מראי מקומות/סוגיות/איסור מזיק

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד נושאי כלים מפרשי הרמב"ם

מראי מקומות סוגיות איסור מזיק

מראי מקומות "צורתא דשמעתתא" להערות והוספות: shm5845843@gmail.com

איסור מזיק

הדין פשוט שאסור לאדם להזיק את חבירו, וכן אמרו בב"ב (כ"ב ב') שאפי' גרמא בנזקין אסור. וכן הדין פשוט שאף בנזקי ממונו יש חיוב על האדם לשמור ממונו שלא יזיק, וכדתנן בריש ב"ק הצד השוה בהן "ששמירתן עליך". ועמדו רבותינו שלא מצינו בתורה מקור מפורש לאיסור זה, וצריך לברר מה המקור לאיסור מזיק ומה המקור לחיוב שמירת ממונו שלא יזיק.

מקורות שהאיסור משום ואהבת או השבת אבידה

היד רמ"ה בב"ב (כ"ו א') כתב וז"ל דאסיר למגרם מידי דאתי מיניה היזקא לאינשי, אי משום לפני עור לא תתן מכשול ואי משום ואהבת לרעך כמוך. ונראה מדבריו שאיסור מזיק הוא משום לפני ער ומשום ואהבת לרעך. וכ"כ המהרש"ל בים של שלמה (ב"ק פ"י סי' כ"ג) וז"ל ואפי' כל דיני דגרמא בנזקין דפטורין מן התורה, מ"מ אסורין מן התורה משום ואהבת לרעך כמוך.

וכן מצינו בחי' המיוחסים לריטב"א בגיטין (נ"ג ב') דהנה רש"י שם (ד"ה מטמא) כתב שהיזק שאינו ניכר אינו אסור אלא מדרבנן, ומדאו' אין אסור אלא היזק ניכר. ובחי' המיוחסים לריטב"א הקשה עליו דודאי אסור לעשות היזק שאינו ניכר דכתיב ואהבת לרעך כמוך, וכתיב לא תשנא את אחיך, וכתיב וחי אחיך עימך, ואפי' הונאת דברים אסור להונות את חבירו, עכ"ד.

וידוע מש"כ הקהלות יעקב (ריש ב"ק) שהאיסור להזיק הוא משום השבת אבידה, שכיון שחייבתו תורה להציל ממון חבירו כ"ש שנכלל בזה שלא יהא לחבירו היזק מחמתו. וכבר כ"כ המנחת חינוך (קומץ המנחה מ' י"א) והרש"ש (כתובות י"ח ב') והחלקת יואב (חו"מ סי' כ').

אך כבר עמדו שהדבר קשה טובא לומר שכל האיסור להזיק הוא משום מצוות ואהבת לרעך או משום השבת אבידה, שהרי מצינו כמה אופנים שאין מוטל על האדם חיוב השבת אבידה כגון זקן ואינה לפי כבודו, ואטו בכה"ג מותר להזיק. וכן מצוות ואהבת לרעך אינו מחויב באופן שההפסד שלו גדול מהפסד חבירו, ואטו מותר להזיק בכה"ג. עוד הקשו בהא דזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל (ב"ק י"ז ב') שדנו לחייב השובר משום מזיק, והרי איסור השבת אבידה ליכא בכה"ג כיון שבלא"ה ישבר. והב"ח (חו"מ סי' ל"ד י"ב) כ' בשם המרדכי שהמזיק את חבירו נפסל לעדות, ואטו משום ואהבת נפסלים לעדות.

ולכאו' כל ד' הרמ"ה והריטב"א והמהרש"ל הוא רק בגרמא ובהיזק שאינו ניכר שאין להם תורת מזיק לגמרי שהרי אין חיוב תשלומים, ונקטו הראשונים שאין בזה איסור ככל איסור מזיק אלא שמ"מ אסור משום ואהבת לרעך. אבל בכל מזיק ודאי יש איסור גמור מצד עצמו ואסור אף בכל גווני דלעיל. וכן מבואר בד' רש"י בגיטין שנקט שאיסור מזיק הוא רק בהיזק ניכר, ואם האיסור משום ואהבת אין מקום לחלק בין היזק ניכר לשאינו ניכר.

מקורות שהאיסור משום לא תגזול

וידוע מש"כ רבינו יונה בפי' לאבות (פ"א מ"א) וז"ל שהתורה בפירושה ניתנה שאם לא כן אי אפשר למדע ביה שהרי כתוב לא תגזול וכל נזיקין בכלל אותו הלאו והן הן התורה שהיה קבלת משה בסיני אף על פי שלא נכתבו, עכ"ל. ומבואר שנזיקין הן בכלל איסור לא תגזול. וכן מבואר בתוס' הרא"ש בגיטין (נ"ג ב') גבי היזק שאינו ניכר וז"ל פירש"י דקרי ליה דרבנן משום דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ואין כאן איסור גזילה עכ"ל, ומבואר שאיסור מזיק משום גזילה. וכן מבואר בחי' הר"ן בסנהדרין (נ"ח ב') וז"ל כותי שהכה את ישראל חייב מיתה. משמע דמדין גזל מייתינן לה דמה לי חבל בגופיה מה לי חבל בממונו עכ"ל. ומבואר שגם חבל בממונו הוא משום גזל.

ומצינו עוד בד' המאירי בב"ק (קי"ט א') שכתב וז"ל נמצאו הגזילות שלש, גזילה, וחמס, וגרמה, וכולן בכלל גזילה לענין עונש ולענין השבה ותשובה, עכ"ל. ומבואר שאיסור גרמא בנזיקין משום גזילה. אמנם משמע בדבריו שדווקא בגרמא הוצרך גזילה אבל מזיק בידים אסור בלא"ה באיסור אחר.

אבל בכמה ראשונים מוכח שהמזיק אינו עובר בלא תגזול, דהנה כתב הרמב"ם (פ"י ממלכים ה"ו) גוי שהכה ישראל אפי' חבל בו אע"פ שהוא חייב מיתה אינו נהרג. ופי' הרדב"ז שם משום שאין נהרגין אלא על שבע מצוות. ומוכח א"כ שהחובל אין עובר בלא תגזול שהוא מז' מצוות. והרמב"ן עה"ת בפר' וישלח פליג וכתב שבן נח נהרג אם הזיק משום שנצטוו על הדינים ונזיקין הם בכלל דינים, ומ"מ מבואר בדבריו ג"כ שאין איסור משום לא תגזול אלא משום שנצטוו על הדינים.

ועוד יש להוכיח דהנה קיי"ל שאסור להזיק ע"מ לשלם, ומצינו בראשונים כמה טעמים בדבר: ברש"י בב"ב (כ' ב' ד"ה ואם) מבואר שהאיסור הוא שמא לא יהא לו מה לשלם. והרמב"ן בסוף קונטרס דינא דגרמי כתב שהטעם משום שאינו רוצה להתעצם עימו בבי"ד, וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' ד') דא"ל לא בעינא דאיקום בהדך בדינא ודיינא. וכ"כ האור זרוע (ב"ק כ"ג ב') והמרדכי (ב"ב סי' תקכ"א). והמבי"ט בקרית ספר (פ"ה מנזקי ממון) כתב שהאיסור להזיק ע"מ לשלם הוא מדרבנן. ואם איסור מזיק הוא משום לא תגזול הרי הדין פשוט שאסור מדאו' לגזול ע"מ לשלם כדילפי' בב"מ ס"א ב'. (ובאמת כ"כ הפרישה חו"מ סי' שע"ח ובסמ"ע שם שהאיסור להזיק ע"מ לשלם הוא דומיא דגזילה). ולכאו' מד' הראשונים מוכח שבמזיק אין איסור גזל אלא איסור בפנ"ע, ואינו נאסר אא"כ יש איזה נזק והפסד לחבירו.

וגם בד' הראשונים שנקטו שהוא איסור גזל, לכאו' הוא דווקא באדם המזיק בידים, אבל נזקי ממונו לכאו' אי"ז בכלל לא תגזול כיון שאי"ז מעשה דידיה, וא"כ עדיין צ"ב מה המקור לחיוב שמירת ממונו שלא יזיק.

מקורות שהאיסור נלמד מפרשת נזיקין

וידוע מש"כ הברכת שמואל (ב"ק ס"ב) בשם הגר"ח ז"ל שאיסור מזיק נלמד מפרשת נזיקין גופא, דבפרשת נזיקין מבואר שאסור להזיק לחבירו. [ובדבריו משמע שאפשר שהוא נלמד ממש"כ בקרא ולא ישמרנו בעליו דחזינן שבעצם מחויב לשמור, ואפשר שנלמד מהא דחייבה תורה בתשלומין וע"כ שיש חיוב לשמור].

וכדבריו נמצא להדיא בפי' רבינו חננאל בב"ק (ט"ו א') וז"ל שלא הזהירה התורה לשמור אלא המועד שנאמר בו ולא ישמרנו בעליו עכ"ל, ומפורש בדבריו שקרא דולא ישמרנו הוי אזהרה לשמור שורו. וכן משמע בד' הר"י מיגאש שנדפס בריש ב"ק וז"ל ושמירתן עליך כדכתיב בשור ולא ישמרנו ובבור ולא יכסנו, עכ"ל.

וכן איתא בשטמ"ק בריש ב"ק בשם מהר"י כ"ץ, דהנה התוס' הקשו שבמתני' ריש ב"ק מבואר שעונשין ממון מן הדין, ובמכילתא אמרו בהא דכתיב כי יפתח אי בור או כי יכרה, אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כ"ש אלא שאין עונשין מן הדין. וכתב השטמ"ק בשם מהר"י כ"ץ ליישב וז"ל דהמכילתא לא אתא לאשמועינן בחיוב ממון אלא באיסור תקלה, דאין עונשין מן הדין בדיני שמים, עיי"ש. ומבואר בדבריו שמהקרא דכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ילפי' שיש איסור לעשות בור ברה"ר, וע"ז באה קושיית המכילתא דאם יש איסור בפתיחה כ"ש דיש איסור בכריה, אלא שאין עונשין מן הדין. ועכ"פ מבואר שהאיסור נלמד מפרשת נזיקין.

וכן איתא להדיא בד' הלבוש (חו"מ סי' שע"ח) וז"ל מדחייבה התורה בכמה מקומות את האדם המזיק ממון חבירו לשלם כמו שחייבה בגוזל וגונב ממון חבירו לשלם, כדכתיב מכה בהמה ישלמנה וכן בשאר נזקין שמזיק חבירו, שמע מינה כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו, אלא דבגונב וגוזל החמירה לעבור עליו גם בלאו להלקותו, עכ"ל. ומבואר להדיא שאינו עובר בלא תגזול אלא הוי איסור חדש מפרשת נזיקין. ובסי' שפ"ט כתב וז"ל כתיב כי יגח שור את איש וגו' חייב לשלם, שמע מינה כשם שאסור לאדם שיזיק את חבירו ואם הזיק חייב לשלם כמו שכתבנו למעלה כן צריך לשמור ממונו שלא יזיק, עכ"ל. וגם הפרישה סי' שע"ח כתב שאיסור מזיק נלמד מפרשת נזיקין, אלא שכתב שהאיסור להזיק ע"מ לשלם אינו מפרשת נזיקין ולזה בעי' איסור לא תגזול.

וכן נראה להדיא בד' הרמב"ן בפר' וישלח, דהנה הרמב"ן שם כתב וז"ל על דעתי הדינין שמנו לבני נח בז' מצוות כו' צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל, ונהרג עליהן אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או שהדליק גדישו וחבל בו, עכ"ל. ומשמע להדיא שהא דבני נח נצטוו באיסור נזיקין הוא משום שנצטוו בדיני פרשת נזיקין כדיני ישראל.

בד' התוס' שאיסור מזיק הוי מסברא

ודבר חדש מצינו בתוס' בזבחים (ס"ו א') דהנה בגמ' שם פירשו בהא דכתיב בחטאת העוף ושיסע אותו בכנפיו "לא יבדיל", אין צריך להבדיל. ופריך אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו ה"נ דאי"צ לכסות. וכ' התוס' (ד"ה אלא) דבכל לאוין שבתורה לא קשיא ליה, דלמאי כתביה אם לא לאיסור. אבל בחטאת העוף מסברא ידעי' שצריך להבדיל וכי כתיב לא יבדיל אי"צ להבדיל קאמר, "וגבי בור נמי מסברא הו"א דצריך לכסותו" וכי כתיב ולא יכסנו אי"צ לכסות קאמר. וכ"כ השטמ"ק שם. ומבואר להדיא שמסברא ידעי' חיוב לכסות בור ולישמר מנזיקין. (ואמנם יש לדחוק שכוונתם שמסברא ידעי' מאחר שחייבה תורה בתשלומין אך פשטות דבריהם שהוי סברא גמורה).

· מעבר לתחילת הדף