מראה הפנים/שבועות/ז/ב

מראה הפנים שבועות ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לתוך ביתו לא לתוך חצירו. בעל העיטור הביא לזה בדיני חוב מלוה על המשכון ח"ג וכתב על עשר השערים שביאר הרי"ף ז"ל על דינא דמתני' ודכוותיה. ויש לנו להוסיף שני שערים במשכן חבירו שלא ברשות האחד אם עדים מעידין שמשכנו בשוק או שנכנס לחצר וראוהו שנטל משכון ולא ידעו כמה אע"פ שראוהו שנטל נשבע ופטור והשני אם נכנס לביתו לדבר אחר ולא למשכנו וראוהו שנטל וכלים תחת כנפיו אף בזה נשבע ופטור והכי גרסי' בגמרא דבני מערבא לתוך ביתו וכו'. ולפי מה דכתב הטור בסי' צ' בשם הרמ"ה ז"ל לפרש להך דהכא דלכאורה פליגא אגמרא דילן דלא מפליג בין בית לחצר וכדי להשוותן צריך לפרש דלא ממעט חצר לגמרי וכו' וכדפרישית בפנים לפ"ז נכללו שני השערים במה שמוסכם מהפוסקים ז"ל דמה שדרך להניח בחצר א"כ היינו ביתו וכן אמרו למשכנו דוקא. ובודאי גם משכנו בשוק שכתב אינו בכלל נשבע ונפטר ואין ללמוד מכאן לפי דעת הפוסקים ז"ל והרי דין זה נתבאר בסוף פרק דלעיל חד בר נש קם עם חבריה בשוקא וארים סבינתיה וכו' והוא ז"ל בעצמו הביא לזה לעיל שם אלא דדעתו ז"ל לחלק בין יודעים כמה או לא ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דבכל שמשכנו והוציאו בפני עדים אינו יכול לטעון עליו ואפי' בביתו ושלא בפניו דג"כ הדין כן וכשמואל התם דהיכא דלא הוחזק המשכון בידו אמרינן ליה הב ליה סבינתיה וזיל דון עימיה ודין זה מתבאר בדבריו בפ"ד מהל' גזילה בהל' י"ב ראוהו עדים וכו' שכל הנכנס וכו' לפיכך מחזיר הכלים לב"ה ואין כאן שבועה שהרי עדים ראו מה גזל ואחר שיחזיר חוזר ותובע את בה"ב בכל מה שיטעון והדין ביניהן. וזהו ג"כ כשמשכנו בשוק בפני עדים דמאי שנא:

נכנסו שנים למשכון וכו'. דין זה אינו מבואר להדיא מיהו למאי דבארתי בפנים א"כ לפי מה דמסיק נכללין הדינים דנגזל ודנחבל כמבואר בדברי הפוסקים ז"ל דאם שנים נכנסו למשכנו בשביל עצמן א"כ כאחד שנכנס בכל חילוקי דיניו הוי ואם אחד הוא שמשכנו בפני חבירו כדפרישית דהיינו ספיקא דהש"ס לענין הבה"ב ואם הוא נאמן לטעון עליו וא"כ ג"כ דינו מתבאר לפי דעת הפוסקים ז"ל דהא איכא הכא עד אחד שידע שנטל ואם הוא מודה להאחר שנטל אלא שטוען עליו צריך להחזיר והיינו נסכא דר' אבא התם בפרקין ובכמה מקומות ואם מכחישו נשבע להכחיש העד ואם האחר אומר שאינו יודע אם נטל או לא נטל א"כ חזר הדין לנכנס לבית חבירו למשכנו והרי עדים מעידין שנכנס ושראוהו כלים תחת כנפיו דהא ע"כ זה צריך לשיכול הבה"ב לטעון עליו ובשבועה. וכן דין דנחבל מבואר הוא כדפרישית בפנים:

ראוהו זורק צרורות וכו'. דין זה נתבאר בדברי הטור שם בשם הרמ"ה ז"ל שכתב וכי היכי דאמרי' גבי נחבל אי איברר מילתא דחבל ביה שקיל בלא שבועה ה"ה גבי נגזל אי ברירא מילתא דגזליה אע"ג דלא חזי דגזליה שקיל בלא שבועה והיכי משכחת לה וכו'. וכגוונא דהכא הוא ונראה דמכאן הוא דלמד כן:

עובדא הוה באריסיה דבר זיזא. עיקרא דמילתא נחבאר בפ' הכונס הלכה ו'. והרי"ף ז"ל הביא שם לזה ומשמע דתפסה להלכה כדכתב בעה"ת בשער כ"ט ובכמה מקומות דכל ירושלמי שהביא הרי"ף להלכה קבעה ומשמע מפסק ר' חייא דקאי למסקנא דאמרינן עביד אינש דלא מפרסם נפשיה ובפרקין התם אמרינן והביא הרי"ף ז"ל להא דאמר רב יימר לרב אשי טענו כסא דכספא מאי א"ל חזינן אי אינש דאמיד הוא או אינש דמהימן וכו' ואי לא לא ולפ"ז היה צריך לחלק כמ"ש הרא"ש ז"ל בפ' הכונס דף ס"ב ע"א גבי ההוא גברא דבטש בכוספתא דחבריה וכו' ולא תקשה לך מעובדא דאריסיה דבר זיזא שהביא רב אלפס ז"ל דמסיק ר' חייא שיחזירו הפקדון לבני דאריסיה דבר זיזא אע"ג דלא הוה אמיד דשאני התם דאריסיה דבר זיזא הפקיד הפקדון וכדי לאחזוקי ממונא בחזקת המפקיד אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו אבל לענין אפוקי ממונא מן המזיק אזלינן בתר אומדנא עכ"ל וכל זה קשיא התם לפי' הראשון שפי' שם הרא"ש בהאי עובדא דהאי ש"ס דפ' הכונס שהביא ג"כ הרי"ף שם בחד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צריר וכו' דלענין תקנת נגזל באש מיתפרשא ועלה גרסינן ר' יוחנן בעי מהו שיטענו לו דבר שאין ראוין לו נישמעינה מן הדא דאריסיה דבר זיזא וכו' וא"כ הוה משמע מסוגיא דהאי ש"ס דלא מחלק בין מזיק לפקדון אבל לפי' הגאונים ז"ל והסכים הרא"ש ז"ל בסוף דבריו שם וכבר בארתי מזה בארוכה בפ' הכונס וכן במכלתין בסוף פ' דלעיל דאין לזוז מהאי פירושא דעובדא דחד שק צריר בפקדון מיירי וא"כ ניחא סוגיא דהתם דקא פשיט ר' יוחנן פקדון מפקדון ובהכי ניחא התימא שהניח מהרי"ח והובא בהג"א שם דהתם מסיק אע"ג דלא אמיד דבעי ר' יוחנן וכו' ע"ש דל"ק מסוגיא דהתם דלא כתב הרא"ש לחלק כן אלא למאי דמסיק שאין לזוז מדברי הגאונים שפי' לעובדא דשק צריר בפקדון הזה ולאו לענין דינא דנגזל באשו וכמו שבארתי שם בטענת נפקד ומפקיד. אלא דסוגיא דהכא אכתי קשיא חילוק שמחלק הרא"ש ז"ל דהכא משמע דגם בגזלן טוען עליו אפי' דברים דלאו אמיד והיה צ"ל דסוגיא דהכא פליגא אש"ס דילן בדין דנגזל. ודעת הרמב"ם ז"ל דלא מחלקינן בין נגזל למפקיד ואיפכא הוי דבשניהן אינו יכול לטעון עליו כ"א דברים דאמיד בהו או אינש מהימן הוא דמפקדי אינשי גביה כדכתב בפ"ד מהלכות גזילה הל' ג' גבי נגזל ובפ"ה מהל' שאלה ופקדון הל' ו' וז' גבי מפקיד והבאתי מזה בסוף פ' דלעיל. וצ"ל דסמוך לדין פקדון אהא דאמרי' פ' הכותב דף פ"ה ע"ב ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא וכו' חדא דידענא ביה דר' מיאשא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ולא אמרן וכו' והביא הוא ז"ל לדין זה בפ"ו שם הל' ד' ומשמע דדעתו ז"ל כיון דלהוציא מן היתומים הוא בעינן כל הני טעמי אבל מיניה דידיה אפי' אין כאן אלא האי מילתא דלא הוה אמיד ולאו אינש מהימן הוא דמפקדי גביה לא היה נאמן בכה"ג אם היה איזה טענה והכחשה ביניהם בענין הפקדון כדמוכרח מדבריו דלעיל בפ"ה. ובענין טענות לאפוקי מידי יתומים רבו בהם השיטות ותליא בפירושא חדא ועוד דפ' הכותב הנזכר ככתוב בס' הצבא לבעל המאור ז"ל דמפרש דתרתי טעמי בעינן והרמב"ן ז"ל השיג עליו שם ומקצת הדברים נמצא בס' המלחמות פ' הגוזל בתרא ואין כאן מקומו להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף