משכיל לדוד/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

משכיל לדוד הקדמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יציבא איהי אורייתא. הדא הדורא דכנתא. ורדא יאה נהוריתא. היכלא הלולא יתירתא.
בראשית מאמר הרי זה כמין חומר אופיי״ה שפיר ואנביה שבחו רבנן לדצב״י והוי דרפקתא דאורייתא הכא תרגימו נהוריתא כל לרבות את השלשו״ל ואת הדומה השחול והכסו״ל יתמי נמי בני מעבד מצוה נינהו שמעינהו וגרסינהו עייפינה״ו וסדרינה״ו הני ברכי דשלהי מנייהו הוי מורה ורוי ופשרא נהחוי נפיק בר אמורא״י אטיטריה דבר יוחאי מכי אמר אשתלהי טובוי דאתרבאי כנהרא דגינאי: מצא חן בעיני ה׳:
נח לו של״ו נברא כל העולם כלו תכשיטין הן לו מיהו אינו דומה שונה פרקו במלאת ספק״ו האי ריאה דאגלי״ד עקר שאינו מוליד אתקוש יציאה להויה למאן דספי מחטי דעלי״ה דבדאורייתא בעינן רבייה הכל חייבין בראי״ה כל הנשמה תהלל יה ויבא שכמ״ה מהו דתימא הבונה כמה יבנה מוהרקייהו דהני תנופה והגשה שמים חדשים וארץ חדשה ובלבד שיכוין לבו ובקרבו ישים או״ר ב״ו ולפום צערא אגרא תורה שלומד באף היא לא תברא זאת התורה אדם כי ימות באהל אמר מרן: וימת טרח ב״חרן:
לך לך למדב״ר קדמו״ת בספרי שושנים תמ״ן אומ״ר סדר זמנים כי מנעורי גדלני כא״ב את והב מסכנת״א בנכיית״א דמקרבא עניות״א למקבע מסחת״א ולכבות נרי בקרונות של ספור״י כי העניות והדלות בטענת בריא ה״ן משיבין את הארי ולפתח חטאת רובץ כל שחותכו וכווץ מאי עבידתיה גביה פרוץ מרובה דרך קשתו ויראם את כל בית נכותו: ומקנת כסף מכל בן נכר נמול״ו אתו:
וירא כבוד ה׳ חד בדרא דדרי באגרא ושם חטה שור״ה ואע״ג דלדידן חסורי מחסרא בציק״י קדר״א הוה אמינא אף אנן נמי תנינא והוינא כד הוינא עומד ומשמש בבית המדרש א׳ מהלך וא׳ ד״ש מצטמק ויפה לו בתוך הריפות בעלי ברם זאת תורת האשם זעיר שם ולא עלתה ארוכה דגמרי׳ מיכ״ה מיכ״ה: את תח״ץ ואת מעכ״ה:
חיי שרה א״ם למצור״ת כאש בנעורת על דא ודאי קא בכינן הוה שקלינן וטרינן היכי עבדינן בנין א״ב אין כאן דמכי נחית על אחורי המסכ״ן ותו ליכא מנה לאיי אפנ״ויי מפנ״י אורח ברגליו לח״י העומד מאיליו והאם רובצת על האפרוחים אני ושני אחים נאנקים ונאנחים הקו״ל בידי שמים חו״ס מצנים פחים אפיק דך ועייל ס״ך דכפין עניא ומראהו שפל: על פני כל אחיו נפל:
תולדות מאי נינהו רחמנא רבינהו פרדס״א ר״ב אשר באור חוזר ואור ישר ונקטינן אין דרש״ה אלא מדעת בעינן ע״ת למו״ד ועט׳ לטעת ואנן דרשינן אחי״ם ורקי״ם לא מרבא קא רבי ולא אוקומי קא מוקים ואיך יוכל כל ענו״ת חלושה לכבוש את המלכה תורה צוה לנו משה מורשה מדאפקה רחמנא לארוסה מכלל דבעיא דרישה וכוליה האי ואולי יעשו דרך בקשה חן וכבוד יתן ה׳ והאלהים נש״א: לו לאשה:
ויצא הרוח בדישה ומירוח נפק ד״ך כשב״י מודח מהר צועה הדין חירגא כמאן דאזיל לחנג״א אתא כי ממשמש קועיה מי איכא דוכתא דעבדי ליה סמתרי כי פליג״י במהו״ר ומאורי כיששכר וזבלון גם מקום ללון בעמקה של הלכה רומיה פושכא אפי׳ כל שהוא מסתיין נאמן עלי הדיין שם אתן את דודי אף על פי שאיני כדאי ה״ן ספ״ק מוציא מידי ודאי בצ״ר שבין השינים היכא קאי מקום ששמו עינים: ויקרא שם המקום ההוא מחנים:
וישלח המלך ויוציאנו לרויה שבקיה לרביא לצל״ח לי למט״רה בהדי הך צבורא אתר דלא סלקא דעתין ואיברא דאריך וקטין ואף על גב דלא אמיד הכל הולך אחר המעמיד ואי ליכא שיתין צעי מאי איכפת לן במיא דבי בלע״י רחמנא לבא בעי אז אמרתי אני ארצם דהא בידי אדם אפשר לצמצם כי אפי׳ נוה שאנן השתא הדר דינא ע״ר ואונ״ן וקביל עליה ויקרא וזול״א ואנ״י בתוך הגולה כתוב הדר ומאן חשיב קוץ ודרדר גבר אויב מנעל המרופט עושה עושר ולא במשפט והארץ הדום: הוא עשו אבי אדום:
וישב ישראל מי לה׳ אלי צלל״י מלל״י לי שמעו ויחלו קלין כחמורין ואפי׳ עיקר מטרי״ן בגזירת עירין ליכא מאן דסתר אהלא גמירי דלא עבר כשל״א גמרי ומקנו אחרי דברי לא ישנו תכתב זאת בספר דכרניא מ״ן ימי״ן רעיא דגול מרבבה ועל כלם אה״ל אה״ל ריבה העם היושב בה נשו״א עון פרו״ש מאהבה ויצא חוש״ש כלו מההוא חמר״א לובא יין תרעלה גמר״י חדלה חדלה כמאן דאית ליה מוקצה כל העם מקצה לא נשאר אחד יושב הארץ זר מעשהו: לא זכר צ״ר המשקים את יושב וישכחהו:
מקץ ימים דספו לי מעליי״ה מנה הראויה הנהו תלמידי דקיימי כנדי כנדי יתבו ומקהו הקהתא שאול שאלתא מאן איכא בי חיואי הא בבתי גוואי בית השמש״י הוא הראש הל״ל הנשיא ריש גלותא ראש השלישי רבינו הגדול רש״י כי שנה ופיר״ש טען בקורה אורה זו תורה מניה וביה אב״א יש אם למקרא מיהו גבה תורה לבני קטורה הכל נעשו כחרשין ועם היות כי רוב אריות דורשי״ן ורוב סברי״ם מתחככין מר אמר הכין ומר אמר הכין ידים עסקניות עכ״ז עיניהם של עניים תלויות היו שם גדודיות דאפי׳ יש שם מאה פומין אתין וגמין לא מסתייה דלו׳ גמיר בניו״ת ברמה עומקא ורומא היכי דמי אטום פה פתוח פה סתום הוה בעינא אבא לפרושי מיליה וליתיה קמן דנישייליה דסליק רב בסלקי׳ גדולה נודי הרכם: לשלום אל אביכם:
ויגש אליה״ו ראינוהו שחרית במזר״ח מידו פרוח יפרח יקרא לפנים הרואה אבוהון דכלהו פרשא״י גאמו ליה לסבא דסבין אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין כגון זו כופין הרוצה שיחכים יעסוק נהר הבא אל אהב״ה ועץ חיים תאוה כי אזור אור אזור במתניו וקרני רא״ם קרניו בפלפול״א אריכת״א רחמנא ליצל״ן מהאי דעתא. ואחריו כל ישרי לב עד שיצא המחלב והבודל בתמרים ול״ו ממדב״ר הרי״ם ויאמר לקוצרים הוא בעל שפתי חכמים הקומץ רבא כל ראשי בשמים תני תנא סחיטת קדשים טעונה הפשט וניתוח וכלי״ל לאישי״ם ותאיו ואיליו רבים מקטפי״ן עליו מאי טעמא דלא אשכחן קצ״ר של קיימא וכמה גדולים מעשי חיי״א דאת״ו מבינייא ונטלו קרני ההוד: ויפרו וירבו מאד:
ויחי אדם כאיש נדהם חשש״ו מארש״ו דהוה ליה סתמו כפירושו ומאן ספין ומאן רקיע אפי׳ כבן בבי על הפקיע מדי עברו עולת שבת בשבתו דברי רבינו ותורתו להראות חזות״ו ולו יאי״ר כל חמת״ו הא ודאי פשיטא לן דאתי מרחוק מדוך פלן דאטו מי מצי נקיט בההיא שעתא חומרי מתנייתא טלוסקמא דסבי דבעינן תרי רובי ארבעים אלף הוריות אלו הן ביתיות ואלו הן מדבריות דמאן זכי לכלהו והמנהג כמנהג והוא קורא ופוש״ט באגרת שא״ת או ספח״ת או באר״ת כאשר יעלה המזלג חד אמר דולג כי לא פורש ואנכי איש רש אין די בא״ר מוקש״ה ונולד עד דאזיל לשאול בלא ולד הוא פורש ובוכה על הארץ מדתי״ם: ויישם בארון במצרי״ם:
שמות בני ישראל מצותן במעלי שבתא ומרן המשביר תני הלכתא דכל סמא דמלתא תעובר שורת״א פתחא להאי פרשתא בהדי תרגימנ״א דצב״י רחמנא וגם פירש״י ראש אמנה הילכך לאורתא דשית כי בו יורדין לשי״ת ומנקי״ן אותו למען ברית״ו אבן בעניותין מתניתא דמר קא תנינן שקלינן וטרינן וכל היכא דמפריך לא אמרינן דיו עד דאשכחן מאי דתני אי״ו להבין אמרי בינה חכם דינא בנטירותא יתירתא ושמירה מעלייתא למטחן קשייתא כי כל היד המרבה לבדוק לעת מצוא כפטיש יפוצץ כלי מפצו: וביד חזקה יגרשם מארצו:
וארא אל א״ב ר״ם בעול״ת ראי״ה אשו״ר הייא עד דקדוקה של נפש למצוא דברי חפ״ש תא שמע הני מילי דדרשי׳ כללי דרך המלך ה״ן לה שיעור במתניתיה תיתי חדא מתרתי או לפרש הלשון אם הוא בנחל קישו״ן או לפרש הענין אי איכא רוב בנין או רוב מנין ולא תימא כדי נסבה כי תועה אתה בה דלא טרח רבינו להציב הדרבן לתינוקות של בית רבן ועל כל דיבור ודיבור דנפיק מפומיה אית לך לאקדומי כעין קושיא הנקרא הרגש הנו נצב כמו נוגש בגופיה דקרא ומשם באר״ה. והנה מלתא דפשיטא שתיקנא מינה כי כל חי מרגיש מכי פתח בעידנא ברם מאי דצריכא פורתא דעיונא לא מזיגנא רישא ורמינא אנפשאי עד דאשכחנא הכרחו איש על מקומו כי טעמו ונימוקו עמו לצרף וללבן כל הדבר הקש״ה: כאשר דבר ה׳ ביד משה:
