מראה הפנים/תרומות/ג/א

מראה הפנים תרומות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

התורם קישות ונמצאת מרה. בבבלי יבמות (דף פ"ט) מייתי לה גבי פלוגתא דרב חסדא ורב נתן בר אושעיא בענין מזיד לא עשה כלום דתנינן בפ' דלעיל גבי אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם וכו' ופריך שוגג דהתם דקתני תרומתו תרומה אשוגג דהכא דקתני יחזור ויתרום ומשני דשוגג דהכא קרוב למזיד הוא דאיבעי ליה למטעמיה והכא משני לה בגמרא בשנויא אחרינא דקאמרי חברייא לר' יוסי מה בינה לטמא וא"ל טמא בעינו הוא וטומאה שגרמה ברם הכא עפר היא ונראה דלמאי דמייתי הש"ס דהנא להתוספתא חבית ונמצאת מגולה אבטיח ונמצא נקור על כרחך דאתינן להאי שנוייא דהכא דמאי הו"ל למיעבד ולא שייכא שינויא דהתם דקרוב למזיד הוא וכד אתינן להאי שינויא מיתרצא נמי רישא דהמתני' קישות ואבטיח כדפרישית אבל התם דלא מייתי אלא מרישא דמתני' שפיר הוא דמשני דשוגג קרוב למזיד הוא ועיין בדיבור דלקמן:

התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ. הרמב"ם ז"ל בפ"ה בהלכה כ"ב כתב להדין הזה ואח"כ כתב וכן התורם קישות ונמצאת מרה וכו' ונראה מסידור לשונו דלמד לומר דכל מה שנשנה גבי התורם חבית של יין ונמצאת חומץ דהראשונה אינה מדמעת ואין חייבין חומש וגו' דארישא דמתני' בקישות ואבטיח נמי קאי ולפיכך הקדים הבבא התורם חבית של יין וכו' ושנה לדין דהרישא דהמתני' ולדיני התוספתא שהובאו בהסוגיא וכלל אותם אח"כ לומר שדין אחד להם בכל הנשנה בסיפא דהמתני' ואע"ג דבעיא דלא איפשטא היא בגמרא בענין רישא דמתני כדבעי ר' יונה ולכל הדברים עשו אותן כספק אוכל וכו' וחייבין עליה חומש וכו' מ"מ היא הנותנת דכיון דספיקא הויא אין מחייבין עליה חומש. ומשמע עוד מדקאמר אחר שהזכיר דין דתורם חבית של יין ונמצאת חומץ וכתב וכן התורם קישות וכו' דכולהו מטעמא דספק היא אם בשעה שתרם היתה מרה וכן באבטיח אם היה סרוח או נקור או החבית היתה מגולה דהא מדמי להו לדין חבית של יין ונמצא חומץ דבהדיא קתני ואם ספק וכו' וה"ה לעינך כולהו דחד דינא וחד טעמא אית להו אלא דזה יש לדחות דמשמע מהתוספתא דאח"כ נמצא האבטיח נקור והחבית של יין נמצאת מגולה אח"כ ומטעמא דאסור לשתות ולאכול משום גילוי נגעו בה וכן מונח להדיא מדברי הרמב"ם גבי ניקורין ומגולה שכתב שאסור לשתותה תרומה ויחזור ויתרום וא"כ בנמצא אח"כ מיירי. וצ"ל דהאי וכן דקאמר להשמיענו דבכולהו חד דינא אית להו לענין כל המוזכר בסיפא דמתני' כדלעיל והשתא למאי דקאמר ביבמות לטעמא דתרומה ויחזור ויתרום משום דקרוב למזיד הוא דאיבעיא למטעמיה ולכאורה האי טעמא לא שייך כ"א בקישות ונמצאת מרה ואבטיח ונמצא סרוח כמו שזכרתי בדיבור דלעיל ואם גם בנמצא חומץ איכא למימר הו"ל למטעמיה מיהו גבי נמצא נקור ופשיטא דגבי נמצא החבית מגולה לא שייך זה דמאי הו"ל למיעבד וכמו שבארנו דמשמע מהתוספתא דאח"כ נמצא נקור ומגולה וע"כ דאתינן לשנויא דהכא וכמו שנתבאר בדיבור דלעיל. ודע דבתוספתא פ"ד בדין דיין ונמצא חומץ גריס הכי התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרם אינה תרומה ואם משתרמה החמיצה ה"ז תרומה אם ספק תרומה ויחזור ויתרום דברי רבי שרבי אומר יין וחומץ שני מינין וחכ"א מין אחד. כך היא הנוסחא בתוספתא כתיבת יד אשר לפני ובדפוס כתוב דברי ר' יוסי וט"ס הוא שהרי ר' יוסי ס"ל בהדיא תורמין יין על החומץ כדאיתא התם לעיל והובא לקמן והבאתי הנוסחא דלעיל מר' ישמעאל בר' יוסי בפנים בהסוגיא וכך הביא הש"ס לעיל בסוף הפרק רבי אומר יין וחומץ ב' מינין וכדלקמן בהסוגיא וכך הובא לעיל ריש מסכת כלאים והרמב"ם שם בהלכה כ"א פסק כחכמים דמין אחד הן ותורמין יין על החומץ אבל לא איפכא ובתורם חבית של יין ונמצא חומץ פסק כדתנינן במתני' וטעמו דבגמרא בהסוגיא תרי לישני איתאמרו משמיה דר' יוחנן לישנא חדא הלכה כרבי ולישנא אחרינא מתני' דרבי היא ותופס הש"ס לל"ק לעיקר כדמקשי ר' בא בר כהן קומי ר' יוסי ומפרק ליה דאצטריך לאשמעינן אלמא דלא תפס להלישנא בתרא דאתיא כהתוספתא אבל ר' יוחנן לא מידי בה דמתני' כרבנן נמי אתיא דלא פליגי אלא אם תורמין יין על החומץ דלרבי אין תורמין ולחכמים תורמין אבל מן החומץ על היין לד"ה אין תורמין והטעם דאפי' בדיעבד לא הוי תרומה כדפרישית במתני' ומה דלא פסק הלכה כרבי בענין יין על החומץ פשוט הוא דהאי ש"ס אליבא דר' יוחנן ס"ל הלכה כרבי אפי' מחביריו אבל בש"ס דילן מבואר בכמה מקומות הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וכן ר' יוסי דתוספתא ס"ל דתורמין יין על החומץ ואין תורמין חומץ על היין ובזה נתבאר כל פסקיה דהרמב"ם בדין משנתינו והשנוין בתוספתא כדלעיל:

מה בינה לטמא וכו'. נתבאר מזה בדיבורים דלעיל דהאי שינויא עיקר הוא ודמשני התם שינויא אחרינא מפני שלא הוזכרו דינים דהתוספתא שם:

רבי וחביריו הלכה כרבי. כבר מבואר לעיל ד"ה התורם חבית של יין דסוגית הש"ס דילן לא ס"ל הכי אלא הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וע"ש:

רבי מאיר ור"ש הלכה כר"ש. זהו לפי כללא דהאי תלמודא וכמו שהוזכר לעיל בפ"ז דשביעית ובכמה מקומות ובסוגיית הש"ס דילן בעירובין (דף מו) סלקא להא בתיקו ר"מ ור"ש הלכה כדברי מי ונתבאר לעיל שם דגם לפי סוגיא דהאי ש"ס כל מקום שהוזכרו דברי ר"מ בסתמא הלכתא כותיה לגבי דר"ש:

והכהן נותן לו דמי אחת מהן. ומסיק דדמי הגדולה נותן לו וכך כתב הרמב"ם על כל הדינים שהוזכרו במשנה ובהתוספתא בענין דין דתרומה ויחזור ויתרום. ולכאורה י"ל דדעתו ז"ל כן גם בדין דהמתני' דפ"ק בהלכה ז' בתורם שמן על הזיתים הנכתשין דתנינן בהו ג"כ ויחזור ויתרום וכו' והביא הוא ז"ל שם לעיל בהלכה י"ט אלא דנראה מדהפסיק בין דין זה לדינים דמשנתינו בדין אחר הנשנה שם מי שתרם שמן על זיתים שדעתן לאכלן וכו' ואח"ז כתב לדינים האלו וכללן בחדא במה שהזכיר לעיל וסיים וכיצד הוא עושה בשתיהן נותנן לכהן אחד ונוטל מן הכהן דמי הגדולה משמע דאהני כולהו דכללינהו בחדא בבא קאי ולא על האי דינא דלעיל וטעמא דהתם משום קנסא הוא דיחזור ויתרום וקנסו אותו שיתן שתיהן לכהן בלא דמים וכן נראה מסוגית הש"ס דלא נקט להא אלא על דיני דמתני' דהכא וכיוצא בהן ולא נקט על המתני' דפ"ק וכבר זכרתי מזה לעיל שם ועיין בהלכה הנזכרת ד"ה תני שנייה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף