משך חכמה/הפטרות/שבת הגדול

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך





משך חכמה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

משך חכמה TriangleArrow-Left.png הפטרות TriangleArrow-Left.png שבת הגדול

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף



הפטרת שבת הגדול

וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכו'. הנה מתוק הוא דבר המתוק מצד עצמו, אבל ערב הוא דבר הנתמזג ונתערב מתערובת מינים שונים שיהיו מתבשמין זה מזה, וכמו קטרת שהיה מעורב חלבנה עמהם ובכללותם היה ערב, ומנחה אינה באה בשותפין רק ביחיד שנאמר נפש, וצבור מביאין מנחה אחת, דכתיב בהו כל נפש הבאה לבית יעקב, שהיו עובדין לד' אחד והן אחד, אבל בעשו כתיב נפשות, שהיו עובדין לע"ז הרבה כדאמר במדרש, וזה שאמר וערבה לד' מנחת יהודה כימי עולם, שלא היה בהן עו"ג בדורו של הבל והמנחה ערבה, שנתבשמו זה מזה ונעשו נפש אחד. וזה הכונה בשופטים ו' וידל ישראל מאוד, ואמר בילקוט, שלא היה בידן להקריב מנחה, שנאמר ואם דל הוא כו', פירוש, שלא היה ביניהן חיבור וקישור זה לזה, שנפרדו זה מזה, שהיו עובדין לבעל ולאשרה ולא היו מקושרין להאחד היחיד המקשר כולם כאחד, והיו נפרדין ואין שותפין מקריבין מנחה. ולכן בסוף א"ל צליל לחם שעורים זה מנחת העומר, שהיו נחשבין לצבור וכלליותם שקול כנגד כל מדין ועמלק, שכל אחד מישראל שקול הרבה, ויכולין להקריב מנחה, ושעורים ליכא ביחיד רק בציבור. ודו"ק.

או יאמר, שמנחה אינה באה בשותפין רק בצבור, ולכך בזמן שהיו ישראל נחלקין לשתי ממלכות לא ערבה מנחת יהודה וירושלים, שהיו מקריבין בבמות והוי יהודה כשותפין, אולם לעתיד שיתקיים נבואת יחזקאל ל"ז ולא יהיו עוד לשני גוים כו' ורועה אחד יהיה לכולם, אז בהיות כל ישראל כאחד ועיניהם נשואות למזבח ד' בירושלים אז תערב לד' מנחת יהודה וירושלים ודו"ק.

ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ. הנה ארץ ישראל בזמן שכל יושביה עליה אינה ביד ישראל למכור לצמיתות, כי לי הארץ, ובתנאי שלא תחזור ביובל לא מהני, דהוי כמוכר דבר שאינו שלו, כן ישראל בעצמם עבדי הם וקנוים להשי"ת, ואינם יכולים להמכר לצמיתות, רק ביובל יצאו ואינם בעלים על עצמם להמכר לעבדות, רק קנין למעשה ידיו, וזה שאמר שיסכימו כל הגוים, כי אתם ארץ חפץ ואינכם ברשותכם להמכר ולהכנע לבני אדם, כי עבדי ד' אתם ולא עבדי אחשורוש. ודו"ק.

ליראי ד' ולחושבי שמו. אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה כו' (סוף פ"ק דקדושין), אך אונסא כמאן דלא עבד היכא שחבירו צריך להתחייב, דלו יהא דפלוני נאנס, מכל מקום חבירו שכנגדו לא נתחייב על אופן זה, יעוין ש"ך סימן כ"א, אך זה רק במי שצריך תועליות, לכן כיון שחבירו אנוס ולא עשה, לא נתחייב על אופן זה, אבל בהשי"ת, שאם חטאת מה תפעל לו כו', לכן כיון שהישראלי אנוס מיחשב כאילו עשה וזה והיו לי ליום כו' אשר אני עושה סגולה, שאהבתן אצלי אינה מצד התועליות שאקבל מהן רק ענין סגולי, ולכן שכרם גדול כאילו עשאו לבד רק אם נחייב על פרט שיעשה חבירו ונאנס חבירו ולא עשה אין השתעבדות מחבירו, דהא לא נעשה. לכן בסוכה וכן בתקיעת שופר דדרשי מנין שנאמרין מלכיות דכתיב אני ד' אלדיכם, וקאי על שופר דסמיך למו, לכן מאני ד' אלדיכם ואין ליתן שכר אם נאנס ולא עשה בטל ההתחייבות לשלם ע"ז, לכן אמרו במשנה בירדו גשמים, דדומה למי שבא למזוג כוס לרבו כו'. וכן ברה"ש כל שנה שאין מריעין בתחילתה ואפילו איתייליד אונסא כהבה"ג, אבל בלולב דלא כתוב אני ד' אלדיכם, רק בכלל התורה הוא מיחשב שפיר כאילו עשאו, ודו"ק, כמו שהיה בשנת תרע"ז. ולכן מה שדברתם, שע"י הרדיפות והצרות שוא עבוד אלקים, שהעבודה לא יוכל להיות, כי הישראלי לא יוכל לעסוק בתורה ומה בצע כי שמרנו משמרתו היינו הל"ת לא תאמרו כן שבין העובד אלקים לאשר לא עבדו תרויהו צדיקי גמורי נינהו, ואילו בין צדיק לרשע המרחק גדול ועושי רשעה ילהט אותם יום הבא, וזה עוז שתוקף שישראל מחזקין עצמן נגד הרדיפות, ומזה נחת רוח לרצון השי"ת, וזה וחדוה במקומו, וזה בבתי גואי, שזה יותר טוב לפני השי"ת מהטוב והצדק שעשו ישראל בזמן שיש שלום, והוא הרצון הפנימי של ישראל הוא נפלא במסירת נפשו נגד הרדיפות, וזה בתי גואי, ורק בבתי בראי איכא בכיה שמצב ישראל שפל בתורה ומצות מן הרדיפות אבל בבתי גואי עוז וחדוה במקומו, כגירסת ש"ס כ"י בחגיגה ה'. יעוין בדיקדוקי סופרים ודו"ק בכ"ז.

ובענין זה יש לבאר הפסוקים בשיר השירים כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש וכו' מים רבים לא יוכלו לכבות וכו', דהנה אש ומים ידוע דמים מכבים את האש, רק תולדות האש ומים, התולדה כמו ברזל שהוסק באש מיבש דבר הנשרה במים, והנה המון עמים כהמות ימים יהמיון ואיך אינם מכבים את ישראל שדתיהן של אלו אש (ביצה כ"ה), אמנם תנן במשנה פ"ד דביצה אין מוציאין אש מן המים, דנגד האש יכולים להוציא ע"י השמש אש מהמים, רש"י, ולכן באליהו כתיב ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו, שגם פעולה טבעית אינם יכולים לעשות, ואליהו המתין עד עלות המנחה, כד מנח שמשא, שלא יאמרו שעשה פעולה טבעיית, לכן כתיב שמש ומגן ד' אלקים, שהשגחת השי"ת תמיד, וכמו דכתיב השוכן אתם בתוך טומאותם אפילו כשהן טמאין (יומא נ"ה), ולכן ע"י השגחת השי"ת מהמים, היינו מגזרות ורדיפות של האומות במדינות מארקא, מזה יצא אש להבעיר את שלהבת הדת בתוך לבב בני ישראל ולהיות בכל עוז ותעצומות נגד הרודפים וזה שלהבת יה, לכן מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה וישראל עומדים בתקפם לנצח, ודו"ק.

הנני שולח לכם את אליהו כו'. בילקוט. אמרו ישראל בגאולה ראשונה כתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו שלח לי אף שנים כנגדן שלח אורך ואמתך, אמר הקב"ה הנני שולח לכם את האחד אליהו הנביא, והשני הן עבדי אתמוך בו וכו'. הענין דמשה היה שר התורה ולא קם נביא בישראל כמשה, ואותי צוה ד' ללמד אתכם חוקים כו', ואהרן היה נושא ההשגחה והקטיר להסיר הנגף, וענני כבוד היו בשבילו, שהיו סוככין מכל צר ואויב, ובא לקה"ק ששם שוכן הכבוד, וההשגחה הפרטיית על ישראל היה בשביל עבודת אהרן, וכמו שלחם הגשמי מקשר הנפש אל הגוף, כן לחמי זה הקרבנות מקשרים שכינת כבוד השי"ת לישראל, ולכן אומרים עתה ישלח שנים, אורך זה ההשגחה וכמו שאמר יאר ד' פניו אליך, ואמתך זה תורה דכתיב בה אמת (ריש עו"ג), ולכן, השיב להם הנני שולח לכם את אליהו זה ההשגחה וכל הנסים מוזכרים ע"י אליהו ובעת הגזרות היה מבשר, ועבדי אתמוך בו כו' ולתורתו איים יחלו. וההשגחה והתורה סוככים בגלות הארוך והמר עד כי יבואו ישראל אל הר הקדש. וזה באמת סוד שני הכרובים זה סנדלפון שר התורה ומט"ט שר ההנהגה וביניהם שוכן הכבוד. והדברים ארוכים ואכ"מ. ודו"ק.

·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.