משתמש:איתמר/נבוזראדן

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

איתמר TriangleArrow-Left.svg נבוזראדן

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

נבוכדנצר מלך-בבל רצה בכל-לב להחריב את בית המקדש, אבל הוא פחד... הוא היה מהבודדים שלא מתו כאשר הכה מלאך ד' את כל הצבא האדיר של סנחריב, ברגע אחד, ואם-כן הכיר מקרוב בכחו הגדול של הקב"ה.

מה עושה איפוא "יפה-נפש" כנבוכדנצר כשהוא מאד מאד רוצה משהו אבל מה לעשות - יש אלוקים?! איך הוא מתמודד עם "יראת-שמים" כזו? הוא עולה בראש צבאו עד אנטוכיא, ומשם ואילך לא המשיך לירושלים, אלא בוחר ב"רב-טבחים" שלו, נבוזראדן שמו, שיוביל את צבא בבל לירושלים, סמוך ובטוח עליו שיעשה בירושלים כחכמתו... היום קוראים לזה "ראש-קטן" לא אני עשיתי.

נבוזראדן זה גם הוא השתייר מצבא סנחריב, אך אפילו "קורטוב-יראה" של מורו ורבו לא היה בו, נוּ, אם ראשונים כחמורים...

נבוכדנצר שלח לו משא 300 פרידות טעונות פטישי ברזל (סנהדרין שם), אלא שהוא הצליח להבקיע את שערי ירושלים רק ב...פטיש אחרון!! ו-לאחר שלוש וחצי שנים!! "שיא-גינס" של דביקות ברוע, וזו רק היתה ההתחלה...

בפטיש האחרון הובקעה העיר, והצבאות הבבליים שוטפים אל תוכה, ובמשך שלוש שבועות ממלאים את ירושלים דם. אבל גם כאן נבוזראדן "מככב", גובר על כולם בספורט-ההשמדה, ומקבל בחז"ל יחס-אישי על מעשיו: "אמר רבי יהושע בן קרחה, סח לי זקן אחד: בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתיים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא", 211 רבוא בשפה המדוברת היום הם 2,110,000 ו-94 ריבוא הם 940,000 סך-הכל 3,050,000 ובמילים: שלוש מליון וחמישים אלף. ובמילה אחת: שואה!

אחרי שלוש שבועות של זועה בירושלים נבוזראדן מתקדם הלאה ונכנס לבית המקדש, הוא רואה דם תוסס של זכריה הנביא, שנהרג שם 258 שנים קודם לכן! נבוזראדן צדיקא סולד מרצח... הוא גם מכבד מאד תלמידי חכמים ותובע את עלבונם... לכן הוא מזמין את שבעים ואחד סנהדרין גדולה ועשרים ושלושה סנהדרין קטנה, וכ"כפרה" על רצח הנביא ערף את ראשם על דמו! דם הנביא המשיך לתסוס, וממילא הצדק גם הוא המשיך "לשחור" תרתי משמע במפלצת-הצדק.

נבוזראדן מזמין אליו תינוקות של בית רבן, וכשגם דמם השפוך לא הניח את דם הנביא, "מקנח" נבוזראדן בשמונים אלף פרחי כהונה, "עד שהרג עליו תשעים וארבעה ריבוא" = 940,000 נפש.

קיבלנו איפה "ביבליאוגרפיה" מתומצתת על אותו כתם-אנושות הנקרא נבוזראדן, שבצדק וביושר זכה לתואר "רב-טבחים" בדור "הנפילים" של נבוכדנצר וחביריו.

נעזוב רגע את התיאור, את ההיכל והעזרות המדממים, שאגות הטובחים ונאקות הנטבחים, וננסה לאמוד אילו דיני שמים עוברים על יצור כזה? איזה מקום מתבצר לו בשאול? ברור מעל כל ספק כי הוא מה"יושבים ראשונה", וכמעט אין שפל ונמוך ממנו אי-שם בעימקי התופת.

הרי אפילו אנחה של יהודי לא תשוב ריקם, והיודע ועֵד שומר אותה ליום נקם ושילם, אז ההורג נפש אחת מישראל?! ו"רב-מרצחים"?!

גם על הריסת ביתו הפרטי של הקב"ה אין לקנאות ב"מתנת חלקו" של הקטן בחיילי נבוזראדן, אז המצביא בכבודו ובעצמו?!

אך, הנה חז"ל הקדושים מגלים את אוזנינו דבר איום, מאותם הגילויים שאין להם אח וריע מיום ברוא אלוקים ארץ ושמים...

עומד לו נבוזראדן מר-המות תרתי משמע בבית המקדש, בתוך הזוועה שחולל, מאות אלפי גופות סביבו, טובל מן הסתם בדם עד אפו, לכאורה פסגת חלומות של ארכי-רצח, אבל רק לכאורה, קורה אז דבר לא נתפס:

"הרהר תשובה בדעתו, אמר - ומה אם על נפש אחת כך, מי שהרג כל אלו הנשמות על אחת כמה וכמה"?!

- ה ר ה ר ת ש ו ב ה... היכן??? באיזה מצב??? עם איזה מאזן זכויות???

נתאר לעצמינו את "נבוזראדן" שלפני 80 שנה, ליד תאי הגזים או מחנות ריכוז, בינות למליונים חרוכים מ ע ש י י ד י ו, בין נעלי-תינוקות שיני זהב וסבונים משומן אדם... עומד ו... מהרהר לו בתשובה...

ודוקא ה"שואה" שהוא עצמו המיט, היא היא שחוצבת רגש בלב הסלעי, היא היא שמפתחת אנושיות במח-החייתי.

מתגבשת לו פתאום למהלך חדש –

כי דם הנביא התוסס לא "נוזל" הוא אלא "נפש", והבשר שחיתך בו לא "גופות" המה אלא "אלו הנשמות". ואם-כן כל המתרחש לנגד עיניו איננה מפלה-לאומית ולא תבוסה-מדינית, זהו עונש, ואם כך הרי שיש מעניש, כלומר - י ש מ נ ה י ג ל ב י ר ה!!!

וממחשבה למעשה: "שלח שטר לביתו ו... התגייר", נבוזראדן האכזר ראש הטבחים ה ת ג י י ר! וחז"ל מעידים עליו 'נבוזרדאן גר-צדק היה'! ורש"י בקהלת (ט ד) מוסיף את המכה בפטיש: הוא בגן-עדן!!!

כך, דברים כהווייתם, "גר צדק", "כקטן שנולד", "אין מזכירין לו עוונותיו הראשונים".

אבל מה עם סנהדרי גדולה וקטנה??? עם 3,000,050 נשמות??? עם ידו שנשתלחה במקדש השם...???

אין אבל... ... ...

אז מה זה אומר לנו?

שאין מה לומר - אלא להשתנות!

ואפשרויות השינוי הפתוחות לאדם אין להם שום גבול ומידה אנושיים.

·
מעבר לתחילת הדף