מראה עינים השלם/מגילה/יב/א
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מראה עינים השלם
מעבר לתחילת הדף
גמרא וכי כורש משיח הוה כו'. ודברי הרשב"א בע"י.
שאלו תלמידיו את רשב"י כו'.
- נ"ב קול יעקב בדרשות דף מ"ג ע"ג. קהלת יעקב למהר"י אלגאזי בדרשות דף י"ב ע"ב. מנחת בכורים דף י"ד ע"ב. מ"ק דף ד' ע"א ודף ט"ו ע"א. דברים אחדים דף ט' ע"ב ודף קמ"ה ע"א. מלך שלם בהשמטות דף ע"ז ע"א. דרכי הים דף קכ"ד ודף קל"ה:
וכי משוא פנים יש בדבר כו'.
- נ"ב פרי האדמה ח"א ד"א ע"א. יקרא דשכבי דף קל"ב ע"ד ודף קל"ג ע"ג ודף קל"ה ע"ד:
רש"י ד"ה הם עשו לפנים כו'.
- נ"ב קרבן אליצור דף ב' ע"ב[3]
ד"ה הראוי לכסף כו'.
- ↑ לא מצאתי כעת ואולי הועתק בטעות, כי במפתח שם הביא בסמוך להמבואר שם בדרושים דף ל"ב ע"ב אהא דלעיל דף ו' ע"א מאי דכתיב יוחן רשע בל למד צדק.
- ↑ מדפי הספר בדפוס קושטא תק"כ. ז"ל בדרוש הארבעה עשר שם (ד"ה ותמהני):
ותמהני (היינו אחר המבואר שם שנרמז כבר ב' חורבנות) על הרשב"א בחידושי האגדות הובאו דבריו בספר עין יעקב במסכת מגילה פ"ק על מה שאמרו שם דרש רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש וכי כורש משיח הוא אלא אמר הקב"ה למשיח קובל אני עליך על כורש אני אמרתי הוא יבנה עירי ויקבץ גליותי והוא אמר מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל. וע"ז כתב הרשב"א וז"ל ואולי אלו טרח כורש וקבץ הכל ובנה את המקדש כתקנו לא יגלו פעם שניה ולא יחרב עוד הבית וכענין מאמרם בקש הב"ה לעשות לחזקיה משיח ע"כ. - ↑ מדפי הספר (ונמשך לאחריו). זו לשון קרבן אליצור (עבודה זרה מ: בתוד"ה אנדרטי):
תוס' ד"ה אנדרטי של מלכים. פי' בקונטריס צורת [שלטון] (מלך) מת כו'. ור"ת פירש צורת [שלטון] (מלך) חי עושין אותו לכבודו וראיה [לדבר] מאנדרטי של נבוכדנצר. ולעיל דף ג' ע"א ד"ה שלא השתחוו לצלם הוכיח ר"ת במישור דצלם דנבוכדנצר לאו ע"ז הוא אלא אנדרטי עשוי לכבוד המלך יע"ש. והוכיח נמי ממ"ש בפ"ק דמגילה (יב.) מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני שהשתחוו לצלם כו' הם לא עשו אלא לפנים ואם איתא דלעבודה זרה הוא הוה להו למסור עצמן על קידוש השם וגם מלישנא דקרא נמי משמע הכי דכתיב לאלהך לית אנן פלחין ולצלמך לית אנן סגדין דמשמע דתרי מילי הוו יע"ש.
ודע שראיתי להרב הגדול מהרח"א בספרו מקראי קדש בחידושיו על מגילת אסתר (דף ט"ו ע"א) שכתב וז"ל וקשה לסברת אביי תיקשי מהאי ברייתא דרשב"י דפטר מיראה והשיב הם לא עשו אלא לפנים ע"כ. הנה לפי קוצר דעתי כעת לא מצאתי קושיא בזה, והן קדם אציעה לפניך ביאור קושית הרב ז"ל והוא דבסנהדרין (דף ס"א ע"ב) איפליגו רבא ואביי בעובד עבודה זרה מאהבה או מיראה, ופירש רש"י ז"ל דפליגי מיראת אדם או מאהבת אדם יע"ש לאביי במזיד והתראה חייב מיתה ובשוגג חייב חטאת ורבא סבירא ליה דאם קבלו עליו לאלוה חייב מיתה ואי לא ולא כלום י"ש. והשתא לרש"י דהם עשו לפנים, כתב רש"י דר"ל מיראה, הקשה הרב תיקשי לאביי דהא פטרם ממיתה ולפי קוצר דעתי לא ידעתי אמאי קשה לאביי ולא לרבא, וגם לרבא קשה דאמאי איענוש כלל כיון שלפנים היתה, מאי אית לך למימר דמכל מקום הוה להו לקדש את השם ושלא להשתחוות ולאביי נמי ל"ק דהא לא היה שם מזיד והתרא וא"כ ליכא אלא חיוב חטאת וכי תימא אמאי איענוש צ"ל משום דהוה להו לקדש את השם דהא גם לרבא צ"ל הכי ומה גם דאי (דף ב' ע"ג) ס"ל כר"ת דלאו עבודה זרה הוא אלא אנדרטי וא"כ לק"מ לאביי דע"כ לא חייב אלא בעבד עבודה זרה אבל באנדרטי הא אמרינן בש"ס דלאביי אי קבלו עליו חייב ואי לו לא. ואפילו לר"י שכתבו התוס' בפסחים וכתובות דעבודה זרה הוא לק"מ וכמ"ש דכיון דלא התרו לא מחייבו מיתה אפילו בידי שמים דהשי"ת יודע שלא עבדו עבודה זרה אלא לפנים וסברו מותר לעשות כן משום יראה ובשביל שלא קדשו אתה שם הגדול איענוש לפנים ודוק. ע"כ הנוגע לדידן ועיי"ש כל אריכות דבריו ז"ל. - ↑ ז"ל מהרי"י אלגאזי בתוך דבריו בקונטרס מענה לשון, אות ד' דרש: מדות חכמים בדרשה, ד"ה עוד כתב הרא"ם (דף יב עמודה ב מדה"ס):
ועל דרך זו שמעתי מפה קדוש מדבר כמהר"י ן' נעים ז"ל יישוב דברי רש"י פ"ק דמגילה על מאי דאמרינן בפסוק מטות זהב וכסף, הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב, וכתב רש"י הראוי לכסף, זהב וכסף קדריש ע"כ. דכונתו רצויה לתרץ מאי דקשיא לכאורה מנא להו למדרש הראוי לכסף וכו' ואימא מטות עשויות מזהב וכסף קאמר ומנא להו לחלקן. לזה תריץ יתיב בלשונו הזהב וכתב זהב וכסף קא דריש, כלומר דכתיב וָכֶסֶף הוא"ו בקמץ דהיה יכול לומר וכסף בחטף כאורחי דקראי ומדשינה לכתוב בקמץ שמע מינה לחלק כמו ריחים ורכב שכתבו התוס' (מנחות נח: ד"ה אין ובבא מציעא קטו: ד"ה שנאמר המובאים שם קודם לכן) ודפח"ח. ע"כ לשונו הנוגעת לדידן. - ↑ זו לשון מהר"ח אבולעפיא בס' מקראי קדש (דף ה' ע"ב מדה"ס):
פ"ק דמגילה מטות זהב וכסף. תניא רבי יהודה אומר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב. אמר לו רבי נחמיה [אם כן] קנאה אתה מטיל [בסעודה] אלא הן של כסף ורגליהן של זהב. ובתוס' (ד"ה אתה) וא"ת דפליגי רב ושמואל בחצר גנת חד אמר הראוי לצתר כו' וחד אמר הושיבם בחצר ולא החזיקתם ולא אמרו קנאה אתה מטיל. וי"ל מאחר שאין רואין זה את זה לא שייך קנאה. וז"ל רש"י מטות זהב וכסף קדריש שר הראוי לזהב לזהב והגרוע לכסף. וכתב הרב ברצוף אהבה (דף ק"ג) רבי יהודה אמאי לא דריש כרבי נחמיה וניחא ליה דלרבי נחמיה הוה ליה למימר תחילה מטות כסף וזהב דהם של כסף, אי נמי מטות כסף בזהב, מש"ה דריש שר הראוי וליכא קנאה אלא בדומין (אולי צ"ל: ברואין). ע"כ.
ושמעתי ממהר"א חיון דקשיא ליה דהתחיל רבי יהודה הראוי לכסף והכתוב התחיל בזהב. וניחא ליה שלא תאמר דגם של נחשת וברזל היו ולא חש הכתוב למנותם, משום הכי הפך וז"א הראוי לזהב והגרוע לכסף ואין עוד מלבדו ע"כ.
אי נמי קשיא ליה מי הביאן למחלוקת זו, משום הכי אמר מטות זהב וכסף קדריש דהוה לילה למימר ומטות בוי"ו כמ"ש וארגמן ועמודי שש, אלא שלא תאמר שהמטות שוות לכל כשאר הדברים משום הכי כתיב מטות בלי וי"ו להורות הא כדאיתיה והא כדאיתיה.
אי נמי קשיא ליה לאמורא דלא חייש בראוי לחצר לימא דפליג עם רבי יהודה שהוא תנא וחייש בראוי, משום הכי אמר במטות דריש, דיש קפידה להושיבן כפי מעלתם. משא"כ במקומות איכא דניחא ליה באויר חצר ואיכא דניחא ליה באויר ביתן וגינה, משום הכי לא הקפיד והושיבם בערבוביא.
אי נמי קשיא ליה דאימא דהראן המטות שיש לו כאשר הראה עושרו. ומי אמר דהושיבן הראוי לכסף ולזהב, משום הכי אמר מטות זהב וכסף קדריש ואחרי הראותם של זהב גריעות הוי להראותם של כסף משום הכי דרש הראוי לכסף. גם בבא להראות עושרו הוי גריעות להראות של כסף כאלו אין יכולת לעשותם כולן של זהב והוא העביר המכס כמ"ש ודר וסחרת, משום הכי אמר שבכונה עשאן של כסף שהוא גריעות להושיב לפחותין במטות זהב כמו לשרים. רק הראוי והראוי כאמור.
אי נמי קשיא ליה דמה הקשה רבי נחמיה קנאה אתה מטיל, אימא דלא היו רואין זה את זה כמו שכתבו התוסק דליכא קנאה, ובמקום אחד היו החשובין בזהב ובמקום אחר הגרועין בשל כסף. משום הכי אמר מטות זהב וכסף קדריש דהוה ליה למימר כסף וזהב כי היכי דאמר בחצר גנת ביתן, והוה אמינא דבחצר של כסף ובגנת ביתן של זהב, ואמר בו זהב תחילה לומר שגם בחצר היו של זהב, שר הראוי לזהב והגרוע לכסף ומשום הכי אמר ליה רבי נחמיה קנאה אתה מטיל. וכדאמרן.