משנה למלך/פרה אדומה/א

משנה למלך ‏ פרה אדומה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות פרה אדומה וכו'. מדברי רבינו הללו נראה שזקינה אינה נקראת כי אם ביותר מד' שנים וקשה שהרי בפ"א מהלכות מעה"ק דין י"א כתב והגדולים בבקר עד ג' שנים שלמות מיום ליום כו' יתר על זה הרי הוא זקן אלמא דיתר מג' נקרא זקן וא"כ ה"ה בפרה וי"ל דע"כ אין שיעור שנות הפרש שוה לשנות הפרה שהרי פר נקרא מבן ב' שנים ופרה אינה נקראת כי אם מבת שלש וכבר הארכתי בזה לקמן יע"ש וא"כ כשם שבפר ששנותיו מתחילים מבן ב' אינו נקרא זקן עד שיעברו עליו שתי שנים שהוא שיהיה מבן ג' ואילך הכי נמי בפרה ששנותיה מתחילים מבת ג' אינה נקראת זקנה עד שיעברו עליה ב' שנים דהיינו שתהיה מבת ד' שנים ואילך. והנה בעיקר הדין דפרה הזקנה כשירה ואילו בשאר הקרבנות קי"ל דהזקן פסול לקרבן וכמ"ש רבינו בפ"א מהלכות מעה"ק ובפ"ב מהלכות איסורי מזבח דין ו' נראה שהטעם הוא משום דפרה אינה קדשי מזבח כי אם קדשי ב"ה ומש"ה איצטריך קרא לומר אשר אין בה מום אע"ג דכל הקרבנות צריך שלא יהיה בהם מום משום דסד"א כיון שהיא קדשי ב"ה לא יהיה מום פוסל בה קמ"ל דלא וא"כ אין לנו לומר שפוסל כי אם מום דכתיב בהדיא אבל זקן אע"ג דממעטינן ליה מקרא וכדאיתא בסוף פ"ו דבכורות מ"מ כיון דאין פסולו מחמת מום כשר לפרה ולפ"ז היה נ"ל דמזוהם וחולה נמי דפסולים לשאר קרבנות דכשר בפרה דהא הני תלת דהיינו זקן ומזוהם וחולה מחד קרא ממעטינן להו וכדאיתא התם. הן אמת שאני תמיה בזה דבפרק קמא דחולין עלה י"א דטריפה פוסל בפרה משום דחטאת קרייה רחמנא ורבינו בדין ז' כתב היתה יוצא דופן או מחיר או אתנן או טריפה או שנרבעה פסולה שכל הפסולין לקדשים למזבח פוסל את הפרה ואע"פ שהיא כקדשי ב"ה הואיל וקראה הכתוב חטאת ע"כ וא"כ יש לתמוה דמאחר דכל דבר הפוסל בשאר הקרבנות פוסל בפרה משום דחטאת קרייה רחמנא מ"ש זקן דפסול בכל הקרבנות וכשר בפרה ומיהו לפי מ"ש בעלה קע"ט (*א"ה תמצאנו פ"ב מהלכות איסורי מזבח) שיש ב' מיני זקנה הא' הוא הזקן שתשש כחו שהרי באדם שפסול הזקן אינו זקן בשנים אלא שהגיע להיות רותת וכמו שפסק בפ"ז מהלכות ביאת מקדש דין י"ב ובפ"ב מהלכות איסורי מזבח כתב כל המומין הפוסלין באדם ובבהמה כו' וכבר נמנו וא"כ פסול הזקנה בבהמה הוא דומיא דזקנה דאדם וזקנה כזו הוא דדרשינן לה מקרא אבל הזקנה שהוא מצד רבוי השנים כגון איל יותר מבן ב' ופר יותר מבן ג' זה אין פסולו כי אם מדרבנן ואפשר דאפילו מדרבנן ליכא פסולא שאינו אלא משום כבוד בעלמא ומ"מ בין הכי ובין הכי ניחא דדוקא בפסול שפוסל בקדשים מן התורה פוסל בפרה משום דחטאת קרייה רחמנא אבל בזקן בשנים דלרבינו אינו פסול כי אם מדרבנן אינו פוסל בפרה משום דקדשי ב"ה היא ולפי זה אם הגיעה הפרה לשיעור הזקנה שכנגדה באדם פוסל שאז פסולה מן התורה גם בפרה פוסל משום דחטאת קרייה. ואף לדברי התוס' שבפרק ב' שעירי עלה ס"ו דמשמע מדבריהם דפסול השנים הוא מן התורה וכמו שנכתוב לקמן ל"ק כלל שהרי המתבאר מתוך דברי התוס' שם הוא דס"ל דר"מ פליג עם חכמים דס"ל דאין שנים פוסלים כי אם מפני הכבוד ואליבא דחכמים הוא דשנים פוסלים בפר מן התורה. ולפ"ז מאי דאמרינן דכשירה הזקנה הוא מאמר ר"מ דוקא ואזיל לטעמיה דאית ליה דאין שנים פוסלין כי אם מפני הכבוד וגבי פרה שנעשית בחוץ ליכא כבוד אבל לרבנן אה"נ דפרה יתירה מבת ד' פסולה ולפי פי' זה פשיטא דקי"ל כרבנן דהזקינה שהיא יתירה מבת ד' פסולה ולרבינו דפסק דהזקנה כשירה צ"ל דס"ל דר"מ לא פליג אדרבנן אלא פרושי קא מפרש דמאי דקא אמרי רבנן בת ג' או בת ד' לא בעו למעט יותר מבת ד' דהא הזקנה כשירה לפרה אלא דאורחא דמילתא נקטו דאין ממתינין לה שמא תשחיר דאלת"ה אלא דפליגי רבנן עם ר"מ ולרבנן יתירה מבת ד' פסולה היא תימה איך פסק כר"מ נגד חכמים. ובאידך פלוגתא דפרים דפ"ק דפרה מ"ב ראיתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב הלכה כחכמים והיות הזקנים מן הבהמות מתועבים בכל הקרבנות הנה הוא מאמר אמיתי וכאילו ענינו קרוב ממום ר"ל הזקן ותש כח וכבר קדם לך זה בספ"ו מבכורות ע"כ. והנראה אצלי מתוך דברי רבינו הללו דס"ל דגם במשנה לא נחלקו ר"מ עם חכמים אלא דר"מ מפרש דברי חכמים דמאי דנקטו חכמים אף בני ג' לאו למימרא דיתר מבן ג' פסולים אלא שאין מביאין אותו מפני הכבוד אך אם הגיע לשיעור הזקנה שתש כחו אז מתועב לגמרי וענינו קרוב ממום וזהו הזקן שכתב בפ"ג מהלכות איסורי מזבח ואתיא פשט ההלכה דפרק ב' שעירי דמוכח מינה דאין שנים פוסלים בפר ככ"ע ודוק:
תנן בריש פרה רא"א עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכ"א עגלה בת ב' ופרה בת ג' או בת ד' רמ"א אף בת ה' כשירה הזקנה אלא שאין ממתינים לה שמא תשחיר ר"י הגלילי אומר פרים בני ב' שנא' ופר שני בן בקר תקח לחטאת וחכ"א אף בני ג' רבי מאיר אומר אף בני ד' וה' כשרים אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד ע"כ. והנה אומרו ר"א עגלה בת שנתה הוא למעט יותר ובאומרו פרה בת שתים נסתפק הר"ש וכתב דמצ"ל דבת שתים למעוטי נמי טפי כמו בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואע"ג דכ"ש דבת ג' פרה היא דלמא פסל ר"א שמא תשחיר אבל לא יתיישב הא דמכשיר ר"א בפ"ב פרה מעוברת ושמא דיעבד קאמר דכשירה. ובריש פ"ב נטה יותר הרב לומר דלאו למעט טפי אתא ומ"ש חכמים דעגלה בת שתים לאו למעט בת שנתה דכ"ש הוא דילדא טפי אלא משום דר"א פסל בת ב' קאמרי רבנן דאף בת שתים כשירה דעגלה היא כ"כ הר"ש וכן פסק רבינו רפ"י מהלכות רוצח וז"ל ע"ע בת ב' שנים או פחות אבל אם היתה בת ב' שנים ויום אחד פסולה ע"כ. והנה מ"ש רבינו יום אחד לא ידעתי מקור דין זה דהא קי"ל דשעות פוסלות בקדשים וכמו שפסק בפ"א מהלכות מעה"ק דין י"ג וע"כ אית לן למימר דשאני ע"ע דאינה מקדשי מזבח ומצינו קולות אחרות בע"ע ואפשר דגם זו היא מהם דדוקא יום א' משום דיום אחד בשנה חשיב שנה אבל שעות לא פסלי בה:
ודע דאף דקי"ל דעגל הוא בן שנה ולא יותר וכדאיתא פ"ק דר"ה שאני הכא דכתיב עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם כ"כ הר"ש ורבינו. וא"ת מאחר שיש חילוק בין עגל לעגלת בקר למה לא ביאר לנו בפ"א מהלכות מעה"ק דעגלת בקר הוא בת שתים. וכ"ת משום דליכא שום קרבן חובה מעגלת בקר הא ליתא שהרי כתב שם דעגל ה"ז בן שנה וקרבן חובה לא מצינו מעגל וע"כ מ"ש רבינו הוא ללמד על הנודר שאם נדר עגל שהוא בן שנה וא"כ היה לו לפרש שאם נדר עגלת בקר שהיא בת ב'. וי"ל דכיון דקי"ל דנדר קטן והביא גדול יצא וכמו שפסק רבינו ר"פ י"ו מהלכות מעה"ק לא נפקא לן מידי ממחלוקת זה דר"א וחכמים דהא כולהו מודו דאף בת שנתה מיקרי עגלת בקר אלא שחכמים הוסיפו דאף בת ב' מיקרי עגלת בקר וא"כ לגבי נודר לא נפקא לן מידי דאם נדר עגלת בקר ורצה להביא בת שתים פשיטא דיצא אף לר"א ואם רצה להביא בת שנתה יצא אף לרבנן דהא בת א' נמי כולהו מודו דמיקרי עגלת בקר ואע"ג דבת א' נמי מיקרי עגלת בקר מ"מ יכול להביא בת ב' דומיא דנודר פר דאף דבן ג' נמי מיקרי פר יכול להביא בן ב' כיון דמיקרי פר וכמ"ש מרן בפ"א מהלכות מעה"ק ומ"ש רבינו דעגל הוא בן א' הוא לאשמועינן דלא נימא דסתם עגל הוא יותר מבן א' קמ"ל דלא ואם נדר עגל יכול להביא בן שנתו אבל הכא דעיקר פלוגתייהו הוא אם בת שתים מיקרי עגלת בקר או לא לא נ"מ לענין דינא:
ומ"ש חכמים שפרה בת ג' ובת ד' יש להסתפק בדבריהם אי כוונתם לומר דבת ב' לא מיקרי פרה א"ד דמודו דבת ב' נמי מיקרי פרה אלא שבאו לומר דאף בת ג' ובת ד' מיקרי פרה. והנה אם נאמר דכוונת ר"א באמרו בת ב' הוא כפי מ"ש הר"ש ברפ"ב דלא בא למעט יותר א"כ מוכרחים אנו לומר דחכמים ס"ל דבת ב' לא מיקרי פרה דאלת"ה במאי פליגי אך אם נאמר דר"א ממעט פרה יותר מבת ב' בזה יש להסתפק בסברת חכמים אם בת ב' מיקרי פרה והר"ש הכריח דמאי דאמרי רבנן דפרה בת ג' ע"כ לאו אף בת שלש קאמרי דמדעגלה בת שתים ש"מ דפרה לאו בת ב' דפרה קשישא מינה והקשה הר"ש דבסוטה (דף מ"ו) משמע דשנים פוסלות בעגלה ולא בפרה ותירץ דהיינו כרבנן א"נ אפי' כר"א והתם מדאורייתא דא"א שיפסול ר"א מדאורייתא כו' עכ"ד. ואני תמיה בדברי הרב דאף דנימא דמאי דקאמר ר"א פרה בת שתים הוא למעט טפי ע"כ מכח ההיא דרפ"ב דמכשיר ר"א פרה מעוברת צריכין אנו לומר דבדיעבד כשירה וא"כ מה הוקשה לו מההיא דסוטה דעגלה פשיטא דשנים פוסלות בה אף בדיעבד דרחמנא אמר עגלת בקר אבל פרה שאין הטעם כי אם משום שמא תשחיר לא הוי כי אם לכתחילה דוקא ובגמרא שפיר עבדו ק"ו אף דפרה נמי לכתחילה פוסלות בה שנים ומה פרה שאין שנים פוסלות בה בדיעבד מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה בדיעבד אינו דין שיהא מום פוסל בה. ועוד אני תמיה דאיך יעלה על הדעת שיפסול ר"א לכתחילה דוקא אבל לא בדיעבד אם הוא סבור דמדאורייתא איכא קפידא שלא תהא יותר מבת ב' ובשלמא אם הוא דוקא דרבנן ניחא דאפשר דרבנן לא גזרו כי אם לכתחילה אבל בדיעבד לא אא"א שהוא מן התורה מנ"ל לר"א לחלק בין בדיעבד לכתחילה. ודע שכפי מ"ש הר"ש ברפ"ב בשם ר"י מסמפונט דמאי דפליגי ר"א וחכמים בחטאת המעוברת לא באם פליגי אלא בעובר אם כשר לפרה כו' אפשר לומר דמאי דקאמר ר"א פרה בת שתים הוא למעט טפי נמי ופסולו הוא מן התורה כמו פחות מבת ב' ולפ"ז צ"ל דסוגיא דסוטה דקאמר דאין שנים פוסלות בפרה אתיא כרבנן. ודע שראיתי לרש"י בסוטה עלה ההיא דאמרינן עגלה ששנים פוסלות בה וכו' שכתב עגלה בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה דכ"מ שנאמר עגל בן שנה הוא וכו' ע"כ. ואני תמיה למה שנה משנתו כר"א ולא כחכמים דאמרו דעגלה בת ב' דהלכתא כוותייהו ולרבנן שנים נמי פוסלות בעגלה אם היא יתירה מבת ב' וכמבואר וצ"ע ועיין במ"ש שם עלה דההיא דאמרינן יבא דבר שאינו עושה פירות כו' ובאידך פלוגתא דפרים דר"י אומר פרים בני ב' וחכ"א אף בני ג' ורמ"א אף בני ד' וה' מפשטא דמתניתין מוכח דכולהו מודו לר"י דפרים בני ב' אלא דחכמים מוסיפים דאף בני ג' נקראים פרים לאפוקי דר"י דס"ל דדוקא בן ב' ור"מ מוסיף אף בני ד' וה' ובתוס' בפ"ק דר"ה עלה י' עלה ההיא דאמרי' רמ"א כ"מ שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן ב' פר בן ג' כתבו דע"כ בן בקר בן ב' דאמרינן היינו עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בת"כ גבי פר כהן משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת"ל בן אי בן יכול אפילו קטן ת"ל פר הא כיצד בן ג' כדברי חכמים רמ"א אף בן ד' ובן ה' כשרים ותימה דתנן בפ"ק דפרה רי"א פרים בני ב' וחכ"א אף בני ג' רמ"א אף בני ד' וה' כשרים אלמא מכשיר ר"מ בפר אפילו בני ב' שנים דהא מוסיף אדר"י והכא משמע מדעגל בן בקר לר"מ בן ב' פר בן בקר בן ג' אבל פחות מבן ג' לא ע"כ. ויש לדקדק דלמה הוצרכו להכריח דמאי דקאמר ר"מ בן בקר בן ב' הוא עגל בן בקר לקושייתם דהא אף דנימא דבן בקר דקאמר ר"מ הוא פר בן בקר אכתי קשה מתני' דפרה דקאמר ר"מ אף בני ד' וה' כשרים דבמאי מיירי אי בפר בן בקר הא איהו ס"ל דפר בן בקר הוא בן ב' דוקא ואי בפר סתם הא מדפר בן בקר בן ב' פר סתם בן ג' אבל פחות לא והיכי קאמר דבן ב' נקרא פר וי"ל דאי הוה אמינא דמאי דקאמר ר"מ בן בקר בן ב' הוא פר בן בקר הוה ניחא משום דהוה אמינא דפר נמי בן ב' הוא וההפרש הוא דפר בן בקר הוא בן ב' דוקא ולא יותר אבל פר נקרא בן ב' ובן ג' ולא שייך כאן לומר מדפר בן בקר בן ב' פר סתם בן ג' ופחות לא משום דכולם שמותם שוין דפר מיקרו אלא שכשבא למעט בן ג' כתיב פר בן בקר והיכא דליכא קפידא שיהיה בן ב' או בן ג' כתיב פר ור"מ דפרה מיירי בפר אבל עכשיו שהכריחו דעגל בן בקר הוא בן ב' ע"כ פר בן בקר אינו בן ב' דאם נקרא עגל אינו נקרא פר. וא"ת מה הכריחו מההיא דת"כ אם כוונתם לומר דמההיא מוכח דר"מ אית ליה דפר בן בקר אינו בן ב' משום דר"מ לא בא כי אם להוסיף אדרבנן וקאמר אף בן ד' וה' אבל במאי דקאמרי רבנן שאינו בן ב' משמע דמודה ר"מ לחכמים א"כ למאי הוצרכו בסוף דבריהם לומר ומעגל בן בקר כו' דמשמע דמסוגיא דראש השנה קשה לר"מ הא בלאו ההיא סוגיא קשה לר"מ מדידיה אדידיה דבת"כ משמע שפר בן בקר אינו בן ב' ואילו במתני' קאמר דפר בן בקר הוא בן ב'. ונראה דכוונת התוס' אינו משום דמשמע דמודה ר"מ לחכמים שפר בן בקר אינו בן ב' לפי שאינו מוכרח שעדיין אפשר לומר דר"מ בתרתי פליג אלא משום דשמעינהו לרבנן דבן שלש דוקא ולא יותר אתא איהו להוסיף דאף בן ד' וה' ואה"נ דלר"מ אף בן ב' מיקרי פר בן בקר אלא הכרח התוס' הוא דאי אמרינן דבן בקר דקאמר ר"מ שהוא בן ב' הוא פר בן בקר ע"כ הכוונה היא דיותר מבן ב' אינו נקרא פר בן בקר דומיא דעגל בן שנה ועל זה הקשו דהא ליתא דבת"כ מוכח דפר בן בקר לר"מ הוא אף בן ג' וד' וא"כ ע"כ בן בקר דקאמר ר"מ הוא עגל בן בקר. וא"כ כיון דעגל בן בקר הוא בן ב' ע"כ פר בן בקר הוא בן ג' דוקא דלא יתכן שבזמן אחד יקרא עגל ופר שהם דברים סותרים זה לזה ותירצו דאף דקאמר ר"מ במסכת פרה אדרבנן קאי ולא ארבי יוסי ובת"כ מיתניא דרבי יוסי בתר מלתא דר"מ וחכמים ורבנן דהתם לאו רבנן דפרה ע"כ. והנה הר"ש כתב כדברי התוס' הללו והוסיף עוד לומר דאי לא הוה גרסינן הכא אף במלתייהו דרבנן הוה ניחא טפי ע"כ כלומר דהוה ניחא נמי דרבנן דפרה הם חכמים דת"ק:
ודע שכפי הגירסא דגרסי בדרבנן דפרה אף בת ג' דמשמע דאית להו דאף בן ב' הוא פר קשה מאי דתנן בריש מסכת פרה דפרה לחכמים היא בת ג' ולא פחות וע"כ מאי דקאמרי חכמים פרה בת שלש הוא למעט בת ב' דמדעגלה בת ב' פרה בת שלש אבל פחות לא ואילו גבי פר אית להו דאף בן ב' איקרי פר. והר"ש כתב דרבנן דפרים היינו כר"א דאית ליה דפרה בת ב' ומש"ה פר נמי הוא בן שני ומאי דפסל ר"א גבי פרה יותר מבת ב' הוא מדרבנן אבל בעלמא אף בן שלש נקרא פר. והנה כפי דברי הר"ש הללו דס"ל דחכמים דפרים ס"ל כר"א אפשר לומר דקי"ל כר"א מאחר דסתם לנו רבי סברת ר"א בלשון חכמים וכיון דקי"ל כר"א בפרה שהיא בת ב' ע"כ בעגלה נמי קי"ל כוותיה שהיא בת שנתה דמדפרה בת ב' עגלה בת שנתה. ובזה ניחא מה שהקשינו לרש"י דאמאי פירש בסוטה כר"א דעגלה בת שנתה דאפשר דס"ל דהלכתא כר"א מטעמא דכתיבנא ואע"ג דבפ"ק דנדה עלה ז' אמרינן דבד' דברים בלבד הלכה כר"א אפשר דשאני הכא דחכמים קיימי כוותיה. ודע דלפי זה רבנן דפרה הם רבנן דת"כ דס"ל דפר הוא בן שלש דוקא. אך יש לתמוה על רבינו דבעגלה ופרה פסק כחכמים דעגלה בת ב' ופרה בת שלש וכמבואר ואילו בפלוגתא דפרים פסק דפר מיקרי אף בן ב' ובן שלש וכמבואר במ"ש בפ"א מהלכות מעשה הקרבנות וכמ"ש מרן שם. וראיתי להרב בעל קרית ספר בריש הלכות פרה שכתב דפר אינו נקרא בפחות משתי שנים ואפילו פר בן בקר אינו בפחות משלש שנים כו' והרואה יראה דהא ליתא וכבר הרב עצמו בפ"ב מהלכות מעה"ק כתב דפר נקרא מבן שתי שנים ופשוט הוא ולפי הנראה גירסת רבינו היתה וחכ"א אף בני שלש ומודו לרבי יוסי בבן ב' וא"כ יש לתמוה מאי שנא דפר איקרי בן ב' ופרה אינה נקראת בת ב' ואפשר דס"ל לרבינו דשאני פר דגלי קרא ופר שני ואפשר דרבנן מודו לרבי יוסי במה שדרש ופר שני שבא ללמד שהוא בן ב' שנים ולא נחלקו עליו אלא דרבי יוסי סבר דבא למעט בן שלש ורבנן לית להו דין זה אבל במאי דמוכח מקרא דבן ב' מיקרי פר בזה לא פליגי רבנן. אבל בפרה דלית לן קרא ס"ל דבעינן בת שלש ולא בת שתים. והנה מלבד מה שיש מהדוחק בתירוץ זה לחלק בין פר לפרה. עוד אני תמיה דלמה לא ביאר לנו רבינו בהלכות מעה"ק דפרה היא בת שלש ונפקא מינה לנודר פרה שיביא בת שלש אבל פחות מבת שלש לא. עוד סבור הייתי לומר דמ"ש בריש הלכות פרה מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או בת ד' הוא למצוה מן המובחר שתהיה מן הגדולים שבמין וכמ"ש בפי"ו מהלכות מעה"ק דין ג'. וזהו שלא סיים כאן בהלכות פרה דפחות מכאן פסולה. והנה מלבד מה שיש מהדוחק בתירוץ זה אכתי קשה דמדעגלה בת ב' ע"כ פרה בת שלש דוקא ופחות לא וכמ"ש הר"ש וא"כ ע"כ אם הביא פרה בת ב' פסולה משום דעגלה היא ולא פרה. באופן שדברי רבינו צריכים אצלי תלמוד:
ודע שמתוך מה שכתבנו יתבאר לך שמה שאמר ר"מ בר"ה דכל מקום שנאמר עגל בן בקר הוא בן ב' שנים הוא דוקא כפי סברתו דפר בן בקר הוא בן שלש אבל פחות לא. אבל לדידן דקי"ל כרבנן דפר הוא אף בן שנים ע"כ דעגל בן בקר אינו בן ב' וכמו שכתבו התוס' והר"ש דאי עגל בן בקר הוא בן ב' פר בן בקר הוא בן שלש דוקא. ובזה ניחא מה שתמה הרא"ם בפרשת שמיני על מ"ש רש"י דכ"מ שנאמר עגל הוא בן שנה דלמה לא אמר ג"כ דכ"מ שנאמר בן בקר הוא בן שתי שנים והלא שניהם דברי ר"ש כו' ע"כ. ולפי מה שכתבנו קושיא ליתא משום דתחלת דברי ר"ש הם הלכה שלא מצינו מי שיחלוק עליו אבל מה שאמר דכ"מ שנאמר עגל בן בקר הוא בן ב' שנים הוא דוקא אליבא דמ"ד דפר בן בקר הוא בן שלש אבל לדידן דקי"ל כרבנן דפרים דאית להו אף בני שלש וכמו שפסק רבינו עגל בן בקר נמי הוא בן שנה. וזהו שרבינו בריש הלכות מעה"ק לא הביא דין זה דעגל בן בקר אלא כתב סתם דעגל הוא בן שנה והוא כולל אף לעגל בן בקר. ועיין במ"ש הרב בעל קרבן אהרן בשם הראב"ד עלה דהך ברייתא דר"ש ודוק. (*א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל פ"ב מהלכות איסורי מזבח דין ו'):
ומ"ש רבינו ולוקחים אותה מתרומת הלשכה. מיהו יכול אדם להתנדב ולמסור לציבור הר"ש בפ"ב דפרה סוף משנה ג' ועיין לעיל פ"ז מהלכות כלי המקדש דין ז':

ג

וגוזז במספרים. בפרק שלישי דבכורות (דף כ"ה):

ד

וצריך שישאר מן המאדים כו' (א"ה עיין מ"ש מרן בשם הר"י קורקוס ובמ"ש עליו הרב המחבר לקמן פ"ב מהלכות טומאת צרעת יע"ש):

ז

אם היתה מורדת כו'. עיין בהג"א ריש פרק במה בהמה דפסק ככל האוקימתות ודו"ק:

יב

והעושה אותה לובש ד' כלים כו'. דין זה הוא משנה רפ"ד דפרה דתנן ובכלי לבן היתה נעשית וכבר ביאר רבינו בפ"ד דין ג' שאם עשאה מחוסר בגדים או בבגדי זהב פסולה. וטעמא דמלתא איתא בספרי זאת חוקת ר"א אומר נאמר כאן חוקה ונאמר להלן חוקה מה חוקה האמורה להלן בבגדי לבן אף חוקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר וכבר הביא רבינו ברייתא זו בפי' המשנה. והנה דבר ידוע הוא דבגדי לבן שהיה לובש כ"ג ביום הכפורים אינן דומים לבגדי כהן הדיוט לפי שבגדי כהן הדיוט האבנט היה כלאים אך בגדי לבן שהיה לובש כ"ג ביום הצום לא היה בו כלאים כלל. וכל זה מבואר בפ"ח מהלכות כלי המקדש. ולפי מ"ש דמג"ש דחוקה האמורה ביוה"כ ילפינן לה נראה דהבגדים שלובש כהן השורף את הפרה הם דוקא הבגדים שלובש כ"ג ביום הצום ולא בגדי כהן הדיוט. והכי דייק לישנא דמתניתין דקתני ובכלי לבן היתה נעשית ומשמעות כלי לבן הם הבגדים שלבש כ"ג ביום הצום וכמ"ש רבינו בפ"ח מהלכות כלי המקדש דין ג'. ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב והעושה אותה לובש ארבעה כלים של כהן הדיוט דמנ"ל דין זה מאחר דמג"ש דיום הצום מייתינן לה ואע"ג דבתוס' פ"ג דפרה תנן מצותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט אין זה מהקושי דאפשר דהתוספתא סברה דאבנט של כהן הדיוט גם כן היה של בוץ ולא היה כלאים שהרי דבר זה מחלוקת דתנאים הוא כדאיתא בפ"ק דיומא (דף י"ב) ובפ"ב (דף כ"ג) אך לרבינו שפסק דאבנטו של כהן הדיוט היה כלאים יש לתמוה דאיך פסק כאן דלובש ד' כלים של כהן הדיוט. וראיתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב וכלי לבן הם אותם שהיה לובש כ"ג ביום הכפורים לעבודת היום כמו שהתבאר בפסוק ואמנם הם ד' כלים שהיה לובש כהן הדיוט לעבודה ולשון התוספתא מצותה בד' כלי לבן של כהן הדיוט ע"כ. ולא יכולתי להלום דבריו שרצה להשוות בגדי כהן הדיוט לבגדי לבן של כ"ג והדבר צריך אצלי תלמוד:

יד

מטמאין את הכהן השורף את הפרה וכו'. התוס' בריש פ"ק דיומא ד"ה להוציא כתבו דלאו בטומאה דאורייתא מטמו ליה דלא הוו מזלזלי ביה כולי האי אלא בטומאה דרבנן וכ"כ בפרק ג' דחגיגה (דף כ"ג) ד"ה מטמאין יע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף