מראי מקומות/קינים/א

הבא > מעבר לתחתית הדף משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד נושאי כלים מפרשי הרמב"ם

מראי מקומות קינים א

משנה א

חטאת העוף נעשית למטה

למטה מחוט הסיקרא שהיה בחציו של גובה המזבח. וחלוקת מקום הדמים דרשו חז"ל בזבחים (נג.) מהכתוב "והיתה הרשת עד חצי המזבח", התורה נתנה מחיצה בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

בחטאת העוף כתיב "והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח", ובגמרא בזבחים (סד:) דרשו איזהו קיר שהשיריים שלו מתמצין ליסוד, הוי אומר זה קיר התחתון. ומבואר בגמרא שאין לפרש ששני דינים נאמרו בקרא, להזות מדם החטאת למעלה ולמצות את הנשאר אל היסוד, מדלא כתיב ימצה בפתח תחת היו"ד אלא ימצא בחיריק, שמשמעו שיימצה מאליו על ידי ההזאה, ואם כן מבואר בפסוק שההזאה נעשית בקיר התחתון, וממנו מתמצא הדם מאליו אל היסוד.

וחטאת בהמה למעלה

דכתיב בה "קרנות המזבח".

עולת העוף נעשית למעלה

בזבחים (סה.) למדו כן מדכתיב "ומלק את ראשו והקטיר", מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח. והוא הדין מיוצי הדם, דכתיב "והקטיר ונמצה דמו", וכי אחר שהקטיר הוא ממצה, אלא לומר לך מה הקטרה בראש מזבח אף מיצוי בראש מזבח.

ונחלקו תנאים אם נעשית בקרן דוקא, דמדכתיב 'והקטיר', ואי אפשר על גג המזבח במקום הקטרה דכתיב 'על קיר המזבח', לכך בעינן קיר הסמוך למקום הקטרה. או שנעשית בכל הקיר העליון, ואפילו הקיר שבין חצי המזבח ועד הסובב חשוב קיר מקום הקטרה כיון שס"ל שעושה מערכה על גבי סובב.

ועולת הבהמה למטה

דכתיב "על יסוד מזבח העולה", למדנו שדם העולה למטה במקום שיש יסוד.

ובזבחים (י:) דרשו עוד מדכתיב גבי חטאת בהמה (ויקרא ו יח) "הכהן המחטא אותה", אותה דמים למעלה ואין דמה של אחר למעלה.

אם שינה בזה ובזה פסול

היינו בדברים המעכבים, הזאה בחטאת העוף ומיצוי בעולת העוף [שאין בה הזאה]. אבל מליקה בשניהן, ומיצוי בחטאת העוף - אינן מעכבות.

ומקור הפסול דרשו בתורת כהנים (פ' צו פי"ג) מהכתוב "ואם האכל יאכל מבשר זב השלמים ביום השלישי... לא יחשב לו", ומתיבות 'לא יחשב לו' דרשו לניתנין למעלה שנתנן למטה ולהיפך.

החובה אחד חטאת ואחד עולה

המביאים שני בני תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת, בין בעשירות ובין בדלות: זב, זבה ונזיר טמא.

והמביאים כן רק בדלות: יולדת, טומאת מקדש וקדשיו, שמיעת קול אלה (שבועת העדות) וביטוי שפתים.

קביעת שם חטאת או עולה

קביעת שם חטאת או עולה נעשית באחד משני זמנים: א' בשעת לקיחת בעלים, ככתוב בקרבן יולדת (ויקרא יב ח) "ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת", או בעשיית כהן כדכתיב גבי זב "ועשה אותם הכהן אחד חטאת ואחד עולה". ואם לא קבעו הבעלים בשעת לקיחתם אינם יכולים לקבוע עד קביעתם בעת עשיית הכהן. ואם קבעו הבעלים בשעת לקיחתם, נקבעו, ואם שינה הכהן עשייתם - פסלם.

ובנדבות כולן עולות

שחטאת אינה באה נדבה, ושלמים ותודה אינם באים מן העוף.

נדבת 'פרידה'

ובגמרא בזבחים (סה.) דורשים מהפסוק "והקריבו" שיכול לנדוב גם פרידה אחת ואינו צריך לנדוב קן.

איזהו נדר... ואיזה נדבה

ביאר הרא"ש, שנדר הוא כדכתיב "ונדריה עליה", "לאסור איסר על נפשה", ונדבה הוא כדכתיב בתרומת המשכן "אשר ידבנו לבו" ושם כתוב "וזאת התרומה" שהנדבה היא בדבר עצמו. וכן "כל נדיב לב הביאו חח ונזם".

מה בין נדרים לנדבות

הרא"ש הביא קושיית ר"י מאורליינ"ש מדוע לא שנה התנא נפק"מ שנדר אינו בא ממעשר ונדבה באה ממעשר. [ואין לומר שבנודר שיביא תודה מן המעשר ולחמה מן החולין, מביאה מן המעשר, ואם כן יש נדר שבא ממעשר. שהרי כמו כן יש לומר גם בנפק"מ השנויה במשנה, שהרי מבואר במנחות (קט.) שיכול לנדור הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה. וכן אין לומר תנא ושייר, שהרי מבואר בגמרא בבבא קמא (סב:) שלשון 'אין בין' משמע דוקא ללא שיעור].

ויישב, שכיון שמשנתנו עוסקת בדיני קינים, לא שייך לומר שנדבה באה מן המעשר, שהרי אין מביאים עולות מדמי מעשר כדרשת הספרי (ראה קז) על הפסוק (דברים יד כו) "ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בקר ובצאן", שאין מביאים עולות דכתיב "ואכלת שם ושמחת" - אכילה שיש בה שמחה, יצאו עולות שאין בהם אכילה. [ואף במגילה (ח.) לא שנה התנא אלא הנפק"מ האמורה במשנתנו, שכן שם שנה המשנה רק אגב שאר ה'אין בין' המנויים שם, והעתיק התנא את לשון המשנה כאן שהיא העיקר].

· מעבר לתחילת הדף