מראה הפנים/קידושין/ד/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמע לה מן דבתרה. נראה דבהא פליגי דלישנא קמא דמתני לה ארישא דמשום חומרא דעריות בעינן לכתתילה עד שיעשה מעשה או שיבטל השליחות בפירוש אבל בסיפא ס"ל דהאשה יכולה לחזור בה אפילו שלא באמירתה בפני השליח בפירוש אלא שגילתה דעתה שאין רצונה בשליחותו וכגון שחזרה ועשתה שליח שני לקדשה כבר ביטלה שליחותו של הראשון וטעמא דברישא שהאב עושה שליח בשביל בתו לא איכפת ליה כ"כ וסבר דתיקדש כל היכא דתיקדש אי מקמא אי מבתרא אבל האשה בשביל עצמה דייקא טפי ואמרי' ידעה בהאי בתרא דקים ליה טפי ביוחסין וחזרה מקמא ור' יוסי בר' בון ס"ל דאפילו בסיפא בעינן עד שתעשה מעשה או עד שתבטל השליחות בפירוש ויש לי להביא ראיה לדברי מסוגית הבבלי ריש פרק האומר דף נ"ט דקאמר התם רב זביד מתני להא שמעתתא אהא וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה כו' לא קדשה את עצמה וחזרה בה ר' יוחנן אומר חוזרת כו' וכתבו התוס' שם נראה לפרש וחזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח אי רצוני שתקדשני פשיטא דאינה מקודשת דאטו משום דאמרה לו תיהוי לי שליח לקדשני לא מצי חוזרי ע"כ ומדלא נקט פלוגתייהו דר' יוחנן ור"ל התם ארישא בהאב שנתן רשות לשליח כו' ש"מ דגבי הא בעינן לכתתילה עד שיבטל השליחות בפירוש אבל בגילוי דעת וכגוונא דלעיל לא וזהו כלישנא קמא דהכא (ועיין בהרא"ש שנתן שם טעם על פלוגתא קמייתא דקתני התם גבי לא בא אחר וקדשה וחזרה בה כו' הא דלא נקט בדידיה משום דמתני' איירי בדידה שבא אחר וקדשה כו' והאי טעמא לא שייכא אדיוקא דדייקינן בלישנא דרב זביד). ועוד ראיה מדכתב הטור בסי' ל"ז גבי האב שנתן רשות כו' וז"ל וכתב הרמ"ה אי שוי שליח אחרינא לקדושין ולא בטליה לשליח קמא בפירוש ואזל כל חד מינייה וקדש דבתרא הוו קדושין ולא דקמא דכיון דשויה שליח לבתרא בטליה לקמא וסיום דבריו הדין הוא סברא דילן ומיהו לענין מעשה לא מורינן הלכה למעשה אלא בעיא גט מתרוייהו ע"כ וכתב הב"ח ואין להקשות אמאי לא כתב הרמ"ה דין זה גבי אשה שנתנה רשות לשליח לקדשה דפשיטא דהוא הדין גבי אשה אלא שהרמ"ה כתב דינו ארישא דמשנתינו וה"ה גבי אשה דתני לה בסיפא עכ"ל ולדעתי הקלושה ודאי ריש דבריו שייך נמי גבי אשה ומכ"ש הוא אלא מה דנקט הרמ"ה דינו באיש משום סיום דבריו שהחמיר להצריך גט משניהם וגבי אשה אמרי' דודאי בטלה לשליחותא דקמא דלא גרע מחזרה שלא בפני השליח כדמשמע מהסוגיא בפי' התוס' וכפי הטעם שכתבתי ומכל מקום לדינא יש לחלק בין חזרה שלא בפני השליח ואמרה אין רצוני בשליחותי ובין עשתה שליח שני דאיכא למימר דלא בטלה לשליחותיה אלא דסברה דילמא לא משכח קמא וצריכה גט משניהם בדעת הב"ח ועיין בריש פרק השולח מה שכתבתי שם בס"ד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף