משך חכמה/במדבר/לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה במדבר לו

א

וידברו לפני משה ולפני הנשאים כו'. לא נאמר כאן לפני אלעזר הכהן כמו בבנות צלפחד. נראה, דהיו מבינין דדבר כזה לא יתכן להיות לעולם, דנמצא יהיו בנ"י חלוקין זה מזה ויתבדרו, ויתנכרו זה מזה, ולא יהיו קשורים ואגודים זה בזה, ויגרום הריסה גדולה לקיום האומה ולהתפתחותה, רק יהי' זה או לפי רצון גדולי האומה או רק בדור זה לבד, עד שיאחזו בה ויהיו מוחזקין כל אחד בנחלתם, לכן לא שאלו מאלעזר הכהן, דאצל אורים ותומים כתוב משפט, שאעפ"י שעל נביא חוזר גזרת או"ת אינה חוזרת (יומא ע"ב), לכן לא שאלו מאלעזר הכהן.

ב

ואדני צוה בד' לתת את נחלת צלפחד כו', הנה מהראוי לכתוב צוה מד'. ואונקלוס תרגם במימרא דד'. ויתכן כי אמרו בסוטה, דקודם יצירת הולד בת קול יוצא בת פלוני לפלוני, בית, שדה כו', והענין בת קול הוא מאמר השם להנבראים, האישים העליונים, ומקשה והא אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, וכיון שכבר נגזר איך יתכן בזה הבחירה, ופירש"י וא"ת הכל גלוי לפניו הכל ביד"ש חוץ מיראת שמים כו', אבל צדיק ורשע לא אמר, דאין זה ביד"ש, עכ"ל, התבונן עומק הקושיא, דעל ידיעת השי"ת אין קושיא, דידיעתו אינה מכרחת הבחירה, שאין ידיעתו נוספת על עצמותו, והוא היודע והוא המדע, רק על הידיעה הנתונה להנבראים שפיר מקשה, דא"כ כבר מכריח הבחירה, דידיעת הנבראים היא מתוספת והיא שלמות להם, וכיון שהנבראים ידעו זווגו, א"כ הוא בהכרח, ומעשי האדם אינם בהכרח רק ברצון המוחלט אחרי ידיעת השי"ת הבלתי מחייבת, ולכן אמרו כאן, כי כל זווגו של אדם הוא מקודם היצירה, אשר כבר מפורסם גזרתו יתברך אצל האישים העליונים, ולא יאות בזה השתדלות בזיווג ראשון, כדאמר בריש סוטה, רק זאת אנו יודעים, שכל מה שנודע אצל הנבראים היה נודע למשה, כי עליו נאמר ותחסרהו מעט מאלקים והוא איש אלקים, שבכל ביתו, המה כל הידיעות הנמצאות אצל הנבראים, נאמן הוא, ורק כי אמר עמדו ואשמעה מה יצוה ד' לכם, הלא לא נאמרה עדיין מפומא דרחמנא ולא היה ידוע להנבראים האישים העליונים דין נחלות דצלפחד, שצלפחד בעד חטאו מת, אשר אינו תלוי רק בבחירה וטמון מכל הנבראים, וא"כ דין נחלות דצלפחד נתחדש עכשיו, ונמצא דלא יתכן שיהיה נכרז זווגן קודם יצירה ארבעים יום, שהלא זווגן תלוי לפי דין הנחלה שלא תסב נחלה ממטה למטה, וא"כ כמו שהיה דין נחלתן טמון בידיעת השי"ת, כן זווגן הוא טמון בידיעת השי"ת, ולא הכריזה ב"ק, לכן אמר ואדני צוה בד', פירוש, בידיעה הטמונה אצל השי"ת בו בעצמותו אשר איננה מכרחת הבחירה, אשר אינו מובן לשום נברא ידיעתו כאשר אינו מובן ומושג מהותו, לתת נחלת צלפחד כו' והיו לאחד מבנ"י. ודו"ק.

ולזה אמר השי"ת הנה באמת כן מטה בנ"י דוברים, פירוש על כלליות ישראל דבריהם נכונים, אבל זה הדבר אשר צוה ד' לבנות צלפחד לאמר לטוב בעיניהן תהיינה לנשים, שמן הדין ראויות הן להנשא לכל מי שירצו, ולא עליהם נאמר הדין דהסבת נחלה, רק רשאות להנשא לכל מי שירצו, אך הואיל ואין עליהם הדין דאיסור הסבת נחלה, אם כן כבר נכרז עליהן הבת קול קודם יצירה, ולכן למשפחות מטה אביהן תהיינה לנשים, שככה נכרז קודם יצירה שיהיו למשפחת מטה אביהן, אבל לא מצד הדין, ונפק"מ שאם ימותו בני דודיהן, ויהיה זווג שני שלא נכרז קודם יצירה, אז יהיו לטוב בעיניהן לנשים, כי מצד הדין מותרות ובת קול לא הכריזה, וא"כ ידיעת השי"ת אינה מכרחת הבחירה. ועיין יש נוחלין דף ק"כ ע"א ודו"ק. ובאמת לפי מה דאמרו שם דקטנה שבהן לא נישאת פחות מארבעים שנה, ומצד הטבע אינן יולדות רק נעשה להן נס, לכן לא היה עליהן הדין דלא תסוב נחלה למ"ד דירושת הבעל דדבריהם, וקרא אהסבת הבן קפיד, דהדין אינו נאמר רק עפ"י טבע, לא עפ"י נסיי, לבד הגזרה מהב"ק. ודו"ק.

והנה פ"ג דקדושין דף ס"ח יליף דקדושין תופסין בחייבי לאוין מקרא דכי תהיה לאיש שתי נשים כו', והאחת שנואה בנשואיה כו', יעו"ש, וצ"ע לוקים ביורשת נחלה שניסת לאחד שאינו משבט אביה, וכיון דלא נהיג לדורות לכן קדושין תופסין. והיה נראה, דא"כ איך הוה אמינא משום דבן שנואה בנשואיה הוא יבכר, הלא כיון שילדה הבן תו איננה שנואה, דמה יואיל שיגרשה הלא כבר הוסבה ע"י הבן. ולר"ע דבהסבת בעל קפיד ג"כ, דירושת הבעל דבר תורה צ"ע למה מוקים בבעולה לכ"ג נוקמא כדפרישית ביורשת נחלה, ותו הא כי תוליד עוד בנים משבט אביה יתקיים קצת ולא תסוב בכמות הירושה. ואולי הלאו אינו רק על האשה, שהיא עוברת בל"ת, ולא האיש, ובה תלי רחמנא, ולא שייך שהוקשו אשה לאיש, דכיון דלא נאמרה לדורות לא הוקשה, וקרא משמע דשנואה בנשואיה להבעל מצדו. ועיין רשב"ם דף קי"ג ע"א ד"ה אמר קרא איש, דלא משמע כלל כן. ודו"ק.

ג

ומגורל נחלתנו יגרע. פירוש לפי שבנות צלפחד נטלו נחלתן משני צדי הירדן, לכן בחלק שנטל חצי מנשה, והיו מחלקין לבתי אבות בגורל אמרו ומגורל נחלתינו יגרע, ועל אשר בארץ כנען שעוד לא נתחלק לבתי אבות אמרו ומנחלת מטה אבותינו יגרע. ולפי שנשאו לבני דודיהן, לכן כתב בפרשת פנחס ואשריאל כו' ושמידע, כולם בוי"ו, שהם נשאו את בנות צלפחד, ובניהן היו להם חלק אביהם וחלק אמם.

ו

זה הדבר אשר צוה ד' לבנות צלפחד לטוב בעיניהן תהיינה לנשים. בפרק יש נוחלין ק"כ אמר ר"י אמר רב בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה כו' אלא מה אני מקיים אך למשפחת מטה אביהם כו' עצה טובה כו'. הנה הפשט דלמשפחות בית אביהן מחוייבים להיות אך מי שיבחרו מהם הוא ברשותן, אבל באמת מקרא אחר הביאן לדרוש הזה, דתניא שם דף ק"ט ע"ב בכולם נאמרה נתינה ובבת נאמרה העברה ללמדך שאין לך מעביר נחלה אלא בת שבנה ובעלה יורשים אותה ומעבירים נחלה משבט לשבט, וא"כ איך כתוב בבנות צלפחד והעברת נחלת אביהן להן, והלא לא הותרו להנשא לכל השבטים רק למטה אביהן, וע"כ דבנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים. ודו"ק.

ח

וכל בת יורשת נחלה ממטות בנ"י כו'. דוקא, אבל אם היא משבט לוי ויורשת נחלה ממטה אביה אין קפידא למי תנשא, שאף אם תנשא למשפחת אביה ג"כ מסבת נחלה דמטה לוי לאו בר נחלה בארץ, ומה שיורשת משבט אביה הלא אין להם רק ערי מגרש, שלא היו מעלים להם שכר הנמלטין, אולם חזר הכתוב שבת יורשת מבנ"י, היינו משאר השבטים לא תנשא אף לאחד משבט לוי שאין להם נחלה, לכן אמר ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר, ולא אמר לבנ"י, פירוש, שלא תנשא למטה לוי, כי איש בנחלתו ידבקו מטות בנ"י, הוא גם שבט לוי ידבק בנחלתו הוא המעשר אשר נתן לו לנחלה, וד' הוא נחלתו כמו שאמר בשופטים, לכן לא אמר בנחלת מטה אבותיו, כי אין זה נחלת הארץ אשר יזכה מאבותיו. ופשוט.

וכל בת יורשת נחלה כו'. בפרק יש נוחלין דריש דאין אם יורשת את בנה דכתב יורשת ולא מורשת. ועיין רשב"ם מה שנדחק בזה. והברור דצריך להיות הגירסא בת יורשת ואין אם יורשת, שמצד שהיא בת יורשת ולא מצד שהיא אם, שאינה יורשת בנה ובתה רק אביה ואמה, ודריש דהוי ליה למכתב וכל אשה יורשת נחלה ודייק בת. וכיו"ב נמצא ריש פרק בן סו"מ בן ולא אב, ובתמורה י"ח אם ולא ולד. ודו"ק.

יג

אלה המצות והמשפטים אשר צוה ד' ביד משה אל בני ישראל, הנה סוף בחוקותי כתיב אשר צוה ד' את משה אל בני ישראל בהר סיני, וכאן כתיב ביד משה. ופירושו עפ"י מה דאמרו רז"ל פ"ק דיומא משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה והא תניא קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו למעט את ישראל מכל דברות כו' לא קשיא כאן בסיני כאן באהמ"ע, א"כ בסיני הכל שמעו איך השם מדבר למשה משא"כ באהמ"ע לא שמע איש זולתי משה, לכן נאמר ביד משה, וכן בנחמיה ביד משה אשר ישבו בנ"י בסוכות כו', שכמו שהדבר הנתון בידו של אדם אין רואה זולתו כן הנבואה היתה מסורה רק למשה. ומה דכתיב אחר התוכחה אשר נתן ד' בינו ובין בנ"י ביד משה, שם קאי על ההלכות המסורות למשה מסיני ופלפולא דאורייתא אשר נמסרו למשה, כמו שאמרו נדרים ל"ח. עיי"ש ודו"ק. ועיין תו"כ שם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.