משתמש:איתמר/במעלת התורה

ידועה המשנה במסכת אבות (פרק ב משנה א): "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה – שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות", המצות הלא הם רצון השם יתברך, ואם כן כרחוק שמים מארץ כן גבהו מחשבותיו ממחשבותינו, ולא נוכל להשיג את מהות המצות והשכר שעליהם. והרמב"ן (סוף פרשת בא) מגדיר זאת כך: "שכלן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלוקיו"!!

כך הוא בכל המצוות, אבל משבאים למצות תלמוד תורה מוצאים בחז"ל ובדברי רבותינו הגדרות מפליגות, ותוארים בשיעור אחר. כמו: "יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים" , "אפילו חפצי שמים לא ישוו בה" , או מה שהמשלו מצוה לנר ותורה לאור . ועל כולם המשפט הממצה בתחילת מסכת פאה: "ותלמוד תורה כנגד כולם" - כנגד כל התרי"ג מצות ביחד! ובירושלמי שם (מובא בר"ש סוף משנה א) אמרו על כך רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין, "חד אמר אפילו כל העולם כלו אינו שוה לדבר אחד מן התורה, וחד אמר אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה"!!

במדרש תנחומא (נצבים ד) נאמר: "שלא היתה התורה צריכה לנתן לישראל בעולם הזה"!!

היא כל-כך רוחנית ועלאית שהיא בכלל לא שיכת לעולם-זה, ואם כן אנו עוסקים בדבר שבמהותו הוא "עולם הבא".

ורבי משה קורדוברו כתב בספר אור יקר (הקדמת שעור קומה פי"ג סימן מ'): "ואפילו אחר גלוי התורה, אם יעמדו כל נביאי עולם וחכמים ויעמיקו אלף אלפי שנה לא יעמדו על תכליתה"!!!

משה רבנו עליו השלום, למרות כל המעלות והדרגות העילאיות שלו, במשך כל אותם ארבעים יום וארבעים לילה ששהה בשמים היה לומד תורה ומשכח (שמות רבה פרק מא ו), עד שהקדוש ברוך הוא נתן לו אותה במתנה! זאת אומרת שאפילו משה רבנו בחיר המין האנושי צריך "מתנה" כדי לזכות לתורה! ואפילו כשבנוסף לכל המעלות הוא מתענה ארבעים יום וארבעים לילה!

הזוהר הקדוש קושר כתרים לתורה כמעט בכל עמוד ועמוד, כך שלצטט ממנו פרט או שנים הוא טיפה מן הים, ובכל זאת משהו מן המשהו (במדבר דף קסו ע"ב):

"בכה רבי שמעון וגעא, פתח ואמר... אורייתא אורייתא, נהירו דכל עלמין, כמה ימין, ונחלין, ומקורין, ומבועין, מתפשטי מנך לכל סטרין. מנך כלא, עלך קיימי עלאין ותתאין, נהירו עלאה (ודא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא, מה אימא לגבך, אילת אהבים אנת, ויעלת חן (גבי) עילא ותתא רחימין דילך. מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות. אורייתא אורייתא שעשועים דמארך, מאן יכיל לגלאה, ולמימר סתרין וגניזין דילך. בכה, ואעיל רישיה בין ברכוי".

תרגום: בכה רבי שמעון וגעה... תורה תורה, האור של כל העולמות, כמה ימים ונחלים ומקורות ומבועים מתפשטים ממך לכל הצדדים. ממך הכל, עלך עומדים עליונים ותחתונים. האור העליון - ממך הוא יוצא! תורה תורה, מה נאמר לגבך. אילת אהבים את ויעלת חן עליונים ותחתונים אוהבים אותך. מי יזכה לינוק ממך כמו שצריך. תורה תורה, שעשועי יוצרך, מי יכול לומר סתרים וגנזים שלך. בכה והניח ראשו בין ברכיו.

דיבורים עצומים נמצא בזהר הקדוש (ח"א קל:) על מי שמדייק בכל מלה של תורה: "מוכרים לאדונם"! "אדונם משתבח בהם בכל יום"!

