין צלו לפרסת רגלי נביא פת יקוש על כל דרכיו תרגום לנביאיהון קולין צלן (א"ב הביאו בעל הערוך בערך קלא): קלגיא   [קאליניע] (סוכה מה) מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא (גמ') תניא מקום קלניא היה ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא דמפיק מאכרגא דמלכא הורודוס קלניא מתעביד כבר פי' בערך זין. (ע"ז ו) בעינא דאתעביד טבריא קלניא פי' במדרש שלא יתנו הדרים שם מס (א"ב (דברים רבה פ' האזינו) לאסטרטגין ששמש בשתי מדינות פורום וקולוניא פי' שם כללי לערים בנויות מאנשי רומי ויושביה נחשבים כתושבי רומי ונקיים ממס אבל פורום היא עיר כמו קולוניא אשר בה היו ירידים קבועים): קלנדא   [נייעס יאהר טאג] (ריש ע"ז) ואלו אידיהן קלנדא וסטורנלי' פי' בל"ר שם כללי לראש חדש ובפרט היו אומרים כן לראש שנתם אז היו שולחים מנות איש לרעהו וראשית שנתם הוא כמו שבעת יום אחר תקופת החורף בזמן שהימים מתחילים להתארך וכן בהדיא בירוש' כיון דחמא איממא ארך אמר קלנדס קלון דיאס פי' קלון בל"י טוב דיאס בל"ר יום: קלונטורין   עיין ערך קליבנטירין: קלניתא   [איין מאגערער פאגעל] (ב"ב כ) שחיט ליה בטמא זבין ליה לגוי בקלניתא (חולין קב) ומי איכא מידי דבכולה לית בה כזית בשר ובחד אבר אית בה משהו בשר גידים ועצמות א"ר שרביא בקלניתא פירוש עוף שכולו עצמות ואין בו אלא בשר מועט: קלניתא   [פאלירט] (יומ' לח) ר"א בן יעקב אמר נחשת קלניתא פירש"י מזוקקת ומין נחשת קלל: קלס   דקולסא גברא (יבמות קו) כבר פי' בערך נפס חלפות תרדין וקילסי כרוב עיין בערך חלף (א"ב פי' בליו"ר גזע ועמוד בירקות אשר ממנו העלים נפרדים ומפני שיש לכרוב גזע וקלח גדול נאמר הכרוב קולס דקולסא גברא טלפחי נקדר' לא בעיא עיין ערך נפס): קלס   [שטאמפפען] טיפוח ביד קילוס ברגל עיין בערך טפח: קלס   (זבחים קה) ר"א הכי בעי לה כגון דנקטי לה בקולסי (א"ב בבקולסי כתוב בנוסחאות עיין ערך בקלס): קלוס   [שעהן ליבליך] (שבת קח) התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו אמרו ליה קאלוס פי' יפה וכן בלשון יון: קלס   [לויבען: פרייזען] בתרגום ירושלמי ויקראו לפניו אברך מקלסין קומוי: קלס   [שעהנהייט] (ב"ר פ' פה). ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו רבי אלעזר אומר בקילוס היה (א"ב בשבח והידור מלשון מקרא לקלס אתנן): קלס   [בעוואפענעט] (ברכות כ. ובפסחים נג) תודוס איש רומי הנהיג בני רומי להאכילן גדיים מקולסין. (ביצה כג) ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. (פסחים עד) רבי טרפון קורהו גדי מקולס פירוש גדי מקולס שתולין חוצה לו כדרך שתולה המגן לאדם תנו רבנן איזהו גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחת נחתך או בשל ממנו אבר אין זה גדי מקולס: קלס   [העלם] וכובע נחשת תרגום וקולס דנחש וכן והתיצבו בקובעים צנה ומגן וכובע (בב"ר פרשה כ) צוללין קלוסין סבכין (א"ב פירוש בל"ר מין לבוש): קלוס   [געדערעס אנצינדען] (ע"ז פב) הוה ליה קולוס פירוש בל"ר קוליס כאב דקים של בני מעים העבים: קלסטרא   [שארף ריכטער] (סנהד' קה) כמדומין אנו שאדונינו בן קלסטרא של מלך הוא פי' הוא קוסטינר שבערך קסר והוא שר הטבחים. (ע"ז יח) יצתה בת קול ואמרה ר' חנניה בן תרדיון וקלסטירו מזומנין לחיי העולם הבא (א"ב פי' בל' יוני שליח בית דין ממונה להרוג ולייסר): קלסטר   [קארב] (כלים פ"ב) קלסטר בת ארבעת קבין אית דאמרי קרסטל פי' כדגרסינן ולא סייחין בקרסטלין שבפיהם והוא כלי של עור ומחזיק ד' קבין שהן שני שלישי סאה בששה קבין הסאה (א"ב פי בנ"י כלי רועים): קלסטר   [געזיכט, געשטאלט] (ב"מ פז) מיד נהפך קלסטר פנים של יצחק ונדמה לאברהם (נדה לא) והקדוש ברוך הוא נותן בו רוח ונשמה וקלסטר פנים פי' תאר פנים ואור פרי לא יפילון תרגום קלסטר אפוי: קלסטרא   [ריגעל שלאס] (שבת קכג) קנים ומקלות וקלסטרא פירוש קלוסטרא היא משנה (כלים פרק יא) שאסר רבי יהושע לטלטלה בשבת (תוספתא בכלים בתחלת בבא מציעא) קלוסטרא רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין ברוריה אמרה שומטה מפתח ותולה בחבירו בשבת וכשנאמרו דבריה לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריה פירוש קלוסטרא קטינצ"ו בלע"ז והוא מרובע כמעשה קסת הסופר מחופה כדאמרינן דלוסקוס הנעול וקלוסטרא הנעולה וי"מ קלוסטרא נגרא ששנינו (בסוף עירובין) נגר שיש בראשו קלוסטרא הוא כמין יתד וראשו עגול כמו רמון וכשיש בפתח ב' דלתות עושין טבעת בדלת אחת וכן באחרת ומכניסין באותן טבעות היתד (א"ב פי' בליו"ר שם כללי למנעול ודבר הסוגר כמו נגר ובפרט נקרא כן חלק נגר הזז ומתנועע בעת סגירה ופתיחה): קלסק   [איין ארט געבעקס] קלוסקא יפיפיה ס"א גלוסקא וכבר פי' בערך ג' ויש מפרשין פת בג ויש מפרשין לחם גדול (א"ב פי' קוליקס בל"י מין פת עגול ועוגה ובפרט מין פת קטן והוחלפו מקומות האותיות וכן בספסל): קלסקא   [ווייכליך] (ע"ז לט) זיתי קלוסקא המגולגלין פי' רכין ולחין ורפויין (ירוש') הן סככות הן פרעות הן רפפות הן רעלות הן אגסטרות הן ספיות הן כוסות הן גומות היא מקום הנחת כוסות הן זיתי קלוסקא הן זתי מגולגלין והשלוקין אסורין ר' חייא בשם רבי יוחנן אמר מין זיתים הוא והן נותנין לתוכן חומץ שיהו חולצין את גרעיניהן: קלוסקוס   (אהלות פ"ט). כמין קלוסקוס הנוגע בה מ"מ טהור ס"א גלוסקוס וכבר פי' בערך ג': קלסרקין   [עלדע רייזענדע] (מדרש אסתר פסקא קצף בגתן ותרש) מעביר שני קלסריקין מושיב הברברי פי' בל"ר קלסרין אנשים אורחים נכבדי ארץ אבל בתרגים אסתר כתוב לסלקא תרין קלוסנתרין פירוש קלו בל"י טובים פירוש סנתרין בל"ר אנשי עצה נכבדים: קלע   [צעלט. פירהאנג]. (מגילה ט) קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים (זבחים פו) זבחי שלמי צבור ואשמות נאכלין לפנים מן הקלעים ומפורש (שם קה) קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים והמעשר שני בכל הרואה (גמרא) רבי אבהו אומר אמר קרא בן פרת יוסף וגו' עין שלא רצתה ליהנות ממה שאינו שלו תזכה ותאכל קדשים כמלא עיניה באו לירושלם וכו' עד קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה. פי' חומה חומת ירושלם קלעים חומת עזרה ואמאי קרו לה קלעים שהיא במקום קלעי המשכן ועוד כשהיו בונין היו פורסין קלעים במקום חומת עזרה ואוכלין וכתיב במנחה ובחטאת במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד בל פרשו נס תרגומו ולא אפשר למפרס עלוהי קלע: קלע   [שליידערן] (יומא סז) קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה (גמרא) א"ר יוחנן כמין קליעה פי' היה תולה במוטות כמו קלע כדכתיב ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. (עדיות פ' ג') כל הקליעות טהורות הקלע שבית קיבול שלה אריג טמאה ויתקעהו ימה סוף תרגום ירושלמי ואקלע. (סוכה לב) ת"ר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדם (ברכו' סא נדה מה) קורין לקלעיתא בניתא מעשה עבות תרגום עובד קליעה: קלע   [צעלט] (ברכות כב) כי אתא רבין אומר באושא הוה בקילעא דרב אושעיה. (יבמות מח ע"ז כד) יתיב רב אמי ורב חנינא בר פפי ורב יצחק נפחא אקלעא דרב יצחק נפחא (נדרים כב) אמר ליה זיל לקילעיך פירוש לך לאהלך שייך זה בקלע הראשון: קלע   [זיך בעגעגענען] (ברכות מב) רבא ורב זירא איקלעו לבי ריש גלותא (שבת קלו) לוי איקלע לבי יוסף רישבא פירוש נתארח ובת ענין קרוב לזה פדיון שבוים איקלע לרבנן כלומר בא לידי רבנן ועיקר זה קרוב פירושו לעיקר שקדם נכנס ובא לאהל בעל הבית: קלעילון   [איינע הילזען פרוכט]. (מעילה יג) הדש קלעילון בשדה הקדש מעל בפירוש מגנצא כתוב הדש מלעין ופירוש מין קטנית: קלף   [שאלע] קליפי אגוזין וקליפי רימונין (אהלות פ"ו) ותחתיה כקליפת השום. (סנהדרין צה) לבושי שריון קליפה פי' באמצע כל טבעת של שריון תולה קליפה אחת של ברזל כדי שלא יכנס חץ בטבעת (א"ב פירוש בל"י שם כללי לשומר דבר בעת גדולו כמו שומר הביצה והוא השפופרת ושומר גוף הדגים והיא הקשקשת וגם קליפה הבא בקטורת היא קליפת עץ וריחה נודף ועל דרך השאלה יש קליפות בשריון שהן שומרות הגוף וחז"ל בנו פעל מן השם להסרת הקליפות ותרגום סנפיר וקשקשת ציצין וקליפין): קלף   [שעלען]. (פסחים עה) יקלוף את מקומו יקלוף את החיצון. (מעשרות פ"ד. ביצה יג). המקלף בשעורים מקלף אחת אחת ואוכל פי' חושף הקליפה. (בסוף ביכורים). סלי נצרים של ערבה קלופה. (ע"ז עד). יקלוף את הזפת חשוף חשופה והשליך תרגום מקלף קלפא ורמא שייך זה בקלף הראשון (ב"ר פ' פג) כי אני חשפתי את עשו קלפית בצליא כל כך למה גיליתי מסתריו: קלף   [פארבעמענט. פארמיט] כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין כבר פירשה בערך דוכסוסטוס. (מנחות לה). האי קליפא צריך למבדקיה: קלף   [גרינד] שאת או ספחת תרגום שומא או קלפא וכן לשאת ולספחת מספחת היא (א"ב פי' בל"י מין נגע עמוקה וקשה רפואתה): קלפי   [בעכער]. (יומא לט). טרף בקלפי והעלה ב' גורלות (גמרא) אמר רבא קלפי של עץ ושל חול היתה ואינה מחזקת אלא שתי ידים (א"ב פי' בל"י גביע וסף): קלפה   [ארט געווירץ] (כריתות ה) קילופה שלשה פי' ל' ישמעאל דארכסה (א"ב עיין קלף קמא): קלף   [פויסט שלאג] (ברכות נו) תרי קילפי בלעת (שם נח) הבו ליה קולפא וידון דינא ס"א קופלא (מנחות ז ערכין כב) אר"ח קולפי טבי בלעי בימי דאבימי עלה דהא שמעתא פירוש שבט שמכין בו בני אדם וראשו עב ובלשון ישמעאל היא אלמקרע (כתובות סד) נפקא אבתריה מחייה בקולפא דשיראי כלומר ומחייה בשיראי שראשו קשור (א"ב תרגום ירושלמי ואת הבהמה תהרגו וית בעירא תקטלון בקולפי ויש קולפא שענינו שבט כמו שפירוש בעל הערוך ויש קולפא שענינו המכה עצמה וכן בלשון רומי): קלפנדר   [זעעלען פערקייפר] (ב"ר פרשת נא) ה' דייני סדום קושקר רב שקר רב נבל מסטה דין וקלאפנדר (א"ב פי' בל"י גונב אדם): קלפס   [גרויסע אליווען] (בתוספות. תרומות פ"ב). מודין בקולפסין שתורם על האוכלין חוץ מגרעיניהן והן זיתים גדולים ראויין לאכילה ואינן עושים שמן דתניא (בריש פר"ג דתוספת' תרומות) אין תורמין קלופסי' על זיתי שמן ולא זיתי שמן על הקלופסי' והיינו כלופסי' דגרסינן בגמרא דבני מערבא. קלק   [ווערפען] (בפסקא ויהי בשלח) ומקלק בשוקא קליל גרמן ואי לא אנא מקלקלך פי' מקלק היינו מטלק שפירשנו במקומו (א"ב תרגום ירושלמי וישלך אל המים וקלק לגו מיא): קלקי   [גראבעס טוך] (שבת סד) ת"ר שק אין לי אלא שק מנין לרבות את הקלקי ואת החבק (ב"ב עח) מכר חמור מכר את המרדעת ואת הקלקי ואת החבק פי' קלקי שתחת הזנב חבק שתחת הבטן פ"א קלקי וחבק דפ' במה אשה אומר לשון יון הוא. קיליקי בגד עשוי משער של עזים והוא קשה ועשוי להציעו תחת כרים וכסתות חבק כסוי הבהמות (כלים פכ"ט) הגמדין של ערביים הקלקין והפונדא פי' חלוק של צמר ויש לו נימין והוא שק שלובשין אותו מבית מי שמצער עצמו ובלע"ז כמשמעו ציליצ"ו ופי' בלע"ז אשתמי"ניי"א ועוד (מקואות פ"ט) אלו באינן חוצצין קלקי הראש פי' הצואר שעל הראש שדבק בו השער כקלקי. (ננעים פ"ו) גופא של שהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס ט' עדשות וכו' קלקי הלב והזקן ובית הסתרים פי' כל איש שאינו חלק ויש לו שערות כאיש שעיר בבית השחי או בלבו מודלה על גרונו ויתמאס מן הזיעה והן מתקלקלין ונעשין כקילקי שפירשנו צילי"צי. (כלים פ' י"ז) גריס נגעים כגריס הקילקי. (בסוף מעשר) ושום בעל בכי ובצל של רכפה והגריסין הקלקין פי' כן שמם קליקין וי"א על שם מקומן נקראו. (ירושלמי) שום בעל בכי כל שאין לו חלא דור אחד מקיף את העמוד רשב"ג אומר כל שאין לו אלא קליפה אחת בלבד אלו הן גריסין הקילקין אלו גריסין המרובעין רשב"ג אומר אין לך מרובע כו' וזה בסוף (תוספתא מעשרות) אלו הן גריסין הקילקין אלו המרובעין תני רשב"ג אין מרובע מששת ימי בראשית התיב רבי ברכיה והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע וכולי (א"ב פי' בליו"ר מין בגד ולבוש עשוי משער תישים ועזים והיה נעשה במחוז קילוקיא ועל שם שער זה נאמרו אנשים בעלי שער עב ומסובך קיניקי ויש אנשים בעלי שער עב ומסובך בלב שהוא החזה ובזקן ובבית הסתרים ואולי במחוז קיליקיא היה גרים מיוחד הנאמר גריס הקלקי): קלקלון   [פיהר הענגע] (ע"ז נא) כל שהוא לפנים מן הקלקלון אפילו מים ומלח אסור חוץ לקלקלון וכו' פי' כינוי לקלעים הוא לא רצה לומר קלעים כאותן של בית המקדש שהיה גנאי אלא כינה לשון אחר: קלקנתום   [קופער וואסר] (שבת קד מגילה יח) בסם בסיקרא בקימום ובקלקנתום (פרה פ"ט) דיו וקימוס וקלקנתום (עירובין יג) דבר אחד יש לי וקלקנתוס שמו (סוטה כ) פי' בלע"ז ויטרי"אולו ובלשון ישמעאל אלזאג (א"ב פי' בליו"ר מין דומם זך כמו זכוכית ויפה פירוש בעל הערוך וקראוהו הרומיים בלשונם דיו הצבעים כי בו יוצבעו עורות שחורים וזה מאמר רבא בר שמואל במס' גטין חרתא דאושכפי): קלקס   [ארט באהנען] בערך קרקס ובערך הלקט (א"ב פי' בליו"ר וישמעאל שרש של מין נטע הגדל במצרים ונאכל וי"א שהוא שרש פול המצרי ויש חולקים): קלר   [זאלבע] (שבת עו) מים כדי לשוף בהן את הקילורית (שם קח) טובה טיפת צונן בשחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם. (נדה כ) מעשה ותלה רבי מאיר בקילור ור' תלה בשרף של שקמה (בויקרא רבה זאת תהיה ובפסקא דותאמר ציון) ומסקרות עינים ריש לקיש אמר בקילורית אדומה פי' כחול אדום ודומה לאחד ממיני דם ומפסיק הדמע (א"ב פי' בל"י ורומי שם כללי לרפואה אשר צורתה ארוכה ועגולה ובפרט אם היא מתוקנת לחולי עינים אבל קילורית בל"י מין אדמה לבנה הבאה מאיסמיא ונקראת בלשון משנה סם ומתערבת ברפואות לעינים לכן תהיה הגרסא קילורית אדמה וזה פי' ומסקרות עינים כי בל"י סקירא מין אדמה לבנה עיין ערך סם וערך סקירא): קלר   [שאטץ. פארראהטס קאממער] (בב"ר פ' יא) ויברך וכי הקילירין של מלך חסר כלום (ובפרשת נ"ג ויסע משם ובפ' נה) לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילרין שלו כלום (ובפרש' ס' וה' ברך את אברהם בכל) רבי לוי אמר שלשה שהשליטו ביצרן ועשה ישמעאל תשובה ולא חיסר קילרין שלו כלום פי' אוצר בלשון יון קילרי ובלע"ז ציליי"רו: קלר   [קיחין] (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפסקא דאחרי מות) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וכי קילורית עלת עמהן לסיני פי' שמעו שיש מקום שקורין לעוגה קליר על כן נקרא רבי אליעזר הקליר שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח (א"ב פי' בל"י ורומי עוגה ומין פת): קלר   [האלז קעטטע] (גיטין סה ובסוף טבול יום) יצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי. (פי"ב דכלים) הקולר טמא. (סנהדרין ז) י' שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן. (יבמות קכב) מעשה בקולר של שני בני אדם. (שבת לב) חש בראשו דומה כמי שנתנוהו בקולר. נתן בניו פלטים תרגום ירושלמי שלילין בקולריא ויתנוהו בסוגר תרגום ויהבוהו בקולרין (א"ב פי' בל"ר סוגר הנתון בצואר השבוים והחייבים ובנוסחאות כתוב כפיתין בקולריא): קלר   [געזעלל שאפט] (יבמות קכב) מעשר בקולר של שני בני אדם פי' רש"י חבורה: קלש   [דין. שוואך] (ערובין ג) ומאי שנא בסוכה כשירה דאמרן קלוש מבוי נמי נימא קלוש פי' ראה הקורה כאלו היא קלושה ושהוא פלגא דסומכא העליון כאלו ננסר במסור ונחתך וכאילו אינו והויא קורה כולה שהיא חצי טפח דעוביה התחתון כולו בתוך עשרים ולפיכך המבוי כשר (מ"ק יג) מחפין את הקציעות בקש ר"י אומר אף מעבין (גמרא) מחפין אקלושי פי' מכסין בענפין מרוחקין זה מזה מעבין אסמוכי סומך הענפין זה לזה. (יבמות קיג) פשיטא דחרש דעתא קלישתא היא. (נדרים סח) בעל מיגז גייז או מיקלש קליש (א"ב תרגום רטפט בשרו איתקליש בסריה ענין חלשות ודקות): קלת   [אויבסט קארב] (בסוף בכורים) בקלתות של כסף ושל זהב. (ב"ק צב) מנא הא מילתא דאמור רבנן בתר עניא אזלא עניותא דתנן עשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף וכו'. (כתובות פב) עשירות עושות אותן קלתות של כסף ושל זהב. (סוטה יד) אדם מביא מנחה בתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב. (כתובות עב) דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפילו קלתה נמי אסיר פי' אעפ"י שבשוק כפה של ראש' לבדה שרי מדאורייתא דת יהודית אסרה בשוק עד שתתן על ראשה דבר אחר אבל בחצר בקלתה אין בה משום פריעת הראש. (ב"מ ט) קלתה מינח נייח (גיטין עח) הזורק גט לחיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת. (פ' י"ז דכלים) הקלתות משיחסום פי' קופות קטנות דומה לקלתה דגט. קילתיה תלא עיין בקלבאי (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין סל עשוי מגמא או מנצרים וגם אם הוא של כסף וזהב): קלת   [פוסטעמענט] (זבין פ"ד) על המשוט ועל הקלת (כלים פ"ז) הקלתות של בעלי בתים שנפחתה עיין בערך איסטרוביל פי' בניין סביב שהוא כמין בית קטן ובסיס הוא לכירה כמו שאמרו לענין ריחים אבל לא את הקלת ופי' קלת בסיס לריחים התחתונה: קם   [קעז וואססער, מאלקען] (נדרים נא) הנודר מן החלב מותר בקם פי' היינו נסיובי דחלבא שלועזין סו"רו והוא אלטיץ רבי יוסי אוסר דקא סבר יש בהן צחצוחי חלב (א"ב חלב מקושר ונקפא ובהדיא כתוב בירושלמי מהו בקם חלבא מקטרא (ובגמרא דידן ע"ז לה) בענין אסור גבינות הכא כיון דאוקמי קא מוקים חשיב ליה כמאן דאיתיה לאסורא בעיניה ונקרא קם החלב מקושר שהוא קם ועומד ואינו נגר בלשון גמרא נקרא קומא אבל מה שנקרא מי חלב בלשון משנה נקרא נסיובי דחלבא בלשון גמרא): קס   [ערהאלטען] (ב"מ מא) שאני הכי כיון דקם קם פירוש כיון שמחמיץ כך יעמוד בחימוצו לעולם. (ב"ב קנו) בני רוכל מקיימי קוצים היו ורבי אליעזר לטעמיה דתנן (פ' ה דכלאים) המקיים קוצים בכרם ר' אליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש (מכות כא מ"ק ב) המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים פי' שרואה כלאים זרוע ואינו עוקרן (מכו' טז חולין קמא) הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטיה לא עבריה ללאויה פי' קיימו קיים עשה שבה פטור לא קיים חייב היינו דאיכא למימר לתקוניה לאויה הוא דאתי אלא למאן דתני ביטלו חייב כיון שהאכיל הנותר לכלבים הוא דחייב דהא לא אפשר למשרפיה אבל הכא אם הנותר כמו שהוא אע"פ שלא שרפו אינו חייב מאי איכא למימר פי' התראת ספק כגון שלקח האם על הבנים ומתרין בו לא תקחנה ריש לקיש אמר כגון זו התראת ספק הוא שיתכן לומר אחרי שיקחנה ישלחנה והיכי הוי התראה ודאי כגון שבא לשוחטה והתרו בו אם תשחוט אותה תלקה ושחטה ורבי יוחנן אמר אפי' התראה בלקיחה שמה התראה. הקם להן בציץ בין עיניך (קדושין סו) צא וקדש לי פי' שים הציץ בין עיניך והעמידם שכך היו עושין כשהיה כהן גדול מניח הציץ היו עומדין הכל בעמידה מפני שם שהיה כתוב בו היינו דתנו בלשון עמידה הקם להן בציץ. במקויי' כולי עלמא לא פליגי כבר פירשנו בערך אשר ובערך הנפק. (ברכות מג קדושין לג) אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה ד' אמות משום שנאמר מלא כל הארץ כבודו רב הונא לא מסגי ד' אמות בגלוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי (ברכות לה) קמה תוכיח פירוש קמה היא התבואה דכתיב וחרמש לא תניף על קמת רעך וחייבת בברכה לאחריה שנא' ואכלת ושבעת וברכת. פ"א קמה היינו לחם דכתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכתיב בתריה ואכלת ושבעת וברכת (בריש והיה עקב תשמעון חולין קלד) אמר קמה אקמה דאמר ריש לקיש לרבי יוחנן חורי נמלים וכו' עד ספק לקט לקט משום דבחזקת חיוב חייב אבל דבחזקת פטור פטורה ורמינהו גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית וכו' על ספק חייב אף על גב דבחזקת פטורה קיימא מצינו דעיסה ולחם איקרי קמה: קמא   [צופאר] (פסחים ג) מאי דקמא פי' מאי קאמר (ב"ב קמ) אדמון אמר בשביל שאני זכר הפסדתי מאי דקמא ס"א מאי דקאמר (כתובות סז) אמר מאי דקאמא אמר ליה נעניתי לך קום אכול פי' מאי שנא שהביאה לו עכשיו זו התרנגולת ולא קודם (א"ב פי' לפני קודם ואות דל"ת מובלעת (גיטין ו) ומי איכא ספיקא קמי שמיא תרגום ירושלמי בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת מבתר יומא קמא דפסחא כמו קדמאה): קמא   [גוממי] (שבת קי) מאי כוס עיקרין א"ר יוחנן ליתי מתקל קומא אלכסנדרית קימוס קומא עיין בערך קומוס (א"ב פי' בל"י מין שרף ואלכסנדרית מובחרת שבכולם): קמא   [אובערשטער] (ע"ז יא) ויום גנוסיא קומא מינקיט קמי איניש כלומר הוא על כל השרים: קמה [מעהל] (נזיר נג) אלא דאקמח אקמוחי פי' טחנן בריחים ועשאן כקמח. (מנחות פו) ואינו מביא מפיה מפני הקמחין פי' קמחין בלע"ז קנוט"י כלומר לבנים כמו קמח. (פסחים עד) אמר ליה דרמא לך הא לא חש לקמחיה הדר ביה וכו' (יומא מו) אמר רבא האי מאן דלא חש לקמחיה (יבמות מב) אחד בתולות דרמא לך הא לא חש לקמחיה סתם ואח"כ מחלוקת וכו' פירוש אכילתו להפסד הולכת שאינו מתעסק בתורה כראוי לה. וי"א לא שימש כל צורכו ולא ידע שמועה זו ואתא לפרוקי לן ס"א לא חש לקמחיה כלומר לא חשש לפניו הקושיא שתבא לו: קמט   [רינצעל. פאלט]. (נגעים פ"ו) הקמטין שבצואר (שם פ"ז) בקטן ונולד בקמט ונגלה (מקואות פ"ח) בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבא בהן המים פי' בגברא תותי שיחיה ואתתא תותי שיחיה ותותי דדה שמן קמטין כדתנן (נדה מז) משיעלה הקמט תחת הדד (ב"מ פז ב"ב קב) אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין. (ע"ז ס נדה מג) אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור וכו' (א"ב פי' חדודי הבשר מתכווץ וצומת והוא לשון פסוק ותקמטני לעד היה): קמט   [בונדען] (סנהד' צה) בענין ישבי בנוב תפשיה וקמטיה ויהביה תותי בי סדיא (חגיגה יג) אלו תתקע"ד דורות שקומטו בעצמן ליבראות קודם שנבר' העולם (גיטין מז) בעינא מקמטינכו ואותבינכו פי' אקשור ידיכם ורגליכם עונותיו ילכדונו את הרשע תרגום חובוי דרשיעא קמטין ליה: קומיטטון   [קעניג זאל] (מדרש אסתר פסק' ובמלאת הימים) שושן הבירה כבית קומיטטון היה מאכל ומשתה מצוי בהפי' בל"ר בית גדול אשר בו המלך ועבדיו יושבים תרגום ירושלמי בכל ביתי נאמן הוא בכל קומיטטון דידי מהימן הוא: קמטר   [הולצערנער קאסטען] (כלים פי"ו) כסוי קמטרה טהור (אהלות פ"ט) עשרה כמין קמטרה (ברכות כו) אמר רבא גלימא אתמטרא ככלי בתוך כלי דמי לאשר על המלתחה תרגום לדממנא על קמטריא פי' לשון ערבי רומי ואדומי: קמי   [הויפט. האארע] (ב"ק סב סוטה מט) אבטול בר' ראובן התירו לו לספר קומי מפני שקרוב למלכות היה פי' כגון מלכות יון שקוצצין שער ראשיהן מלפניהן עד האוזן כלפי מצח כולו ומניחין השער שכנגד העורף נוטה ומתפזר לאחוריהן (מעיל' יז) הלך רב ראובן בן איצטרובילי וסיפר קומי והלך וישב לו ביניהן וכו'. (הוריות יב מ"ק כב) על כל המתים רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל פי' מבדיל קמי שפה שקורע בית צואר ממש אינו מבדיל שקורע למטה משפה (א"ב פי' בל"י ורומי צמה ותלתלי שער וקמי שפה כמו לפני עיין ערך קמא): קמליא   [ווייסע ערד] נתר ובורית קימוליא ואשלג ס"א קימוניא כבר פי' בערך אשלג (א"ב בליו"ר מין אדמה לבנה המובאת מאי קימוליא ובה היו מכבסים הבגדים ודע כי סם וסיקרא קימוליא וגרתקון מיני אדמה לבנה הם וקילורית מין סם): קמליא   [קאסטברקייטין] (ב"ר פ' ויבא יעקב שלם) במאה קשיטה אמר רבי סימון קו"ף קימליא (פי' בל"י ורומי כלים חמודים ותכשיטי זהב וכסף): קמון   [קוימען]. (ירושלמי בריש כירה) בראשונה היו סותמין הקמין מערב שבת ורוחצין בשבת (בויקרא רבה בריש אשה כי תזריע) אם ישהה אדם בקמין שעה אחת אינו מת לשון לע"ז הוא קמינ"ו: קמניא   [שייטער האלץ] (ע"ז י) כל דזכי למלכא אשדו ליה לקימוניא חליליא פי' חפירה מליאה אפר מנופה שמשליכין בו חייבי מיתה פי' אחר לכבשן האש (א"ב פי' בנ"י ורומי ארובת העשן וכבשן): קמנטריס   [פערצייכניס] (גיטין כח) א"ר אליעזר מקומנטריסין של אומות העולם איש פלוני נהרג פי' אע"ג דקיימא לן גוי מסיח לפי תומו מהימן מילתא דשייכי בגוה כגון דאמרי בב"ד שלנו נהרג לא מהימן דעבידי לאחזוקי שקרייהו (א"ב פי' בל"ר ספר המורה הדברים בקצור וגם נאמר כן מפרש הן הספר עצמו הן בעל הספר לכן רש"י ע"ה עד היום נקרא בין הנכרים קומנטריס שהוא פי' המקרא ואנחנו בחסרון אות קוראים לו קונטריס): קומניתא   דאומא כבר פי' בערך כפת: קומוס   [גומע] קומוס וקלקנתו' עיין בערך קלקנתו' (גמ') קומוס קומא פי' הוא השרף כמו שאמרנו כל השרפים יפין לדיו ובלע"ז גומ"א: קמוס   [ארט פלעדערמויז] (ב"ק יו) ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימום (א"ב בנוסחאות כתוב קימוש): קמיס   [מיניסטער] (בריש ויקרא רבה פרשת והוא ישקיט) רבי ברכיה אמר מן הדא סכנין היה ועלה ונתמנה קומים אספוסוריאון. (בירושלמי ובאמור אל הכהנים פ' מה יתרון) וויי ליה לההוא גברא מאן עביד קומיס קלאטור אנא עביד בלנא וספרא (ובפסקא דהעומר) וויי ליה לההוא גברא דהוה עביד קומים פנטון קוזמוקלטור עביד בלנא וספר פי' קומפלציאו של מלך (ירושלמי בפ' הרואה בגמרא על הרוחות) כיון שראה דוד שממון חביב עליו מינהו קומיס תיסברין שלו על בית המקדש שנאמר נגיד על האוצרות (א"ב פי' בליו"ר ופירוש קומיס פנטון בל"י נגיד על כל הדברים (ובמדרש אסתר פסקא ותמאן המלכה) קומים אסטבולי פי' בל"ר נגיד על ארוות הסוסים קומיס קלטוס פירוש בל"י ממונה על שלוחי ב"ד ולא תתכן גרסת קוזמו קלטור כי אם קומיזקלטור כמו שפירשתי או קוזמוקרטור פי' בל"י אדון עולם): קמע   [בינדעל אויף געשריבענע שפראכן] (שבת ס) ולא בקמיע (כלים פכ"ג) הכדור והקמיע והאמום (ע"ז לט בכורות ל) מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפילין על ידו נישאת לעם הארץ והיתה קושרת לו קשרי מכס על ידו (א"ב פי' ענין קשר ויש רפואה נקשרת בגרון או באבר מן האברים וגם כתבים נקשרים לרפואה): קמע   [וועניק] (פסחים קיב) אוכל הרבה ומוציא קימעא פי' מעט: קמפון   [פרייא, פעלד] (כלים פכ"ג) טפיטן של סוס טמא מושב מפני שעומדין עליו בקומפון פי' שדה ששוחקין בו המלכים שמו בל"י קמפון וגם בל' לע"ז והוא קמפ"ו. (בפסקא דויהי בשלח) הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקמפון. (בויקר' רבה פ' אל תהי עד חנם והוא עד) הוצי' כרוז במדינה ואמר כל עמא יפקון לקמפון הבי' תולדות וכו' (ובאמור אל הכהנים פ' וצדקתך אלהים) כל נר שילקוט ויאכל מפני שביעית תיה' מחזירין אותו בקמפון. ס"א קנפון (א"ב פי' בל"ר שדה מרווח הן לטייל הן לצחוק): קומפרומסין   [קומפרומוס] (ירושלמי מ"ק פ"ג) ושטרי ברורין קומפרומסין זה בורר לו אחד כן נקראו בלשון רומי: קמץ   [נעמן מיט פאללער האנד] (קדושין סו) ושמואל אמר מקמצין פי' כל אחד מוציא קומץ מן החלק שהגיעו והוא שליש ממה שהגיע בידו עיין בערך ותר. קומץ אחד לעשרון אחד קומץ אחד לס' עשרון (בסיפרא והביאה אל בני אהרן) זו קמיצה וזו אצבע כבר פי' בערך אצבע: קמץ   [איינזאממלען] (כתובות עז) המקמץ והמצרף נחשת (גמ') מאי מקמץ א"ר יהודה זה המקמץ צואת כלבים ותניא מקמץ זה בורסי קטן: קמץ   [גראבען] באחת הפחתים ארגו' בחד קומציא וכן תרגום חופר קומץ: קמץ   [היישעריק] (ברכות נד) שדר הקב"ה קומצא ונקביה ונחתיה לצואריה (סוטה לה) חזינן אנשי דדמו לקמצי באילנ' פי' חגבים (יבמות קכא) ודלמא קמצא בעלמא שכיב להו דאסיקו ליה שמא פלגי (א"ב תרגום ונהי בעינינו כחגבים והוינא בעיני נפשנא כקמצין): קמץ   [פערפליסען] תרגום בפסיק ברח דודי ודמה לך לצבי עינא חדא קמוץ פי' סגור: קמקום   [קעססעל] (שבת מט) ואתנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (כלים פ"ג) קומקום שניקבו עשאו בזפת וכו' פי' לשון יון הוא ולשון לע"ז קוקומ"א ואינו יכול לקבל את החמין כצונן שמים תמים ממיסין הזפת (א"ב תרגום בפסוק והשתיה כדת והוו תמן קומקמי וכסי): קמקמא   [שלאנג] (ירושלמי שבת פ"א) קמקמא מתעביד או פי' המפרש מין נחש: קמר   [בעדעקען] (ערובין פח) מבחוץ צריך לקמור (אהלות פ"ג) ביב שהוא קמור תחת הבית (ובפ' ה') תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ פי' סגורה: קמר   [געוועלבט] (כלים פי"ו) כסא שתחת התיבה וקמרון שלה. (ובפ' יח) הקמרון שלה בזמן שהוא קבוע חיבור לה פי' הקובה של מעלה בראש התיבה שהוא כסוי שלה שמה קמרון כדאמרינן צב דומות לקמרוסתא לענין שש עגלות צב. ואמרו רבותינו שבפי' צב קמרוסתא שהוא קובה שלא ישלוט בו העין והוא בצבים (ב"ר פ' ל) רבי נחמיה אומר כמין קמרוטין היתה (א"ב פי' בל"ר פעל הבונה בנין מקומר כעין קובה ופי' קמרון בליו"ר מכסה מקומר ובפרט אומרים כן היונים לעגלת צב ואומרים קמרוטון לכל דבר שהוא כמין קובה): קמר   [גירטעל] (הוריות יד) א"נ רשב"ג לרבי נתן נהי דאהני לך קמרא דאביך למהוי אב בית דין למהוי נשיא מי אהני לך פירש קמרא חגורה שחוגרין אותה באבנט אלא שהיא רחבה יותר מאבנט וקובעין עליה כסף וזהב ומשמשי מלכים לובשין אותה וזהו דגרסינן (שבת נט) א"ר יהודה קמרא שרי א"ד ארוקת' וא"ר ספרא מדי דהוה אטלית מוזהבת א"ד אנסכא וא"ר ספרא מדי דהוה אאבנט של מלכים ופי' רוקתא מטלית שעושין מעשה אורג וקובעין עליה חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותו לטלית מוזהבת ומותר בשבת ופי' נסכא חוטין שעושין אותן מעשה עבות כשרשרת וכאבנט וקובעין עליו חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותו לאבנט של מלכים ומותר בשבת וזה מעשה דרשב"ג כשביקש רבי נתן לחלוק עליו להיות נשיא שהיה רבי נתן בבלי ובכמה מקומות אמרינן רבי נתן בבלאה הוא והיה אביו ראש גולה בבבל והיו ראשי גליות רגילין ללבוש חגורות דאינון קמרי ולעמוד לפני מלכי פרסיים עד סוף מלכות פרס ועלה רבי נתן לארץ ישראל והיה אב בית דין לפיכך אמר לו אם הועילה לך חגורי של ראש גלות שלבש אביך להיות אב בית דין הלא דיי לך זאת ובקשת להיות גם נשיא זה פירוש רב שרירא גאון וכעין זה הפירוש פירשנו בערך נסך. חגרו שקים תרגום קמרו שקים על בשריהון (א"ב פירוש בל"י, חגורה וגם מין תכשיט של נשים): קמרין   [פעדער ביקסעל]. (שבת פ) אות אחת בקולמוס ואות אחת בקומרון פירוש כמו קלמרין שפירשנו במקומו: קמתין   [ציגעבינדען] (ב"ר פ' צד) וקרהו אסון אמר לו אעפ"כ כולן עומדין חוץ לזיקה אבל אני מעיי קמתין עלי בחבל (א"ב בנוסחאות חסרים דברים אלו ונמצאין בפרקי ר"א והביאם בעל הילקוט אבל כתוב קמטין עלי וכן תתכן הגרסא עיין ערך קמט שפירושו לכד): קן   [טאן שניט צוברייטונג] (גיטין ו) שמע קן קולמוסא יקן מגילתא פירוש אפילו שמע שאמר הבעל כתוב גט לאשתי פלונית שאני מגרשה וראה הסופר שלקח הקולמוס והמגילה לכתוב בו הגט לשמה דיו ורב האי פירש שמע קל קלמוס שמע חיתוך הקולמוס וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט שכן בלשון ערבי חיתוך הקולמוס קורין קטע אלקנם וחיתוך המגילה שחתך הסופר לכתוב בה הגט קטע אלרק. פ"א קן קלמוסא דשמע דא"ל לסופר תקן קלמוסך לצורך הגט ותקן מגלתך שהוא הקלף. פ"א שמע קול תיקון הקולמוס וקול תיקון המגילה: קן   [ראהר מיטטע פון לייכטער]. (שבועות לט) לאפוקי מקציא דרבא. (נדרים כה) ההוא גברא דאתא לקמיה דרבא וכו' עד אייתי קנייא ומליא הנהו זוזי וכו' (שבת מז) הקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור פירוש רב שר שלום קנה של ציידים ולא של סיידין ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהים בדבק כדאמרינן (חולין נא) דבקא אמימר אסר משום ריסוק איברים כשגבוה שלשים אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד' או ה' ומתקנין אותן כדי שיהא נכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל ובנין של אותן קנים קן הוא מקני המנורה אף על פי שאסור. לפיכך המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת קנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ואמרינן, (שבת עח) דבק כדי ליתן בראש השפשף קנה של ציידין וי"מ של סיידין האומנין שסדין את הבית שיהא לבן משימין קנה זה על גב זה כדי שיהו מגיעין למעלה (כלים פי"ז) קנה של עני שיש בו בית קיבול מים פירוש קנה חלול שותה בו המים בכלי מתכות (שם פי"א) קני מנורה טהורה (שם פי"ב) קנה מאזנים של סרוקות טמא (עוקצין פ"א) קנה של שיבולת שלשה טפחים (חולין פא) ג' קני הוו חד פריש לריאה וחד פריש לליבת וחד פריש לכבדא: קן   [נעסט] (נדרים לה) מקריב עליו קיני זבים וקיני זבות וקירי יולדת פי' זב בעל שלש ראיות חייב להקריב ב' תורין או ב' בני יונה ועל כן נקראו קינים שנוהגין לעשות ב' ב' בבריכה דכתיב כי יקרא קן צפור. (אבות פ"ג) קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות פי' מסכת קינים (נדה לט) נדה ופתחה מכ"ז מנינן כלומר אלו הדברים הן גופי הלכות וקשין תקיפות וגימטריא' פרפראות לחכמה כלומר עדי הן לחכמה כמו פורפורא לאדם (יומא מא כריתות כח) אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן: קן   [בעניידען] (גיטין ז'). וקינה ודימונ' ועדעדה כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין (סוטה ב) מאי לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינו לבין אחרי' א"ר נחמן אין קינוי אלא ל' התראה וכן הוא אומר ויקנא ה' לארצו וגו' (מגילה י) קנאה את מעוררת עלינו פירוש כיון שתיכתב ותיקבע לדורות יהו האומות שומעים הדבר הזה ומתקנאים ואומרים נשלם גמולכם. (סנהדרין קג) מאן דפרע קנאיה מחריב קיניה פי' מי שפורע קנאתו וחמתו מחריב ביתו כמו נבות היזרעאלי שגורש ממחיצתו (ב"ר פ' מב) ויבא הפליט אמר אברהם זה קוניון הוא כלומר קנאי (סנהדר' פא) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו פי' מי שמקנא לשם שמים כמו פנחס דכתיב ביה בקנאו את קנאתי: קן   [גאלד ארבייטער]. ויתנהו לצורף תרגומו ויהביתיה לקנאה וכן וצורף בזהב ירקענו: קן   [בעזוטצען, ערווערבען, קויפין] סדום קנין ומקנה כבר פי' בערך סדום על שם שקנה והקנה כבר פי' בערך פרק (ב"מ צו ב"ב קלו גטין מו) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בקנין פירות כקנין הגוף ר' יוחנן אמר כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר לא (ב"מ עה) והקונה אדון לעצמו ומאי ניהו זה שתולה נכסיו בגוי פי' דהשתא אתי גוי ושקיל להו מיניה וקאמר כיון דקא מודית לי דידי נינהו לא שביקנא להו לך ולא אזיל למתא אחריתי דהיינו קונה אדון לעצמו דהוי כאלו קנאו שר העיר אינו רשאי לזוז משם (קדושין טו) קניי קניין עולם פי' זה הנרצע. (גיטין מד) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונין מכם ולא הן קונין זה את זה וכו': קינאות   [העלם שפיטצע] (זבחים פח) וכמין קונאות של קולסות שבראשי תינוקות פי' בלשון יוני דודי הכובעים: קנב   [אבשניידען]. (שבת עד) האי מן דקנב סלקא חייב שתים פי' מי שחותך תרדין המחובר בקרקע (שם קיד) יוה"כ שחל להיות בשבת מותר בקניבת ירק (כלים פי"ז) כלכלה משיחסום ויקנב פי' לאחר שחוסם חסימת הכלי ונשארו קיסמין קטנים שם ופוסקן וקוטמן שמו קניבה כדגרסינן (בינה כב) קניבא שרי פי' לחתוך ראש הפתילה שנעשית גחלת ויש מי שאומר כגון אבוקה שהיא עשויה כחתיכות עצים קטנים אם ניטל בשבת מאותן העצים שלא אחזה בהם האור שרי: קנבס   [האנף] (כלאים פ"ב) היתה שדהו זרועה קנבוס אולוף (ובפ' ח) הקנבס ר"ט אומר אינו כלאים י"מ ממיני תבלין הוא כמו כמון שמשימים בקדירה. (נגעים פי"א) וכן הפשתן והקנבס שטרפן זה בזה פי' מין פשתן ובלע"ז קנב"י (שבת קב) הקנבס של פשתן פי' היא חלוק התחתון שלובשין אותו לא על בשרו אלא על אונקלי ובלע"ז גונ"א והוא תחת החלוק של מעלה (א"ב פ' בליו"ר מין עשב אשר מחוטיו עושים בגדים ומיתרים עבים): קנבק   [פפעפער קוחין] (חלה פ"א) תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה וכן הקנבאות חייבות פי' בלע"ז מושטצו"לי (א"ב פי' קונביקא בל"ר מין רקיקים עשוים כמו קערות ובתלמוד ירושלמי כתוב קנוקעות): קגג   [יעגער] (ב"ב פה) עתיד גבריאל לעשות קינוגיא עם לויתן שנא' תמשוך לויתן בחכה (חולין ס) וכי משה רבכם קיניגי היה או בלסטרי היה. (ע"ז יט) ובדרך חטאים לא עמד שלא עמד בקיניגיון פי' כשהולכין ביערים לרדוף חיות והוא שחוק להם (ב"ר פ' לג) והבאים זכר ונקבה אמר נו קיניגי אנא א"ל אי איכפת לך מובאין אין כתיב כאן אלא הבאים מאליהן. (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פ' ר' פנחס) בהמות ולויתן הן קיניגין של צדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא ראה קיניגי של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותן לעתיד לבא (א"ב פי' קיניגיא בל"י צידת חיות מדבריות פי' קיניגי הצד אותם): קניגיא   [מאסיניסט] תרגום בפסוק בימים ההם כשבת המלך אחשורוש ואתון כל אומני עלמא וכל קניגיא למתקנא ית כרעיה דכורסא פי' חרשים: קנדא   [קורץ, שארף שפיטצג] קונדא מכוראה עיין בערך מכר פי' קינדא בל"י קצור: קנדו   (יומא פד) מי שנשכו קנדי קנדי קלידוס: קנדיטון   [געווירצט] (בפסקא בחדש השלישי) דברי תורה נמשלו כקונדיטון מה קונדיטון יש בו דבש יין ופלפלין כך דברי תורה וכו' (א"ב פי' בליו"ר יין הרקח ומבושם): קנדיל   [זיגעל רינג] קונדילין עיין בערך מל (א"ב מלה זו אינה נמצאת בנוסח' שלנו ופירושה בל"י טבעת ובה חותמים האגרות): קנדלא   [ליכט, לייכטער] (מדבר רבה פ' ויהי ביום כלות משה) כהדא שאשיתא דקנדילא רמיא ומשחא מעורבין כחדא והיא דלקא מן גביהון פי' בל"ר נר עיין ערך צמד: