מראה הפנים/שבועות/ו/ב

מראה הפנים שבועות ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר' בון דרך בני אדם וכו'. הנכון דדברי ר' בון בסוף הלכה דלעיל גרסינן לה והתם שייכא דמשני להקושיא שהקשה הש"ס על מילתיה דאסי ממתני' וקאמר דשאני מתני' דמעיקרא הימניה והלווהו שלא בעדים ואע"ג דתבעיה בעדים משום שדרך בני אדם לעשות כן והלכך נאמן הוא לומר נתתיו לך. והוי כשינויא דמשני התם אליבא דרב אסי והבאתי לעיל:

מעשה בא לפני רבי ואמר יבאו פלוני ופלוני. לכאורה נראה הוא כדפרישית בפנים וזה דעת הרי"ף ז"ל שכתב בההיא עובדא דהתם דף מ"א ע"ב דא"ל פרעין לי באפי ראובן ושמעון ואזל ופרעיה באפי תרי מעלמא וקאמר רבא דלהכי קא"ל באפי ראובן ושמעון כי היכי דלא נדחייה וכתב הוא ז"ל דאיפסלי להו שאר אינשי לגביה ההוא פרעונא קאמר והכריח להאי סברא מדקאמר רב פפא משמיה דרבא לעיל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ואם אמר אל תפרעני אלא בעדים צריך לפורעו בעדים ואם אמר פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו להם למדינת הים אינו נאמן והשתא היכי אמר רבא הכא להכי א"ל ראובן ושמעון כי היכי דלא לדחייה דמשמע דאי לא א"ל ראובן ושמעון מדחי ליה והא אמר רבא אע"ג דלא אמר ראובן ושמעון לא מצי מדחי ליה אלא ש"מ האי דאמר רבא כי היכי דלא לדחייה אע"ג דכי אייתי סהדי ומסהדי דפרעיה הוא דלא מקבלינן מינייהו כלל אלא אמרינן ליה זיל פרע דכמאן דפסיל להו דמי וזהו לפי גירסתו ז"ל דגריס אינו נאמן בהא דרב פפא משמיה דרבא לעיל. אבל הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו ממלוה הלכה ב' כתב שמצא במצרים מן הנוסחאות הישנות דגריס לעיל נאמן ולפ"ז חולק ג"כ בהאי עובדא דרבא שם וכתב שהדין האמת שאם באו עדים שפרעו בפניהם נפטר ואין כאן מקום חשש. ולדעתו ז"ל הא דקאמר רבא כי היכי דלא לדחייה שלא יאמר לו פרעתיך בפני אחרים והלכו למדינת הים ולזה הסכימו רוב הפוסקים ז"ל כמבואר בטור סי' ע'. ולפ"ז מפרשינן להא דהכא ג"כ בענין זה דמעשה בא לפני רבי שטען זה ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אחרים ואמר יבאו פ' ופ' שאמרת ויעידו שאע"פ שייחד עדיו מהני אם יבאו אלו ויעידו שפרע בפניהם:

הרי שבא בשטר ובחזקה וכו'. ברייתא זו נשנית בבבלי פ' גט פשוט דף קס"ט ע"ב והמסקנא התם דפליגי בצריך לברר וכדפי' התוס' בשם ר"ת ז"ל בפרקין דף מ"ב ע"א ד"ה כל מילתא דהא דקאמר התם ואף רבי לא אמרה אלא לברר כלומר לברר אמתת הדברים ולא אמרינן שאם לא מצא השטר וכך נמי בהא דאיירי בפרקין התם שבאו העדים ואמרו להד"מ שיפסיד והביאו ראיה מדהכא דמבואר להדיא כן אלא שקיצרו בהעתקה. וכן דעת הרמב"ם ז"ל בר"פ ט"ו מהל' טוען בענין חזקה שאם אי אפשר לו לקיים השטר סומכין על עדי החזקה וכן דעת הרא"ש ז"ל סוף גט פשוט והטור סי' ק"מ. וראיתי בחידושי הרמב"ן ז"ל בכ"י שהביא להא דהכא וכתב וז"ל וכך נראה פירושו ונימר דהא דאמר רבי אף בשטר בשלא חזר בו אלא שעדיין הוא טוען ואומר יש לי שטר ולא הביאו או שהביאו ולא נתקיים בחותמיו שאמרו העדים אין אנו זכורים ואין מכירין חתימת ידם אבל חזר בו ואמר כסבור הוא שיש לו שטר ואין לו ידון בחזקה. אפי' תימר מדחזר ביה אמר רבי שצריך להביא השטר וא"ת למה יביא לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמתתו של דברים שמא יבאו עדי השטר ויאמרו הכי והכי הוה עובדא ומתוך כך יצא הדין לאמיתו עכ"ל. ולא ידעתי למה הכניס עצמו לדוחק הזה דחזר ולא חזר ארבי קאי וכדפרישית בפנים וכן תמצא בפ"ב דגיטין סוף הלכה א' אתיא דר' יוסי כר' אימי עד לא יחזור ביה א"ר מנא אפי' מן דחזר ביה אתיא וכהנה בהרבה מקומות בש"ס הזה אלא דהוא ז"ל רצה ללמוד מזה כמו שסיים שם למדנו מכאן שיכול לחזור בו ואפי' חזר בו ואמר אין לו עדים צריך להביא אותו פ' ופ' שמא כך היה המעשה ואין ספק שאם באו אחר שחזר בו ואמר אין לי עדים ואמרו להד"מ שלא הוחזק כפרן ונאמן דטוען יחוזר וטוען עד שלא יבאו עדים ואפ"ה צריך לברר שמא יאמרו דבר משלם עכ"ל בזה רצה לתרץ מה שנתחבטו בה גדולי המפרשים ז"ל דקשיא מההיא דפרקין שם דאמר רבא כל מילתא דלא רמיא על איניש לאו אדעתיה מההיא דגט פשוט כמו שהקשו בתוס' הנזכר ורצה הוא ז"ל לומר דמיירי הכא שחזר בו כמו דלמד מההיא דחזקה ושטר ועם כל זה אין אנו צריכין לכל אלו הדברים דכבר מתורץ בדברי ר"ת וכדפרישית ומ"מ נראה גם מדבריו ז"ל דדעתו בזה כר"ת והרמב"ם ז"ל דלא הוחזק כפרן אלא שמתחלה צריך לברר דבריו דקי"ל כרבי דהכא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מטוען הל' ד' בהאי דינא דרבא שאם באו העדים ואמרו להד"מ שלא הוחזק כפרן וכן שם בהל' ה' שאם אמר פרעתיך בפני פ' ופ' שמתחלה צריך לברר דבריו ולהביאם ודמיא לדינא דשטר וחזקה. וכ"ע מודים אליבא דר' שאם נמצא השטר פסול שאין החזקה כלום וזה פשוט ונלמד מהתוספתא דלקמן:

המחזיק מחמת אונו וכו'. תוספתא פ"ב דב"ב האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו שהיא פסולה ה"ז אינה חזקה. והביאה הרמב"ן ז"ל בחידושיו פ' גט פשוט ולדהכא ופירשה כן וכתב בשם רב האי גאון ז"ל שפי' לתוספתא זו משום שצריך לברר ואליבא דר' ואתיא כר' ירמיה ירושלמי עכ"ל. וכבר נתבאר לעיל דזה מוסכם מהרמב"ם ז"ל ג"כ ומהסוברים כוותיה דבהביא השטר ונמצא פסול שאינה חזקה ומה"ט אמרינן דצריך לברר ולהביא השטר:

המתחייב בב"ד לא כל הימנו וכו'. בפ' שנים אוחזין התם דף י"ו ע"ב גרסינן וכפרן הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא וכו' ופסקו הפוסקים ז"ל כרב זביד משמיה דר"נ דבין אמרו לו צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי נאמן. ויש לומר דהכא איירי בלא קבל עליו הדין מתחילה כדמחלק הרי"ף ז"ל בין צאית דינא דנאמן לומר פרעתי ובין לא צאית דינא דאינו נאמן וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' טוען הל' ה'. א"נ י"ל דהכא מיירי שכפר בתחילה ואמר אין לך בידי כלום ובאו עדים ואמרו שיש לו וחזר אח"כ ואמר פרעתי דאינו נאמן דהוחזק כפרן לאותו ממון וכן נראה מדקאמר מדהודה וכו' והיינו מפי אחרים דקאמר וכן נראה דהיינו עובדא דהתם אלא דהתם גריס שבתאי בריה דר' מרינוס כתב לה לכלתיה אצטלא דמילתא וכו' ואמר להד"מ אתו סהדי ואמרו אין כתב לה לסוף א"ל פרעתיך אתא לקמיה דר' חייא א"ל הוחזק כפרן לאותה איצטלא והיינו הא דהכא וכן הא דלקמן אף בשבועות כן וכו' מיירי דאמר נשבעתי והעדים מעידין אותו שלא נשבע דשוב אינו נאמן לומר אח"כ נשבעתי דהוחזק כפרן לאותה שבועה אבל בלאו הכי נאמן לומר נשבעתי וכדרבי אבהו ור' אבין משמיה דר' יוחנן שם וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם והסכימו רוב הפוסקים לזה כמבואר בטור סי' פ"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף