משביר בר/פרשת וזאת הברכה
|
< הקודם · הבא > |
פרשת וזאת הברכה במדרש ילקוט, וימת שם משה עבד ה', לא בגנותו וכו'. פירוש, דסלקא דעתך דמשום הכי יתארהו בתואר עבד, להורות שלא גילה לו הקב"ה כל מסטוריו כאב לבנו, אלא כאדון לעבד, כדאיתא במדרש כשישראל עושין רצונו של מקום נקראו בנים למקום, ומגלה להם הקב"ה כל מסטוריו. על זה קאמר שהרי מצינו בנביאים הראשונים שקראם עבדים אע"פ שגילה להם כל מסטוריו, שהרי כתיב כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים א"כ ה"נ לא בגנותו אלא בשבחו פי', שעדיין הוא עבד ה' אף אחרי מותו, וכדאיתא במדרש ילקוט לעיל מיני', עדיין הוא עומד ומשרת שם, דיליף שם שם מהא דכתיב ואנכי עמדתי שם וכו', והיינו דקאמר וימת שם עבד ה' פירוש דעדיין שם הוא עומד ומשרת (ואח"כ מצאתי באלשיך שפירש הפסוק כמוני, וקצת בענין אחר דהיינו אופן השירות).
והנה הוכחתי כן מקושית העולם, דמקשים למה לי על פי ה' גבי שמה דמת בנשיקה, תיפוק ליה שם משם מאהרן, כמו גבי מרים. ולפי הנ"ל אתי שפיר, והיינו דקאמר לא בגנותו אלא בשבחו כנ"ל, משום דכתיב על פי ה' להורות דצדיק יש לו נחת רוח כשנוטל הקב"ה בכבודו ובעצמו נשמתו, וקשה ל"ל וי"ל כנ"ל, וע"כ דשם שם אתי להורות דעדיין הוא עומד ומשרת. והיינו דכתיב עבד ה' גבי מיתתו, ולפענ"ד נכון הוא.
ואגב אפרש הש"ס (שבת קה:) כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו, עפ"י הש"ס דמסכת שבת דף פ"ח ויתיצבו בתחתית ההר כפה עליהן ההר כגיגית וכו', ופירש הרי"ף בשם המדרש תנחומא דנעשה ונשמע אמרו על תורה שבכתב, וכפיית ההר על תורה שבעל פה, ואיתא בקדושין דף ס"ו באותו שעה נזרקה מינות בו, דה"ל למימר תינח תורה שבכתב תורה שבעל פה מה תהא עליה אם ימותו החכמים.
והשתא אתי שפיר כל המתעצל בהספידו של חכם, והיינו משום ספרתו הכוזבת דמאי מהני לן הני רבנן, בהיותו בלתי מחשב תורה שבעל פה, אם כן ראוי עדיין לכפיית ההר כגיגית ולהיותו קבור שם בחיים, שהרי אלמלא לא קבלו ישראל תורה שבעל פה היו נקברים חיים, תחת ההר, וק"ל.
כתיב בקהלת סימן ז' ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה. יש לומר דהכי קאמר, ביום טובה פירוש ביום טוב היה בטוב פירוש בתורה, דאין טוב אלא תורה, וכדקי"ל בפסחים בפרק אלו דברים, חציו לה' וחציו לכם. ואע"ג דשמחה כתיב ביום טוב, דברי תורה גם כן משמחות, שנאמר פקודי השם ישרים משמחי לב. והראיה, ביום רעה ראה, דהיינו בשעת אבילות ר"ל ובט' באב אסור לעסוק בדברי תורה, כדקיימא לן באורח חיים סימן תקנ"ד וביורה דעה סימן שפ"ד, ע"ש.