בא וראה דזימנין דרבינו יצא מן הכלל ללמד ויאמר הצמ״ד בין תבין כי כל הרגשיו קריין ולא כתיבין והיכא דטרח וכתביה בפירושא כמלונ״ה במקש״ה כי תאמנו לא כל הימנו דודאי עיקר פרכיה בברא קאי כי אורחיה ומאי דכתיב אינו אלא דבר המעמיד ומכריח במלא פתי״ח (והכי מוכח מדברי הגאון מוהרא״ם ז״ל בפרשת בהעלותך על פסוק כי אשה כושית עיין שם) ואני בעניי אשכחנא להו בס״ד בפת״ח עינים: הוציאנו ה׳ ממצרי״ם:
בשלח פאר״ה ונטה את שפריר״ו כי אמר מר מדרשו זהו טעמו וממשו דודאי איכא דיוקא דקה מן הדקה בהך פסוקא דפשטיה לא סגי ליה דרך עלייה אינו גולה דקאי באפי לישנא דמתיבותא מידי דאית ליה קשותא אפומא דמקטרתא ובמילי דאגדתא מוקמי׳ לה אחזקתא ומטיבותיה דמר אמר בה טובא דכגון דא צריכא רבא. הא לאו הכי בעלמא מרגלא בפומיה ונהורא עמיה הדא אמרה אני לא באתי אלא לפ׳ פשוטו של מקרא ולא בא לבית המדרש אלא מפני במסג״ר והחר״ש ואנן דייקינן באתרייהו וקיימינן עילווייהו וראיה מהימנא בקרא דלקמן דמשום קושיא דעל כס יה אמאי כתיבי חצאין אמרי׳ רואין מאי דתנו רבנן כי לא שלם השם והכסא עד העלו״ת הענן דוק ותשכח גדולה דעה גבי ההוא רשיעא לסטים וקסדור: [ס״פ בשלח] מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור:
יתרו שייתר פרש״ה אחת בתורה ר׳ אומר שנים מקרא אף אתה תשחר למה לי דבר אחר בחד מנייהו סגי ואמאי תנא זוגי אלא על כרחין אית לך למימר כי חלץ ועשה בה מאמר חד טפי למיתלי ביה כיפי ולמה נשנו מפני הרא״ה משום דחזא דבכל חד איכא קיוהא הילכך תרוויוהו צריכי והכי קאמר אי אשכחת בחד פירושא מילי דפריכי לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מאי קאמר מר תרתי למה לן עמוד נא הדרך עלן תא חזי ואמור אליו: אשר לא תגלה ערותך עליו:
משפטים ישרים זוהי הצעה של משנה האי דישנא להאי פרדשנא דפשטיה דקרא סגי ברישא והדר תני מילי דאתו מדרשא ולכי תידוק איכא דוכתי שכן משונה דגמר ומקני מדרשו קודם פשוטו שלא כמשפטו דהא אין דורשין תחלות אלא ודאי זה אומר לתלות כי המדרש בעב״י גבי מגיניו ובינת נבוניו מישב טפי הכתוב על אפניו והפשט אית ליה מוקשה ואלא מיהא לאודועי לאינשי כי הפשט לא יופשט עשאו סניף לירכתי המשכן דלא תימא סמי מכאן כי כל הדרכים בחזקת שקנ״ה נאמן בית בהר סיני פרד״ס רמוני ויהי שם עם ה׳ עומד ומשמ״ש גמר לה לה: ארבעים יום וארבעים לילה:
תרומה תרי ממאה תנינא להא דתנו רבנן דבר בשם אומרו תוך הדברו ולאו אורחיה דמר אלא למיתי בסתמא והיה העלמה אי משמא דגמרא או ספרי וספרא ומדרש אגדה צי״ר תעודה ולא חש למבדק בשמא מאן נינהו אבות התו״מה ובהני פרטי דשייר ביני שיטי דשמא דמריה עליה ומביאו בשב״ט מגולה יש בו טעם בעיקר ומה יקר עיין שם באתרייהו ותשכח טעמייהו וחד מנייהו בר״פ וירא ה׳ זה מקום בינה משמיה דר׳ חמא בר חנינא ואתה תחזה דאפי׳ שיחה קלה של רבינו צריכה תלמוד כמפי מפיבושת: וכל יתדותיו וכל יתדות הכש״ר נחשת:
תצוה לבניך אלו תלמידיך בכל נפשך ובקו״ל מאד״ך למידק בלישניה דמרנא חסיר ויתיר וחלוף מסיפיה לרישיה כי היכי דדייקי׳ בתלמודא דרבנן קשישי וצבי דינא דרבנא אשי ואי חזית ביה אפוכי מטרת״א פוק עיין בתיאובתא והלכתא ולא תימא יכול על מגן דהאי אידגן ואפי׳ כי אמר מר איני יודע איתא התם מעין טבע (עיין ס״פ תולדות ובפרשת וישלח בפ׳ ויעל מעליו אלהים ובפרשת תזריע בפ׳ ועמוק אין מראהו) ואוסיפה לך כהנה וכהנה אתיא הנה הנה דוק בחכ״י ותשכח בנגרי דפרזלא ותשוב תתפלא דתנא תונא קל״א אית ליה דאפי׳ קלסת ליה בשיתין הלול״י אינך מגיע אפס קצהו תחת כל השמים ישרה״ו ועילא מנהון הכי נמי משלט״י הדמי״ה הרזי״ם לא עממוהו הן מקדשי״ן אותו שכבר קדשוהו שמים העליונים לפנים ולפני: קדש קדשים הוא לה׳:
תשא את ראש כי פרקי״ה וראית את השמש מאי פסקיה דא״א לומר ונקה ותפול בעד הסבכ״ה בעמ״ק הבכא עד שתאמר אין דנין כאן מהלכה אלא כל הקרב הקרב לשפ״ר העזרה דין הוא הדר פשטא דנהרא אבע״א קרא ואבע״א סברא ואפי׳ דעתא דיחידאה כל שהיא רחבה כדי לקבל ארי״ח ובריאה לעולם הוא נותן משום פא״ה ע״פ פשוטו דרך קסת״ו למען ענות״ו: עד באו לדבר אתו:
ויקהל קהלות ברבים הגאון הרא״ם ז״ל והמה בכתובים דאף על גב דקי״ל דברה תורה כלשון בני אדם כל היכא דאיכא למדרש דרשי׳ נה״ר יוצק יסודם. ואני בעניי הכינותי דלא נחית רבינו לדרשה אלא א״כ הוכרח מדברים שבקדושה וה״נ לא דריש סמוכין מן התורה אלא היכא דאיכא תמורה הא לאו הכי אסמכת״א לא קניא כי כפלים לתושיה. ותו זימנין דדריש רבינו חסירי ויתירי [כגון בפ׳ וירא ישב כתיב] והיינו נמי משום דאיכא טנר״י לפיכך דריש מר״י מ״ר ויצא יצוב וסו״ב עד יבושת: למשכ״ן ולחס״ר שבי״ב נחש״ת:
פקודי המסכ״ן סבונ״י באהלי״ם אשר בין אלי״ם ובין סיני מעט אשר היה לפני ברם הראשון שבראשון שאין למעלה הימנו ביאור מרן הרא״ם ז״ל הנה לפנינו מרישא עד סיפא ואנן מיהא לא מייתי׳ הכא מניה אפי׳ דבור הקל אא״כ בא לידי משק״ל שקלא וטריא שמא אמצא גלוסקא יפיפיה אר״ש נתנה יבולה דחדי קב״ה בפלפולא אכן ברובא דמנכר עבידנא קצ״ר המצ״ע מהשתרע קול המשנה ממטבע דבי רבי רבא ואסיקנא בה דבהכי מתרצא קושייתיה ועדיך תאתה דלכי תידוק בקושטא אית לך ברירה מדאוריית׳. ומאידך רבוות׳ לא אתא לידן רק ס׳ דבק טוב וס׳ שפתי חכמים דקביעי ביה את האורים ואת התומים וגם מהם לא לקחתי אפי׳ מלה חדא רק מאי דצריכא לחדודא כי את הכל חדוש הוא אשר קניתי לי לפי מיעוט שכלי ואי אשתכח כוותי בשום חד מן קאמיא קמי שמיא גליא כי לא ראיתיו ולא ידעתיו. וכגון דא צריך הגדה משום חשדא כי במהדורא בתרא זכיתי ימים מספר שהיה אצלי ס׳ נחלת יעקב בתורת שאלה ועברתי עין זעיר שם זעיר שם ולשעה קלה אהדר למריה. הן אלה קצות דרכי וחק תוכי ואלה מצעיהם למוצאיהם: לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם:
ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם משכי״ל לדוד ליהוי שמיה מכמה טעמי קדמאה שלים מאן דאלים זהרא אית ליה דשמא דמריה עליה דאד״ר אקו״ן לשון נוטריקון קרי בחיל וכן אמר מ״רנא ש״למה כ״ינויו י״צחקי ל״ימד לדוד הא מלה חדא היא הודה. וזאת שנית למען שוררי על ברכות הורי שני צנתרות והמה לקברות לראשי עטרות שפר קדמי להחויא הגזרה והבניה מנא לן פיצו״ל הגויה לי אני בריה ולימא משכי״ל בגימט׳ יעק״ב ויוסטינ״ה הוליד״ו עם אהבת כלולות לכו חזו מפעלות כי ברבות הטובה ולחיי העולם הבא ליהוו דוכרניהון וכל גרמיהו״ן אינון ועמליהו״ן ושבחיהון וגולות הכותרות ליהוי מתייהיב להון ויהא רעוא דכל מאי דאית לן זכייה בדאורייתא ומברכי׳ אקרא חדתא ליסליקינהו בקושט״א בעילית״א בהדי אבהתא ואמהתא וכלהו מצוותא דקנינא ודאקני מילין קשיטין ליהוו להו תכשיטין ואשר זה עני קר״ה במו״ט ובמוט״ה כי מה יעשה הבן ולא יחטא לא ישימם חלילה למפגע לא פגע ולא נגע לא מינה ולא מקצתה בכף חובה: מכל אשר יעשה לאשמה בה:
צו לצו קו לקו זעי״ר שם זעי״ר שם בין אמת״י אמינא לישנא תליתאי טעמא וחזותא הא דאית ליה תוריתא דבתר שמא אזלי׳ ועלויי קא מעלי׳ הנה כי כן דרך כל משיג המשא״ת החלה מתתא לעילא והא בחבורה קדמאה ניט״ל טעם ביאה בתשובה תתאה שושנ״ה רעננ׳ כיצד סדר משנה והאידנא בהך פירושא על תורת משה מורשה טו״ב נמי לדרשה עד בלי די מתנובות שד״י והוא הנק׳ משכי״ל (עיין במ״נ) ואט אליו אוכיל והשתא תרין אינון וחד יתחזרו שמו״ר וזכו״ר בדבור אחד נאמרו מלך אשו״ר ברהטים וכי היכי דאיתא בסבא דמשפטים משכיל לעילא משכיל לתתא יהא רעוא דתירום רישאי עד הרמתה גדי״ל כלילי קמטרא דספדי דהואיל ואשתרי אשתרי ומ״י מכלכל דיעה בינה והשכל ואעל ההרה כירח נריח אשה: את כל הדברים אשר צוה ה׳ ביד משה:
שמיני למלואים ניסן דהאי שתא או״ר חד״ש גמר״א גמו״ר זמורת״א כי בו ביום הגיעני צורי עני מרי ארבעין אכתפי הנה אלפי הדל בדלי דלות כרום זלות דאיברא ידענא בנפשאי כי לא הגעתי למאכל בן דרושא״י ובאתי לשנים ולא לסימנים ואיה מקום בינה כי עת לכוננה ולית לן אלא קטינא קטינא וממאן דאית ליה בעינא רעות מלכא על דנא ישלח עלינא ללמוד וללמד סדר הבדלות לקחת מוסר השכל: להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל:
תזריע זרעא אפילא כזרעא חריפ״א נדון בצריפ״ה היא גופא דייקא אצטריך קרא לאתויי ספקא הן תוי שדי יענני נפשי ישובב ינחני בחפיצה ובהנחותא בסימנין דאורייתא אל״ף כפ״ל מגדלי״ם הדר חלים ידיעות התומ״ה שיתין מיני דמא הלכתא וטעמא עד שיצא ממנו מלואו: לטהרו או לטמאו:
מצורע [גימטריא סמא״ל הר״ע] אסור בתשמיש המטה מטה גללנית״א לילית חייבתא פז״ר גדול אלו שבמיתה פרוע״י ראש הני עכברי רשיעי כי יעמד ח״י על האדמ״ה משכי״ל לאיתן כשושנ״ה הדומ״ה ממילא כשזה קם זה נופל אמור אל טמי טפל ושית לערפל קפדה בא היינו עזובה גנ״ח גוה״א לזנב הלטאה היא ראה היא דאה: ולאיש (בליעל) אשר ישכב עם טמאה:
אחרי מות האי גופא סריקא ד״ל מהכא לבי עלמין מובטחני דליהוי לן עטר״ה בקרמי״ן ויהיו שפתותי דובבות בקבר סב״ר אל סבר יחדיו ידובקו יתנו עדיהן ויצדקו לימרו שמעתתא מן שמאי ואף על גב דתנינן הקלי״ן שבדמא״י ודילמא לא דק סוף סוף אף בעוף הדק ואפי׳ עני וידו מעוטה בפרק הקומץ זוטא היה ממילא מן השילוח אשה ריח ניחח את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם: ולא תתמה״ו בהם אני ה׳ אלהיכם:
קדושים שנמסרו לביאה במדרש הפליא״ה דאית לכו בבואה דבבוא״ה אלי״ם בעלי קרנים היושבים ראשונה במלכות שמים במטותא מנייכו מלכי עשו את שאינו זוכה כזוכה וכי מטי ספרי זה בידייכו אחלו לגביה יקרייכו ואציתו אודנייכו רדו שמה ברוח נדיבה וחזו בו בעינא טבא דמובטחני תשכחו ביה מילי תריצי ואי אכלו ביה קורצ״י מוציאי דבה דאיכא משום איבה לית לן בה חרבם תבא בלבם: דמיהם בם:
אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים הללו מיימינים תלמידים הגונים אלו קדשי הגבול שיש להם בית קיבול האמת ממי שאמרו בין איש ובין אחיו ובין גרו ללקט אורו״ת קלות כחמורות א״ל עז״ר ברי״א קבע בה מסמרות זה דור דורשיו מבקשי: כאשר צוה ה׳ את משה:
בהר סיני הן אומרים זהו חלקו המגיע לו איש לפי אכלו דרשי׳ כללי ופרטי ריבויי ומעוטי למגדול ועד קטן גזרו על פתן משיזועו זיעת המעטן אפי׳ איניש גוצא בקש למצוא ולו׳ מצא כה אמר האל לנו אל למושעות והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת חקי ודיני: ומקדשי תיראו אני ה׳:
בחקותי תלכו ובלבד שלא תהא הליכה מקופח״ת או בדו״ד או בקלח״ת לאהבת הניצוח סובב סובב הולך הרוח כאשר יהיה האופן לא בלל לא חפן ולא תימא האי מאי אר״ש מאפליה ערום ועריה דזימנין אפרקסיתא דעניא תשכח מרגניתא אפיק מר״ה ועייל חדותא דעו איפה כי אדוני האדונים בשבעים פנים גלי מסכתא הנה כתובה לפני: אל בני ישראל בהר סיני:
במדבר סיני עדיף ימא דתלמודא אוצר כל כלי חמדה עיילנא בגויה בתיאובתא והלכתא כמשחל בנית״א והכי נמי תנינא מכילתא וספרא וספרי גדולים חקרי ואתינא לבי מדרשא דר׳ אושעיא רבא ורבי תנחומא וזהרא עילאה איתא להא ואיתא להא מדר״ש לפירושים ובני ד״ן חושי״ם בתי נפש והלחשי״ם על יד על יד משל לצייד הייתי מביא וקורא כאשר ירדוף הקורא כי היכי דלא ניהוי באעבורי על כל דבור ודבור להגיע לפרשת העבו״ר בהלכת״א ומיתנ״א כשמלה לבנה עד שיתפקקו כל חליו״ת נקודי״ם או קליו״ת ולא בהלעטה בפתחא זוטא כהנהו דכתיב בהו הבשר עודנו וכו׳ (כדאי׳ בס״ה) וזמוריה״ם שחתו: כבלע את הקדש ומתו:
נשא אשא לשון שבועה מכאן מודעא דטובא טרחנא בזאת התורה טר״ח טרייה להנהוא גברא באובנתא תליא מלתא בעי׳ שיפ״ה ובעיט״א שלא לאכול מעיסה שלא הורמה חלתה ובדיקכא בגילה דחתיתא במדרש ותלמוד גדול ותאיו ואלי״ו: מבין שני הכרובים וידבר אליו:
בהעלותך אדעתא דידך דאיכא דבר הנידך נא הב לי ידך בר פחתי עיין בברכת מזונא בקורט של לבונ״ה אדמוקדך יקוד עד״י כפנ״א דדילמא איכא הודאה ממין הטענה ולא תימא מאן דהוא קטינא קטינא מארעא ספנ״א כי תאמר בלבבך היום רבו קטנים דמאן נעור״ן: מחסרו״ת ויחנ״ו במדב״ר פאר״ן:
שלח הע״ז מעם לוע״ז אל תהי בתוקעי כף במ״ר דע״ת והוכף כל בתר איפכא עיניו לחלכה ולא תימא איפוך כי תקרע״י בפו״ך עד דהדרת ומעיינת במקרא ומסורת קרנות קרנת ופארכם על ראשיכם לשם גרוסין גמורין כאשר צוה ה׳ אלהינו אתכם והוא מעוזכם: להיות לכם לאלהים אני ה׳ אלהיכם:
קרח בעל תלונה היה למשל ולשנינה דון מינה ומינה להקים שם אמת ובזה שכר שכיר אינו משמ״ט שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו אם אומר על הין הין ועל לאו לאו זוהי מדת אבות התומ״ה לפי שה״ן בקיאין לשמה אדעתא דהכי חותו: ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו:
חקת התורה חבור״ה תחת חבור״ה אליכם אישים אקרא מובטחני דהדין ספרא כל חד וחד מנייכו תנקטו ליה בשפולי גלימייכו לפי שיש בו ריחיים של גרוסו״ת דבר השוה על כל נפשות כ״ת פלפל״י אולי ימצאון שם ממהדור״י מילי ומקרי דרדקי מח עצמותי״ו ישוק״ה הא למגמר והא לאגמורי אדירים משבר״י וכי נפיל אריא אבי תרי מאי דבר אחר היתה כאניות סוחר אפשר לסוחטו וכבולעו כך פולטו והכי נמי חיישי׳ למעוטא דלית להו רבא במתא גמורו מני הא מלתא ועל הכל בעל הבית בחוץ כי אצלו דבר המלך נחוץ ואינו מופנה לדון בגזרה שוה נאמר כאן מצוה יעמיד על פירושי ויעבור את הקוש״י ולבעלי אגדה איכא שע״ר פקוד״ה קיבוץ גליו״ת הדובשנין והסופגנין והלחמניות ואגבו בכמה מילי דרבנן דלפום ריהטא לית להו פתר איכא פירושא ע״ד נסתר למאריהון דרזין באתרא דמהנדזי״ן דמעיקרא משכ״א והשתא אובריזי״ן ע״פ הקדמות מרן האריא״ל דהוה לפנים הרואה בארעא דישראל בצפ״ת אמת ישב רוחו: מעבר לירדן ירח״ו:
בלק וחל״ק לא ידענא הכי שמענא כשם שא״א לבר בלא תבן וקש כך לא נמצא מחבר שלא נוקש מיהו לאו כל כמנייהו איכא בינייהו מיעט וריבה יש זריז ונשכר עובר לפני התיב״ה יש בוטה מטי ולא מטי אינו אלא טועה לזימנין ידועי מספר יהיו ה׳ עליהם יחיו ויש שפל ונפסד רובו סלף: ארבעה ועשרים אלף:
פנחס הוא אליהו הוה מתגלי למאן דזכי ליה בבי אולפנא יד הקדש על העליונה וישב מצרף ומטהר שהרי נאמר בהן פאר מיהו אנן יתמי דיתמי ואית בן מומי סתרי חו״ב המוקדמין והמאוחרין ולא בריא נהורין הילכך ספוקי מספקי׳ ומטעא נמי קא טעינן ברם אינהו הוו אכלי בשרא שמינא אמת ואמונה מרישא לסיפא נשוא״ה יצתה לצריפ״ה ולית להו מוקש״ה: ככל אשר צוה ה׳ אל משה:
מטות ישראל הקרובים למלכות אי חזיתו ביה אלון בכו״ת במטו דנוני לכף זכות דהימנותא כוליה יומא אית לן טרדין עלי אדמה במילי דצבורא ה״ן עומדין בשורה זה בא בחביט״ו וזה בא בקור״תו ולאידך גיסא נפקא מינה לגרסא ינקות״א כלילא דורדא דכבד״א ככבדא לישנא דתלמוד׳ ואתו דרדקי ובעו לכרכושי בק״י חד אמר נוש״א וחד אמר כוב״ש לח ויבש ואני אנא עלי היו כלנה. וסוף דבר אפי׳ איכא כעין מוריק״א כעין קשות״א שלו ושחיתה לא תשדי ביה קל״א כי כל ישראל ראויים לאותה אשתל״א וכל האדם כוזב הילכך מרחיקין את המרז״ב וכל הפוסל פוסל במומו: ויקרא לה נוב״ח בשמו:
מסעי אמרי הא בבתי בראי הן קורא בצדק לכל אשר ימצא שם בדק נדבכין די אבן גל״ל לפי שכלו יהולל למה נקוד על לול״א ליעיין מר במיליה וסח״ט אותו עד שדמו שותת הס ואחר כך כתת אבע״א בודק היטב הדק ואי איכא פרכא אחר העיון ובנה אצלו ציון עדי״ו על המחק ועד בשחק נאמן עלי הדיין דלא מסתיין דלא נקיטנא עליה מידי בלבאי אלא אף זו איש פום דין חביב עלי כגופאי כי כלנו לדבר אח׳ נתכווננו לחותם אמת זו כחו נגד ה׳ משיחו: בערבות מואב על ירדן ירחו:
דברים הדברים לעזרת ה׳ בגבורים עדת אבירים כקנה וקנמון אשר נתנו עיניהם בממון הנה הוא תפוס להביאו לבית הדפוס הראשון שבראשון חביב כאישון א״ח ולא למעט מעטה תהלה מאי יומם הגביר המרומם כה״ר בנימין פינטו אשר כונן אשורי ממכון שבתו הלא שארא״י לינטריה רחמנא עם כל בני ביתיה משען ומשענה וגם עד זקנה ובפרט לידיד בן ידיד תלמידי חמודי דוד משכיל כי שמי בקרבו המעדיף טובו. אחריו החזיק אבן הראשה לכל דבר שבקדושה הוא הגביר כביר וחיילים מגביר לי הנפש גם לי לבב יתר״ו חוב״ב כה״ר מנחם קוריאל יעמד חי בריא אולם חיים עד העולם עם כל בני ביתו ברכות שמים מעל אל תיקרי מה אלא מאה ועץ חיים תאוה באה ומה גם לתלמידי הבן יקיר זר״ח אברהם אוהבי דודי לי ואני לו ברך ה׳ חילו. ובכלל הברכה כל יחיד ויחיד מן הק״ק הזה בכללו איש לפי מהללו דאף על גב דנתמכמך וגם דלה מי מדד בשעלו ומי שוקל את שקלי צדק יקראהו לרגלו כי פועל אדם ישלם לו. שליש מלגאו הוא הראש בחבורא קמא והשתא נמי קא יהיב טעמא הוא החכם הקצין המהולל לכל יופי מכלל חביב עדיף כה״ר יעקב בונפיל נר״ו ועליו יציץ נזרו עם בנו בחירו וכל שארו וכבוד יער״ו. בתר הכי החזיק גדולה חזקה מעיל צדקה הגביר הוקם על בכל נפשו ובכל מאודו זקן והנ״ו לפי כבודו המנוח כה״ר יצחק עוזיאל זלה״ה עקב אשר עשה הוא וביתו עמו המה הגבורים כלם אהובים כלם ברורים יאירו כמאירים כי יש יד לצדקה על ספר חקה סך רשום ע״מ לשלם בספרים. ולא סוף דבר אלא איכא אחריני בדרי דהוני׳ גבירי וקציני די ויניציאה מתא דעבדי אשרת״א מקמיצ״ה ואילך השיריי״ם והכל״ך. בתר דנא הא גברא איש התמים ישר ונאמן הן גביר כה״ר יעקב פאפו מק״ק שאראי יהי שמו לעולם הוא ואחיו ובניהם וכל אשר להם. סמוך לחתימה על אחת כמה וכמה יעמדו על הברכה קרובי ומרחמאי אי״ש י״ד שבק״ק ראגוזה עם כל הנלוים אליהם דשנים ורעננים יהיו. ועל כלם יתברך אחי ידידי הנבון כה״ר אברהם השם ישמרהו שהיה לי מעיר לעזור. ואחרון חביב הוא בעל הדפוס הגביר הנשגב לי למשגב כה״ר שמואל פואה כל כי הא מיבעי ליה שיתין הלול״י לידידיה ולהנהו תרי אורזילי מזל״י יקירי דעבדו עמנא רב חינא ורב חסדא מידי העבודה. ומה גם ברוב בנין גד תניין דיתיב בתוואני דמעיין ושומרי שכר הן כזית הנטופה בהדי ההוא שותפא שלמה וה׳ אהבו. דילכון אמרי אנא הא קאימנא ובריכנא פארכם על ראשיכם ויחדיו יסופו כל שונאיכם: כי ה׳ אלהיכם הוא הנלחם לכם:
ואתחנן אל ה׳ הא תנ״א דידן עידן ועדנין ופל״ח עידן עבודה שבלב זו תפלה יהא רעוא דיתמשך טלא עילאה חיורא חייתא דכתרא מדיקנא יקירא מהנהו תרין מזלין נוצר ונקה מיושר על המחוק״ה דליכא משום מעשה בית חורו״ן דרך חיך וגרון קנה חכמה קינה בינה זה טעון לינה בגופה דאילנא הגדולה והגבורה ומכ״ל תפארה והנצח וההוד כי כל ידע בפש מאד במעולה שבערכין ומתמן לחקל תפוחין מתניתא מלכת״א מלכות כל עולמים בגנזי ברומי״ם ראשו לע״ב יגיע יום ליום יבי״ע כלפי לי״ה ותיתי מבינייא אשור הייא רעותא ורחמי דמגב״ו ביה כי כשור״ה לשלמ״י שמן תורק ארישייהו ליתר״ם מזלייהו הכא שבט מושלים כנגד אורן ולמחר לקבל שכרן פתוחי חותם יהיו במלואותם: היום לעשותם:
עקב אשר עשו אזני״ם לתורה להדגי״ש את העזר״ה במדה במשקל ובמשורה לידרו באגרא שמע מינה מהרה דמארי עלמא אי אמרת בשלמא מאן דתני מנשילין לא משתבש כל מתיקת פרי קרוי דבש משילין פירות דרך ארובה היינו נסכ״א דרבי אב״א כי יפלא שפ״ע רצון ומלא נהר״א נהר״א ופשטיה כל נפש כי תשבע לבטא בכל מושבותיכם תשבת״ו שבתכם וכל פקודכם לכל משפרכ״ם: על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם:
ראה נא בעניינו יה רבון עלם מה קול הצאן הזה אשר קלם סנאה ואפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ואהדריה לקועיה עלן כחויא בייא בייא כבי״ה תחת כבי״ה סוסים מיוזנים כתים ודודנים שנים אוחזין בטלי״ת שמה קננ״א קפוז ותמלט. ואנת בריה דאלהא רבה היושב בארץ ערבה או נשבר או נשבה לא שבקת לחסידותך ומט״ר לא ניתך ואפי׳ כל הרוחות שבעולם באות אין משיאין משואות אפי׳ איכא בהרות כהות ולמות תוצאות עינא ולבא אל פתח בית האב בוזו כסף בוזו זהב וגם הנפש לו׳ תמל״א נאכל במסור״ת אש בנעור״ת לעשות אגר״ת בקור״ת ולב שמח היינו הך את הרחמ״ה ואת השל״ך מברך על הרעה מעין הטובה צד״ק ומשפט בעינא מחתא תרווייהו בחדא מחתא ופצעי אוהב חביבי עלך: כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך:
שופטים סוד״א דדייני רעי עאני באלו רגילים במורביו״ת ה״ן דורשין באריו״ת ואין מתירין גמזיו״ת היכי דמי כגון שניות כדי שיהא נשכר את הזויות למען ספות הרוה מופנה לדון בגזרה שוה מה כח ב״ד יפה החזק הוא הרפה זה הכלל כל שהוא בנותן טעם אסור וקים לן בלאו דלא תסור הני קביעי וקיימי בשיעור קומה סחור סחור להרמא אומניא דדין בנא״י: כי תעשה הישר בעיני ה׳:
כי תצא למלחמה רחמנא הו׳ בטולך הצהילנ״י מגלך על ב״ן אמצתה לך הא דידן חיבה זיל בתר רובא כל הארורים שבפרצ״ה טומאה רצוצה החוחים והדרדרים עי״ר פרוצ״ה על העושק ועל המרוצה חרב נוקמת נקם ברית על ישראל יתוכח: תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח:
כי תבא אל האר״ץ ארץ רבה סוכ״ה שחמת״ה מרובה משונה ביאה זו את קש״ט ואת חז״ו אשתני למעליותא גאולה אריכתא ולא אתיא ממילא אלא בעלה יוקים לה ויימא התנערי בטענת ברי״א ות״ו לא הדרא לטבלא ואתון מחצדי חקלא בני היכלא על ברכי״ם תשעשעו היום אם בקולו תשמעו הד״ר ושם עירו פע״ו מי יתן החר״ץ תחריצו״ן: למען תשכילו את כל אשר תעשון:
נצבים וקיימים אורו״ת אלי״ם מהדמי״ם מקום שהשמ״ש דש ה״ן כל חדש וה״ן שבו״ת במקדש גוד אחית מחיצתא הכא תרגימו נהורית״א שפי״ר מרוק״ם שבעתים אל חיקם וממצוקותיהם יוציאם כל הקלי״ם ניטלים בשבת ודלתותיה״ם עמהם באתרא דמסלקי׳ דרושים לכל חפציהם זמן זמנם זמניהם כאשר נשבע לאבותינו בימי מגוריהם: לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם:
וילך משה הלכת״א למשיחא אלקפתא נקטו ריחא ליתי רעיא מהימנא הדר דינא ואתי במה הצד השוה הפעם ילוה תי״ו תחיה מ׳ה ש׳היה ה׳וא שיהיה סיפא דומיא דרישא אתא שמשא להעלות את המדומע המוציא דמפיק משמע נג״ר שיש בראשו קלסתר״א זה כלל גדול בתורה וייתי מתניתא בידיה וכל בניך למודי בפרק כל התדיר לילה ויומם: את דברי התורה הזאת עד תמם:
האזינו ושמעו קלא דלא פסיק והכי מסיק בפי דינא רבא בעניות שלא נתן קצבה שבוקו לחובין ולעוויין ובה שעתא הני מדליי״ן תכף לנטילת ידים ברכה צאו מתוך ההפיכה שובו אתיו הדרו למרייהו ואיהו בי קרי מפיקנא ממשעבדי בני חרי ובא לציון גואל: אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל:
וזאת הברכה ברוך בפרט מברכתך יבורך בית עבדך להיות בית מלא ספרים והרובים שומרים שני בני יעקב ויצחק יושב בשמים ישחק ישמח ה׳ במעשיו יכלל״ו המה תומ״ת מקדש וקדשיו. ובריך בכלל אנא גדול ה׳ ומהולל תא חזי מכה של חלל ונדבכין די אבן גל״ל לעם סגולה בתוך הגולה דעציבותיה מסתייה גונח וכוהה במאה פעיי אשו״ת הזמה ה״ן עושין אוגיו״ת בכבוש גליות בבליות ומדיות ויוני הגאיות וצעירי״ם אדומיות אמור מעתה לה׳ הישועתה ויחנו ביטבת״ה ועשית כפורת חדשים לקטור״ת ועתה הורד עדיך בנוי ומשוכלל ונות בית תחלק שלל קדשי קדשים והאריאל אור כי יהל: לעיני כל ישראל:
פטיר ועתיר ונסב הקרקעה מנוגה נגדו.
אדם להבל דמה את חרשי אדמה כמאן דאמר קודו.
מטיל על אסקופת בה״מ מכף רגלו ועד קדקדו.
הוא הצעיר דוד בכ״הר יעקב פארדו זל״הה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף