מראה הפנים/תרומות/יא/ד

מראה הפנים תרומות יא ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גרעיני תרומה וכו'. כתב הר"ב כגון גרעיני תמרים וכו' ונמשך בזה אחר פי' הרמב"ם בהמשנה אבל חזר בו בחבורו ופסק כהתוספתא שהבאתי בפנים כמ"ש בפ' י"א בהלכה י"א:

ואלו הן החדשות וכו'. הר"ב כתב כר' אחא שראה בדברי הר"ש אבל הרמב"ם פסק שם בהלכה י"ב כהת"ק דהתוספתא כל זמן שהבריות רגילין לחבוט בין הגרנות:

לא שנו אלא בקניבת ירק של גננים וכו'. פירשתי לפי הני' שלפנינו אבל קשה דבעלמא איפכא אמרינן שכן דרך בעה"ב להקפיד ביותר מה שהוא לצרכו לכן נראה כגי' הרמב"ם דגריס איפכא לא שנו אלא בקניבת ירק של בעה"ב אבל בשל גננין אף רבנן מודין כמ"ש בפ' י"א בהלכה י' ולפ"ז מתפרש בעי' דר' בון אליבא דר' דוסא לא מסתברא דלא פליג אלא בתרומה גדולה דס"ל דלפעמים אין הבעה"ב מקפיד במה שנותן תרומה גדולה לכהן ואינו מקנבו יפה אבל בתרומת מעשר הבן לוי מקנבו יפה ואף ר' דוסא מודה דהקניבה אסור לזרים לפי שמשליך אף לאלו שאינם מעופשים כל כך וכעין הדין במעשר שבלים שכתב בפ"ג בהלכה י"ד וזכרנו לעיל בפ"י בהלכה ה' ע"ש:

אמר ר' יצחק בר' אלעזר משום ייאוש. כה"ג מקשה ומפרק לה בבבלי פ' המוכר את הספינה בדף פ"ז והתוס' שם בד"ה והתנן הרכינה וכו' הקשו אמאי הוי של תרומה והא אינו חייב לתרום אלא א' מחמשים וכו' דבריהם לא שייכו אלא לפי פי' הרשב"ם שפי' שם והתנן גבי מפריש תרומה שתי מדות ממאה אם הרכינה בעה"ב לאותה מידה וכו' אבל פשטא דמתני' מיירי בכד של תרומה וכן כ' הרמב"ם בפי"א בהלכה ט"ו המערה כד של שמן תרומה וכו' ובלאו הכי לק"מ. ומה שדקדק הרמב"ם לומר של שמן מפני שכן דרך השמן להיות מתמצה בתוך הכלי אם מניחין אותו אחר שעירה ממנו:

ואף בקדש כן. פשוט הוא וכן במאי דפרישית להא דמחלק ר' הושעיה דבקדשים שאין להם מתירין צריך להחזיר אפי' כל שהוא היינו משקדשו בכלי שכבר אין להם מתירין דקדשו קדושת הגוף ואין להן פדיון כדתנינן בריש פ' י"ב דמנחות והאי דלוג שמן של מצורע דמסיק שצריך להחזיר ואם לא החזיר עובר משום חיסרון אליבא דר"ע בפ' י"ד דנגעים דס"ל יציקה מעכבא ואם חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו משיצק יביא אחר בתחילה צ"ל דהכא נמי לאחר שיצק ממנו מיירי דאז נפסל הלוג משום חסרון:

קדירה שבישל בה תרומה מגעילה בחמין. הרשב"א בת"ה הארוך בבית ד' שער ד' בדיני הכשר כלים מביא לזה ופי' להקושיא ממתני' אם הרכינה ומיצת ה"ז תרומה דאלמא דאין מקילין בה וכו' וכמו שפי' הר"ש ולמאי דהסברתי בפנים טפי ניחא דהקושיא היא דאלמא דפולט הוא ואינו יוצא מידי דפנו ומשני דשאני הכא דמכיון שמגעילו בחמין ע"י האור נפלט הכל ושוב אינו פולט אח"כ ומה שרצה הוא ז"ל ללמוד מכאן דה"ה לכל שאר איסורין של דבריהם דמקילין בהם וסגי לכלי חרס בהגעלה לא מצאנו לו חבר לא' משארי הפוסקים דא"כ קדירה שבישלו בה בשר עוף בחלב שהוא מדרבנן תיסגי לה בהגעלה אלא דשאני הכא דתרומה בזמן הזה אין לה עיקר מדאורייתא כדאמרי' בהדיא להאי מ"ד לעיל בריש פ"ו דשביעית דלא נתחייבו אלא בירושה ראשונה ומאליהן קיבלו עליהן בשניה וכ"כ הוא ז"ל בעצמו שם אלא דאח"כ היה רוצה להחזיק דבריו ולבסוף נשאר כמסתפק בכך וע"ש והרמב"ם הביא להאי תוספתא שהבאתי בפנים בפ' ט"ו מהלכות תרומות בהלכה י"ט וכתב ואם שטף הקדרה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בה וכו' והשיג הראב"ד דהא בשמעתא דזבחים דף צ"ו ע"ב משמע דצריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן וזה דוקא בקדירה של נחשת אבל של חרס אין לה תקנה. בענין מ"ש הגעלה בחמין וכו' אינו השגה דזה כדעת רבה בר עולא שם והרמב"ם פסק כאביי ורבא דהתם ע"ש ומיהו בהא של חרס קשיא וכבר השיב הרמב"ם בעצמו בזה לחכמי לוניל דסמך עצמו על המתני' המערה מכד אל כד וכו' והכ"מ מביאו שם:

שמרים של תרומה וכו'. כ"פ הרמב"ם ז"ל בפ' י"א בהלכה י"ג והאי תוספתא מייתי לה נמי בבבלי פ' המוכר את הפירות דף צ"ז ובמעשר שני פסק הרמב"ם בפ"ג ממע"ש בהלכה י"ב כהת"ק דהראשון אסור והשני מותר ובשל דמאי אף הראשון מותר כדמסיק התם ועיין לקמן בפ"ק דמע"ש בהלכה ג':

באוכל כדי לבשל ביצה קלה. למאי דכתוב לפנינו א"א לפרשו אלא כדפרישית בפנים דמה ענין בישול כאן אלא דבטמא איירי כדמשני הש"ס הדא דתימר בטמא הך כביצה כלומר דבטמא איירי ומכיון דאינו ראוי אלא להסקה לפיכך שיער ר' יודן בהך כביצה דאם יש בו כדי לבשל ביצה חשוב וצריך שיוליכנו לכהן וא"כ יש לומר דהיינו כמו שמיני שבשמינית בלח ואידי ואידי חד שיעורא הוא וזהו דרך הרמב"ם במ"ש בפ"ג בהלכה י"ז וכדלקמן. דמ"ש שם הראב"ד בהשגה לא מצאתי בירושלמי אלא במשקה שיעורו בשמיני שבשמינית אבל באוכל בכביצה זה הוא לפי גירסתו שהיה לפניו או שהגיה דלא הוה ניחא ליה למיתני האי כדי לבשל וכו' ואיך שיהיה לפי הכתוב לפנינו אין ללמוד מכאן לחלק בין משקה לאוכל. ובמה שכתב הראב"ד לחלק בין טמא לטהור ובין דמאי לודאי לפי הגי' דהכא נראה כדבריו בזה וכך הן דברי הר"ש אלא דהרמב"ם לא סמיך אדמשמע מפשטות הסוגיא כ"א דסמיך על התוספתא וכפי שהבאתיה בפנים מלבד שזה צריך לומר לדעת הרמב"ם דהאי בד"א בתרא דהתוספתא דקתני בד"א בטמאה אבל בטהורה אפי' כל שהוא לא קאי על הא דמסיים בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי אפי' כל שהוא אסור דעלה ודאי לא שייכא דא"כ מה בין טמאה לטהורה בודאי וכן לא קאי אדמאי דא"כ היה לו להקדים להאי בד"א בתרא ולשנות ולאסוקי מילי דדמאי ברישא והדר מילי דודאי והכי ה"ל' למיתני בד"א בטמאה אבל בטהורה אפי' כל שהוא בד"א בשל דמאי אבל בשל ודאי לעולם אפי' כל שהוא והשתא היכי מפרשינן להאי בד"א בתרא וע"כ דהאי בד"א בתרא לא גרסינן אלא לבתר הסיפא וכן אתה אומר בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות וכו' כמו שהובא בפנים ועלה קאמר בד"א שבשאר כל הפירות בעינן כשיעור ובודאי דוקא בטמאה דבשאר כל הפירות והיינו בודאי דינו כמו בדמאי דאם יש בו כשיעור הזה מוליכה לכהן ובפחות מכאן משליכה באור ושורפה אבל בטהורה הדין ביין ובשמן דאיירינן ברישא כמו בשאר כל הפירות דאפי' כל שהו מוליכה לכהן נמצא דבלח והיינו יין ושמן נותנו לכהן ואפי' בפחות מכשיעור וטעמא שאלו הן ראוין אפי' בכל שהוא ודוקא בטהור אבל בטמא דינו כדמאי דלעולם בעינן כשיעור בין טמא בין טהור בין ביין ושמן בין בשאר כל הפירות וכך הם דברי הרמב"ם ומה שפי' הראב"ד דבשאר כל הפירות שהן מדרבנן דינן כמו בדמאי זהו לשיטתו דס"ל כדעת התוס' דמדאורייתא תירוש ויצהר דוקא אבל אין כן דעת הרמב"ם אלא הכל מדאורייתא כמו שזכרתי מזה לעיל ויתבאר עוד לקמן בפ"ק דמעשרות בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף