מראי מקומות/יורה דעה/רעד

מראי מקומות יורה דעה רעד

אם צריך להוציא בפיו שכותב האזכרות לשמן

הב"י בסעיף א, ובאו"ח בסי' לב,יט, והעלה שצריך, והב"י כאן הביא מהמרדכי דהביא ראיה מהא דהיה צריך לכתוב ה' ונתכוין לכתוב יהודה ולא הטיל בה ד' דאמרי' דזה אינו מיקרי כוונה לשם ה', ודחה הב"י דאינה ראיה כלל כיון דלא נתכוין לכתוב ה' אלא יהודה, ע"כ, ואיכא למידק דאדרבה משם ראיה איפכא מדהוצרך התנא למצוא גוונא כ"כ רחוקה כדי להביא עליה את המחלוקת כיצד מקדשים את ה' כשנכתב שלא בכוונה, הלא אם צריך לומר בפיו א"כ הו"ל לתנא להעמיד כפשוטו בגוונא שלא הוציא בפיו, ואמנם לפי טענה זו א"כ יש להוכיח נמי דאין צריך לכוין על האזכרות דא"כ הו"ל לתנא למימר כגון שלא כיון, וא"כ קשה מהא דאמרי' בגיטין נד:, אזכרות שבס"ת לא כתבתים לשמן דאם אין צריך כוונה להדיא א"כ למה פסול, דליכא למימר דאיירי בנתכוין לכתוב יהודה דזה לא יארע אלא במקרה ואי אפשר שיקרה כן בכל האזכרות שבס"ת, ומ"מ אפשר דהכוונה שם שכתבן לשם אלוהות ולא כיון דוקא להקב"ה אלא לכל אלוהות שתיהיה או ע"ז או הקב"ה, ועוד אפשר דהתם איירי שלא נתן לבו כלל למה שכותב אלא העתיק מספר לספר וחשב דברים אחרים, ותנא דנתכוין לכתוב יהודה לא נקט כה"ג דזה מקרה רחוק שיעשה כן סופר כיון דסתם ישראל מכוין בלבו בסתם להקב"ה ומכוין למה שכותב, ולפי כל זה לא יהיה צריך לכוין על האזכרות כלל אלא רק צריך שכשיכתוב שם ה' יהיה כוונתו לה' ולא לתיבה אחרת, וצ"ע.

היה צריך לכתוב תיבה שאינה אזכרה ונתכוין לכתוב תיבה אחרת וכתב בטעות את התיבה שהיה צריך לכתוב

הטוש"ע בסעיף א, הביאו שצריך לכתוב לשם ס"ת, ויש להעיר דבנידון הנ"ל נראה דחשיב שפיר לשמה אם נתכוין לשם ס"ת, וכדמוכח מהא דתניא בשבת קד:, כה"ג על גוונא שצריך לכתוב את ה' ופליגי תנאי גבי אם כותב שוב על הכתב אם כתב על גבי כתב חשיב כתב או לא, ומדהוצרכו לחלוק דוקא על שם ה', מכלל דכה"ג בשאר תיבות שפיר דמי, וליכא למימר דטעמא דרבנן דהתם דאמרו שאינו מהני לכתוב שוב היינו דוקא בשם ה' ועל כן הוצרכו לחלוק דוקא בשם ה', דהא מוקמינן התם לפלוגתייהו אם כתב על גבי כתב הוי כתב או לא, א"כ פליגי אף בשאר דוכתי.

עובי הכתב

הטוש"ע בסעיף ג, הביאו את דין הכתב, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה פרשו (נז.), וכן בד"ה גרסי' (סא.), כתב דצריך שיהא כתב בריא, ע"כ, כלומר ולא דק מאוד.

צריך בס"ת שתהא כל אות מוקפת גויל

כ"כ הטוש"ע בסעיף ד, וכן הביא הב"י מהרשב"א, ויש להעיר דכ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ובטרם, וכ"כ האשכול בהל' ס"ת ד"ה ואם (סג.), וכתב שם דס"ת שאין גויל מקיף אותיותיו פסול.

הטעם דמהני לשאול תינוק דלא חכים

כתב הטור בסעיף ו, דבכל אות שיש בה ספק מייתינן תינוק דלא חכים ולא טיפש, אם יכול לקרותה כשר, ע"כ, ויש לדון אם דינא דינוקא, הוא גילוי מילתא בעלמא או שהוא כעין חלות שע"י דבריו נכשר הס"ת, דהיינו שאם יש ספק מסויים של אות בב' ס"ת בב' ערים, ויהיו הספיקות ממש תואמים, וכאן שאלו לינוקא וידע לקרוא, וכאן שאלו לינוקא ולא ידע כיון דאין כל התינוקות שוים, דאם הוא גילוי מילתא בעלמא נמצא ששניהם כשרים או שניהם פסולים, וצריך בדיקה נוספת, אולם אם זה חלות דהיינו דטעמא דמילתא דע"י קריאת התינוק מוגדר הס"ת כראוי לקרוא בו וממילא כשר, א"כ הס"ת שידע הינוקא לקרוא בו כשר והשני פסול, ונפק"מ גם אם יש לפנינו ב' תינוקים ששניהם לא חכמים ולא טיפשים ואחד חכם יותר מחבירו, דאם זה חלות א"כ עדיף לשאול את החכם, ומאידך אם זה גילוי מילתא בעלמא א"כ אדרבה נחמיר ונשאל את הפחות חכם כדי לא להיכנס לחשש ס"ת פסול, ומסתבר שזה גילוי מילתא בעלמא, וצ"ע.

כיצד עושים ג' תגין

הב"י בסעיף ו, ציין למה שכתב בסי' לו, ועי' במה שהוספתי שם.

אם תגין מעכבין בס"ת

הטור והב"י בסעיף ו, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וששאלתם (נז:), כתב דאינו מעכב, וכ"כ בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' שלא, והמנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ובטרם, הביא מתשובת הגאונים דאינו מעכב, וחלק על זה המנהיג וכתב דהוא מעכב.

ס"ת שיש בו ניקוד האם הוא כשר

הב"י בסעיף ז, הביא מהראשונים דהוא פסול, ויש להעיר דהאשכול בהל' קריאת התורה ד"ה רבה (סט:), הביא מרב האי בשם מסכת סופרים (לפי גירסתו), שהוא פסול ואם קראו בו מוציאין אחר וחוזרים ומברכים וקוראים ואפי' גרר הניקוד ומחקו פסול, ע"כ.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף