מראה הפנים/שבת/יב/ד

מראה הפנים שבת יב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב בדיו על עלי ירקות וכו'. מהאי תוספתא והלכה היא כמו שפסק הרמב"ם שם בהל' ט"ו למדנו שמצינו מה שהוא אינו כתב גבי שבת ופטור עליו וגבי גט הוי כתב וכשר שהרי משנה שלימה שנינו בפ"ב דגיטין בכל כותבין וכו' אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא על הכל כותבין על העלה של זית וכו' הרי בדיו על העלה כשר בגט ובשבת בעינן עד שיכתוב בדבר של קיימא על דבר של קיימא ומזה נמצינו למדין דלא לכל ענין חמיר ענין חיובא דשבת מענין פסול בגט דיש שהוא כשר בגט ופטור בשבת ומתורצין הן דברי הרמב"ם בכך כמו שכתב בפרק ד' מהל' גירושין בהלכה ז' כמו שתראה בדבור דלקמן המתחיל הקורע על העור:

אמר ר' אבא בר ממל בסידרה. ראיתי בתחידושי הרשב"א שכתב על הא דגרסינן נמי בבבלי פרקין דף ק"ד אמר ר' אמי כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב כתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה וז"ל פי' כתב אות אחת במגילה בטבריא ואות א' באותה מגלה בציפורי אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב כך היו הראשונים ז"ל מפרשים כי טבריא וציפורי סמוכות זו לזו והיה השער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר וכן שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר ואם תכתוב אות גדולה עד קצה זו כאשר יכתב על השערים אות גדולה כמוה עד קצה זו לזו אעפ"י שאין קרובות זו לזו הרי הרואה את זו ומהלך עד שרואה את זו יודע הוא כי תואמות הן ומכוונות זו לזו והיינו דאמרינן כתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה עכ"ל ודבר רחוק הוא זה אבל מצאתי בירושלמי ענין יורה על פירוש זה דגרסינן התם ר' יעקב וכו' בשם ר' אלעזר כתב אות אחת בטיבריא וכו' אמר ר' אבא בר ממל תיפתר בסיד דק עכ"ל הרשב"א ואם הגי' היתה כך לפניו מ"מ אינו מורה לא כפי' רב האי גאון דמה ענין סיד דק לפירושו ופשיטא דלא כפי' הה"מ בפי"ג בהל' י"ב שהביא להגי' זו וכתב ואפשר שזהו פי' ירושלמי שאמרו בתירוץ קושיא זו תפתר בסיד דק פי' שהמגלות הם מסיד דק ואדם יכול לכרכן ולקרב האותיות שבאמצעיתן יפה כך צ"ל לפי לשון רבינו עכ"ל וזה יותר רחוק ודחוק ואין הדעת סובלו ופשיטא לפרש דברי הרמב"ם בכך וכי מה צריך למגילה של סיד דק שיהא נוח לכרכה יותר מבקלף או גויל ועוד שאין לשון הרמב"ם מורה כלל על מגלה הנכרכת וכי לשון מגלה מתפרשת בנכרכת דווקא והלא שנינו בפ"ב דסוטה בא לו לכתוב את המגילה וכו' וכן לקמן אין כותבין לא על הלוח וכו' אלא על המגילה וכו' ולא מצינו שתהא פרשת סוטה נכרכת ופשיט הוא דמגיל' נקראת קלף או גויל שכותבין עליו. וזהו לשון המקרא במגלת ספר כתוב עלי. ובענין פי' דברי הרמב"ם אינו מורה כ"א כפירש"י שכתב בטבריא על איזה מגילה בקצה שפתה ובמדינה אחרת באותה יום כתב במגילה אחרת נמי כן בקצה שפתה וזהו שסיים שבזמן שמקרבן נהגין זה עם זה ודבר זה א"צ לפנים בפי' הרמב"ם ובענין הגי' כאן בסיד דק על זה נאמר אם קבלה היא נקבל. אבל יותר היה נוח לפרש שכתב האות הא' על סיד דק שעל הגויל ונוח היא לקלוף אותו ולקרבו עם האות שכ' בצפורי על הקלף או על הגויל. ומיהו לפי מה שכתוב לפנינו בסדרה יותר נוח היא הגי' וכדפרישית בפנים שעולה כהאי דהתם וכפי פירש"י. ואפשר שהרגל של הה"א היה ארוך בהעתקה ונדמה להמעתיק שם לקו"ף וכתוב בסיד דק איך שיהיה הנכון הוא כדפרישית בס"ד:

הקורע על העור כתבנית כתב חייב וכו'. כך פסק הרמב"ם בפי"ג מהל' שבת בהל' ט"ז וגרסינן בהאי תלמודא בפ"ב דגיטין בהל' ג' לענין גט נמי כן המקרע על העור כתבנית כתב כשר הרושם על העור כתבנית כתב פסול ובתוספתא פ"ב דגיטין נישנו הדברים בהפך הקורע פסול הרושם כשר וכן הוא לענין שבת והרמב"ם שפסק בשבת כגי' האי תלמודא שתפסו לעיקר אבל בהל' גירושין בפרק ד' בהל' ז' פסק בגט בין המקרע בין הרושם על העור כתבנית כתב כשר והביא שם הה"מ בשם הרשב"א שתמה על זה שהרי אפי' לענין חיוב שבת פסק שהרושם על העור אינו כתב ולמה אמר בגט הרושם כשר ולא מצאו טעם נכון לזה וממה שנתבאר בדבור דלעיל תמצא טעם נכון לדבריו שמהיכן למדנו דחומר בשבת מדברי ר' יוחנן למדנו שם בדף כ' וכעין דאמר הכא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכלומר לענין שבת אנו אומרין זה לחומרא בעלמא כדפירש"י שם אבל היאך נכשיר לכתחלה בכה"ג בגט. ומעתה תקשה לר' יוחנן הרי מצינו דבשבת פטור ובגט כשר וזהו בדבר של קיימא ע"ג דבר שאינו של קיימא ואם בגט הוי כתב כדלעיל א"כ היה לנו להחמיר בשבת בכה"ג אלא ודאי דה"ק ליה אין דמצינו שיש קולא בשבת ולא מיחשב כתב לחייבו כגון הא דלעיל ובגט כשר. וכן נמי ברושם על העור דבשבת לא הוי כתב ובגט כשר אבל לא מפני כך תבא ללמד ממה שאנו מחמירין בשבת לחומרא בעלמא ותרצה ג"כ להכשיר בגט זה ודאי לא מצית למילף להקל בגט הואיל ואנו מחמירין עליו בשבת. ומיהת איכא דמה שמקילין בשבת ועם כל זה הוי כתב בגט כההיא דעלה של זית וכהאי דרושם על העור וטעמא דמילתא לפי האמת משום דגבי שבת תרתי בעינן שיהא הכתב דבר של קיימא וכן ע"ג דבר של קיימא אבל גבי גט אף דהכל בכתב תליא מילתא דוכתב בעינן מ"מ בחדא מינייהו סגי והיינו אם הוא על דבר של קיימא ה"ז כתב אפי' ברושם על העור ואם הוא על דבר שאינו של קיימא לא כלום הוא עד שיכתוב בדבר של קיימא כדמוכח מההיא דעלה של זית. והשתא דיו ע"ג סיקרא דפסול בעדי גט משום האי טעמא גופה דהואיל וסיקרא כתב הוא א"כ לא עשו כלום מה שחתמו עצמן עליו דנהי דלענין שבת איכא חיובא ומשום דמ"מ כתיבה מקריא לענין עדי הגט מיהת כתב עצמן בעינן:

הדרן עלך פרק הבונה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף