מראי מקומות/תמורה/ב/א
| עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י רש"ש |
וסופג את הארבעים[עריכה]
בספר דברי יחזקאל (שינאווא) (לשבועות, ד"ה וספרתם לכם וגו') דקדק דהול"ל סופג ל"ט (וכן דקדק על לשון הכתוב (דברים כה ג) ארבעים יכנו, הול"ל ל"ט). ועוד, מהו לשון סופג, הול"ל לוקה. ומתרץ שהעיקר הוא שישוב ויתחרט על עונו בלב נשבר ונדכה ותמיד יהיה החטא לנגד עיניו על שמרד בבוראו ית"ש, ופן ואולי יחשוב האדם שבזה שלקה מלקות סר עונו וחטאתו יכופר ואין לו לשוב ולהתחרט עוד, לכן רמזה התורה הקדושה ארבעים יכנו, אך הב"ד לא ילקו אותו רק ל"ט כדרשת חז"ל, וכשיתבונן האיש בזה דהא כתיב בתורה ארבעים והוא לא נלקה רק ל"ט, יבין וישכיל שלא יצא עדיין ידי חובתו, וכשיעמיק בזה הענין ימצא שעוד מוטל עליו להתחרט ולהתחנן לפני הבורא ית"ש שימחול עונו, ויהי' כל ימיו בתשובה, וחז"ל ג"כ דייקו בלשונם ושנו חכמים בלשון סופג את הארבעים, כלומר שואב את ארבעים [כך פירש הערוך], היינו שלא יהי' המלקות עליו למשא כאילו כפוהו בית דין להיות נלקה ל"ט מלקות, רק ברצון לבו ונפשו יקבל עליו להיות נלקה עוד על עונו, שישתוקק ויתאוה מקרב לבו ונפשו להיות נלקה ארבעים, כלומר יותר מל"ט מלקות, כדי שבזאת תתכפר עונו במה שילקו אותו בית דין, וסופג הוא מלשון ספוג ומשפך.