"כמא דאת אמר (איוב לב) חיכה את איוב בדברים. ואלין אינון דדחקין למלה דחכמתא, ודייקין לה, ומחכאן לה למנדע ברירא דמלה, ואשתמודעא למאריהון, אלין אינון דמאריהון משתבח בהון בכל יומא, אלין אינון דעאלין בין עלאין קדישין, ואלין עאלין כל תרעי דלעילא ולית מאן דימחי בידהון, זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי".

תרגום: והם הדוחקים למלה של חכמה, ומדיקים לה, וממתינים לה לדעת דבר ברור, והם מכרים לאדונם. הם אלו שאדונם משתבח בהם בכל יום. הם אלו שעולים בין עליונים קדושים, והם עולים בכל שערים שלמעלה ואין מי שימחה בידם. אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא!!

הרמב"ן כתב במאמר פנימיות התורה (כתבי הרמב"ן חלק ב' עמ' תסז): אין תורתי ריקנית כפשוטה, אבל יש לה נשמה שנפחתי אני בתורה, והוא העיקר!

בספר מעלות התורה כתב: שאפילו כל העולמות העליונים אין להם ערך ודמיון אליה!

הרמח"ל בספרו דרך ה׳ (חלק ד פרק ב) כותב על התורה דברים, שאלמלא כתבם אי אפשר אפילו להעלותם על הדעת: כי התורה הקדושה מעין המציאות האמיתית שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך, והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו ויקרו אל ברואיו.

ועוד שם (אות ה'): "ואמנם ההשפעה זאת הנה ענינה א-ל-ה-י כמו שזכרנו, ולא עוד אלא שהוא היותר עליון ונשגב שבענינים הנמשכים ומגיעים ממנו יתברך אל הברואים... שנמצא הוא נגש לפני אלקיו, ומתעסק בהמשכת האור הגדול ממנו אליו".

הרמ"ק באור יקר (כרך ט"ו דף פח) מעלה ומנשא את התורה הקדושה: "והיא היתה המצאה אלהית להדבק האדם באלהותו! ...לאור החיים, החיים האמתיים - דהינו הדבקות באלהותו בעולם הזה, וכל שכן בבא.

רש"י בשמו‍ת (לב טז) מביא ממדרש תנחומא (תשא טז): "כא‏‎דם האו‍מר לחבירו‍ כל עסקיו של פלו‍ני במלאכת פלו‍נית, כך כל שעשועיו של הקדוש ברוך הוא בתורה"!!!

רבי חיים שמואלביץ זצ"ל מחדד את משמעות הדברים ('שיחות מוסר', מהדו' תשע"ו עמ' קנ): הקדוש ברוך הוא סוקר את כל העולם כלו בסקירה אחת, מליארדי בני אדם, ועוד יותר מליארדים וסוגים של חיות בהמות עופות דגים שקצים ורמשים, וצומח ודומם, וכו' וכו' וכו', ולתת לכל יצור ובריה את הצורך המדויק שלה, בכל התחומים, והכל – בסקירה אחת!!! אבל בשביל לתת שכר תלמוד תורה – הוא מתפנה מכל עסקיו ?  !  ?  !

השפת אמת (פסח תרל"ח) באר את התאר "למוד הוא" ששרים בליל הסדר (בפיוט "אדיר הוא"): "שצמצם כביכול כחו, והלביש עצם קדשתו באותיות התורה".

ועוד כתב (פרשת יתרו‍, תרל"ב): "שהתו‍רה היא העצה להתלבש חיות השם יתברך תו‍ך מעשים גשמיים גם כן, שיוכל האדם להתדבק בו‍ ית' אף בעו‍לם הזה. וזהו "משיבת נפש" - לשוב הנפש להיו‍ת מקושר בשו‍רש חיות שלו‍".

הספורנו (מאמר כונות התורה) בביאור התואר הנשגב "בצלמנו כדמותנו": "התורה אשר שם משה לפני בני עמנו, היה המכון בה לקדשם ולזכותם בה לחיי עולם, לרצון לפני אל עליון מקדשם. וזה בהידמותם אליו כפי האפשר בעיון ובמעשה!!...

"יקרה היא מפנינים - יקרה היא מכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים" (הוריות יג.). וביאר בספר בת עין (בשלח ד"ה נבוכים הם): שהכהן הגדול היה נכנס רק "בין הבדים" של הארון, אבל מי שלומד תורה הוא בבחינה שנכנס לארון ממש!!!

המהר"ל בתפארת ישראל (פרק ע) כתב: "והתבאר לך כי התורה בגלותנו – מקום מקדשנו! ואין הענין תולה במעשה מרכבה ומעשה בראשית, רק כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו!!! היא ההלכה בכל מצות התורה, ובארבע אבות נזיקין ובארבע שומרים!

השייכות שלנו לכל זה

ידועים דברי הב"ח (סימן מז ס"ב): "דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה, כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדשת מקור מוצא התורה".

כלומר שהשייכות שלנו לתורה אינה מצטמצמת רק בהבנת הדברים, או בביצוע הוראות, אלא היא משהו אחרת לגמרי, היא אפשרות של קשר! של גדילה והתפתחות בעצם הרוחניות שבה, ועוד יותר - להתקדש בקדושת הנותן שלה!!!

הרמ"ק באור יקר (כרך ט"ו דף פח) כותב: "והיא היתה המצאה אלהית להדבק האדם באלהותו! ...לאור החיים, החיים האמתיים - דהינו הדבקות באלהותו בעולם הזה, וכל שכן בבא... ולזה אם חשק האהבה שקוע בלבך להדבק בו, צריך שתחפש אחר הקושיא ותשבר אותה ותבטלה, ותדבק בתורה הנעלמת בתוך אותם הקלפות. והעושה כן הרי הוא דבק תכלית דבוק! וזו היא ההתבודדות הגדולה המקרב אותך אל קונך בלי מסך מבדיל בינך ובינו"!!!

ובאור יקר על שיר השירים (דרישה ו' חקירה ג') כתב:

שאם יתקבצו כל מלאכי מרום לא יוכלו להוסיף חדוש בתורה, ולא לגלות סוד מן הסודות, אלא האדם שהוא אחוז בתורה, ועל ידי נשמתו נעשה דלי לשאוב סודות התורה"!!! "אף אם יעמוד מיכאל כל ימיו בתורה! ולא יחדש בה אפילו אות אחת - שאין בידו כח"!!!

ובספר אלימה (עין הקורא פי"ט) הוא כותב:

שעבודה זו שהיא התורה לא נתנה אל המלאכים, נבראים, נוצרים, ונעשים, אלא דוקא אל עם ה׳, והינו: סוד התורה הנתנת דוקא אל בני אדם, ואפילו יהיו המלאכים צועקים ימים ולילות, אינם גורמים סוד השחוק או השעשוע אלא כל מציאותם להמשיך או שפע אין-סוף למטה להאיר להם. אבל סוד הזווג שהוא קשר הספירות והתגלותם למעלה עד שיהיו כולם אחדות אחד לפני אור אין-סוף בסוד התורה, אינם גורמין ייחוד זה הנקרא שעשוע או שחוק אפילו שיתקבצו כולם... למלאכים אין עבודה כלל ולא טובה שבעבודה, ישאלו מאת אין-סוף - תן שפעך! אמנם יש להם ענין אחד, והוא שהם נמצאים עליונים קדושים נמצאו מאת הממציא, ישאלו: המצאתנו - תן לנו מחייתנו... אבל סוד החכמה העליונה נתנה תורה אל בני אדם, שיעשו בני אדם העבודה ותעלה נשמתם בסוד מיין נוקבין, כדפרשנו בעין יעקב, וממש בסוד קיום התורה הם גורמין לעורר סוד התורה ממציאות אל מציאות, עד מציאות עליון. ולכך יתקשרו הספירות אלו באלו, עד התקשרם בסוד הזווג, עד החכמה [ה]קדומה, עד אין-סוף, והינו שהייחוד הזה יקרא שעשוע, והם "שעשועי את בני אדם" בסוד התורה הנתנת להם.

רבי אברהם אזולאי בחסד לאברהם (מעין שני נהר י) מביא מרבי משה קורדובירו בספר אלימה (עין הקורא) ממה שלא נדפס באלימה שלפנינו:

והנה המסור לנו היא קצה חוטי שלהבת של התורה עליונה, והמשל בזה התורה, היא ראשה אחד תקועה למעלה את פני הפנים הראשונים המאירים מאין-סוף, ומשתלשלים בהספירות ומגיעים מהספירה האחרונה היא מדת המלכות, אלינו, היינו התורה הכתובה ושבעל פה שהיא ניתנת אלינו. והינו סוד אומרו ה' קנני ראשית דרכו וגו' עד ועתה בנים שמעו לי, דהינו אותן הנאחזים בקצוות החוטים האלו. והינו לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. והנה סגולת התורה שכולה אחת, מה שנאחז בידינו עם מה שנאחז בקצה העליון, ולכן יש בכח מעשינו לנענע הספירות ולהכינם אל השעשוע והשחוק כפי מה שאנו נהיה מעוררים בקצוות החוטים האלו אשר בידינו, במעשה התורה והמצוה לעבדה ולשמרה.

ולכן לא היתה התורה ברואה כשאר הנבראים ח"ו, שאלמלא כך לא היה בנו כח לעורר הספירות מלמעלה אלא המתעסק בה כמתעסק בשאר ענינים הנבואים, אבל היתה התורה "נתונה" לנו, וירצה לשון "מתנה" זו - שתהיה נתינה שלא כדרך השתלשלות אלא בדילוג, שדלגה התורה מאצילות אלינו ממש. וזה סוד לשון "נתינת התורה" המורגלת בפי רז"ל. וכן הכתובים מורים התורה בלשון "מתנה", ראה נתתי לכם וכו' וממתנה נחליאל וכיוצא באלו, זה הכלל כל הכתובים המורים על התורה בלשון נתינה הוא מן הטעם הזה, שבנתינה ממש היה ענין התורה מלמעלה במתנה לא בדרך הטבע, והכונה בנתינתה להיות עבודתנו עבודה היותר מובחרת – שהיא עבודת היחוד, וממש בנו תלוי התעוררות העליונים, אנחנו ממש המעוררים המיחדים היחוד העליון".

החיד"א בספר ימים אחדים (דרוש ב' לראש השנה, דרוש ט"ז דף נד.) הביא את דברי החסיד רבי גבריאל אישפראנסה זצ"ל, שמרב קדשתו הגדירוהו "המלאך גבריאל"! שכתב שכל אחד יכול להמציא חידושים שקיבל מסיני שאין נביא וחוזה יכולים לידע!! דלא בשמים היא. ועל פי זה באר את המשנה באבות (פ"ו מ"ב) "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", כי יש דברי תורה שאינם מובנים, ויש שמלעיגים למה נכתבו, ואין יכול לישבם רק מי שקבל מסיני! נמצאת התורה עלובה ממנו, כי אין אחר יכול לחדשן!

האר"י הקדוש מגלה שייכות אחרת בין התורה לכל אחד מישראל (שער הגלגולים, הקדמה יז), כמעט אפשר לומר שייכות פיזית:

"שהתורה היא שרש נשמות ישראל, ולכן יש בתורה ששים רבוא פרושים, ומכל פרוש מן הששים רבוא פרושים ממנו נתהוה נשמה אחת של ישראל".

כך גם כתב המבי"ט בהקדמת ספרו קרית ספר, שהמקום שבו נגנזה התורה קודם בריאת העולם היה בנפשות ישראל: "ברא כסא כבודו ונפשות הצדיקים החצובות מתחתיו, ותורה שבעל פה הגנוזה וסדורה בהן".

וחזר וכתב: "וכשעמדו על הר סיני יצאה נשמתן, כדכתיב נפשי יצאה בדברו - לכלה ולהתם זהמת הנחש, ולקבל שפע קדושת התורה שבכתב ושבעל פה הגנוזה בהן מתחילת בריאתן קודם שנברא העולם".

רבי חיים ויטאל מעיד ומספר על צורת הלמוד של האר"י הקדוש (פרי עץ חיים, שער הנהגות הלמוד): "גם ראיתיו [=להאריז"ל], כשהיה קורא בהלכה בין החברים היה מקשה בכח עד שהיה נלאה מאד ומזיע זיעה גדולה, ושאלתיו למה עושה כן? והשיב לי: כי עסק ההלכה הוא לשבר את הקליפה שהוא סוד קושיות, ולזה צריך שיטריח האדם עצמו מאד וכו'. גם העוסק בתורה צריך לכוון, כי כל קושיא שמתרץ כהלכה מסיר קש ותבן מהלכ"ה שהוא אותיות הכל"ה העליונה. ומקשטה בכ"ד קשוטין י"ב שלו וי"ב שלה והם סוד מזה ומזה הם כתובים. ובקראו הלכה ישים לנגד פניו שמקשט הכלה".

שייכות 'טבעית' נוספת כותב הרמח"ל בהקדמה לדרך עץ החיים: כי שנים הם בתכונה אחת נבראו – שכל האדם והתורה המשכלת אותו!!!

כולנו יודעים ששכינה שורה בד' אמות של הלכה, גדלנו על זה (ואולי גם ננזפנו...), אבל בספר גבעת שאול (פרשת תרומה) 'סיכם' את משמעות של זה בהגדרות חדשות: "כי כאשר נתן ה' את התורה, צוה שיעשו לה בית כבת מלך אשר נשאת להם מאורשה קהלת יעקב, ובהיות התורה שם אז מאליה תבוא השכינה להשגיח מן הבית הזה בפרטות מן הפרטות!! כי מטבע התורה היא להמשיך השכינה במקום שהיא עומדת"!!

תמיד ידענו על כח המשיכה הגשמי, עכשיו נוספה לנו תגלית על כח משיכה רוחני...

ולשייכות הבאה:

בעל התניא (לקוטי אמרים סוף פל"ז) דייק דיוק עצום ממה שעסק התורה הוגדר בלשון "קריאה" - "קורא בתורה": "שעל ידי עסק התורה קורא להקדוש ברוך הוא לבוא אליו כביכול! כאדם הקורא לחברו שיבא אליו!! וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו, להיות עמו בצוותא חדא ולא לפרד ממנו"!!

והוא ממשיך שם: שמי שקורא לו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק "אבא" "אבא", עליו קובל הנביא "ואין קורא בשמך"!!

והדברים מפורשים בחז"ל בהקשר קצת שונה אבל שורש הדברים אחד, במדרש שוחר טוב (מזמור ל' אות ה'): "אמר רבי אבא: לכך הם אומרים "אמר מר", שהם קוראים להקדוש ברוך הוא דהוא מריה דעלמא!!! והוא מאיר להם טעותיהם, והוא מחזיר טעותיהם".

כתיבת חידושי תורה

על מעלה זו נמצא בתיקוני זוהר (מג סוף ע"א) דבר עצום, שאמנם הוא מסודות התורה, אבל גם לפי פשוטם של דברים יש בו משמעות עצומה! במה בחר הקדוש ברוך הוא לפעול את המעמד הגדול של קריעת ים-סוף? על מה הוא הורה שבו יעשה שנוי הטבע וקדוש שמו בכל העולם? "מטה דיליה דקרע ביה ימא דא קולמוס, בגין דעליה אתגלייא זרוע ה', דאתמר ביה (ישעיה נג א) וזרוע ה' על מי נגלתה". [תרגום: מטה שלו שקרע בו הים זה קולמוס, בגלל שעליו התגלה זרוע ה', שנאמר בו וזרוע ה' על מי נגלתה].

ה"קולמוס" שבו כותבים חדושי תורה!

וזה לא סוף פסוק. גם ההכשר של ההכשר, האצבעות האוחזות בעט, הם לא משהו טכני גרידא, הם לא פעולה מתבקשת. וכך מגלה הזוהר שם (פט.) על המדרגה העליונה של האצבעות האוחזות בקולמוס לכתיבת חידושים: "תלת אצבעין מתייחדין בקולמוס לכתיבה, ועלייהו אמר בן זומא (חגיגה טו.) אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשלש אצבעות, ותרין אצבעאן אינון דסמכין לון, ואינון כתרי גלימי דסחיפי אהדדי". [תרגום: ועליהם אמר בן זומא אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשלש אצבעות, ושני אצבעות הם שסומכים אותם, והם כשני לבושים שפרוסים זה אצל זה].

רבנו בחיי כתב בספרו כד הקמח (ערך נר חנכה, דף רסו): "במזמור השמים מספרים כבוד אל הזכיר נפלאות מתנועת הגלגלים ובמהלך השמש, ואיך הוא המאיר לכל העולם, ואחריו הזכיר "תורת ה' תמימה", להודיע שעדין יש אור גדול למעלה מן השמש, והיא התורה!!!

היעב"ץ בפירושו לאבות (פרק ג משנה ט) על המשנה "המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה", כתב: "ואף על פי כך יבא לספר בשבחו של הקב"ה שברא אלה, אפילו הכי מתחיב בנפשו, כי פוסק מקדשה חמורה לקדשה קלה... התורה כועסת עליו, העוסק בה משבח למקום במפאר שבשבחות, ולמה יניח את העקר ויאחז את שאינו עקר".

על הפסוק 'ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה' (בראשית ב טו), באר האור החיים איך תתכן עבודה בגן-עדן: "והעבודה היא התעסקות גדול והסתכלות נמרץ בתורה - שהיא עקר מצותה".

ובויקרא (טז לד) כתב: "וזה בנין אב לתורתנו הקדושה, שכלה היא מוצא פי ה', יחיה האדם חיי עולם בהגיגו בנעם עליון"!!!

ובשמות (יט ב) כתב: "עקרי ההכנה לקבלת התורה, שבאמצעותם נתרצה ה' להנחילם נחלת ש-ד-י היא תורתינו הנעימה, האחד - הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה. ולזה תמצא כי כל מקום שיזכרנה ה' לתורה, ידקדקו לומר לשון חוזק ואומץ, עד גדר שימית עצמו עליה!!!... כמו כן רבותינו ז"ל ידקדקו בהזכרתם לומר עסק התורה, השתדלות התורה... כי לא תושג ההשגה אלא בהתעצמות גדול".

ושם (כז כ) כתב: "ואמר עוד כתית, פרוש - שצריכין לעסק בתורה ולכתת גופם וכחם".

תלמיד חכם

בנתיבות עולם (נתיב התורה פרק יא) כתב המהר"ל: "כי התלמיד חכם כמו עצם התורה, ויש לו דמיון גמור אל התורה... ובצירוף כל האמור לעיל על תורה, מקבלים קצת מושג מהו תלמיד חכם...

"אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם... אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך". (ברכות לד: סנהדרין צט.)

התחדש בדברי רבי יוחנן שלא רק חכמה אינה יכולה להכיל מהו "תלמיד-חכם", ולא רק גאונות לא יכולה להשיג את זה, אלא אפילו נביא – אשר תמונת ה' יביט, אינו יכול להביט בשכר תלמידי-חכמים!! ואף עין של נבואה – הרואה מראות אלקים, צופה בסתרי מרכבה, אבל מדרגת תלמידי-חכמים, לא!!

רק אחד יודע מה-זה תלמיד-חכם, רק אחד ויחיד רואה מהו...

א ל ו ק י ם ! ! !