משנה למלך/כלים/כד

משנה למלך ‏ כלים כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

אין אדם מטמא במדרס וכו' גזל משכב ודרס עליו בלא נגיעה טהור. כתב על זה מרן דטעמו שלא נתמעט משכב שאינו שלו אלא מטומאת מדרס וכו' (עיין בכ"מ) ולא הבינותי דבריו כלל דקרא הכי קאמר ואשר יגע במשכבו שהיה המשכב של הזב או אדם הנוגע במשכב טמא עד הערב לפי שנעשה המשכב אב הטומאה ומטמא אדם אבל אם לא היה המשכב של הזב אין אדם הנוגע בו טמא ואפילו אם נגע בו הזב לפי שאינו אלא ראשון לטומאה ואין האדם מקבל טומאה כי אם מהאב כמבואר. ודע שמלבד שסברת רבינו דסבר דלא מיעט קרא אלא מטומאת מדרס ולא מטומאת מגע היא סברא ראויה אליו דלא גריעי משכב ומושב משאר כלים שאדם מטמא אותם אף שאינם שלו ולא מיעט הכתוב אלא מטומאת מדרס שהיא טומאה מחודשת במשכב ובמושב שיעשה אותם הזב אב הטומאה בדריסתו עליהם אף שלא נגע בהם. עוד נ"ל דקרא נמי הכי דייק דיש לדקדק דמיעוט זה אמאי לא נקטיה קרא בעיקר דין המשכב והוה ליה למימר כל משכבו אשר ישכב עליו הזב יטמא ולפי דברי רבינו ניחא דגבי טומאת המשכב לא כתיב מיעוטא משום דמשכחת לה שאף שלא יהיה משכבו שיטמא המשכב בשכיבתו עליו כגון אם נגע בו אבל גבי אדם הנוגע במשכב נקטיה משום דאף את"ל שיהיה המשכב טמא כגון שנגע בו הזב מ"מ אדם הנוגע בו טהור לפי שהוא ראשון ואין אדם מקבל טומאה כי אם מהאב ולא מהראשון וכדכתיבנא. גם מ"ש מרן ולפי זה כו' לא ידעתי פירושו דולפי זה דהא אף אם נאמר דקרא מיעט אף מטומאת מגע מ"ש גנב משכב וישב עליו טמא הוא אפילו בלא נגיעה כדין סתם מדרס האמור בתורה ומ"מ לא אכחד שיש לדקדק בדברי רבינו דבגזל נקט ודרס ובגנב נקט וישב ולא ידעתי למה שינה הלשון מגנב לגזלן:
ודע שמ"ש רבינו בסוף לשונו לפיכך גנב שגנב עור וחישב עליו לשכיבה כו' אין הכוונה שדין זה נמשך ממ"ש בתחילת דבריו דאין אדם מטמא מדרס משכב או מרכב שאינו שלו לפי שדין זה שאין המחשבה מועלת אלא מהבעלים נ"ל שהוא דין נוהג בכל הטומאות ובכל הכלים שכל כלי שחסר מחשבה אינו מקבל שום טומאה אלא ע"י מחשבה דבעלים ואמינא לה ממה שכתב רבינו בפכ"ה דין י"א ואע"ג דכל אותו פרק מיירי בטומאת מדרס מ"מ מכללות דבריו שכתב וכן כל כיוצא בהן מדברים שאינן מקבלין טומאה אלא במחשבה שאין לך מחשבה מועלת אלא מחשבת בעלים שהן בני דעה ע"כ נראה שדין זה הוא כולל בכל הכלים ועוד דומיא דמיעוטא דבני דעה שהוא כולל בכל הכלים וכמ"ש בספ"ח מהלכות אלו ובמקומות אחרים ועוד אעיקרא דדינא דין זה דראשי כלונסות החקוקין כעת לא ידעתי אם הוא משום מדרס או טומאת שרץ לפי שכל הדינים הנזכרים בפרק זה ביאר רבינו הרי זה טמא מדרס וכאן סתם וכתב מקבלין טומאה ואפשר שטומאתו הוא משום דחשיב כלי כיון שיש לו בית קבול ולפי מה שכתבנו לפיכך שכתב רבינו קאי למאי דסמיך ליה שכתב דאם גנב משכב דטמא משום דנתייאשו הבעלים לזה כתב דכי היכי דחשיב כשלו התם הכא נמי לגבי מחשבה חשיב כשלו ומחשבת בעלים קרינן ביה. הכלל העולה שכל דבר שאינו מקבל טומאה כי אם במחשבה בעיא מחשבת בעלים דוקא כדי לעשותו מקבל טומאה דומה למ"ש רבינו בפי"ב מהלכות טומאת אוכלין גבי הכשר דבעינן רצון בעלים וכל דבר שאינו חסר אפילו מחשבה מקבל טומאה מכל אדם חוץ מטומאת מדרס דגזרת הכתוב שלא יהיה טמא מדרס כי אם על ידי הבעלים דכתיב משכבו. וא"ת דבפכ"ו דכלים מ"ח נחלקו ת"ק ור"ש אם מחשבת גנב מטמא את העורות או של גזלן ולפי מה שכתבנו יש לדקדק דאמאי לא נקטו פלוגתייהו בסתם כלים שיורדין לטומאה במחשבה וכגון טבעת של בהמה וזוג של דלת וכמ"ש רבינו בסוף פ"ח י"ל דת"ק ור"ש קדם להם מחלוקת אחר הובא בת"כ פרשת מצורע במשכבו דמיעט קרא אם הגנב או הגזלן ומאותו מחלוקת נמשך להם מחלוקת זה דכלים ונחלקו באותו הנדון עצמו שהיו עסוקים דהיינו טומאת מדרס ורבינו הורה לנו כל זה במ"ש לפיכך דבתחילה הביא דין השנוי בת"כ ואח"כ כתב לפיכך לומר שדין זה נמשך מדין הקודם וכדכתיבנא:
ודע דסברת רבינו היא כסברת רש"י שכתב בפרק מרובה עלה ס"ו דהגוזל משכב גמור של חבירו אינו מטמא משכב דגזירת הכתוב היא והתוספות שם הקשו לזה מההיא דתנן בפ"ח דטהרות מ"ו הגנבים שנכנסו לתוך הבית כו' אבל המשכבות והמושבות טהורים אם יש עמהם עכו"ם או אשה הכל טמא כי שמא נדה היא ועכו"ם כזב לכל דבריו משמע שמטמא משכב ומושב שאין שלו מיהו יש לדחות דהתם מדרבנן ע"כ. והנה הרב בעל קרבן אהרן בפרשת מצורע הביא דברי התוספות הללו וכתב דאין זו דחייה דרבנן נהי דגזרו על העכו"ם שיהיה כזב לכל דבריו אבל לא אמרו והחמירו עליו שיהיה מטמא במשכב שאינו מטמאו הזב גמור דאורייתא אלא אוקמוהו כזב לטמא מה שיטמא הזב ע"כ. והנה הרב ז"ל הבין דמה שכתבו התוספות דהתם מדרבנן הוא משום דרבנן גזרו על העכו"ם שיהיו כזבים ודבריו נפלאו ממני דכוונת התוספות אינה אלא דמדרבנן גזרו טומאה אף על המדרס שאינו שלו דאף דמן התורה טהור חכמים גזרו עליו טומאה ויש לנו דברים רבים דמן התורה טהורים וחכמים טמאוהו כגון פשוטי כלי עץ וע"ז וידים ורבים כאלה עצמו מספר והא נמי דכוותה ואף כפי דרכו של הרב כוונת התוספות כן היא דכיון דע"כ האי דאמרינן טמא הוא מדרבנן דהא טומאת העכו"ם אינה אלא מדרבנן איכא למימר דחכמים נמי גזרו אף על משכב שאינו שלו שיטמא בין בטמא מן התורה בין בטמא מדרבנן ועוד אדון לפני הרב בקרקע כי איך יעלה על הדעת שתירוץ התוספות הוא דוקא גבי עכו"ם דהא בסיפא דמתניתין תנן או אשה והאי אשה ישראלית היא דגבי ישראל יש לחלק בין איש לאשה דנדות שכיחא וזיבה לא שכיחא וכ"כ התוספות כי שמא נדה היא ואי בעכו"ם אין חילוק בין נדה לאינה נדה כי הכל טהור מן התורה והכל טמא מדרבנן וא"כ ע"כ אשה דמתניתין בישראלית היא ועל זה בא תירוץ התוספות דהתם מדרבנן וכוונתם דחכמים גזרו טומאה על המשכב שאינו שלו וזו היא כוונת התוספות באמת ודברי הרב שגבו מני. עוד כתב הרב שיש לדחות קושיית התוספות הלזו דהתם כת"ק דר"ש שלא מיעט מקרא אלא הגזול אבל לא הגנוב והתם בגנבים איירי ע"כ ואין דבריו מובנים אצלי דע"כ לא אמרינן דגנב חשיב כשלו אלא כשגנבו והוליכו לביתו שאז נתייאשו הבעלים לפי שאינם יודעים מי גנבו אבל מתניתין דטהרות מיירי בשהניחו שם המשכבות וא"כ מה הפרש יש בין גנב לגזלן וכי בשביל שנכנסו גנבים בתוך ביתו נתייאש מכל כליו שבבית. ועוד מה יענה הרב ביום שידובר בו מתניתין דטהרות דהמפקיד כלים אצל ע"ה דטמאין מדרס וכן המניח כלים בפני ע"ה וכן המניח ע"ה בתוך ביתו וכל אלו הם הלכות פסוקות כתבם רבינו בפרק י"ב מהלכות מטמאי משכב וכן הרואה יראה בפרק ח"י מהלכות אבות הטומאה ולבבו יבין מכמה דינים שנזכרו שם שאדם מטמא מדרס אף כלים שאינם שלו באופן שדברי הרב אינם מעלים ארוכה לקושיית התוספות ולפי מ"ש התוספות צריכין אנו לומר דכל אלו טומאתן היא מדרבנן, הן אמת שדברי רבינו מורים דלא ס"ל חילוק זה שהרי סתם וכתב גזל משכב טהור ואי הוה ס"ל כדברי התוספות היה לו לפרש טהור מן התורה אבל מדרבנן טמא כדרכו בכל המקומות. והנראה אצלי בדעת רבינו הוא דס"ל דלא מיעט הכתוב אלא דוקא בגנב או בגזלן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל היכא דלא גנבו ולא גזלו אז מטמא אף שאינם שלו לפי שאין אדם מקפיד על דריסת כלי וחשיבי כשלו לענין דריסה אבל היכא דגנב או גזל מימעיט משום דאינם שלו וההיא דגנבים שהביאו התוספות התם לא גנבו המשכבות והמושבות ומש"ה מטמאים אותם וזהו דבת"כ אמרו משכבו ולא הגזול ולא אמר סתם משכבו ולא משכב שאינו שלו וטעמא כדכתיבנא דלא מיעטו אלא או גנוב או גזול למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. עוד הקשו התוספות לפירש"י דבת"כ מייתי עלה דפלוגתא דר"ש ורבנן דגנב וגזלן דבסמוך כו' יע"ש וכבר כתבתי דמעיקרא נחלקו ר"ש ורבנן במחלוקת השנוי בת"כ ואח"כ נמשך מאותן מחלוקת מחלוקת השנוי במסכת כלים. ודע שלפי מ"ש דלא מיעט הכתוב אלא גנב או גזלן דברי רבינו הם תנא והדר מפרש וזה פשוט. והתוספות כתבו בשם ר"י דמאי דאמרינן משכבו ולא הגזול היינו שגזל עורות של בעה"ב שאין מחוסרין אלא יחוד ואין צריך שום תיקון ואין חסר רק המחשבה כו' אבל גנב או גזל משכב גמור דחבריה מטמא משכב לכ"ע ע"כ וכבר כתב הרב בעל קרבן אהרן דפשטא דברייתא משמע כדברי רש"י וכן הוא דעת רבינו ואני מסתפק בדעת התוספות דס"ל דמיעוטא דמשכבו הוא לומר שאין מחשבת הגזלן מחשבה להוריד המשכב לידי טומאה אם הדין הוא כך בכל הכלים הצריכים מחשבה או דילמא חידוש הוא שחידש הכתוב במשכב. ומה שהביאני לידי ספק זה לפי שראיתי להרשב"א בחידושיו לחולין הביא דבריו מרן ריש פ"ב מהלכות טומאת אוכלין שכתב בשם התוספות דגבי הכשר אוכלין לא בעינן רצון בעלים הרי דבר שצריך מחשבה כדי להורידו לקבל טומאה ולא בעינן רצון בעלים ובגמרא ריש פרק האומר דמו להדדי מחשבה דהכשר אוכלים לשאר מחשבות דכלים ועדיין הדבר צריך אצלי תלמוד כי הדבר מבואר שיש חילוק ביניהם ותניא בתוספתא עוצבא שהוא עתיד לקוצעה טהורה ונראה שהיא הלכה פסוקה וכבר הובאה ברייתא זו בפרק דם חטאת (דף צ"ד) וכ"נ מדברי התוספות בפרק מרובה (דף ס"ו) ד"ה ועוצבא ולא ידעתי למה השמיטו רבינו:

יא

אע"פ שטהרו מלהתטמא כו'. עיין לעיל רפ"ג ועיין בתיו"ט פכ"ד דכלים משנה ד': ומ"ש וכל החמתות שנפחתו כו'. עיין ברפ"ק דעדיות ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף