מראי מקומות/תמיד/כה/ב

מראי מקומות תמיד כה ב

גמרא

שומרים בבית המקדש

בטעם השמירה כתב המפרש שילפינן לה מקרא כי מסברא הוה אמינא שאין צריך שמירה כי אין עניות במקום עשירות ואם יגנבו הכלים יקנו אחרים, וכ"כ הרא"ש שאינו משום חישוב גניבה אלא גזירת הכתוב. והוסיף עוד שהוא משום כבוד המקדש שלא יסיחו דעת ממנו לא ביום ולא בלילה. והרמב"ם בפיה"מ וביד (ביה"ב פ"ח ה"א) כתב שטעם השמירה משום כבוד וגדולה שאין דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים, והכס"מ הראה מקורו מספרי זוטא (פ' קרח) ובדרכו הלכו החינוך (מ' שפח) והרע"ב (כאן ובמדות פ"א מ"א).

ויל"ע דבפסוקים ובפרש"י (במדבר ג ה, יח א ואילך) משמע להדיא שהשמירה היתה שלא יכנסו לשם זרים, ומה הוצרכו המפרשים לטעמים אחרים לדין השמירה.

ואי הויא עבודה או לא. המנ"ח (שם) נקט שאינה עבודה ומותרת בכהנים בעלי מום. והאבני נזר (ח"ב סימן תמט) נקט שהיא עבודה, והוכיח כן מדברי הרמב"ם (שם ה"ו) שכתב שהכהנים השומרים בבית המוקד לא היו ישנים בבגדי כהונה אלא לובשים בגדי עצמם, ומשמע שקודם שישנו לבשו בגדי כהונה, וע"כ דהויא עבודה, עי"ש שהאריך בזה.

בית הניצוץ

במפרש כתב שלא שמע בו טעם למה נקרא כן. וברא"ש כתב שכמין אכסדרה היתה פתוחה מרוח אחת וניצוצי חמה מנצצין בה והיתה אורה מרובה ולכך נקראת בית הניצוץ. וע"ע באר שבע.

בית המוקד

נקרא כן על שם מדורה שהיתה דולקת בו, ובמפרש הביא דעת הר"ח שהיה כן כדי ליטול ממנה אש למזבח, ובשם רש"י פירש שהיו מתחממים שם הכהנים ההולכים יחפים על גבי רצפת העזרה, וכ"כ ברא"ש והוסיף שהיו הולכים בכתונת אחת.

היו עליות

בטעם השמירה במקום גבוה כתב המפרש דלשמירת כהנים צריך עליות כדנפקא לן בגמרא (כו:) מקרא דוילוו עליך, וכדרך שומרי עיר. ובראב"ד כתב בשם רבי שמואל החסיד והר"ר יצחק ב"ר שמואל שהיו עליות כדי שיוכלו לשבת שם אף שהיו מעל מקום קדוש בקדושת עזרה, כי גגות ועליות לא נתקדשו, והראב"ד האריך להקשות על דבריהם, והסיק שעשו עליות מפני שכך היו אותן מקומות עומדין, שאם לא היו עליות היה מקום צר ביותר ולא היה כל כך נוי לעזרה כמו עכשיו כשעשו עליות.

הרובים

מיהם הרובים ומה גילם. בגמ' (כז.) מבואר דלא מטו למעבד עבודה. והמפרש פירש כהנים שלא הגיעו לעשות עבודה, כגון פחותים מי"ג שנה. וכ"כ רבינו גרשום כהנים ילדים שלא הגיעו לפירקן, והרא"ש כתב אף הוא והרובים ילדים שלא הגיעו לעבודה. ובמשנה למלך (ביה"ב פ"ח ?) תמה איך הניחו מצות עשה זו לפחותים מבר מצוה. והסיק שהיו גדולים מי"ג ופחותים מבני עשרים, וכמ"ש הרמב"ם (כלי המקדש פ"ג?) שכהן מגיל י"ג ראוי לעבודה אלא שאין אחיו הכהנים מניחים לו לעבוד עד גיל עשרים. ובפסקי תוספות (תמיד סימן ו) כתב שכהן עד גיל עשרים אינו ראוי לעבודה, וביאר המשנה למלך שלמד כן מהמבואר בגמרא שהרובים לא מטו למעבד עבודה, ומאידך פשיטא שהיו בני מצוות אם נתנו בידם מצות שמירת המקדש, וע"כ דבין י"ג לכ' אינם ראויים לעבודה. ובשם הסמ"ג (עשין קסה) כתב שהם נערים שלא הגיעו לחינוך עבודה, ותמה המ"ל מהו חינוך עבודה זה. ובעיקר קושיית המ"ל יישב המנ"ח (מ' שפח אות ב) שהמצוה מוטלת על בית דין של ישראל או של כהנים, והם מקיימים המצוה בהעמדת שומרים כהנים ולוים, ואף בהעמדת קטנים מתקיימת השמירה. וכדמצינו באכילת קדשים שאף שהיא ממנין המצות עכ"ז מותר להאכילם לקטנים.

הטעם שהרובים שומרים שם. כתב המפרש שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור. ועוד שאותן שיכולים לעבוד אין אנו מניחים אותם לשמור. והרא"ש כתב שכיון שהיו עליות הניחו שם קטנים שהם זריזים לעלות בעליות, ולדבריו מבואר מה שבבית המוקד לא שמרו הרובים. ולדעת המפרש צ"ב מדוע בבית המוקד לא שמרו רובים, ובמ"ל הציע שהכהן בבית המוקד קיים מצות השמירה, וכך היה עכ"פ כהן אחד בר מצוה לקיום המצוה. אך דחה דבגמרא מבואר דילפינן מקרא לג' הכהנים השומרים, ואם בעינן בר מצוה דוקא, אף בבית אבטינס ובית הניצוץ לא היה להם להניח רובים לשמור. והרש"ש כתב שאף בבית המוקד שמרו רובים, ומה שהזכירה המשנה פרחי כהונה היינו הכהנים שיעבדו למחר, שנחלקו לזקנים ופרחי כהונה. אך הרע"ב והרמב"ם פירשו שפרחי כהונה הם היו השומרים בבית המוקד, ראה להלן (ד"ה לא היו).

והרע"ב הביא פירוש אחר, דרובין היינו המורים חיצים בקשת, מלשון 'רובה קשת'. ולפ"ז מבואר היטב מה שהיה כן רק בבית הניצוץ ובבית אבטינס שהיו עליות, ובעליה דרך השמירה היא בקשת שמורה בה למרחוק. ומקורו ברמב"ם בפיה"מ שכתב וז"ל: ונתבאר בגמרא שרובין הם הרובים ומורין בקשת הם הנקראים פרחי כהונה. ולהלן (כז. ד"ה התם דלא מטו) יבואר מקורו בגמרא. אלא שלפ"ז אין מקור בגמרא שהיו פחותים מי"ג, וצ"ב מה שעל דברי הרמב"ם ביד (פ"ח ה"ה) שהרובין היו שומרים שם, כתב הכס"מ דבגמרא מפרש דהיינו נערים שלא הגיעו לעשות עבודה.

בית המוקד כיפה

רבינו שמעיה (מדות פ"א מ"ח) פירש שככיפה היה עשוי, וכ"כ בפיהמ"ש להרמב"ם (כאן) היא ידועה שגגה דומה למקצת עגולה. ובדרכו הלך הרע"ב ופירש (שם ובתמיד) בנין של בית המוקד לא היה עליה אלא כיפה עשויה בארץ. והמפרש פירש שהיה בנוי על גבי כיפה [או לשכה] של אבנים, ועשו כן כדי ששמירת הכהנים אף בבית המוקד תהיה בגובה. והסמ"ג כתב שבבית המוקד התקיים דין 'וילוו עליך' על ידי שהיה כהן שומר בפנים ובן לוי בחוץ. ודבר זה תלוי במחלוקת הראשונים אם הלווים שמרו אף במקומות שמירת הכהנים. ויעויין להלן (כו:) 'שהכהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה'.

זקני בית אב

המפרש פירש דהיינו אתם שהיה להם לעבוד מחר, וכ"כ הרא"ש. והרע"ב כתב וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם. ובחידושי הגר"א (ד"ה לא) כתב שבבית המוקד ישנו הן כהני בית אב של יום מחר, והן כהני בית אב של אותו היום אחר שהקריבו אברים ופדרים בלילה.

כמה בתי אב היו בכל משמר. מבואר ברע"ב כאן שהיו בכל משמר שבעה בתי אב, וראה תפא"י פלוגתת ראשונים אם היו שבעה בתי אב או ששה בתי אב ובשבת שמש כל המשמר.

ישנים שם

המפרש כתב שהיו ישנים בתוך כניסת החומה ועלו לשם ברובדין, והרא"ש כתב שהיו ישנים על הרובדים, וכ"כ להלן (כו:) שהיו ישנים על כל הרובדין.

ומפתחות העזרה בידם

ובמדות מבואר שהיו מונחות בקרקע תחת הטבלא, כמובא במפרש כאן, ובחידושי הגר"א כתב דבידם היינו ברשותם. והמפרש כתב שכל מפתחות העזרה היו בידם, ומשמע שלא רק מפתחות השערים של בית המוקד לקודש ולחול.

פרחי כהונה

בגמרא (כז.) מבואר דהיינו שמטו למעבד עבודה. ובמפרש: בחורים שהגיעו לעבודה. וברא"ש: אותן שהגיעו לכלל עבודה. ויעויין רבינו גרשום שכתב בחורים שהביאו שתי שערות שראויין לעבודה. וראה לעיל (ד"ה הרובים) דברי הרמב"ם שמגיל י"ג ראויים לעבודה אלא שאין אחיהם הכהנים מניחים אותם לעבוד.

וטעם שנקראו פרחי כהונה, לדעת רבינו גרשום היינו שפרח בהם שתי שערות. והרע"ב כתב שהם בחורים שהתחיל שער זקנם לפרוח. ובתפא"י (יכין אות יא) פירש שפורחת בהן הנערות עדיין, דהיינו שעדיין אינם זקנים. ועוד פירש שכיון שאינם זקנים, כהנים זריזים הם ונראים בהלוכם ועסקם בעבודתם כפורחים.

כסתו

פירש הרא"ש דהוא מלשון כסת, שהיא הכר הקטן שמניח תחת מראשותיו כשהוא ישן. ועפ"ז כתב להלן (כו:) דאף שלאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש, אבל כרים וכסתות אורח ארעא. והמפרש גרס כסותו, והיינו בגדיהם.

בארץ

בטעם שלא ישנו ע"ג מטות כתב הרמב"ם (ביה"ב פ"ח ה"ו) שהוא כדרך כל שומרי חצרות המלכים לא שיישנו על המטות. ויעויין להלן בגמרא (כו:) דלאו אורח ארעא לעיולי מיטות לבית המקדש. אמנם בגמרא אמרו כן בטעם שלא ישנו זקני בית אב על המטות, ודו"ק.

לא היו ישנים

ברמב"ם (ביה"ב פ"ח ה"ו) מבואר שפרחי כהונה אלו הם היו השומרים, שאת דין המשנה לא היו ישנים בבגדי קדש כו', העתיק וכתב: לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה וכו', וכ"כ הרע"ב שהן היו השומרים. והרש"ש שם כתב שפשטא דמתניתין משמע שזקני ופרחי הן היו מעובדי עבודה, והשומרים היו הרובים. וראה לעיל (ד"ה הרובים). וממה שהעתיק הרמב"ם דין זה על השומרים וכתב שלא היו ישנים בבגדי קודש, דקדק האבני נזר (ח"ב סימן תמט) שהשמירה עבודה היא ולכן כשהיו ערים שמרו בבגדי כהונה, ודלא כהמנ"ח שכתב שלא מצינו שתהיה עבודה, ושהיא כשרה בבעלי מומים. ובחידושי הגר"א הקשה מדוע ישנו בבגדי קודש כיון שעדיין לא הגיע עת העבודה, וביאר דדין המשנה הוא על הכהנים של הבית אב שעבד ביום אתמול והקטירו אברים ופדרים בלילה, שאף הם פשטו בגדיהם. אבל הכהנים שהיו מזומנים לעבוד למחר לא לבשו עדיין בגדי כהונה.

מפרש

ד"ה בשלשה

ובגמ' נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור. בבאר שבע הקשה שסתר משנתו, שהרי ביאר קושיית הגמרא (כו.) מנא הני מילי, כלומר מנלן מן הפסוק דבעינן ג' שומרים. ומשמע להדיא שעצם דין השמירה לא בעי קרא. והרא"ש שם העמיד הקושיא על עצם דין השמירה, מה"מ דבעי שימור במקדש. וראה חק נתן.

שם. ואי גנבי כלי המקדש קנו אחרים. גם הרא"ש כתב ששימור זה אינו משום חישוב גניבה, דאין עניות במקום עשירות. וצ"ב מה בכך שאם יגנבו יקנו אחרים, וכי מחמת זה לא יעמידו שומרים. וכי גזבר הקדש לא ישמור על מעות הקדש כי אין ההקדש חסר כלום. ועוד שאם יגנבו כלי המקדש הרי יקשה עליהם לקיים עבודות המקדש באופנים מסויימים. ועוד יש להם לשמור שלא יטמאו את כלי המקדש או יטילו מום בכבשים וכיו"ב, וצ"ע.

שם. ועוד דהוא אמינא בחד שומר סגי. צ"ב איך יועיל שומר אחד לשמור מפני גנבים כשיש במקדש ריבוי שערים. ואולי כוונתו על ידי שישמור על מפתחות העזרה. או שכוונתו שאין לפרש שטעם השמירה אינו משום גניבה אלא מטעם אחר כגון מש"כ הרא"ש שהוא כבוד המקדש משום הסח הדעת, דאף לזה הו"א דבחד שומר סגי. וצ"ב.

ד"ה בית הניצוץ

ראה לעיל (ד"ה בית הניצוץ).

ד"ה היו עליות

וגזירת הכתוב היא. משמע שהגזירת הכתוב היא על שמירת הכהנים במקום גבוה, ומאידך הוסיף בהמשך דבריו והביא טעם לדבר: והכהנים היו שומרין אותן בעליות על מקום גבוה כדרך שומרי עיר. ולהלן (כו:) מקשינן בגמרא מנא הני מילי, וכתב המפרש: כלומר שהלוים בשמירתן אין שמירתם בגובה כמו לכהנים, ומשמע שמסברא יש לכהנים לשמור בגובה והקושיא רק מנין שהלוים אינם שומרים בגובה, ויעו"ש.

שם. ועשרים וארבעה שומרים בעשרים וארבעה מקומות. משמע שבכל מקום היה שומר אחד. והרמב"ם (ה"ד) כתב וארבע ועשרים עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד בארבעה ועשרים מקום. ומשמע שבכל מקום היתה עדה שומרת, היינו עשרה כהנים.

שם. בעשרים וארבעה מקומות נפקא לן בגמרא כו'. ומניינם נלמד מקרא דדברי הימים (א' כו יז-יח) כמבואר בגמרא (כז.), ובמנחת חינוך כתב דנראה דכל זה מן התורה, אף דמתורת משה לא למדנו, גמירי להו ובאו הנביאים ואסמכוה אקראי. וכתב שכך נראה מדברי הרמב"ם והחינוך שכל זה מדאורייתא.

שם. שיהו שומרים יום ולילה. ונתן טעם לדבר כדרך שומרי עיר שלא היו ישנים בין ביום ובין בלילה. וברמב"ם (ה"ב) כתב ושמירה זו מצות כל הלילה, והלכו אחריו החינוך והרע"ב. וכ"כ רבינו שמעיה (תמיד פ"א מ"א). והמשנה למלך כתב שדברי המפרש תמוהים בעיניו, וכן תמה על דבריו הבאר שבע וכתב שדבר זה לא היה ולא נברא, ודקדק כן גם מדברי הסמ"ג. ובמנחת חינוך (מ' שפח אות א) תמה על תמיהתם דאדרבה כיון שהשמירה אינה מפני פחד אלא מפני הכבוד, דאינו דומה פלטרין שיש לו שומרים לפלטרין שאין לו שומרים, אם כן פוק חזי שפלטרין של מלכים יש שומרים גם ביום. והסיק: וכעת איני יודע טעם לדברי הראשונים דסוברים דאינו רק בלילה, ואפשר מצאו באיזה ברייתא, וצ"ע. וראה להלן רא"ש ד"ה בשלשה.

שם. ואפילו היו אותן עליות בנויות מקצתן בעזרה כו'. צ"ב דאף אם היו בנויות כולן בעזרה היה אפשר לשבת שם מאותו הטעם. והראב"ד הביא דעת מי שאומר שהיו עליות מפני שתחתיהן של אלו עליות היו קדוש קדושת עזרה כו' ומשמע שהיו כולן בעזרה.

שם. יכולים כהנים לישב שם כשהיו עייפים. והראב"ד כתב שאין לחוש לכך, שבדבר שהצריך הכתוב לעשות בעזרה ואי אפשר לעשותו אלא בישיבה, מותר לעשותו בישיבה. ואף כאן הצריכה התורה שישמרו הכהנים במקום הקודש, כמבואר בספרי דילפינן לה מקרא ד'אתה ובניך אתך לפני אהל מועד' הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, ולכן אין לחוש לישיבה בעזרה.

ד"ה והרובין

ראה לעיל (ד"ה הרובים).

שם. כמו ויגדל הנער ומתרגמינן ורבא רביא. והרא"ש כתב, הרובים ילדים כדמתרגם (בראשית כא ח) ילד רביא. וצ"ב מדוע הביא המפרש ממרחק לחמו מקרא דשמואל (א' ב), ובפרט שהביא קרא ד'נער' תחת קרא ד'ילד'. ואולי בא לפרש ש'רביא' אינו תרגום של ילד אלא של גדילה, ולכן גם הוסיף להזכיר תרגום של 'ויגדל' שאף הוא תרגומו 'ורבא'.

ד"ה ובית גדול היה

תריץ הכיפה היתה שוה לקרקע עזרה כו'. לכאורה לפי זה מה שכתב בתחילת דבריו שעל ידי מעלות עולין מהלשכות שמה לבית המוקד, היינו דוקא בב' העזרות שבחול.

ד"ה מוקף רובדין

שמן הרובדין היו עולין ע"ג מטותיהן כו'. ראה לעיל (ד"ה ישנים).

ד"ה ומפתחות

הגביה את הטבלה מן הטבעות על ידי טבעת. הציור אינו מובן כ"כ, ומשמע שמתחת הטבלא היו טבעות שהעמידו הטבלא בגובה שאר אבני הרצפה, או שהיתה טבעת סביב הטבלא כעין סף שבתוכו היתה מונחת הטבלא.

רא"ש

ד"ה בשלשה

וגזירת הכתוב הוא. ולא פירש טעם גזה"כ, ומשמע שאינו משום כבוד כדעת הרמב"ם (ראה לעיל ד"ה שומרים) שהרי אחר כך הוסיף הרא"ש וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו. ומשמע שעד עתה לאו משום כבוד המקדש נחית לה.

שם. לא ביום ולא בלילה. ראה לעיל (ד"ה שם שיהו שומרים) אם היתה השמירה גם ביום, ומדברי הרא"ש אין ראיה, שאפשר כוונתו שכיון שאסור להסיח דעת ביום ובלילה, וביום אין הסח הדעת מחמת העבודה, לכך צריך שמירה בלילה כדי שלא יסיחו דעתם לא ביום ולא בלילה.

ד"ה בית הניצוץ

ראה לעיל (ד"ה בית הניצוץ).

ד"ה והרובים

ראה לעיל (ד"ה הרובים).

ד"ה מוקף

ועליהם היו ישנים. ראה לעיל (ד"ה ישנים).

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף