מראי מקומות/יומא/כב/א
מראי מקומות יומא כב א
ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש[עריכה]
וכתב בתוספות ישנים: ותימה כיון דעבודה היא כדאמרי' בגמרא א"כ איך רצין והאמרינן בירושלמי דברכות גבי תפלה מי שעומד ומתפלל צריך להשוות רגליו תרין אמורין ר' סימון ורבי לוי חד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים מאן דאמר ככהנים שהיו מהלכין עקב בצד גודל דכתיב (שמות כ) לא תעלה במעלות על מזבחי פי' כיון שבשעת הילוך מיישרין רגליהן כל שכן בשעת תפלה מעומד. ואין נראה לומר דרצין עקב בצד גודל קאמר ושמא כיון שלא [היו] עדיין עסוקין בעבודה כמו בהולכת אברים לכבש יכולין לרוץ. אי נמי רצין עקב בצד גודל שלא להראות כמו עושה כן אלא כי כן צריך לו לילך בשעת עבודה כדפי'. עכ"ל.
ומה שהביא בשם הירושלמי שהיו כהנים מהלכין עקב בצד גודל, כ"ה במכילתא (סוף פרשת יתרו על הפסוק הנ"ל), והובא בסמ"ג (ל"ת רצא) ובספר יראים (סימן שיא (שכז)), שלא יפסיע פסיעה גסה אלא עקב בצד גודל. ועי' סמ"ג (שם) שהוקשה לו ג"כ קושיית התוס' ישנים כאן, ולכן פירש שלא אסר אלא הרחבת פסיעות, ועקב בצד גודל לאו דוקא. וכ"כ בספר יראים (שם). ועי' עוד בתוספות הרא"ש מה שכתב לתרץ.