מראי מקומות/יומא/מא/ב
מראי מקומות יומא מא ב
קשר לשון של זהורית[עריכה]
הקשו האחרונים כיצד קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והלא כיון שאינו עתיד לפתוח קשר זה, אם כן ייאסר הדבר משום מלאכת קושר.
וכל הקושיה לדעת רש"י והרא"ש כפי שפסק הרמ"א (או"ח סימן שיז ס"א) שקשר של קיימא אפילו אם הוא של הדיוט אסור מדאורייתא. אמנם דעת הרי"ף והרמב"ם כפי שפסק השו"ע (שם) שרק קשר אומן לעולם אסור מדאורייתא ואילו קשר הדיוט אפילו אם הוא לעולם אינו אסור מדאורייתא, ולשיטתם לא קשה.
בספר טל תורה (סז:) ומקדש דוד (עבודת יוה"כ) יישבו שקשר זה היה קשר עניבה המותר בשבת מדאורייתא. אמנם לשון חז"ל קושרין (שבת פו. ; לקמן סז.) משמע שהיה זה קשר ממש ולא עניבה. וכן לדעת רבי יהודה הסובר (שבת קיג.) שעניבה קשירה מעליא היא אכתי קשה כיצד קשרו ביום כיפור.
בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סימן ה אות לה) יישב על פי מש"כ המגן אברהם (שם סק"כ) שקשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם, אע"פ שתחילת עשייתו לא היתה על מנת להניחו שם, אעפ"כ אסור. ויש לדון אם היינו רק באופן שנמלך ורוצה להשאירו לעולם או אף באופן שמשאירו שם רק מחמת עצלות או שאין לו צורך להסירו. ואם ננקוט שבכה"ג שמשאירו שם מחמת עצלות אינו אסור אע"פ שבפועל נשאר הקשר כיון שהקשר לא נצרך אלא לשעה, ממילא אף כאן אין הקשר נצרך אלא לשעה ע"מ שלא יחליפו בין השערים או עד שיהפוך החוט ללבן, ואף שאח"כ נשאר הקשר אין זה אלא מחמת עצלות ואין חייבים עליו בכך.