מראה הפנים/שבת/י/ב

מראה הפנים שבת י ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חזקיה אמר בקופה של קשואין ושל דלועין היא מתניתא. כבר כתבתי בראש הפרק דהמסקנא להלכתא כר' יוחנן וכרבא. ונקטינן מיהת מהאי סוגיא דאין דין כרמלית בכלים כמבואר וכ"כ רש"י ז"ל:

הוציא חבילה מרה"י לר"ה וכו'. דין זה לכאורה הוא דומה להא דאמר רבא בפ"ק דף ח' ע"ב המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' בר"ה אעפ"י שהעבירו דרך עליו חייב. ופי' רש"י שהגביהו למעלה מי' והוי מקום פטור וכך הוא דעת הרמב"ם כדעת רש"י שכ"כ בפי"ב בהל' י"ד אע"פ שהעבירו למעלה מראשו חייב וזהו כפירש"י. וא"כ ה"ה במוציא מרה"י לר"ה אעפ"י שהעביר החפץ דרך מקום פטור חייב אם אח"כ הניחו בר"ה אלא מדסיים הכא הואיל ואין כולה ניחה בר"ה פטור א"כ האי גוונא אחרינא הוא ודמיא ממש להאי דרבא בדף הנזכר לעיל גבי כוורת אפי' אינה רחבה ו' פטור מ"ט א"א לקרומית של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה וכדפירש"י שם דכיון דלא ניחא כולה בר"ה לא הוי הנחה לחיובא דהקרומיות עולין למעלה מי' שהוא מקום פטור. וא"כ ה"נ בכה"ג הוא דאיירי ומוסכם הוא לדינא. וכ"פ הרמב"ם בזה בפ' י"ד בהל' ט'. ובענין שהשיג הראב"ד בפי"ב שם ופי' דהאי דרך עליו דקאמר רבא היינו דרך עצמו וכו' ע"ש בחידושי שבת ועירובין שלי הארכתי בזה ותירצתי לכל הקושיא של התוס' בענין זה ואין כאן מקומו להאריך כ"א אחת מהראיות שכתבתי שם לפירש"י והרמב"ם אביא כאן ודי בזה. וזהו ממה דאמר רבא לקמן פ' המוציא דף פ' הוציא חצי גרוגרות והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירו דרך עליה חייב. והאי עליה ע"כ עליה ממש קאמר ולא דרך צידה דהא פריך עלה והא לא נח ומוקי לה כגון שהעבירו תוך שלשה ואי בדרך צידה פשיטא דתוך שלשה היא דהא קמייתא מונחת על הארץ היא. ופי' ר"ח שהעבירו נגד גופו וכפי' הראב"ד קשה מאי קמ"ל רבא דקאמר אעפ"י שדרך גופו הוא מעביר דס"ד אמינא דהוי כמונח דמהיכי תיתי לומר כן דמסתמא כל דרך העברה הוא בכך. וכן ביארתי שם למאי שדקדק הרמב"ם וכתב אעפ"י שהעבירו למעלה מראשו דאשמעי' נמי אגב אורחיה דלא תימא אין דרך העברה למעלה מראשו וכהאי דמשוי על ראשו דלעיל שם בהל' הנזכר דמחלק בין משאוי כבד שכן דרכו לבין משאוי קל דפטור הואיל ואינו אוחזו בידו וכו' הלכך קמ"ל כאן דהעברת חפץ בידו העברה היא ואפי' למעלה מראשו וחייב ושמעינן מיהת מהאי דרבא דהעברה דרך מקום פטור העברה הויא והלכך מותיב עליה מהאי דאיסקופה. ומשני התם לא נח הכא נח ואין כאן מקום להאריך יותר. ושארי דינים דהסוגיא מבוארים הן וכדפרישית בפנים. והאי בעיא דר' בון עקר אבן וכו' ולא נפשטה פשוט הוא דנלמד מדין דכורת דלעיל דכל הגבוה י' ורחב ד' רה"י הוא ואם זרק רשות כזה מרה"י לר"ה פטור דהוי כמרה"י לרה"י ואם בר"ה ממקום למקום כדאיירי הכא א"כ נלמד מההיא דזירזא דקני המוזכר שם בפ"ק רמה וזקפה רמה וזקפה לא מחייב עד דעקר ליה. וא"כ אם עקר כולה ומשכה מתחלת ד' לסוף ד' חייב כמ"ש הרמב"ם בפי"ג בזה. והאי בעיא דר' יוחנן מסתברא כיון דלא איפשיטא לית כאן חיובא דאורייתא ודמיא האי להא דגרסינן בבבלי פ' הזורק דף צט ע"ב בבעיא דר' יוחנן בור תשעה ועקר ממנה חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדדי קאתו ומחייב או לא ואת"ל כיון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב בור עשרה ונתן לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי קאתו ומיחייב או לא וכו' ולא איפשיטא ופסק הרמב"ם בפי"ד בהל' כ' בתרווייהו לפטורא משום דספיקא הוא ולקולא. ופשיטא דהאי דהכא היא כעין בעיא קמייתא ואיפשטא לפטורא כדרכו. ודרך הגאונים ז"ל דכל את"ל דמיא לפשיטותא. ודע דבהאי עניינא דלעיל בפירושא דדרך עליו בהא דרבא כתבתי וביארתי עוד בחידושי שבת ועירובין שלי בהא דכתב הרמב"ם בריש פ' ט"ו בדינא דמתני' דעירובין עומד אדם בר"ה וכו' וברה"י ומטלטל בר"ה ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות ואם הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת והשיג עליו הראב"ד דהא בגמרא אמרו מסייע ליה לרבא המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אעפ"י שהעבירו דרך עליו חייב וכבר פירשתי למעלה וכו' עכ"ל. והה"מ רצה שם להגיה כמו שמצא כתוב בקצת ספרים חייב אלא שאין משמעות לשונו מכוון וכו' ע"ש ואני בארתי דבחנם הרעישו עליו כל הרעש הזה דודאי פטור הוא האמת כפי משמעות כוון לשונו וכך הוא בנוסחת דפוס הישן מבלתי הכ"מ ומה שדקדקו מהסוגיא דעירובין לק"מ שהרי אינו נתבאר מהתם להמסקנא בדין זה דמעיקרא קאמר לימא מסייע ליה לרבא וכו' משום דס"ד דדמיא ממש להא דרבא ודחי לה מי קתני הא הוציא חייב חטאת דילמא אם הוציא פטור אבל אסור. וטעמא דלא דמיא להא דרבא דהתם הוא והחפץ ברשות אחד הן אבל הכא מכיון שהוא עומד ברשות אחרת לא מיחייב אטלטול ד' אמות בידו שברשות אחרת. וזהו ממש כהאי דאמרינן בפ"ק דמכלתין ידו בתר גופא גרירא שבארתי במקומו שם שדעת הרמב"ם כדעת הר"י בתוס' וכדעת בעל המאור דלא מחשבינן היד ברשות שהיא עכשיו פשוטה לשם. וא"כ הכא שלא הוציא החפץ מרשות לרשות והניחו אלא שמטלטלו בידו בהרשות שהחפץ היה שם ופטור מכיון שהוא ברשות אחרת. והשתא אפי' ללישנא בתרא דהתם דקאמר לימא תיהוי תיובתא דרבא וקאמר מי קתני הא הוציא פטור וכו' נמי לדחוייא בעלמא היא דזיל הכא וכו' ומכיון שכן נשאר לנו הספק בפירושא דמתני' דהתם והואיל וספיקא הוא א"כ אתה מחמיר בספיקא דאורייתא לענין איסור אבל לא לענין חיוב קרבן מספק ולהביא חולין לעזרה וזה הדרך הוא הנכון בדברי הרמב"ם וכנוסחת הספרים אשר לפנינו ולא כאותן קצת הספרים אשר הטעות נפל בהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף