מראי מקומות/סוגיות/חזקות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד נושאי כלים מפרשי הרמב"ם

מראי מקומות סוגיות חזקות

מראי מקומות "צורתא דשמעתתא" להערות והוספות: shm5845843@gmail.com

כל מיני החזקות יסודן אחד

יסוד דין חזקה דמעיקרא היינו שכל שנולד ספק אם נשתנה הדבר ממה שהיה מתחילה מעמידים הדבר על חזקתו הראשונה ונקטי' שנשאר כמות שהיה ולא נשתנה. וילפי' לה בחולין (דף י' ע"ב) מבית המנוגע עיי"ש. והנה מצינו עוד כמה וכמה ענייני חזקות בש"ס שלכאו' אין להם שום שייכות לחזקה דמעיקרא, כגון חזקה של סברא ובירור כחזקה אין אדם פורע תוך זמנו וחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וכיו"ב. וכן מצינו דין חזקת ג' פעמים (שבפשוטו היא הוכחה משום שהמקרה לא יתמיד). וכן דין הוחזק הדבר לפנינו כגון הוחזקה נידה בשכנותיה ובנה כרוך אחריה שע"ז אמרו סוקלין ושורפין על החזקות. וכן מצינו דין חזקת ממון. ובפשוטו אין כל שייכות בין חזקות אלו לחזקה דמעיקרא.

אבל במקומות רבים מאוד בדברי הראשונים והאחרונים מבואר שכל החזקות יסודן אחד וכולן בני חדא ביקתא נינהו. וזכינו שנתפרש הדבר להדיא בד' המבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב במקומות רבים מאוד שכל החזקות ילפי' מבית המנוגע, עי' בפ"ד מהל' אישות שכ' שחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ילפי' מבית המנוגע, ובפ"ב שם כ' שחזקה אין גומא בלא שער ילפי' מבית המנוגע, וכ"כ במקומות רבים. ובפ"א מאיסו"ב כתב שדין סוקלין על החזקות בהוחזק הדבר לפנינו כהוחזקה נידה בשכנותיה ילפי' מבית המנוגע, וכ"כ בפ"כ שם. וביותר הגדיל וכתב בפ"ג מהל' שקלים שגם דין הכרעת קרוב ילפי' מבית המנוגע והוי מדין חזקה "דחזקה מן הקרוב הם".

וכן נמצא כבר בספר יחוסי תנאים ואמוראים לא' הראשונים (ר"י ב"ר קלונימוס רבו של הרוקח - ערך חייא בר רב) שכתב שחזקת ג' פעמים ילפי' מבית המנוגע. וכן כתב שם בדין סוקלים על החזקות. וכן איתא בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' רמ"ה - אלף שט"ז) שכתב שדין סוקלין על החזקות ילפי' מבית המנוגע. והבית שמואל (אהע"ז סי' י"ט) הקשה להיפך דהרמב"ם כ' שדין סוקלין על החזקות ילפי' ממכה אביו והקשה הב"ש א"כ למה בעי' לקרא דבית המנוגע ולא ילפי' לדין חזקה מהתם. ומבואר ג"כ שנקט שהוי אותו דין. וע"ע בנודע ביהודה (יו"ד סי' נ"ה) שכ' שחזקת אורח בזמנו בא דווסתות ילפי' מבית המנוגע. ומלבד זאת מצינו בדברי הראשונים והאחרונים במקומות מרובים עד מאוד מקורות וראיות לדבר זה, ונבאר בקצרה המקורות העיקריים:

א. הרמב"ן במלחמות בכתובות (דף ט' מדפה"ר) יסד שחזקה דמעיקרא ל"מ להוציא ממון, וכתב וז"ל "והכי מוכחא שמעתתא בפ' המוכר פירות דלא אזלי' בממונא בתר חזקה ולא בתר רובא". והנה הסוגיא בפ' המוכר פירות איירי בגמל האוחר בין הגמלים שחזקה שזה הרגו, והיא חזקה של סברא ובירור, ולכאו' תמוה מה מייתי הרמב"ן מזה לחזקה דמעיקרא. ומבואר שנקט הרמב"ן שהוי אותו דין חזקה. (ועיי"ש עוד בסו"ד שהוכיח מחזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול, וכ"ה בחי' הרא"ה שם).

ב.בקידושין דף ס"ד ע"א איתא בגמ' שאמרי' מיגו נגד חזקה דמוחזק לן באדם שיש לו אחים (לענין יבום). והקשו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן הרי מיגו נגד חזקה הוי בעיא דלא איפשיטא בב"ב (דף ה' ע"ב). וכן הקשה המאירי בב"ב שם. ולכאו' תמוה שהרי ספק הגמ' בב"ב הוא בחזקה אין אדם פורע תוך זמנו שהיא חזקה של הוכחה ובירור, והחזקה דהוחזק לן באחים בפשוטו אינה הוכחה אלא שכך הוחזק הדבר לפנינו (והחת"ס בב"ב שם נקט שהיא חזקה דמעיקרא), ומה דימו הראשונים זו לזו. ומבואר בד' הראשונים שכל החזקות יסודן אחד.

ג. ויתירה מזו מצינו להרבה מגדולי האחרונים שכתבו שדין מיגו נגד חזקה דמעיקרא תלי בבעיית הגמ' דמיגו במקום חזקה אאפתו"ז: התומים (כללי מיגו אות ס"ד) כתב שמיגו ל"מ נגד חזקת הגוף משום שמיגו נגד חזקה הוי בעיא דלא איפשיטא. והנודע ביהודה (קמא אהע"ז סי' ע"ב בהג"ה בסוה"ס) השווה מיגו נגד חזקה דמעיקרא ונגד חזקת ממון לבעיית הגמ' במיגו נגד חזקה. וכן נקט התורת גיטין (גיטין דף ס"ד ע"א) במיגו נגד חזקת אשת איש. וכ"כ התומים (סי' מ"ו סקמ"ח) והמקנה (קידושין דף ס"ד ע"א) במיגו נגד חזקת כשרות. וכן נראה בד' הגר"ש איגר ז"ל בספר העיקרים (ח"א עמ' שי"ז). ומוכח מדבריהם שהוי אותו דין חזקה.

ד. הרמב"ן בספר הזכות בגיטין (דף פ"ו ע"ב) דן בענין החזקה ששטר נעשה בכשרות דמסתמא בהכשר נעשה, וכתב הרמב"ן שא"א להוציא ממון ע"פ חזקה זו "דהלא אין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש אחר חזקה". ובפשוטו כוונתו משום שרובא וחזקה רובא עדיף. והרי כללא דרובא וחזקה רובא עדיף נאמר בגמ' לענין חזקה דמעיקרא, והרמב"ן איירי בחזקה של הוכחה ובירור. ומבואר שנקט הרמב"ן שהוי אותו דין חזקה.

ה. . וביותר מבואר הדבר בדברי התומים (כללי מיגו אות ל"ה ואות צ') והנודע ביהודה (תניינא אהע"ז סי' י"ד) והקרבן נתנאל (פ"ק דכתובות סי' י"ח אות ל') והבית יעקב (כתובות ט' ב') והפמ"ג (כלל רובא וחזקה) שכתבו של"מ מיגו נגד רוב, משום שאפי' נגד חזקה הוי בעיא דלא איפשיטא ורובא וחזקה רובא עדיף. והט"ז (חו"מ סו"ס צ"ד) הוכיח שקול מהני להכחיש חזקה של סברא משום שמצינו שקול מכחיש רוב וא"כ כ"ש חזקה כיון שרובא עדיף מחזקה. הרי שהעתיקו רבותינו כללא דרובא וחזקה רובא עדיף גם לחזקה של סברא ובירור ונקטו שהוא אותו דין חזקה.

ו. בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' קל"ד) נקט שמיגו ל"מ נגד חזקה מה שתחת יד אדם שלו, והקשה הרשב"א הרי מיגו נגד חזקה אאפתו"ז הוי בעיא דלא איפשיטא, ותי' הרשב"א שאין כל החזקות שוות וזו חזקה אלימתא היא. וכ"כ הש"ך והגר"א בכללי מיגו. והנה בדין חזקה משתחי"א שלו כבר מבואר בדברי הרשב"א גופיה בכמה מקומות שאינה חזקה של הוכחה ובירור אלא דינא הוא להחזיק כל דבר בחזקת מי שהוא תחת ידו (עי' ברשב"א ב"ב דף ד' ע"א שאפי' ידענו שבא החפץ לידו מאיליו, כגון כותל שבין חצירות שנפל מאליו, יש לו חזקה משתחי"א שלו. ובכתובות דף ט"ז ע"ב השווה הרשב"א חזקה זו לחזקת ממון דתקפו כהן). ומ"מ דן הרשב"א להשוותה לחזקה אאפתו"ז שהיא חזקה של סברא. ומבואר שכל החזקות יסודן אחד.

וע"ע בנתיה"מ (סי' מ"ו סקכ"ו בתו"ד) שהשווה חזקה משתחי"א שלו להא דהוחזק לן באדם שיש לו אחין דקידושין דף ס"ד ע"ב.

ז. המהרי"ק (שורש ע"ב) הקשה בהא דמצינו שמוציאין ממון ע"פ חזקה של סברא, כגון חזקה אאפתו"ז וחזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול וכהנה רבות, ומאי שנא מחזקה דמעיקרא של"מ להוציא ממון. וכתב ע"ז וז"ל והטעם נכון למבין כי אין לומר אוקי ממונא בחזקת מריה אלא כנגד חזקה דאתיא ממילא כגון חזקת הגוף אבל היכא שהחזקה באה מחמת טעם כו' פשיטא שאין חזקת ממון עומדת כנגדו שהרי בהיות החזקה ההיא אמיתית אין חזקת ממון כלום, עכ"ל.

והנה בקושייתו ודאי נקט שכל החזקות שוות, ובתירוצו יתכן לומר שזה גופא תי' שכיון שחזקת בירור היא חזקה הבאה מחמת טעם הוי דין חזקה אחר לגמרי, אך לכאו' יותר משמעות דבריו שנתן חילוק מסוים בין החזקות ולא בא לשנות כל עיקר הגדר ולומר שהוא דין אחר לגמרי, אלא רק שבין מיני החזקות יש חילוק בין חזקה הבאה מחמת טעם לחזקה הבאה ממילא.

ח. וכן בדין מוחזק וחזקת ממון מבואר במקומות רבים מאוד בראשונים ובאחרונים שחזקת ממון היא חזקה המכרעת שהממון שלו והוי אותו דין של חזקה דמעיקרא באיסורין, ובשו"ת מהרי"ק (שם) השווה להדיא חזקת ממון לחזקה דילפי' מבית המנוגע, וכ"כ בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' ס"ז) וז"ל והוא כעין חזקה דילפי' מבית המנוגע דמוקמי' כל דבר בחזקת שהוא.

וכן מבואר בכל דוכתי בראשונים ובאחרונים שחזקת ממון הוא אותו דין של חזקה דמעיקרא באיסורין: התוס' בב"ק (דף כ"ז ע"ב) כתבו שהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום "סמוך מיעוטא לחזקה" וכ"כ התורא"ש בשטמ"ק בב"ב (דף צ"ב ע"ב). והרמב"ן והר"ן בכתובות (דף כ"ב ע"א) כתבו שהטעם שחזקה דמעיקרא ל"מ להוציא ממון הוא משום שיש חזקה אחרת שהיא חזקת ממון נגדה "ואוקי חזקה להדי חזקה" וכ"כ התורא"ש בדף ל"ו ע"ב שם. הקצוה"ח (סי' ר"פ ובשמעתתא ש"ד פכ"ד) הקשה למה אין הולכין בממון אחר הרוב הרי רובא וחזקה רובא עדיף, והיינו שמוחזק הוי מדין חזקה. וכבר הקשה כן בתרומת הדשן (סי' שמ"ט).

והתורי"ד (קידושין דף ע"ט ע"ב) כתב שחזקת ממון מצטרפת עם חזקה דמעיקרא לעשות תרתי לריעותא, וכ"כ הקצוה"ח (סי' ל"ד סק"ה) וכ"כ רבים מגדולי האחרונים (בחי' מהרי"ט כתובות דף ע"ה ע"ב, מחנה אפרים הל' אישות סי' ג', המקנה קידושין דף ע"ט ע"ב, בשער משפט סי' רצ"ה סק"ב). ועוד במקומות רבים.

ט. הרשב"א בב"ב (דף צ"ג ע"א) הביא בשם הראב"ד שהקשה בהא דאמרו שם גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו, ודעת ר' אחא שמוציאין ממון ע"פ חזקה זו, והקשה הראב"ד היאך מוציאין ממון מבעל הגמל ע"פ חזקה, הרי אית ליה חזקה דממונא "ומאי אולמיה האי מהאי". והיינו דנגד חזקת גמל האוחר המחייבת יש הכרעת חזקת ממון לפטור.

והנה מד' הרשב"א מוכח שחזקת ממון יש לה תורת חזקה המכרעת, אך אכתי יש לתמוה הרי הוי דין חזקה אחר לגמרי מחזקת גמל האוחר בין הגמלים שהיא חזקה של הוכחה וסברא, ומהו שכתב הראב"ד "דמאי אולמיה האי מהאי". ומוכח מד' הראב"ד שגם חזקת בירור אינה מדין הוכחה אלא מדין חזקה והוא אותו דין כמו חזקת ממון וככל החזקות.

· מעבר לתחילת הדף