מראה הפנים/תרומות/יא/א

מראה הפנים תרומות יא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס. עיין לקמן ד"ה תני נותן וכו' מה שנתבאר מזה:

ואין מפטמין את השמן. כדפרישית וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' י"א בהל' ג' מפני שהוא מוציאו מכלל מאכלות ועושהו שמן משחה. ור"ל שאינו עשוי אלא להריח ולא לסיכה דאלו היה ראוי לסיכה היה מותר דזהו אחד מן הדברים שניתנה תרומה לכך:

תני נותן דבילה וגרוגרת לתוך המורייס וכו'. הר"ש כתב על המתני' דתנינן אין נותנין וכו' שדרך לסוחטן ולהוציא מימיהן כתבלין ואח"כ משליכן אבל היכא דלא סחיט להו שרי כדמפרש בירושלמי נותן וכו' ולדעתי מבואר הוא דלאו פרושי קמפרש לה אלא דמייתי התוספתא דפליגא על המתני' דסתמא קתני ולא מחלק מידי והאי תנא דברייתא מחלק בין סחטן או לא וכן הוא דעת הרמב"ם שכתב שם כלשון המשנה אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס מפני שהוא מאבדן ואלו היה דעתו דהש"ס פרושי מפרש להמתני' לא היה שותק מלחלק ולומר ואם לא סחטן מותר אלא דפשוט הוא דהברייתא דהתוספתא הוא דמייתי ודחינן הברייתא מקמי המתני' ולפיכך פסק כסתמא דמתני' לא כן תני השבת וכו' בדין היה וכו'. זהו כדמסיק בבבלי נדה דף נ"ג ע"ב סתם שבת לכמך עשויה שכותשין אותו ונותנין אוחו בכותח ואז מיטמא טומאת אוכלין דלאו לטעמא הוא אלא שעיקרו הוא נאכל וכדמוכח התם מהאי מתני' דתנן השבת משנתן טעם בקדירה וכו' הא עד שלא נתנה טעם בקדירה יש בה משום תרומה ומיטמאה טומאת אוכלין ואי ס"ד דסתמא לקדירה כי לא נתנה נמי לא תטמא דהא סתמא לקדירה ולטעמא עביד אלא לאו ש"מ סתמא לכמך עשויה ש"מ. וכלומר דהמתני' מיירי דלא חישב עליה לקדירה דאי חישב שיהא לקדירה א"כ כבר כסתמה לקדירה היא ולא תיטמא אפי' עדיין לא נתנה טעם בקדירה אלא דמיירי שנתן להקדירה שלא במחשבה או שנפל לתוך הקדירה לפיכך כל זמן שלא נתנה טעם החמירו ואמרו שתיטמא ומכיון שנתנה טעם בטלה והיינו נמי דקאמר הכא בדין היה שלא תיטמא וכו' דכשהוא בקדירה כבר לאו אוכל הוא אלא שהן אמרו וכו' ובזה מבוארין הן דברי הרמב"ם ודברי הראב"ד במה שהשיג עליו שכתב בפ"א מהל' טומאת אוכלין בהני ז' השבח סתמו לאכילת גופו כשאר ירקות שדה ואם חישב עליו לקדירה אינו מתטמא טומאת אוכלין והשבת משנתנה טעם לקדירה הרי זה כזבל ואינה מיתטמאה טומאת אוכלין וכתב עליו הראב"ד לא כן שאינן יוצאין מידי טומאה במחשבה עד שתתן טעם בקדירה ועיין בכ"מ שם והדבר מבואר דכוונת הראב"ד בהשגה כך הוא דהיכי משכחת לה דלא תיטמא משחישב עליה לקדירה וכשנתנה בקדירה תיטמא עד שלא נתנה טעם דהא משנתנה לתוך הקדירה כבר חישב עליה לכך ואם כן יצאה מטומאתה לדעת הרמב"ם והיאך הוא מפרש המתני' אלא ודאי שאינן יוצאין מידי טומאה במחשבה עד שתתן טעם בקדירה ושלא כדבריו שאמר ואם חישב וכו' זהו דעת הראב"ד אבל דעת הרמב"ם הוא כדאמרן דמיירי שלא חישב עליה לקדירה ומכיון דסתמה לכמך היא מתטמאה אע"פ שהיא עכשיו בקדירה ובדין הוא שלא תטמא אלא שהן אמרו והן אמרו וכו' כדלעיל:

מורייס של גוים וכו'. נתבאר מזה במקומו בפ"ב דע"ז ע"ש:

הוי ר' יוחנן הוא דאמר מפני שממעטו משותיו. כדפרישיח לעיל בפ"ב ובפ"ב דע"ז דמדקאמר מחלפה שיטתיה דר' יהודה ש"מ דס"ל דטעמיה דהת"ק מפני שממעטו משותיו הוא והלכך אף הכהן אין לו לבשלו ולעשותו גרוע מכמות שהיה וכלומר דהשתא מ"ט דר' יהודה דפליג אלא ע"כ דר' יהודה ס"ל דאיפכא הוא דכשמבשלו משביחו בטעמו ולפיכך הוא דקשיא ליה לר' יוחנן דר' יהודה אדר' יהודה והרמב"ם ז"ל כתב דין זה בפ' י"א בהלכה ד' כלשון המשנה אליבא דהת"ק ולא יותר. אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעטו. ומשמעות דהאי סתמא דלישנא שממעטו במידתו הוא וכר"א דאלו היה דעתו כר' יוחנן היה לו לבאר ולומר מפני שמקלקלו בטעמו ונראה דאף דאין נ"מ לדינא בין ר"א לדר' יוחנן דלתרווייהו אין הכהן רשאי לבשלו למאי דקי"ל כהת"ק ולכ"ע מתני' דפ"ב בבעלים מיירי ומתני' דהכא בכהן מ"מ צריך טעם מפני מה יש לנו להכריע בפירושא דמחני' כר"א ודלא כר' יוחנן ור"ל דקאמר נמי כן וי"ל דטעמיה דלר' יוחנן הוי קשיא דהאיך נפרש פלוגתייהו דת"ק ודר' יהודה דפליגי במציאות הדבר אם היין משביח הוא כשנתבשל או לא וניחזי אנן ולר"א הוא דניחא דודאי ממעטו ממידתו הוא ופליגי אם שבח הקיום שמתקיים ביותר כשהוא מבושל עולה הוא נגד חסרון המידה או לא דלהת"ק טפי עדיפא ליה שלא יחסרנו ממדתו לפיכך אוסר לבשלו דנראה כמאבד את התרומה ולר' יהודה שבח הקיום שמתקיים טפי עדיפא ליה ולפיכך הוא מתיר אבל אליבא דר' יוחנן א"א לפרש להא דר' יהודה דהשבח הוא משום דמתקיים ביותר דא"כ לא הוי מקשי דר' יהודה אדר' יהודה דהא ודאי לכ"ע מתני' דפ"ב בבעלים הוא שהן התורמין ומתני' דהכא מסתמא בכהן הוא דמיירי וע"כ לומר דלר' יוחנן טעמיה דר' יהודה הכא מפני שמשביחו בטעמו וכדלעיל ולפיכך מיסתברא כטעמיה דר"א אליבא דהת"ק וכמבואר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף