מראה הפנים/תרומות/י/ה

מראה הפנים תרומות י ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב וכו'. זהו הפי' הנכון כמו שפי' הרמב"ם ז"ל במשנה וכן דעתו בחיבורו דאציר קאי דלת"ק משערין הציר דג טמא בכל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז וכו' שהוא אחד מתתק"ס כדמפרש בגמ' והכי מוכח מהסוגיא דקאמר בהדיא לר' יהודה כן דמפרש ר' יוסי ב"ח רובע ציר וכו' אלמא דכולה מתניתין בענין הציר מתפרשא והא דמפרש הכי כדברי ר' יהודה ולא כדברי הת"ק משום האי פלוגתא דפליגי אמוראי בדברי ר' יהודה דמר סבר רובע ציר בסאתים ציר ור' אילא מפרש רובע ציר בסאתים דגים וציר הלכך נקט להא בדברי ר' יהודה וההיא דר' יוסי בר' בון דהורי בעכברא אחד לאלף נמי הכי מיתפרשא בענין הטעם ממנו כרפרישית בפנים ועי' לקמן דאף לפי' הזה עכברא שם מקום הוא ולכן פסק הרמב"ם בפי' המשנה דהלכה חלק באלף אסור והר"ב נמשך כאן אחר פירושו במשנה וכן לפסק הלכה אבל הרמב"ם חזר בו בחיבורו לענין הפסק הלכה שפסק בסוף פט"ז ממא"א כר' יהודה שכתב דג טמא שכבשו עם דג טהור הכל אסור אא"כ היה הטמא אחד ממאתים מן הטהור ולענין הציר ממנו מיירי כדכתב שם לעיל גבי בשר דג טמא מליח שנבלל עמו דג טהור תפל נאסר מפני צירו ועלה קאי סוף דבריו אם כבש בתחלה הדג טמא עם הטהור הכל אסור מפני צירו אא"כ היה הטמא אחד ממאתים מהטיהור דאלו משום גוף הדג טמא ודאי לא מצינן למימר דכל זמן שהוא שלם בריה הוא ואם אין מכירין אותו אפי' באלף לא בטל כדכתב הוא ז"ל לקמן פט"ז שם בה"ו דדבר שהוא בריה חשוב ואוסר בכל שהוא ואם מכירין אותו זורקו והשאר היה טהור אלא דמפני צירו אוסר עד אחד ממאתים וטעמו דפסק כר' יהודה חדא דהני מפרשי אמוראי אליבא דר' יהודה וקאמר נמי אתא עובדא קומי ר' יאשייה והורי כן והו"ל ר' יוסי בר' בון דהורי חדא לאלף יחידאה לגבייהו ועוד דבבבלי פ' גיד הנשה (דף צט ע"ב) קאמר לה בפשיטות אדכרתן מילתא דא"ר יוסי בן חנינא לא כל השיעורין שוין שהרי ציר שיעורו קרוב למאתים דתנן דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים אלמא דהלכתא כוותיה דר' יהודה בציר דג וטמא אע"ג דאין הציר אלא זיעה בעלמא החמירו בו משאר שיעורי האסורין שהן בנותני טעם וכ"ז ברור ופשוט דהמתני' והסוגיא בענין ציר דג טמא מיתפרשא ולא מטעם איסור גופו וכדאמרן וכן פי' הרמב"ן ז"ל מביאו הרא"ה ז"ל בעל בדק הבית על הרשב"א בבית ד' שער הא' מלבד הרשב"א רצה לחזק דבריו שם שנמשך אחר פי' הר"ש שפי' שנתערב גופו של דג טמא בתוך גרב של דגים טהורין ומשום בריה הוא ופי' להא דר' יוסי בר' בון הורי בעכברא שם מקום בחד לאלף ולמד מזה דבריה בטילה בתתק"ס וכו' וכ"ז דוחק ואינו מוסכם לשום אחד משאר גדולי האחרונים ז"ל ומה שרצה הרשב"א במשמרת הבית לחזק דבריו וכתב על דברי בדק הבית רבינו שמשון ז"ל לא פי' כן אלא כדברי המחבר דאלו לענין ציר הרי אינו אלא זיעה בעלמא וכו' כבר רמוז הוא בדברינו דאע"ג דאינו אלא זיעה בעלמא החמירו בו ולא זכר בפ' גיד הנשה אלא דברי ר' יהודה משום דהלכתא כוותיה בציר דג טמא ובזה מתורץ דקדוק הב' בדבריו ע"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ' גיד הנשה על המתני' גיד הנשה שנתבשל בגידין וכו' דהמתני' וסוגיא דהכא לענין הציר מיתפרשא והקשה שם על פי' האחר וכתב עוד בההיא דר' יוסי בר' בון הורי בעכברא וכו' י"מ דעכברא שם מקום וכו' וקאי אציר דאיירי ביה וקסבור שר' יוסי הורה כן באותו מקום דיהיב טעמא עד קרוב לאלף וכן מסתבר דלא איירי בעכבר שנתערב בהיתר דאי צורת עכבר עליו ניכר בין חתיכה של היתר משליכו והשאר מותר ואם נימוח ואינו ניכר טעמו בטל בס' עכ"ל ובזה מתיישב כל מה שדקדק הרשב"א שם והונח לנו הפי' דבציר איירי ולא משום בריה ואין להאריך יותר:

דג טהור טפל וכו' והתני ר"ח מדיחו ומותר וכו'. ברייתא זו דר"ח מייתי לה בבבלי פרק כל הבשר דף קי"ג וקאמר עלה מאי לאו שהיו שניהן מלוחין לא כגון שהיה טהור מליח וטמא תפל וכו' והכא דמוקי להאי ברייתא דר"ח בשכבשו שתיהן כאחת וזהו בששניהן מלוחין כס"ד דהתם היא ולא קאי המסקנא הכי וכן הסכמת הפוסקים ז"ל דאף בשניהן מלוחין אסור אא"כ הטהור מליח והטמא תפל לא נאסר המליח:

ותני כן וכו'. זהו בתוספתא פ"ט והכי גריס התם א"ר יוסי בר' יהודה בד"א בזמן ששולה ומניח לפניו ומצא בו כשיעור הזה אבל אם היה נוטל וזורק ראשון ראשון אע"פ שמצא בו יותר מכשיעור הזה מותר ובתוספתא כתיבת יד מסיים ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. כלומר שמביא הפסוק הזה לראיה שמתירין ע"י עילה זו וכדקאמר הכא ע"י עילה כמו שביקש שמשון עילה ולקחת מבנות הטמאים ולזורקן אח"כ ראשונה ראשונה ועי"כ להנקם מהפלשתים והרמב"ם ז"ל במ"א שם שהבאתי בדבור דלעיל לא הביא לחילוק הזה ולא חש להתוספתא משום דיחידאה היא:

ואילין איגרתא לא גוים לוקין כתיב בהן וכו'. כבר כתבתי בע"ז פ"ב דהך איגרתא אגט קאי כדאיתא פ"ק דגיטין ולא משני מידי אקושיא דר' יצחק משום דשאני התם דמטעם חומרא דאשת איש נגעו בה:

מהו טהור טהור מלהכשיר וכו'. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ו מהלכות טומאת אוכלין בהלכה ד' ציר חגבים טמאין אינו מכשיר אבל מתטמא טומאת משקין משום דהכי משמע לישנא דהש"ס דבניחותא קאמר דאלו לפי' הראב"ד שם בהשגה שהוא לשון בעיא ולא איפשיטא היה קשה הך דקאמר אפי' כל שהוא דאם הספק הוא אם דוקא לענין הכשר אמרו אבל לענין טומאה שמא הוא טמא מאי שייך לישנא דאפי' כל שהוא אלא ודאי דינא קמ"ל והיינו לענין שהוא מיתטמא טומאת משקין אבל לענין שיהא מטמא הא בהדיא תנינן בפ"ו דמכשירין בדם השרץ מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו והא דהקשה מההיא דבכורות דף כב דאמרו ציר לאו בר קבולי טומאה הוא התם בציר דגים מיירי כמו שהביא הרמב"ם להא דבכורות בהלכה שאחר זה אבל ציר חגבים טמאים כך קבלו מעדותו של ר' צדוק דטהור מלהכשיר הוא דלענין הכשר אינו קרוי משקה אבל לענין קבלת טומאה משקה הוא. ולענין היתר אכילה כתב הרמב"ם בפ"ג ממ"א בהלכה כ"ב ציר חגבים טמאים מותר מפני שאין בהם לחלוחית והשיג הראב"ד וכתב בירושלמי אמרו טהור שאינו מכשיר ומה שכתב הה"מ שם ציר חגבים שהוא מותר מפורש בספרא ובפ"ז דעדיות בספרא שלפנינו לא כתוב אלא כלשון המשנה דהכא ודעדיות העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור אלא דנראה דהרמב"ם למד מגופא דמתני' דקתני חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים לא פסלו אח צירן וזהו שלא לאסרן וע"ז העיד ר' צדוק דאפי' ציר חגבים טמאים לבדן טהור והיינו בענינא דרישא דמותר הוא ומשום דנקט לישנא דטהור פירשו בגמרא דקמ"ל דטהור מלהכשיר וכו' היא ולא למעוטי להיתרא. שוב ראיתי בפסיקתא וגריס העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא מותר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף